הדרכה לחתנים בעלי תשובה- חלק ראשון

מזל טוב מזל טוב!
אתה עומד להקים בית בישראל, כדי שתוכל לעשות זאת בצורה הטובה ביותר רציתי לתת לך כמה עצות שקיבלתי בעצמי לפני החתונה ושאספתי לי בשנים האחרונות בשיעורים בהם השתתפתי

אז ככה, לפני שלב העצות (החלק השני המסמך) נדבר על כמה עניינים כלליים שנוגעים בעיקר (אבל לא רק) לבעלי תשובה,

בד"כ התשובה מתחילה עם אורות מאוד גדולים והתלהבות מאוד גדולה, שמתבטאת באמונה חזקה ש"אין עוד מלבדו" כפשוטו ממש. זה דבר נפלא ואני לא בא למעט בחשיבותו, וכך גם צריך להיות בהתחלה. אם כך מה עלולה להיות הבעיה? הבעי' היא שבן אדם במצב כזה הרבה פעמים לא רואה את הסביבה (ממטר) בכלל. עד כדי כך שיכול להיות שאפילו יבוא ראש הישיבה ויסביר לו את זה (וכ"ש אם הוא לא יסביר לו), הוא לא יבין מה אומרים לא.
במילים אחרות, לכל אחד יש זמנים בהם התנועה היא יותר של "רצוא" (שאיפה לצאת מהעולם) וזמנים בהם התנועה היא יותר של "שוב" (לעשות לקב"ה דירה בתחתונים דווקא בתוך העולם). שתי התנועות הן נפלאות , צריך את שתיהן, ישנן זמנים בהם צריך יותר רצוא וישנן שצריך יותר שוב. השורות הבאות לא באות ח"ו לשלול את התנועה הנפלאה של הרצוא אלא רק באו לעזור ולמצוא את האיזון הנכון. ובכל מקרה כדאי להתייעץ על כל הנושא, כל אחד עם הרב שלו.

ננסה להסביר את ה"תופעה" וקצת לפרט במה היא מתבטאת בחיי היומיום:

כיוון שנמצאים בתנועה של בריחה מעולם אחד לעולם חדש ויודעים בוודאות שלא רוצים לחזור לעולם הישן ממנו באנו (אך עדיין לא מכירים ממש את העולם אליו מגיעים), אז התנועה היא של שלילת העולם הקודם. דבר שבתור התחלה יש לו יתרונות רבים וכפי שהרמב"ם אומר שאם רוצים לשנות מידה צריך לעבור לקצה השני, אלא שבהמשך חייבים למצוא את האיזון, ובייחוד כשמתחתנים.
במילים אחרות התנועה של בעל תשובה היא תנועה של עולם התוהו, הכל קיצוני מאוד או שחור או לבן ולא מצליחים להגיע להתכללות, להכיל שתי תנועות הופכיות במקביל. דבר שלפעמים יכול להביא למצבים לא רצויים (כפי שיתבאר).

נביא כמה עניינים בעבודת השם ונראה איך הקיצוניות של בעל תשובה יכולה להביא להבנות ולמעשים לא נכונים.



א. "ביטחון בהשם" – התורה דורשת כי על אף הביטחון בהשם יש לעשות כלים בטבע. כיוון שאלו תנועות הופכיות לבעל תשובה קשה להתמודד עם זה, במילים פשוטות: לא מצליחים להבין , אם הכל מהשם אז למה לעשות השתדלות בטבע, לפעמים מבלבל את המושגים ובסוף לא עושה כלים כמו שצריך ומתפלא למה דברים לא מצליחים..
יש בעלי תשובה שידעו לעשות כסף לפני התשובה ועכשיו חותמים בביטוח לאומי.
גם אם חזרת בתשובה אתה יכול לצאת לעבוד, ולא חייב דווקא במקצוע של קדושה, אדרבה 'בכל דרכיך דעהו' (את הקב"ה צריך לגלות גם מחוץ לבית הכנסת), אפשר לצאת לשוק העבודה וכך גם תוכל להפיץ את המעיינות במקומות שטרם הגיעו אליהם.

ב. "אהבת ישראל" – רוצים לאהוב כל יהודי כפשוטו ממש בשעה שלא סובלים ולא מתייחסים למי שלידם. החכמה היא לאהוב את רעך מי שאתך בישיבה, את האישה, את הילדים. בכלל אם אנחנו דוגלים ב"אהבת ישראל" בוא נתחיל ממקום העבודה עם מי שמסביבנו, מהקהילה וכיו"ב.

ישנו סיפור שממחיש את הנ"ל – מסופר על שני חסידים שישבו יחד בתפילה כשהגיעו לשירת הים (חלק מפסוקי דזמרה, בשלב זה צריך לעמוד בתפילה ואסור להפסיק ולדבר) ראה אחד החסידים שחבר שלו ממשיך לשבת, הוא רצה להגיד לו שיקום אך כיוון שאסור לדבר סימן לו עם היד לקום ואמר "נו נו.." החסיד השני לא יכל להתאפק ואעפ"י שאסור היה לדבר ענה לו: כבר שלושה חודשים שאני יושב בלי פרנסה, ולא אמרת דבר כלום עכשיו שתי דקות אני יושב בתפילה ואתה בא להעיר לי...


ג. "שמחה" – הן אמת שצריך להיות בשמחה תמיד, אבל לא תמיד זה צריך להתבטאות בשירה ובריקודים (בטח שלא על חשבון אחרים) לא כל יום שמחת תורה ולא כל חודש זה חודש אדר. גם פקודי ה' ישרים משמחי לב למה לא לשמוח בלימוד התורה גם?

ד. "הפצת המעיינות / היהדות" – כיון שאחת התכונות של תוהו היא להתרכז בעצמו ולא לראות מי מסביבו ולשלול (לשרוף) את העולם, כך נראית ההפצה, מצד אחד יש מס"נ ראויה להערכה שעושים ופועלים מעל ומעבר בזמנים שאחרים מעדיפים לנוח או לשבת בבית, אבל מצד שני – לא רואים בכלל מי מולנו וחושבים שאפשר להגיד הכל לכולם. לפעמים שוכחים שרק לפני כמה ימים היו בצד השני והיו דברים שלא יכלו לסבול שעושים להם והנה כבר חושבים שכך צריך לעשות לאחרים. אם לא סבלת שמטיפים לך למה אתה חושב שעכשיו אתה צריך להטיף לכולם ?

דבר נוסף – כתוב קשוט עצמך לפני שתקשוט אחרים, היינו שבן אדם צריך לעבוד על עצמו כדי להפיץ את המעיינות, כדי להיות נר להאיר צריך גם להאיר מבפנים, נכון שהרבי מסביר שגם אם לא הפנמנו עדיין את כל העניינים זה לא סותר שנצא למבצעים, אך שוב לא כשיטה, לכתחילה בוודאי שחסיד צריך להשקיע בעבודה עצמית ובתיקון המידות שלו כדי שיוכל להשפיע על אחרים.


ה. "אין עוד מלבדו" –זה שאין עוד מלבדו, לא סותר את העובדה שצריך להתייחס בכבוד לעולם הגשמי ולאנשי העולם בכלל (איזהו מכובד? המכבד את הבריות). זה בדיוק החידוש, שאין עוד מלבדו זה בתוך העולם, ובכל דרכיך דעהו, אך כיוון שזה מצריך תנועות הופכיות שוב זה לא מצליח. למה בעל תשובה שהיה ספורטאי מרגיש עכשיו שספורט זה ביטול תורה, הוא לא יודע שהיות הגוף בריא מדרכי השם הוא? למה חושבים שללכת למכולת זה לא חלק מעבודת השם ? (כמובן שצריך לעשות זאת כראוי)

מה החידוש של תנועת החסידות, לא שכל העולם זה "הבל ורעות רוח" ולכן תישאר (תתחבא ) כל היום בבית המדרש, בדיוק הפוך, אם תעשה דברים לשם שמיים אז תגלה אלוקות בכל מקום. גם לצאת לטיול עם האישה זה קדושה, גם לשחק עם הילדים זה קדושה, אפילו לדבר עם ההורים דברי חולין (אפילו בשבת) זה קדושה.


ו. יחס למשפחה (לפני החתונה) – במקום לקיים בהידור מצוות כבד את אביך ואת אימך, מנסים להחזיר אותם בתשובה ולהתחיל ללמד אותם איך הם טעו כל החיים ואיך אנחנו יודעים את כל האמת. ויתירה מזו מי שלא חי את האמת לא שווה כלום וממילא נוצר זלזול במשפחה. בכלל עם המשפחה צריך להתנהג בקלילות (אפילו כדאי להגיד קצת 'לחיים' לפני שנכנסים לבית של ההורים..), לא נהיה פחות קרובים לקב"ה אם נשב ליד ההורים בלי הכובע והחליפה, ולא יקרה כלום אם נשב ונדבר איתם בזמן שהם צופים בטלוויזי'ה (ביום חול כמובן).


ז. שלום בית (אחרי החתונה) – כיוון שהתחתנו רק כדי לקיים מצוות פרו ורבו.. והאישה היא משולה לגוף והרי גם לגוף שלי אני לא מתייחס ולא מכבד אז למה להתייחס או לכבד את האישה שלא לדבר על יחסי אהבה. האי כתוב מכבדה יותר מגופו. אז כתוב.. הרי גם את הגוף שלי אני לא מכבד יותר מדי. חוץ מזה למדנו בישיבה שצריך להישאר בחורים, אז למה להתייעץ עם האישה או לשתף אותה בהחלטות הרי אני עדיין בחור ורק צריך להתייחס אליה ולתת מילה טובה כדי שלא תפריע לי ללמוד תורה כל היום. על שלום בית בהרחבה בחלק השני.

ח. חינוך – כיוון שאת העבר שרפנו והבנו שהכל היה טעות אז בטח גם החינוך שחווינו אין בו שום דבר טוב. חינוך יהודי אמיתי עוד לא ראינו ולא יודעים עדיין מה זה, וזה בוודאי שלא לימדו אותנו בשום מסגרת, אז נשארים בלי כלום. בנוסף, אם ההורים חיים בדמיונות של איזה מדריגה בעבודת השם שלא שייכת אליהם, ומשליכים את הדמיונות האלה גם לילדים אז הם דורשים מהילדים דרישות שרק מבלבלות את הילד ויכולות להרוס אותו. למשל, חושבים שצריך לעבוד ללא שכר, רק לשמה (מה שלא נכון גם לגבי מבוגרים) ומנסים לדרוש מהילדים עבודה כזו, מה שכמובן לא מתאים להם שהרי צריך למשוך אותם בפרסים (בדורנו יש חידוש שלאו דווקא בפרסים גשמיים, אלא אפילו אלוקות יכול להיות פרס בשבילם, אבל עכ"פ עדיין צריך פרס.), וממילא הילד לא מגיע לאן שצריך להגיע. אי אפשר להצליח בחינוך אם לא משקיעים בזה ובטח שאם לא לומדים איך עושים את זה.

ט. מנהג והלכה – צריך לדעת מה זה הלכה ומה מנהג, הגם שאנחנו יודעים את חשיבותם של המנהגים אך עדיין צריך לדעת להפריד. גם בהלכות יש לדעת מה מהתורה ומה מרבנן. אי אפשר שהכל יהי' בהשוואה אחת, בסוף יוצא שמהדרים במנהגים ומפספסים מצוות מהתורה.
בנוסף צריך לדעת שעל אף שהלכות הן הרבה יותר ברורות וחד משמעיות מגמרא, עדיין יש הרבה דעות גם בהלכה ויש צדדים מקילים, ולא תמיד מה שראינו בישיבה זה בפירוש ככה ולא יכול להיות אחרת. יתירה מזו, יש סעיפים בהלכה שמתחילים עם דעה אחת ובהמשך (באותו סעיף או בסעיף הבא) אומרים שההיפך הוא הנכון. למשל הוכח תוכיח את עמיתך, בתחילה מסביר שזו חובה עלינו ובהמשך מסביר שזה רק במצבים מסוימים.
הידורים – לפעמים יש מצב פרדוכסלי שרצים להדר במצוות (בד"כ כאלה שעולות הרבה כסף) ואח"כ רצים לבקש כסף כנזקקים.


י. סדר בלימוד – נכון שרוצים ללמוד כבר את כל התורה כולה ורצוי כבר היום, אבל בלי סדר בלימוד לא נגיע לשום מקום. נכון שאפשר וצריך ללמוד את המאמרים העמוקים ביותר, אבל חייבים שיהיו גם יסודות גם בנגלה וגם בחסידות. יש כאלה שרוצים ללמוד סמיכה לרבנות כאשר עוד לא יודעים להסתכל על דף גמרא, או שאפילו לא למדו קצור שו"ע, שלא לדבר על שו"ע עצמו.


יא. סדר בעבודת המידות – אי אפשר לתקן את כל המידות בבת אחת ומהר!, בנוגע לתיקון המידות צריך לעבוד לאט ומסודר ובשיטתיות, אחרת אי אפשר להצליח. צריך לקבל הדרכה מרב שינחה אותנו ממה להתחיל ואיך להתקדם.


יב. עשה לך רב- בהמשך לסעיף הקודם צריך לדעת שזה שחוזרים בתשובה לא אומר שאין יותר שיקול דעת. לפעמים זה בא ממקום של נוחות מה שהרב יגיד נעשה. הקב"ה רוצה שנפעיל שיקול דעת וזה חלק מהדירה בתחתונים, שאני אגיע להחלטות מצידי, ואין זה בסתירה לביטול. פשוט שכל אחד חייב עשה לך רב.


כאמור אפשר עוד להאריך הרבה בכל הנ"ל אבל לא כאן המקום. אבל מובן מכל האמור לעיל שאעפ"י שכבר חזרת בתשובה ואתה יודע כמעט הכל, עדיין כדאי להתייעץ עם רב , בייחוד כשמגיעים לכל מיני מסקנות חדשניות בתורה..

ושוב הנקודה היא לא לקרר ח"ו ואם המסקנה מכל האמור היא להוריד את אורות הגבוהים אז יצא שכרו בהפסדו, אלא הכוונה היא רק לעזור ולכוון להכניס את האורות דתוהו בכלים דתיקון.


זהו החלק הראשון, המשך בצדדים של "כן תעשה" מופיע כאן

הכותב הוא מרצה במכון אסנט, מכווין ועוסק בחזרה בתשובה והתקרבות