חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

הפלוסים בלגדול בסביבת מחשב ואינטרנט

לירון פוסק  ב כסליו, תשעח  11/20/2017

מסתבר שכלי המשחית שבאים בדמות אתרי אינטרנט ומשחקי מחשב – מגלמים בתוכם גם יתרונות אדירים החשובים להתפתחויות קוגניטיביות וחברתיות והטלת הגבלות עלולה להוביל לנתק ביניכם לדור ההמשך

תגיות:
גידול ילדים במאה ה-21 היא משימה מאתגרת: אם בעבר יכולנו להסתפק בנעילתם בדלת אמות ובדיקה בציציות אחר פירורי חמץ וספרים אסורים, כיום אנחנו צריכים לשמור שהם לא ייחשפו למידע ותוכן המוצגים בצורה זולה ולא ראויה וביתר שאת כשהם משתמשים במחשב או בטלפון החכם. המרשתת נכנסה לישראל כבר בשנת תשנ״ד על ידי נטוויז׳ן החלוצה (כיום ממוזגת עם סלקום), ורובם המוחץ של בתי האב בישראל מחזיקים בחוזה עם תשתית וספק אינטרנט. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-78%
צילום: shutterstock
ממשקי הבית בישראל יש לפחות מחשב נייד אחד וכ-74% ממשקי הבית בישראל מחוברים לאינטרנט.

המרשתת מעוררת בנו אמביוולנטיות רבה. מצד אחד כבני אדם בוגרים וכהורים אנחנו מוצאים שם מידע רב ומקבלים תשובות לשאלות בקלות יחסית. מהצד השני גם ילדינו חשופים לאותו המידע ולכאורה המוצא פשוט: הגבלת זמן המסך וסינון התכנים. אודות הסיפה כתבנו פה לא אחת, והפעם נעסוק ברישא.

הגבלת זמן מסך נדמית פעמים כפתרון קסם כמו דיאטה: אם נימנע ממתקים או אכילה לאחר השעה עשר בערב, נאבד 3.4% ממשקלנו בכל שבוע. על אותו המשקל ניתן לחשוב שאם נצמצם את שעות המסך של ילדינו לגבול כזה או אחר, נוכל להגן עליהם מפני מידע לא טהור או מלכלות את זמנם על שעשועים וירטואליים חסרי ערך. בפועל יש בכוחנו לאכוף את מגבלת הזמן באופן חלקי בלבד ועצם הגדרת דבר מה כגבול יכולה לעורר תגובת נגד.

מהרגע שמשהו מוגדר כאסור או כמוגבל הוא מיד הופך למשהו נחשק עוד יותר, במיוחד כשמדובר בילדים ובני נוער, שלא תמיד מבינים מה עומד מאחורי ההנחיה. כשאנחנו אומרים להם ״אסור לכם לאכול יותר משתי קוביות שוקולד ביום״, בגלל החורים בשיניים, בגלל שלא יהיה לכם תאבון, בגלל שיותר זה לא בריא - התגובה המיידית שלהם תהיה לרצות לאכול שלוש קוביות או שלוש מאות ברוב המקרים. נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שבכל מקרה אין להם את האפשרות לבלות כל היום מול המסך, מהסיבה הפשוטה שיש עוד דברים שהם עושים במהלך היום המהווים ״הגבלה טבעית״ שאינה דורשת את התערבותנו.

איש החינוך ובעל הבלוג ״חינוך ביתי״, עידן מלמד, עוסק בנושא הזה במאמרו ״  7 סיבות למה לא להגביל את זמן מסכים ״. לטענתו, עצם ההגבלה עלולה להוביל להסתרה ולשקר וזה בתורו לבעיות חמורות יותר. ״אני רואה ילדים שמשקרים להורים שלהם על שעות המסכים שלהם בגלל אותן הגבלות. אם הם לא מרגישים חופשיים עם ההורים שלהם בנושא כזה, אולי הם יסתירו גם נושאים אחרים שעלולים לדעתי להיות יותר הרי גורל״.

לצד זה מציין מלמד גם את היתרונות הטמונים באותו זמן מסך עבור הילדים, בעיקר בכל הנוגע למשחקי מחשב סתמיים או אלימים מדי, לעניות דעת ההורים לפחות. דבריו מתבססים על מחקרים שנערכים כבר כמה עשרות שנים, הבודקים את הקשר בין ניורופלסטיות (גמישות עצבית) למשחקי מחשב.

מעיון במספר מחקרים שבחנו את הקשר בין שעשועים ׳חסרי מחשבה׳ בדמות משחקי מחשב לכישורים קוגניטיביים עולה תמונה מרתקת ולפיה אותם מרדפים אחרי זומבים, מרוצי מכוניות, או ירי חסר תוחלת באויב דימיוני יכולים להניב אין ספור כישורים מועילים. אנשים ששיחקו בקביעות במשחקי מחשב הראו יכולת משופרת להתמקד בפרטים חזותיים, שיפרו את זמני התגובה להשתלשלויות אירועים ומענה תחת לחץ, עליה ברמת הקשב ועוד.

גם מיומנויות בתחום האוריינות, חשיבה כמותית ובתחום החברתי ניתנות להעשרה באמצעות אותו זמן מסך. לטענת הפרופסור לחינוך פטר גריי (Peter Gray)"המחשב הוא ללא ספק המכשיר החשוב ביותר של החברה המודרנית״ וילדינו, שנולדו לעולם מלא במסכים, יודעים לנווט את דרכם בו בצורה טובה מאיתנו. לטענתו, בעצם הגבלת זמן המסך, אנחנו מעוררים בהם את התחושה שאנחנו לא סומכים עליהם, ומקביל את הנושא להגבלת זמן השימוש בחץ וקשת בעידן הציידים-לקטים, כשהמסכים במשוואה הזו משולים למזון שאותם הילדים היו צריכים ללמוד להשיג בכוחות עצמם. כשחושבים על כמויות הידע והכישורים שאותם המסכים יכולים לספק לילדינו, מובנת המגמה לא למנוע זאת מהם.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה