הסיפור עם הרב יגאל לוונשטיין

תשובה:

הסיפור שהיה עם הרב יגאל לווינשטיין בימים האחרונים באמת הדהים אותי. דווקא כמי שבדרך כלל לא מסכים עם הגישה של הרב יגאל מצד הממלכתיות (כלומר- שיטת המכינות היא ממש ממלכתית מידי לדעתי), הופתעתי לא רק מעוצמת ההתקפות עליו, לא רק מהעובדה שיש כאן יציאה ברורה ונוראית נגד הזכות לחנך אלא בעיקר מהנקודה שהוזכרה בדבריך.
זה נראה שהציבור הליברלי, או אם תרצה החילוני מוכן לחבק את מי שהולך בתלם שלו, את הרבנים הממלכתים, אלה ששולחים את חייליהם למות בקרב. אולם בסטיה הכי קטנה מהתלם, ברגע שמשהו אחד לא מוצא חן בעיניהם- העולם מתמוטט.

אולם הדבר שהכי נזכרתי בו וחשבתי עליו בהקשר הזה רחוק מזה מעט. נדמה לי שהלהט המטורף של ההתקפות על הרב לוינשטיין, שמתטרפות להתקפות על הרב קרים ועל הרב אריאל ועל הרב שמואל בזמנו וכו'... מזכיר הכי הרבה פסקה ברב קוק, שאיננה קשורה ישירות לחינוך, או למדינת ישראל או לצבא, אלא למשהו עמוק הרבה יותר. אני אעתיק כאן את הפיסקה כמו שהיא, ללא הסבר נוסף, כי אני סבור שהיא מדברת בעד עצמה, על העומק של הכעס של הציבור ה"ליברלי" על הציבור הדתי...

"עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות, מוסר וצדק היוצא מדעת אלהים אמת. וחובות אין העולם חפץ לקבל, ואם הוא מקבל נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט בכל מאוייה. אבל בבא התור של אור העולם להגלות, יודע לעולם, שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם, את אושר החיים הנותן לו את ערכו, אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך. ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל, עכ"פ לחשוק בו, ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים, וע"כ "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי".