אין ילדים ביפן- והמשמעות לנו

לעיתים נדירות קורה שטענות המובאות בוויכוח אידיאולוגי מתממשות באופן מיידי. כל אחד מהצדדים בוויכוח מעלה את טענותיו בלהט גדול והוא ממש בטוח שהטענות יתקיימו אחת לאחת... אולם לוקח המון זמן עד שתהליכים כאלה מתממשים ובדרך כלל הם מתערבבים בכל כך הרבה גורמים אחרים עד שוויכוחים אידיאולוגים לא ממש מוכרעים אף פעם. וגם אם כן, זה קורה הרבה אחרי שהטוענים הראשיים ירדו מבמת ההיסטוריה. ובכל זאת, לעיתים נדירות קורה שגם בוויכוח "אידיאולוגי" לגמרי המציאות המעשית ביותר פשוט טופחת על פנינו ומדהימה אפילו את הטוענים הנלהבים בעצמם.

ללא ספק אחד ה"ויכוחים" הגדולים ביותר בין היהדות לחיינו המודרנים הוא נושא האהבה והיחס לזוגיות. דומה שאין נושא שבו התרחק העולם מתפיסתה של התורה יותר מאשר בנושא זה. הרחוב, התרבות, חיי הערב והבוקר של עם ישראל והעולם כולו רחוקים מרחק רב מהדרישות של התורה ומאמונותיה. הדבר נכון לגבי נושאים רבים- צורת הלבוש של הציבור, ההתנהגות בין בנים לבנות, צורת הבילוי, העבודה ועוד... ובעיקר נדמה שהוא נוגע לעצם המושג הקדוש- "אהבה". בעולם מוחצן הזוגיות היא מוחצנת עוד יותר, ובעולם יצרי האהבה הופכת פעמים רבות לעוד יצר אחד פשוט- זול, צעקני, ובעיקר- מתירני עד בלי. כאשר האני הוא המרכז והרצונות (התאוות?) הם האלוהים החדש, הרי שגם הרגש העמוק ביותר של האדם הופך לכלי בארגז הכלים של היצר. וכמו על כל דבר, הרי שגם כאן ניתן להעלות טיעונים "רוחניים ועמוקים" רבים. ונדמה שבוויכוח הגדול הזה בין היהדות ל"עולם", בין הספרים ל"מדיה" המתירנות מנצחת בגדול... עד שפתאום נתקלים בעובדות.

אז את זה שאירופה משמידה את עצמה לדעת אנחנו יודעים מזמן... שהרי באופן חשבונאי פשוט כדי להמשיך את העולם צריך שכל זוג הורים, שני אנשים, ילדו לפחות שני ילדים (למעשה מסיבות סטטיסטיות צריך לפחות 2.09 ילדים לאשה), אולם באירופה (בעיקר במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, שוויץ, גרמניה ומדינות סקנדינביה), מזמן כבר ירדו למתחת לשני ילדים למשפחה. למעשה, בכל העולם המערבי, מלבד מדינת ישראל, אלו הנתונים- שני הורים יולדים פחות משני ילדים... וכך האוכלוסיה הולכת וקטנה עם הדורות. לאחרונה קליפורניה אפילו שברה שיא חדש, וכעת בקליפורניה יש ממוצע של פחות מילד אחד למשפחה!! כלומר- זוג הורים אינם יולדים, בממוצע, אפילו ילד אחד. אולם השיאנית בעולם, לכאורה, היא יפן. האוכלוסיה ביפן מצטמצמת כל כך, שההערכות מדברות על כך שעד 2050, לא רחוק בכלל, האוכלוסיה תקטן בכ30 אחוז. זה לכשעצמו לא שיא, כי בבולגריה מדברים על ירידה של 37 אחוז עד אותו תאריך, אולם היפנים לא רק הפסיקו ללדת ילדים, היפנים גם הפסיקו לאהוב, להתחתן ולהקים משפחות. 60% מהגברים ו49 אחוז מהנשים עד גיל ארבעים פשוט לא מתעניינים בזה. והקמת משפחה אפילו לא מתוכננת אצלם. זה אפילו גרוע מזה- היפנים פשוט לא מעוניינים יותר באהבה. אם באירופה ובארצות הברית זה עדיין הבחירה בין "זוגיות" לבין משפחה... או בין "חברה" ל"אשה", הרי שביפן זה פשוט לא. שום יחסי זוגיות. ולמרות שיפן היא לכאורה מדינה מתירנית מאוד, רבים מהיפנים מתבגרים מבלי שחוו אפילו סוג של יחסי קרבה עם בני המין השני. זה פשוט לא מעניין. ה"פעילויות הזוגיות" כפי שהן מכונות על ידי הממשלות שמנסות להגביר את אחוזי החיתון והילודה, מוחלפות בפעילויות אחרות, משחקי מחשב למיניהם, אתרים לא צנועים, שיחות וירטואליות וזלילה אגרסיבית. נשמע מדהים? הציטוטים של העוסקים בתחום מדהימים עוד יותר, כי הם מדברים על "ג'נוסייד עצמי", חארקירי ועוד... בראש ובראשונה קריירה וכסף, אולם בהחלט לא רק.

תרבויות שלמות על סף הכחדה, טוען מאמר בעניין שפורסם דווקא בעיתון בריטי... והעולם מגלה פתאום שלמרות המתירנות, ואולי דווקא בגלל שהכל מותר- פתאום הכל נגמר. ועם שקיעת הזוגיות המשפחתית שוקעת גם האהבה עצמה... אולי אפילו צלם האנוש של יחסי גברים ונשים אובד לו בשם הכל מותר.