התורה כבסיס של בריאת העולם – לקח מעשי

פרשת "בראשית" הכוללת קמ"ו פסוקים היא הפרשה הראשונה הפותחת את חמשת חומשי התורה ומכאן, גם נודעת חשיבותה ומיוחדותה. פסוקי הפרק הראשון בתורה עוסקים בבריאת וביצירת העולם. יצירה מונומנטלית. יצירת מופת, לכולי עלמא, אשר נעשתה בהרמוניה מופלאה ומושלמת ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו ובסיועם של "פמליה של מעלה", קרי: "מלאכיו ועושי דברו". ביצירה כבירה זו הקב"ה מתגלה לעיני כל המין האנושי בשיא תפארתו, גדולתו ואומנותו. הקב"ה משמש כארכיטקט, האדריכל, המהנדס והצייר הטוב ביותר כמאמרם של חז"ל על הפסוק: "ואין צור – כאלוהינו", ואין צייר כאלוהינו... ודו"ק.
על פרשה מיוחדת זו נכתבו תילי תילים של פרשנויות והגות דעות ו"נהרא נהרא ופשטיה". ברם, מאמרנו ידון ויעסוק באחד מן הלקחים ומוסרי ההשכל מ"מעשה הבריאה" שהם רבים, שונים ומגוונים באדירותם [ועיין בהרחבה מאמרי "לקחים ומוסרי השכל מבריאת העולם", לבראשית, שלהי שנת תשס"ז]. לקחים ומוסרי השכל ניתן ללומדם וליישמם "הלכה למעשה".
בריאת העולם – יעדים ומטרות רבות לה. והעיקרית שבהן שהיא נעשתה בשביל ולכבוד האדם משום היותו "נזר הבריאה" וחז"ל הביעו זאת בצורה די מדהימה בפשטותה, כמאמרם: "לא תוהו בראה, אלא – לשבת יצרה". כלומר, הקב"ה יצר וברא את העולם לא לתוהו, לא למצב של כאוס ואנרכיה אלא כדי שהאדם יהא מיושב (בדעתו?) ומיישב (בכל התחומים והמובנים) את עולמו האדיר של הקב"ה. על האדם מוטלת החובה להעריך את מעשי האל וליצור בנייה ושלמות בבריאתו וביצירתו של "מי שברא את העולם".
בריאת העולם היוותה שינוי אדיר בכל מערכות הטבע, בכל היקום כולו. ועל אף התקדמותו האדירה של המדע העוסק ב"תורת הבריאה", ב"סודות היקום" או, לחילופין, ב"תורת האיבולוציה" [תורה שעוסקת בהתפתחותם של בעלי החי על פני האדמה] עדיין נשאר כר נרחב כדי להעמיק למוד וחקור. ובכל גילוי וגילוי עומד האדם משתהה, משתומם ומתפעל מעוצמת היצירה והבריאה. אחד מפרשני המקרא הידועים והפוריים ביותר, רבנו אברהם אבן-עזרא רואה בשינוי אדיר זה מטרה בפני עצמה וכך הוא כותב בלשונו המליצית והמתבססת על מאמר הזוהר [בראשית א', סימן א']: "שהבריאה – להוציא יש מן האין", כלומר: הבריאה עצמה נעשתה בשינוי אדיר ממצב של "אין", ממצב של ריק טוטאלי למצב של "יש", למצב של ממש, למצב של מציאות קיימת.
ונשאלת השאלה: מהו הכן והבסיס שעליו וממנו נוצר ונברא העולם? מהי האושיה שהייתה אבן היסוד לרצונו ולחשקו של העולם ליצור ולברוא עולם עבור האדם?
בהסתמך על מספר מקורות מצומצם בדברי חז"ל ניתן לתרץ שהבסיס שממנו הושתת, נוצר ונברא העולם עבור האדם, הוא: התורה. התורה אשר "קדמה לבריאת העולם" ואשר הייתה ה"שעשוע" להקב"ה שימשה כחומר היסוד של בריאת העולם, כמאמרם: "היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" [בראשית רבה א', סימן א'] או: "העולם ומלואו לא נבראו אלא בזכות התורה" [שם, סימן ה']. או: "קב"ה ברא עלמא בכ"ב אתוון דאורייתא", דהיינו: "הקב"ה ברא את העולם בכ"ב אותיות התורה" [זוהר, בראשית סימן ר"ד]. אי לזאת, נראה לנו לומר ולסכם שכל השינוי האדיר שנוצר ביקום כולו מעצם בריאת העולם נוצר ונתהווה על בסיס תורני/רוחני. קרי: השינוי נוצר ונתהווה על יסודותיה של תורתנו הקדושה.
מן האמור לעיל נראה לנו לקבוע בבירור ובצורה חד משמעית את התובנה הבאה: בבוא או בהתרגש על האדם בכלל, ובפרט על האדם היהודי שינוי כלשהוא בחייו, בין אם זה אירוע של שמחה (לידה, חתונה, העתקת מקום מגורים, עבודה חדשה ועוד) ובין אם זה, לא עלינו ועליכם, אירוע של עצב ויגון (מחלה, מוות ועוד) עליו לעשות שינוי משמעותי זה כשהשינוי מיוסד, מבוסס, נעשה ומלווה על יסודות התורה על "ברכי תורתנו הקדושה".
אנו תפילה ותקווה ש"החוט המשולש לא במהרה יינתק", כלומר: שבשלושת המרכיבים, שבשלושת הפרמטרים: הקב"ה באמצעות התורה, בריאת העולם והאדם היהודי יחוזק הקשר. זהו קשר נצחי בגלל גודלו ועוצמתו האלמותית. או אז, יצא האדם היהודי נשכר ביותר כמאמרם המחכים של חז"ל [עבודה זרה ב':]: "התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם