היום קרה משהו שאימת אצלי את התחושה שיש מישהו שמאוד דומה לי שבו נלחמת הוועדה לשם שמיים. הלכתי על המדרכה על יד ביתי והנה בצד הרמת גני של הרחוב אישה מנופפת לי לשלום וצועקת גדעון, גדעון.
.......................
09\9\13רחוב הרצוג 62 בני ברק.
לתורם הנכבד שלום. היום קרה משהו שאימת אצלי את התחושה שיש מישהו שמאוד דומה לי שבו נלחמת הוועדה לשם שמיים. הלכתי על המדרכה על יד ביתי והנה בצד הרמת גני של הרחוב אישה מנופפת לי לשלום וצועקת גדעון, גדעון. הרגשתי לא נעים והחשתי את צעדיי. אך האישה חצתה את הכביש והלכה אחריי. הייתה לה שמלה פרחונית די צנועה אבל עם שרוולים קצרים. והיו לה משקפיים עם זגוגיות עבות. הרגשתי מאוד לא נעים והחשתי עוד יותר את צעדיי. אך היא צעקה ממש. חכה לי קבענו לדבר לא? ואז הגיעו כמה בעלי בתים והתחילו לצעוק עליי. איך אתה לא מתבייש? קשר עם נשים לא צנועות ועוד באמצע ברחוב. אחד מהם נתן לי סטירה ואמר לא רק שאתה מכה חברי וועדה קדושה אתה גם לא צנוע. האישה התחילה לצעוק. גדעון, גדעון, תחזיר להם, תראה להם שאתה גבר. אך אני הסתלקתי משם במהירות. היא נשארה לעמוד שם המומה. ואחר כך פנתה לאחור והלכה. רציתי להבהיר שאני שמח על שהוועדה נלחמת בגדעון הזה שכנראה חושבים בטעות שקוראים לו שמעון. כה לחי, חיזקו ואימצו. ואתה תורם נכבד- ראה להחזיק את ידם. ואם יישאר משהו גם בשביל המסטיק בדוצה שלי. אז מה טוב ומה נעים. ואם לא יישאר אז מה טוב ולא כל כך נעים.
09\9\13 רמת גן רחוב הרצוג 61. אחד וחצי לילה. לילה טוב המפקד. אני שוב מקווה שלא הערתי אותך. אם אתה ער תקרא את המכתב ואם אתה עדיין ישן אז אל תקרא את המכתב עכשיו. הסתבכות חמורה המפקד. בשעה עשר בבוקר. עדנה הייתה אמורה לבוא. אפילו אבא שלי לבש חליפה וגם אני. עדנה לא הגיעה. התקשרתי אליה והיא ניתקה את הטלפון בכעס. אפילו ירום היה המום והסכים להתקשר אליה. היא אמרה לו- או שגדעון יהיה גבר וישתמש בכוח שלו כשצריך- או שאין לנו מה לדבר. אבא וירום אמרו שהיא צודקת. יצאתי מהבית בכעס. הלכתי בדרך מרחק גדול. הגעתי כמעט עד חוף הים בתל אביב. והנה על יד השגרירות הטורקית אני רואה פועלים עובדים במרץ לשבור את הגדר. ויש הרבה צלמים. מישהו נעמד מול המצלמות ואמר שהם חייבים להוריד את הגדר ולהקים חדשה גבוהה יותר כי הם חיים פה בפחד ! חיים בפחד? צריך לעזור להם. שאלתי אותם אם הם צריכים עזרה והם אמרו שכן. אז נתתי בעיטה לגדר וחלק גדול ממנה עף. שמעתי הרבה תקתוקי מצלמות והצלם שאל אותי במבטא ערבי אם אני יכול לעשות משהו כזה עוד פעם. שאלתי אותו אם יש סיכוי שזה ייכנס לעיתון והוא אמר שבטוח זה ייכנס לעיתון. אז בעטתי ובעטתי בגדר מכל הכיוונים והם צילמו וצילמו. עד שפרקתי להם את כל הגדר. הם הודו לי מאוד, לחצו את ידיי בחום ואני הלכתי. בדרך כשהלכתי הבייתה ראיתי ילדים מצביעים עליי ולא הבנתי למה. הגעתי הבייתה וירום אמר לי בגאווה- אה...איך הכנסת לטורקים האלה! ראו אותך בטלוויזיה מכסח להם את הקונסוליה. אחר כך דפקו כאן בדלת משטרה וצלמים ושאלו אותי למה עשיתי את זה? אז אמרתי שביקשו ממני לעזור להם לפרק את הגדר אז עזרתי. גבו ממני עדויות והם אמרו שהם לא ישדרו את התגובה שלי כי זה נשמע לא אמין. בטלוויזיה אמרו שזה מעשה של אדם יחידי כנראה מעורער בנפשו. זה בסדר המפקד, אני מבין שצריך לשמור על עמימות. הבעייה היא שעדנה לא עונה לטלפונים שלנו. היא רק שלחה לירום אס אם אס: "להרוס גדר שגרות בה חיפושיות תמימות ולצאת פסיכי בתקשורת זו לא גבורה, אל תתקשרו אליי."
