close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

האם בני ישראל סבלו במצרים?

שמואל בן חמו  כו שבט, תשעח  2/11/2018

נראה לומר ששעבוד מצרים לא היה קשה פיזית כמו שאנחנו חושבים. מה המסקנה מכך?

תגיות:
לאחר שבני ישראל יצאו מגלות מצרים זה הזמן להתבונן במהות השעבוד ובמה זה נוגע לנו היום?

ראשית נשאל מספר שאלות. למה התורה מציינת בתחילת ספר שמות, שמצרי הכה יהודי, הרי זה אמור היה להיות דבר שבשיגרה המתרחש בכל רגע?
מדוע לפי המדרש, 80% מהעם (או יותר מכך לפי דעות של חכמים אחרים) לא רצה לצאת משעבוד מצרים ומת במכת חושך?
איך יתכן שבני ישראל התלוננו במדבר והזכירו למשה רבנו עד כמה היה להם טו
ב במצרים?
מדוע התורה אינה מאריכה ומפרטת את מהות השעבוד והעבודה הקשה?

נראה לומר ששעבוד מצרים לא היה קשה פיזית כמו שאנחנו חושבים.
מצרים היה המקום הכי מתקדם בעולם באותה תקופה. זה היה המקום של החיים הטובים מבחינת הבילויים, החכמה, המדע, היופי, הכישוף, השפע הכלכלי, גילוי עריות ועבודה זרה.

בני ישראל התרגלו לחיים הטובים מהר מאוד, כאשר הם הפסיקו למול את עצמם והתחילו להתערבב עם המצרים.
אם מתבוננים בתיאור השעבוד בתחילת ספר שמות, לשון הפסוקים אינו מפרט את קושי השעבוד אלא משתמש בביטויים כלליים כמו: עבודה, מיסים, לחץ, פרך וכו' שניתן לפרש אותם בכיוונים שונים.
כמו שכתוב: פרק א': {יא} וַיָּשִׂ?ימוּ עָלָיו? שָׂרֵ?י מִסִּ?ים לְמַ?עַן עַנֹּת?וֹ בְּסִבְלֹתָ?ם וַיִּ?בֶן עָרֵ?י מִסְכְּנוֹת? לְפַרְעֹ?ה אֶת-פִּתֹ?ם וְאֶת-רַעַמְסֵֽס: {יג} וַיַּעֲבִ?דוּ מִצְרַ?יִם אֶת־בְּנֵ?י יִשְׂרָאֵ?ל בְּפָֽרֶךְ׃
{יד} וַיְמָרְר?וּ אֶת־חַיֵּיהֶ?ם בַּעֲבֹדָ?ה קָשָׁ?ה בְּחֹ?מֶר? וּבִלְבֵנִ?ים וּבְכָל־עֲבֹדָ?ה בַּשָּׂדֶ?ה אֵ?ת כָּל־עֲבֹ?דָתָ?ם אֲשֶׁר־עָבְד?וּ בָהֶ?ם בְּפָֽרֶךְ׃
פרק ב': {יא}אַתֶּ?ם לְכ?וּ קְח?וּ לָכֶם? תֶּ?בֶן מֵאֲשֶׁ?ר תִּמְצָ?אוּ כִּ?י אֵ?ין נִגְרָ?ע מֵעֲבֹדַתְכֶ?ם דָּבָֽר׃
פרק ו': {ד} : וגם אני שמעתי אֶֽת־נַאֲקַת? בְּנֵ?י יִשְׂרָאֵ?ל אֲשֶׁ?ר מִצְרַ?יִם מַעֲבִדִ?ים אֹתָ?ם וָאֶזְכֹּ?ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃ {ו}לָכֵ?ן אֱמֹ?ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל? אֲנִ?י יְהוָה? וְהוֹצֵאתִ?י אֶתְכֶ?ם מִתַּ?חַת? סִבְלֹ?ת מִצְרַ?יִם וְהִצַּלְתִּ?י אֶתְכֶ?ם מֵעֲבֹדָתָ?ם וְגָאַלְתִּ?י אֶתְכֶם? בִּזְר?וֹעַ נְטוּיָ?ה וּבִשְׁפָטִ?ים גְּדֹלִֽים׃ {ט} וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה
הביטויים האלה מזכירים לנו היום את הלחץ המופעל מצד המעסיקים (מעבידים) על עובדיהם וגם מערכת המיסים הכבדה המוטלת על האזרחים.
נראה לומר שמדובר בשעבוד מרצון כמו שמובא בתלמוד לגבי המילה בְּפָֽרֶךְ, בפה רך, שהכל היה בשלבים ובנועם.
כמו שכתוב: "בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך". (סוטה דף יא ע/ב).
בני ישראל רצו להיות כמו המצרים כדי להשיג השיגים כלכליים כתוצאה מעבודה מאומצת. כך אנחנו חיים בימינו כדי להשיג יותר ולהנות יותר כביכול.

לכן הם לא רצו לצאת ממצרים, ולאחר שיצאו התגעגעו לאורח חיים שהיה להם במצרים.
ניתן להביא מקור נוסף מהתלמוד המתאר את העבודה בשכר של בני ישראל.
כמו שכתוב: " אמר רבי יונתן למה נמשלו מצריים כמרור לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה" ( פסחים דף לט ע/א).

רש"י מפרש שבהתחלה הם עבדו בשכר: "תחילה רכה. בתחילה נשתעבדו להן ע''י שכר שהיו שוכרין אותן:"
הרמב"ן בפירושו על התורה כתב שרק חלק קטן מבני ישראל היו עבדים ממש. חחלק הגדול של בני ישראל שילמו מס לפרעה כדי לפטור את עצמם מעבודות פרך וכך המשיכו להתפתח ולשגשג בגלות מצרים.
כמו שכתוב : "שרי מסים למען ענותו -שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך, ומינה על המס שרים מן המצריים שייקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה, חליפות, חדש או יותר יהיו בבניין המלך, ושאר הימים בביתו.... .....והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך. וזה מאמר המתאווים שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקישואים (במדבר יא ה), כי הדגה במצרים רבה מאד והיו לוקחים מן הצדים אותם במצות המלך, ולוקחים מן הגנות קישואים ואבטיחים, ואין מכלים כי מצות המלך היא. ורבותינו אמרו עבדים למלכים היו ולא עבדים לעבדים (מכילתא בחדש סוף פרק ה)." (רמב"ן שמות א, יא).
לאור המקורות שהבאנו, ניתן להבין מדוע רוב עם ישראל לא רצה לצאת מהגלות המתוקה של מצרים.
לכן הקב"ה נאלץ להיפרד מחלקים גדולים מבני ישראל שהתנגדו לצאת ממצרים. ישנן דעות שונות לגבי מספר בני ישראל שנהרגו במהלך מכת חושך. הדעה המפורסמת שנבחרה על ידי רש"י היא אחד מתוך חמישה. אבל ישנן דעות נוספות המדברות על אחד מתוך 50 או איפלו אחד מתוך 500.

כמו שכתוב: "... וחמושים עלו בני ישראל - אחד מחמשה. ויש אומרים: אחד מחמשים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות עלו. .....ואימתי מתו? בשלשת ימי אפלה, כתיב: לא ראו איש את אחיו שהיו קוברין מיתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויבים ושמחו במפלתם." (מכילתא, יב,כו).
נראה לומר שמשה רבנו ביקש מפרעה לצאת למשך שלושה ימי חג להקרבת קרבנות במדבר כדי לפתות את בני ישראל. משה רבנו חשש שהם לא ירצו לצאת ליותר משלושה ימים כי היה להם טוב שם.
הקב"ה הרג את רוב בני ישראל במכת חושך כדי שהמיעוט יצא ממצרים, יקבל את התורה, יבנה את המשכן ויכבוש את הארץ.
גם אנחנו איבדנו חלקים גדולים מאחינו במשך הגלות הארוכה מחורבן בית שני.
אנחנו רוצים לשים קץ להשמדה עצמית. עלינו לנהוג כמו יהודים ולא להיות מושפעים מהגויים. כך עשו ראשוני העולים לארץ ישראל מתלמידי הגר"א ועד העלייות השונות.

העבודה לא תמה!
דרך ארוכה מאחורינו, אבל דור שלנו מוטלת המשימה היפה ביותר והקשה מכל: להשלים את כיבוש הארץ ולבנות בית לה'. בעזרת ה' נלמד מגאולת מצרים שהיא דוגמא לגאולה העתידית.
גם היום אנחנו חיים תחת השעבוד של עולם המערבי והאידולוגיה של נהנתנות, השגיות, תחרות למען קידמה כביכול.
יציאה מהשעבוד הכפוי הזה יביא את הגאולה. עלינו להשאיר מקום לאמונה וביטחון בה' במקום ניתוחים פוליטיים וכניעה ללחץ הגויים.
כך נצא מהשעבוד ונוכל לבנות את בית ה' ללא פחד בב"א.
הגליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM 
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה