close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ככה ממנים רבני ערים?

הרב יניב חניאיז שבט, תשעב10/02/2012

הרב יני בחניא על שיטת ה"דילים" במנויי רבני ערים, על הסלידה, על האלטרנטיבה ועל הדרת הספרדים.

תגיות:

המאמר פורסם לראשונה בעולם קטן


בשבועות האחרונים אנחנו נחשפים, מכיוונים שונים, למהלך מסעיר- לראשונה בהרבה מאוד שנים עתידים להתקדם מעט מינויים של רבני ערים חשובות, כאשר גם לרבנים דתיים לאומיים יש סיכויים להיבחר במקומות מסויימים, על ידי דילים, הסכמים ותרגילים פוליטיים שונים. על מהלכים אלו, באופן טבעי ככל הנראה, גם מעיבים סיפורים פחות מבריקים- סיפורים על פסילת מועמדים בגלל סיבות ש, אם לעשות שימוש בלשון נקיה, רחוקות משאלת כשרונם של רבנים אלו לכהן כרב עיר. בעיקר מעורר תרעומת סיפורו של הרב רונצקי שככל הנראה נפסל מלכהן כרב ראשי בפתח תקווה בגלל שבזמנו, כרב הראשי לצה"ל, הוא סירב לקדם רב חרדי לתפקידים שאותם הוא ייעד לרבנים בעלי ניסיון כלוחמים. סיפורו של הרב רונצקי קשה לעיכול והוא מתאר התנהלות מאוד לא פשוטה של רבנים, לא פחות, מהבכירים ביותר. כולל מחוות כמו יציאה מהחדר בזמן שהוא מדבר ועד לגולת הכותרת- פסילתו המוחלטת להיות הרב האשכנזי של פתח תקווה בגלל הסירוב שהוזכר.

השיטה לדילים די פשוטה, בעיקרון. הציונות הדתית תתמוך במועמדי ש"ס לתפקיד הרב הספרדי בערים מסויימות ובתמורה תתמוך ש"ס ברבנים ד"ל לתפקיד הרב האשכנזי. השיטה תאפשר להניע שני מהלכים חשובים- מצד אחד למנות סוף סוף רבני ערים במקומות שבהם המינוי "נתקע" והוקפא כמעט עשרות שנים ומצד שני לקדם גם חובשי כיפות סרוגות לתפקידים רבניים חשובים.

מבלי לחלוק בכלל על האנשים הטובים מטעם הציונות הדתית שמנסים לקדם רבנים מהמגזר לתפקידים בהנהגה ובכוונותיהם הטובות, הסיפורים הללו ואפילו עצם הדילים מותירים טעם מר מאוד בפה, על גבול הסלידה. תפקיד רב עיר הוא תפקיד תורני, חשוב ובעל השפעה מרחיקת לכת, השפעה פסיקתית של ממש והשפעה רוחנית... בציבור הספרדי אנשים ינשקו את ידיו של הרב, ידחפו את הילדים לברכה ויתייעצו איתו איך לקרוא לבן שלהם ובציבור האשכנזי יתנו לו את השלישי, יסמכו על שמו בתעודות כשרות ויפסלו הכשרים אחרים. ובכל זאת- לא הידע התורני חשוב, לא הענווה והמידות ובטח לא היכולת להנהיג ציבור... המדד המרכזי הוא היכולת ל"הישמע לבית הרב" או לחילופין להיוולד במקום הנכון, כאח של פוליטיקאי מטעם ש"ס. שיטות המינוי הפוליטיות הללו, על ההסכמים המחרידים, הדילים, האחוות לשעה וקשרי הדם החשובים מכל מעוררים שאלות עצומות על עצם הצורך והרצון להיות חלק מהמערכת המאוד בעייתית הזאת. ההתלבטות מורכבת- האם יש ל"שלם את המחיר", ל"שקול את האלטרנטיבה", "להבין שאלו חוקי המשחק" ול"נסות למנות אנשים ראויים בדרכים לא ראויות", או שיש להימנע מלהיכנס לתהומות מעין אלו ופשוט לוותר. הסיפורים לעיתים מסמרי שיער, כמו סיפורו האמיתי של דיין שיכול להיות מוגדר, בהסכמה, כעילוי, אולם סיכוייו להיבחר כדיין הם למטה מאפס מפני שהוא העז פעם להרהר (ודאי לא לערער, ח"ו), על פסקים מ"בית הרב".... כעת, דמיינו לעצמכם שאתם חברי הוועדה למינוי דיינים- האם תוותרו על המינוי מראש, תציעו מישהו שמפחד להרהר כך שבכל זאת יכנס מישהו עם כיפה סרוגה, או שתעמדו על הרגליים האחוריות ותגידו, או קי, מוותרים, בואו ונקפיא מינויים לעוד כמה שנים. ההתלבטות קשה והתוצאות קשות.

אולם נדמה לי שלאחר ההתלבטות המעשית ישנם עוד מספר נקודות שחשוב להעלות- הראשונה נוגעת לעובדה שבגלל שהדילים היחידים האפשריים הם עם ש"ס, הדבר סוגר לחלוטין את האפשרות למינוי רבנים ספרדיים מהציונות הדתית. ההסכם היחידי האפשרי הוא שהד"ל יתמכו ברב הספרדי של ש"ס בתמורה לתמיכה ברב האשכנזי מטעם המגזר. יש בכך המשך של גט הפיטורין שהציונות הדתית מגישה לציבור הספרדי ועזיבתו (שוב) בידיים אחרות. יש בכך גם פגיעה ישירה, עמוקה וכואבת, ברבנים ציוניים שלרוע מזלם הוריהם נולדו מזרחה לקו רוחב מסויים ולכן נגזר עליהם שלא למלא אף תפקיד ציבורי, ככל הנראה לנצח. הנקודה השניה נוגעת ליחס ה"שסניק"י" לרבנות הראשית. שהרי לא לחינם יש אפשרות מעשית לסגור את הדילים הללו, הסיבה לכך היא שהציבור החרדי אכן מתייחס לרבנויות כאל תפקיד מעשי, טכני ואפילו כקרש קפיצה למינויים שונים למקורבים. בחתימה על הסכמים מעין אלו יש בהחלט סוג של קבלת הגישה הזו. איזו משמעות יכולה להיות למושג "מרא דאתרא" אם המרא דאתרא נבחר בגלל שהוא ידע את מי להזמין לבר מצוות של הילדים? או אם הוא למד שלא לומר דברים שירגיזו יותר מידי פולטיקאים.... וכפי שראינו בעבר מספר פעמים- לציבור החילוני, אחרי כל ההצהרות והפופוליזם, הרבה יותר קל לסגור עסקאות עם "אנשים מעשיים" מש"ס או מאגודה מאשר עם משיחיסטיים פאנטים שבטוחים שמדינת ישראל היא התחלה של גאולה. ככל שנכנע לצורך במעשיות נאלץ במקביל גם להסכין עם עצם הגישה- רב עיר, רב צבאי או כל בעל תפקיד אחר הוא תפקיד פוליטי, מעשי ולא ממש תלוי בכישורים רוחניים, זו החלטה אסטרטגית מאין כמותה, שאפשר אולי להבין אותה, אבל בהחלט מצריכה מחשבה ועיון.

בהרבה מאוד מובנים הציבור הדתי לאומי הוא זה שאשם בצורה שבה ממונים רבנים. בימים שבהם זה היה נח וקל "המציאו" את השיטה של מעורבות פוליטית במינויים, אולם נראה שכעת, כמו הרבה דברים אחרים במדינת היהודים, יש מקום למחשבות מחודשות... כמובן, יש להקדיש מחשבה רצינית לאלטרנטיבה, אם בכלל יש כזאת או פשוט להגיע למסקנה שזו הדרך היחדיה להישאר במשחק. אולי אפילו יש מקום לחשוב מחדש על הקמת מערכות מקבילות... ולכל פחות, כמו שאמר לי השבוע רב שהתייעצתי איתו, להיזכר לסלוד מעצם ההיזקקות למהלכים כאלה בתחומים רוחניים כל כך.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה