close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

למה רבנים מתערבים בפוליטיקה?

יעקב כהן, חברים מקשיביםד חשוון, תשסה19/10/2004

"מה פתאום הם מתערבים בשאלות פוליטיות? התפקיד שלהם זה לפסוק הלכה וללמד תורה. למה הם מרשים לעצמם להתערב בדברים שאינם בתחום עיסוקם?" דיון מעניין בין שני חברים על שפת הכינרת

את אוריאל, חברי הטוב שלא ראיתי הרבה זמן, פגשתי יום אחד על שפת הכינרת. "מה שלומך?" שאלנו בחום, ואחרי שדיברנו בחדווה על כל הנושאים שבעולם בערך: מוסיקה (ששנינו חובבים מושבעים שלה), כדורסל, טיולים וגם כמה ווארטים, ולאחר טבילה הגונה ומשעשעת, שאלתי את אוריאל:

"תגיד, אוריאל, למה באמת רבנים מתערבים בפוליטיקה?"

"רבנים מתערבים בפוליטיקה?" תמה אוריאל, והרהר בקול: "אם זה נכון, זה באמת מוזר. כמו שעורך דין לא אמור להתערב בהחלטות של מועצת החקלאים, כך רבנים לא אמורים להתערב בפוליטיקה! כל אחד עושה את תפקידו!"

"בודאי שהם מתערבים", השבתי לו. "רב אחד אומר שהסכמי שלום הם דבר טוב, ורב אחד אומר שכל הסכם שלום שכרוך בויתור מצידנו אסור. מה זה אם לא התערבות

בפוליטיקה?"?

אוריאל כדרכו ניצל את העובדה שאני חבר בכמה אגודות הקשורות לאיכות הסביבה, וממש חם על הנושא, ואמר לי:"בוא נעביר רגע נושא. אתה הרי לוחם נלהב של איכות הסביבה, נכון? אתה זוכר שסיפרת לי שהפעלת לחצים על חברי כנסת שיתמכו בהצעת החוק שעוסקת בהגדלת "הריאה הירוקה" של מדינת ישראל. למה זה לא התערבות בפוליטיקה"?
עכשיו היה תורי לא להבין מה אוריאל רוצה. "בשביל מה יש פוליטיקה אם לא בשביל לקדם דברים כאלה"?

"נו, אבל למה לא להשאיר לפוליטיקאים – להחליט? הם מספיק חכמים, לא?"

הבנתי לבד להיכן אוריאל חותר. חשבתי קצת ואמרתי:
"מה שאתה אומר בעצם זה שפוליטיקה היא בעצם כלי ליישום של הדברים שהעם מאמין ורוצה בהם. הפוליטיקאים אמורים להתמחות בזה, איך הכי טוב מגדילים את השטחים הירוקים, אבל השאלות הערכיות עצמן הן לא פוליטיקה, הן קשורות לערכים!"

"הגדרת טוב מאוד מה שהתכוונתי" ענה לי אוריאל. "לפעמים יש אוירה, כאילו פוליטיקאים הם מורמים מעם, כאילו רק הם יודעים להחליט מה טוב לעם, אבל באמת – פוליטיקאים יכולים להיות אנשים נהדרים כבני אדם, אנשים מעולים במקצוע שלהם, אבל אחרי הכל בשאלות הערכיות עצמם - יש להם קול אחד בקלפי! תפקידו של פוליטיקאי במדינה דמוקרטית הוא להחליט החלטות מכוח העם שבחר בו. כאשר השליח יקום על שולחו – אוי לשליח ואוי למשלח!"

"האמת היא שאני ממש לא מבין" המשיך אוריאל, "למה דוקא לרבנים אסור להביע את דעתם בדברים שהם לכל הדעות הכי חשובים? למה אף אחד לא מתלונן על כך שרופאים, למשל, מביעים את דעתם בנושאים 'פוליטיים'? רבנים הם לא בני אדם???
יתר על כן, מי שאיכפת לו חייב להביע את דעתו, ולנסות לפעול ככל יכולתו שיהיה רק טוב! לרבנים פשוט איכפת מתהליכים שעוברים על העם שלנו, הם אוהבים את העם הזה מאוד מאוד, לפחות כמוני וכמוך, אז איך אפשר לדרוש מהם לכלוא את האיכפתיות הזו?

"אבל האמת היא", המשיך אוריאל, "שכל זה לא העיקר... עד עכשיו בעצם דיברנו על זה שרבנים מביעים את דעתם בנושאים גורליים – בתור בני אדם, שיש להם דעות ושאיכפת להם. אבל באמת רבנים מביעים את דעתם בעניינים האלה – בתור אנשי תורה!"

"הפעם אני ממש לא מסכים" השבתי מיד. "אין לי בעיה עם זה שרבנים יגידו לי הלכות, מה כשר ומה מותר בשבת. זה – החלק של התורה. אבל ממתי התורה קובעת לציבור מה טוב לו? שהרבנים יתעסקו בענייני הלכה, לא בענייני ציבור!"

"אתה כזה גלותי!" הטיח בי אוריאל בלי שום התרעה מוקדמת.
(אבל אל תדאגו, אצל שנינו – אפשר להגיד הכל בצורה הכי דוגרית, ואנחנו רק נהיים מזה חברים עוד יותר טובים).

"מה???"
"מה שאתה אומר זה בעצם החשיבה של הגלות. מה זה התורה בעצם? דבר ה'. דבר ה' שמאיר לנו את החיים בכל דבר ודבר. בגלות – לא היתה לנו מדינה, לא היתה לנו ארץ, ובעצם – לא היה לנו עם שתיפקד כעם, אלא רק אוסף של קהילות. אז באמת השאלות כמעט היחידות שעמדו לפתח שולחנם של אנשי התורה היו מה מותר לאכול ומה מותר לעשות בשבת.
אבל עכשיו, שזכינו ברוך ה' להקים מדינה, לאחד את העם מכל פזורותיו, ליישב את ארצנו – וכי בדברים הגדולים האלה אין לתורה מה לומר?
עיקר תפקידו של עם ישראל הוא לתפקד כעם, כציבור, וכך לגלות את שם ה' בעולם - לא כפרטים פרטים. ממילא עיקר התורה נמסרה לכלל, והשאלות הכי חשובות שהיא עוסקת בהן הן שאלות בהלכות ציבור.
לכן אמרתי שהמשפט "שהרבנים יתעסקו עם ההלכות" נובע מחשיבה מאוד מאוד גלותית, שאנחנו צריכים לצאת ממנה. לא רק לצאת מהגלות, אלא להוציא את הגלות מאיתנו. להתחיל להבין שאנחנו עם, להתחיל להבין שזהו עיקר המהות שלנו – להיות ציבור שלם, שכל חלק שבו הוא בעצם איבר בגוף האומה, כל איבר ממלא את תפקידו, ואז יש גוף אחד שלם של אומה חיה ותוססת, אומה ששואפת להיות אומה בריאה בכל חלקיה. איך יתכן שה' יפקיר אותנו בלי הדרכה אלוקית - דוקא בדבר הגדול הזה? מה אתה חושב, שבתורה אין סוגיות ציבוריות? אין הלכות מלכים בספרו של הרמב"ם? והלכות מלחמה? לפעמים יש הרגשה ששמנו את התורה בעוד איזו פינה בחיים, בעוד שלאמיתו של דבר – הקשר עם הקב"ה הוא הלב של הכל!"

"מעניין מאוד" הגבתי "אבל, אם הרבנים אומרים את דבר ה', אז למה לא כל הרבנים אומרים אותו דבר?"

"שאלה מצויינת! אבל השאלה הזו נכונה בכל דבר ה', גם בהלכות שבת וגם בהלכות ציבור. והתשובה פשוטה. ה' רצה שנהיה שותפים לגילויה של התורה בעולם. התורה איננה מכונה שלוחצים בה על כפתור והיא נותנת תשובה. התורה אינה משהו קר ומנותק, איננה "עוד מקצוע" ועוד פינה בחיים, אלא היא חלק מאיתנו ממש, ותפקידם של לומדי התורה הוא להעמיק וללבן את תכניה, לראות איך התכנים האלה באים לידי ביטוי במציאות. דוקא בגלל שהתורה כל כך ענקית וגדולה, אך טבעי הוא שיהיו מחלוקות, אשר עוזרות ללבן את הדברים".

"אז בוא נסכם" הצעתי. מה שאתה אומר זה ש:
א. פוליטיקה אינה ערכים, היא הדרך ליישום שלהם בשטח. בערכים עצמם – כמו למשל ביחס לאיכות הסביבה - זכותו של כל אדם להביע את דעתו.
ב. דוקא בשאלות גורליות, מי שאוהב את העם שלו ואיכפת לו חייב לעשות ככל יכולתו להשפיע.
ג. התורה אינה מסתכמת רק בפרטים של איסור והיתר. הלב שלה – הוא הלכות ציבור, שמאירות את חיי העם כציבור באורה של תורה, באור דבר ה'. ככל שאנחנו מקבלים צביון של ציבור, של עם חי, עולות על פני השטח שאלות ציבוריות נוקבות – שאלות שבגלות היינו יכולים רק לחלום לעסוק בהן – וכיון שעם ישראל הוא  המגלה את שם ה' במציאות, ברור שהסוגיות הציבוריות הן הלב של התורה.

האמת היא שאוריאל ואני היינו יכולים להעלות עוד אלף נושאים, פשוט הגיע הזמן מתי שהוא להיפרד...

אתר חברים מקשיבים- http://www.kipa.co.il/noar

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה