|
|
| אמירה לנכרי בשבת |
רציתי לשאול לגבי הנושא של אמירה לנכרי בשבת, אני יודעת שאנשים מאוד נוטים להקל בזה, ואומרים כמעט הכל לגוי שעובד אצלם... האם אפשר למצוא סיכום מסודר של ההלכות החשובות האלו? כי היום חלק גדול מהאנשים מחזיקים נכרים וצריך לדעת מה עושים ומה לא.
|
יש תחת ידי סיכום מסודר של נושא אמירה לגוי ונכרי בשבת, של הרב רפאל שוואב מצפת. הרב שוואב הוא חבדני"ק ויכול להיות שלספרדים יהיה שוני בחלק מהדברים. אני מצרף את הסיכום בשבילך-
איסור אמירה לגוי לעשות מלאכה, וטעמו
אסרו חכמים לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, בין מלאכה האסורה מהתורה ובין מלאכה האסורה מדרבנן;
וטעם האיסור בזה מורכב משני ענינים :
א. מפני שהגוי עושה זאת בשליחות היהודי ו"שלוחו של אדם כמותו" – גם נכרי, מדרבנן - והרי זה נחשב שהיהודי עצמו עושה מלאכה בשבת, ועוד כדי שלא יבוא היהודי לעשות בעצמו.
בכלל איסור זה שגם אם הגוי עושה מעצמו בשביל היהודי, שצריך לפעמים, למחות בו. וכן שאם הגוי כבר עשה בשביל היהודי שאסור ליהנות ממעשיו.
ב. מפני שהזהירו נביאים על דיבור מפורש, בדבר מלאכה שאסור לעשותה בשבת , ובלשונם "ממצוא חפצך ודבר דבר".
כל אחד מהטעמים הנ"ל יכול ליצור איסור לבדו:
כשרומז היהודי לגוי, באופן שיבין דבר מתוך דבר, לעשות מלאכה בשבת, אין בזה איסור של "ממצוא חפצך ודבר דבר" – אבל היהודי עובר על איסור "אמירה לנכרי" מטעם שהגוי נחשב כשלוחו .
וכן אם אומר לגוי שלא בשבת לעשות לו מלאכה בשבת, אין איסור של "ממצוא חפצך", אבל יש איסור של "שליחות", אלא אם כן אינו אומר לו, אפילו רמז ציווי .
אלא שבמקרים שמתירים אמירה לנכרי, כפי שיבואר בהמשך, אינו צריך לרמוז לו. אבל במקרים שאמירה לנכרי אסורה, אלא שעוקפים את האיסור (כשהגוי אינו עושה בשביל היהודי אלא כדי להשלים את הקבלנות שלו), אזי גם צריך לרמוז לו באופן שיבין דבר מתוך דבר, ולא יאמר לו בפירוש, מפני שאיסור הדיבור של "ממצוא חפצך" – הוא האמירה המפורשת, אבל ברמז אין בזה איסור .
חובת המחאה בגוי העושה מעצמו מלאכה ליהודי
גוי שעושה מעצמו מלאכה על דעת עצמו בשביל היהודי, אם אין גוף היהודי נהנה ממלאכה זו בשבת – היהודי אינו צריך למחות בו, אפילו אם עושה זאת בשביל היהודי בבית היהודי ובחפציו של היהודי; ואם גוף היהודי נהנה ממלאכה זו בשבת, - צריך היהודי למחות בו, גם אם עושה זאת בבית הגוי.
ההנאה ממלאכת הגוי
גוי שעשה מלאכה בשביל היהודי, כגון שהדליק לו נר או חימום, וכן אם תלש פרי, או צד, או אפה וכדו' בשביל היהודי – אסור לשום יהודי ליהנות ממלאכה זו בשבת, וצריך להמתין במוצאי שבת זמן שלוקח לעשות את המלאכה הזו, ורק אז מותר ליהנות מהמלאכה.
איסור האמירה –לפני שבת ובשבת
איסור האמירה לגוי הוא: הן האמירה לגוי במהלך השבת לעשות לו מלאכה, והן האמירה לגוי לפני השבת לעשות מלאכה בשבת.
ואסרו חכמים אפילו לומר לגוי בשבת שיעשה לו מלאכה לאחר השבת ; ואיסור זה הוא משום "ממצוא חפצך" בלבד. ולכן מותר לרמוז לגוי בשבת לעשות מלאכה לאחר השבת, שהרי אין איסור ברמיזה משום "ודבר דבר" .
מלאכה מהתורה לצורך מצוה או לצורך אורחים
אסור לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מהתורה, אפילו לצורך מצוה; והאיסור בזה הוא רק כיון שהגוי נחשב שלוחו לצורך זה. אבל מצד "ממצוא חפצך" – אין איסור .
ולכן גם אם כבה האור וייאלץ לאכול סעודת שבת בחושך – לא יקרא לגוי להדליק , שהרי הוא כמו שלוחו לעשות בשבת מלאכה האסורה מהתורה, וזה אסור גם במקום מצוה [אלא אם כן אינו אומר לו, אפילו רמז ציווי ].
אבל מותר לומר לו בשבת לעשות במוצ"ש מלאכה לצורך מצוה, מפני שרק "חפצך" אסורים, אבל חפצי שמים – מותרים.
מלאכה מדרבנן לצורך מצוה או לצורך אורחים
מותר לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה רק מדרבנן לצורך מצוה או לצורך אורחים , ולכתחילה לא יסמוך בערב שבת על היתר זה , אלא יעשה מה שביכולתו לפני השבת.
וכיוון שבצורך מצוה אין איסור של "ממצוא חפצך", נמצא שכשאומר לגוי לעשות לו מלאכה – אין צורך לרמוז לו דווקא, אלא יכול לומר לו בפרוש.
ולכן מותר לומר לגוי לטלטל סידור, חומש, או שאר ספרי קודש לבית הכנסת, כדי להתפלל או כדי ללמוד שהרי זה צורך מצוה. אלא שיש להיזהר שלא לתת את הספר לידו של הגוי לפני הטלטול ולא לקבל מידו, כדי לא להיות שותף במלאכת "הוצאה" בעקירת הספר או בהנחת הספר.
וכן מותר לומר לגוי לכוון שעון מכני שכבר עובד לשעה הנכונה, וכן שעון מעורר מכני שיצלצל בשעה הרצויה כדי לדעת מתי ללכת לשיעור תורה או לתפילה, אבל לא שעון חשמלי.
מותר לומר לגוי לטלטל לו נר דולק מחדר לחדר לצורך מצוה או לצורך אורחים בלתי צפויים.
ועל סמך זה נהגו להקל לומר לגוי לטלטל ולהביא מאכל או משקה שיש בו צורך גמור לשבת וללא זה יהיה חסר לו קצת, ממקום שהאיסור לטלטל בו הוא מדרבנן, כגון, דרך כרמלית .
לצורך חולה
אדם שמרגיש חולשה בכל גופו, וכן חולה הנצרך לשכב במיטה מחמת חליו – התירו לומר לנכרי לבשל, להדליק את האור, להדליק את החימום או לעשות מלאכה אחרת בשבילו בשבת.
אבל חולה שבמצב יותר טוב (שלא נצרך לשכב במיטה או שאינו מרגיש חולשה בכל גופו) – יכול לומר לגוי לעשות לו מלאכה האסורה מדרבנן בלבד. ולכן אם נצרך לחבוש תחבושת – מותר לומר לגוי לשים עליו תחבושת (האסור מדרבנן); אבל לא יאמר לגוי למרוח משחה על התחבושת, כיוון שזהו איסור האסור מהתורה.
במקום צער
אדם שיש לו צער (כמו שסובלים מחום בקיץ בסעודות גדולות, או שאינו יכול להירדם)– מותר לו לומר לגוי לעשות בשבילו מלאכה האסורה מדרבנן, אבל לא מלאכה האסורה מהתורה. ולכן ביום שרב, כשיש לו צער מהחום – לא יאמר לגוי להוריד את החלונות, כיון שהורדת החלונות יש בו משום "סותר" האסורה מהתורה .
אבל בשביל הרגשה לא נעימה או כאב קטן, או שקצת אינו מרגיש טוב, שהם דברים שאינם מפריעים לו לתפקד כמו אדם רגיל, ואינו נחשב מחמתם קצת חולה, אסור לומר לגוי שיעשה עבורו אפילו דבר האסור מדרבנן .
לצורך קטן
קטן שאין לו מה לאכול – מותר לומר לגוי לבשל או לעשות מלאכה אחרת לצורכו; וכן כשיש חושך והילד מפחד – מותר לומר לגוי להדליק את האור בשבילו, כיון שקטן שזקוק לדבר-מה דינו כחולה שנחלש כל גופו.
במקום הפסד או במקום צורך גדול
במקום הפסד מרובה - מותר לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מדרבנן; אבל אם הוא רק צורך גדול – אסור לומר לגוי לעשות אפילו מלאכה האסורה מדרבנן. ונמצא שבמקום הפסד מרובה, מותר לשלוח עם גוי חפץ כל שהוא ברשות הרבים, שהרי היום אין לנו רשות הרבים וזהו איסור מדרבנן. אבל במקום הפסד סתם או גם במקום צורך גדול – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מדרבנן, אלא אם כן המלאכה שמבקש מהגוי היא אסורה משום טרחה בשבת או משום ההכנה משבת לחול – שבמלאכות אלו בלבד, התירו לעשות גם במקום צורך גדול.
בזמן דליקה או שיטפון גדול
בזמן דליקה – מותר לומר לגוי "כל המכבה אינו מפסיד שכר טירחתו", למרות שכיבוי הוא מלאכה מן התורה, מפני שברמז זה הגוי עושה זאת לעצמו – להרוויח, לאחר הכיבוי; וברמז זה אין גם איסור של "ודבר דבר". ולגבי מה שהגוי שלוחו של היהודי (כיון שיש כאן רמז ציווי) – בהפסד גדול הקילו כיון שהגוי עושה להנאת עצמו. וכן כשמגיע שיטפון גדול, והשיטפון עלול לעשות לו הפסד מרובה – מותר לומר לגוי "כל המציל אינו מפסיד שכר טרחתו", גם אם יעשה הגוי מלאכה גמורה כדי להציל את מה שיכול. אבל לא התירו לומר בפרוש לגוי להציל, כיוון שגם במקום הפסד מרובה – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה גמורה מהתורה, אלא רק מלאכה האסורה מדרבנן (כמו שנתבאר קודם).
גוי שבא לכבות מעצמו, בלי שיאמר לו היהודי – אין היהודי צריך למחות בו על המלאכה שעושה, מפני שהגוי יודע שבעל הבית יפצה אותו, ונמצא שהגוי עושה זאת לטובתו ולהנאתו .
הדלקת האור
אסור לומר לגוי להדליק נר בשבת , בין אם זה לצרכיו, ובין אם זה לצורך מצווה כגון לצורך תפילה, לימוד וכדו', מפני שלא התירו אפילו לצורך מצווה לעבור על איסור של "אמירה לנכרי".
ואם יש שם קטנים , אפילו בני שבע או שמונה, המפחדים לשבת בחושך – מותר לומר לו להדליק את הנר או את האור, מפני שצורך קטן דינו כדין "חולה שאין בו סכנה" שמותר לעשות מלאכה האסורה מדרבנן - "אמירה לגוי", לצורכו.
הדלקת החימום והמיזוג
בימות החורף, כשיש קור גדול – מותר לומר לגוי להדליק את החימום בשבת, מפני שכולם נחשבים חולים כשקיים קור גדול. אבל כשהקור אינו גדול כל כך – אסור לומר לגוי להדליק את החימום, אלא אם כן יש שם קטנים בביתו, שבשבילם מותר להדליק את החימום, מפני שמצטערים הרבה בקור.
בימות הקיץ, כשיש יום שרב – יש המתירים לומר לגוי להדליק את המיזוג.
כשהדליק את המיזוג לפני שבת, ומזג האוויר השתנה בשבת, כך שהאוויר הקר עלול להזיק לאדם – מותר לומר לגוי לכבות את המיזוג.
גוי שהוסיף אור או חימום על הקיים
בית שהדליקו בו לפני השבת מעט אור או מעט חימום, ובא הגוי והדליק אורות נוספים והוסיף בגובה החימום (בין אם זה בנרות, בעצים או בחשמל) – מותר ליהודי ליהנות ולהשתמש לאור שהוסיף הגוי. וכשכבה האור שהיה דולק לפני השבת – אסור להמשיך ליהנות מהאור שהדליק הגוי, אלא אם כן תלוי בזה עונג השבת - שאז מותר להמשיך ליהנות מאור זה.
להסיר פמוטות מהשולחן
נוהגים לומר לגוי להסיר את הפמוטות מהשולחן לאחר שהנרות כבו , גם אם המטרה הוא לצורך הפמוטות שלא ייגנבו; אע"פ שהכלל הוא "מוקצה שהוקצה בבין השמשות - הוקצה לכל השבת כולה", בכל זאת כיוון שנוהגים במנהג זה, הרי זה כאילו התנה בכניסת השבת שלאחר שייכבו הנרות לא יהיה עליו שם "מוקצה" גמור, ולכן יכול לטלטלם ע"י גוי לאחר שכבו. ולכתחילה טוב שיתנה בכניסת השבת בפרוש, שלאחר שייכבו הנרות אין עליו שם "מוקצה" ואז יוכל לטלטלו לכתחילה ע"י גוי.
כשקיבל את השבת מוקדם
אם קיבל עליו את השבת מוקדם - יכול לומר לגוי לעשות לו מלאכה. ולאחר שנכנסה השבת (לפי זמן הדלקת הנרות שבלוח), גם אם עדיין לא החשיך לגמרי – אסור לבקש מהגוי לעשות לו אפילו מלאכה האסורה מדרבנן; אלא אם כן זהו לצורך מצוה (כמו אורחים שמחוץ לעיר) או לצורך גדול כמו שהתבאר.
בבין השמשות
בתחילת כניסת השבת, בזמן בין השמשות קודם החשכה – התירו חכמים לומר לגוי לעשות מלאכה לצורך גדול , כגון ששכח להדליק נר על אביו ואימו ביום השנה לפטירתם (היארצייט); או לצורך מצוה , כגון אישה ששכחה להדליק נרות שבת ונזכרה בבין השמשות (קודם הלילה) – התירו לומר לנכרי להדליק בשבילה נר אחד בלבד על השולחן (שנר זה הוא עיקר המצוה).
אבל לאחר זמן בין השמשות, כלומר מהחשיכה, ביציאת שלושה כוכבים (צאת הכוכבים) – אסור לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה מהתורה, ואפילו לצורך גדול או לצורך מצוה.
לצורך הצלת ספרי קודש
ספרי קודש שנדרש להצילם, ואין לו אופן אחר להצילם אלא רק באמירה לגוי – מותר לומר לגוי לכבות את הדליקה ויש אומרים שגם מותר לומר לו להעבירם ברשות הרבים שמשום בזיון ספרי קודש לא גזרו.
במקום צער בעלי חיים
במקום צער בעלי חיים; כגון פרה המצטערת מריבוי החלב שלה – מותר לומר לנכרי לחלוב את הפרה בשבת, מפני שאיסור אמירה לנכרי הוא מדרבנן, ואיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה. אבל הגוי צריך לקחת את החלב לעצמו, ואח"כ היהודי יכול לחזור ולקנות אותו ממנו במחיר סמלי, שאם לא כן הדבר נראה שהגוי שלוחו של היהודי כיון שהוא חולב לצורך היהודי.
במקום שיש אפשרות ליהודי לעשותו בהיתר
אסור לומר לגוי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור , כגון פטיש, אם כוונתו בטלטול הוא שלא יתקלקל או שלא ייגנב (לצורך עצמו) . ולצורך גופו ומקומו של כלי שמלאכתו לאיסור – גם ליהודי מותר לטלטל, לכן יכול לבקש גם כן מגוי. וטלטול נר דולק, שאסור ליהודי לטלטלו, בזה מותר לומר לגוי לטלטלו מחדר לחדר. אלא שהיתר זה אינו אלא לבני תורה , מפני שישנה אפשרות לטלטל את הנר בהיתר, כלומר בטלטול מהצד עם גב ידו, וכדו'. וגם במקרה זה ההיתר הוא רק לצורך גופו ומקומו, דהיינו בתנאי שיהנה לאורו במקום שמביאו לשם או שצריך את מקומו הראשון. אבל לעמי הארץ - אין להתיר אמירה זאת, כדי שלא יתרגלו באמירה לגוי וידמו מקרה אחד למשנהו, ובכך יקלו יותר ממה שאכן מותר על פי הלכה.
אמירה לגוי כשהמלאכה נעשית באופן עקיפה
במקום שאין אפשרות ליהודי לעשותו בהיתר, והשליחות היא לא למעשה האיסור, כגון המבקש מגוי להוציא לו קדרה הטמונה חלקית בגחלים – מותר לבקש זאת מגוי , אף על פי שכתוצאה מזה יבערו הגחלים ויעבור על מלאכת "מבעיר", מפני שמטרת היהודי היא בקבלת התבשיל והוא איננו מתכוון להבערת הגחלים, לכן, גם אם הדבר ודאי שהגחלים ידלקו (פסיק רישא), בכל זאת, אין מלאכת ההבערה נקראת שנעשתה בשליחות היהודי.
וכן המדליק נר של שמן בערב שבת והשאירו (בטעות) על גבי מגש, ועכשיו בשבת הוא צריך את המגש – מותר לומר לגוי לנער את הנר מהמגש, אף על פי שבהזזת הנר יעבור על מלאכת "מבעיר" או "מכבה" (בהגדלת האש או בהקטנתו), מפני שמטרת היהודי הוא במגש, אלא שהדרך לקבל את המגש הוא בניעור הנר, וזה לא נעשה בשליחות היהודי.
ולפי זה יוצא, שאם שכח לנטרל את המנורה של המקרר, מותר לומר לגוי לפתוח את המקרר, למרות שבזה תידלק המנורה, כיון שאין היהודי רוצה את האור, ופסיק רישא באמירה לנכרי – מותר.
ההנאה ממלאכה שעושה הגוי לעצמו
גוי שעושה מלאכה לצורכו בלבד, כגון שהדליק אור לעצמו או לצורך גוי אחר; ואפילו אם עושה זאת בבית היהודי, כגון גוי שמתפקידו להדיח כלים בבית היהודי, ובא הגוי והדליק את האור כדי שיוכל להדיח כלים – אין צריך למחות בו על ההדלקה ומותר ליהודי ליהנות מאור זה. אבל אסור ליהודי לבקש מהגוי ללכת איתו במקום חשוך, כדי שידליק הגוי שם אור, כיוון שכוונת הגוי בהדלקה זו, היא בשביל היהודי – לצורך ההליכה איתו.
אלא שההנאה ממלאכה שעושה הגוי לעצמו מותרת רק כשאין חשש שהגוי יוסיף במלאכה עבור היהודי כשהלה יהנה ממנה , אבל מלאכה שמוסיפים בה כשהרבה אנשים נהנים ממנה, כגון שהגוי הדליק מדורה כדי להתחמם – אסור ליהודי להתחמם כנגד מדורה זו, מחשש שהגוי יוסיף בה עצים לצורך היהודי.
ולפי זה, אם הגוי פתח דלת חשמלית של בנין לצורך עצמו, מותר ליהודי להכנס שם. אבל אם פתח בשביל היהודי – אסור, אלא אם כן יש דלת צדדית אחרת שמשם היהודי היה יכול להכנס (כדין גוי שהוסיף אור על מה שהיה כבר קיים).
גם אם הגוי הדליק נר עבור היהודי, יש להתיר ללמוד ולהתפלל לאורו, כיון שהמצוות לא ניתנו להנאת האדם . וכן הדין, אם הגוי הביא ספר-קודש.
גוי העושה מלאכה בקבלנות - המחאה וההנאה ממלאכתו
יהודי שביקש מגוי לעשות לו מלאכה לפני השבת בקבלנות, וקצב לו על זה סכום כסף, ורואה אותו היהודי בשבת עושה את המלאכה בשבילו, אם גוף היהודי נהנה ממלאכת הגוי בשבת – צריך היהודי למחות בו , ואם אין גוף היהודי נהנה ממלאכת הגוי בשבת – היהודי אינו צריך למחות בו , כיון שכוונת הגוי היא להרבות שכרו, ולא לטובת היהודי. ואם עשה כבר את המלאכה - אסור ליהודי ליהנות ממלאכת הגוי בשבת.
גוי שעושה מלאכה לצורך היהודי מהחומר של הגוי, כגון שתופר לו נעליים מעור של הגוי, ועושה זאת בשבת – אין היהודי צריך למחות בו גם אם לא קצב לו על זה שכר, כיון שאין זה שייך ליהודי כלל, שהרי הגוי יכול למכור זאת לאנשים אחרים.
גוי שעושה מלאכה ליהודים וגויים יחדיו
גוי שעושה מלאכה ליהודים וגויים יחדיו , הרי זה הולך אחר הרוב, כלומר, אם רוב האנשים שם יהודים, הרי זה נחשב שהדליק זאת בשביל היהודים – ואסור ליהנות מאור זה בשבת; אם רוב האנשים שם גויים הרי זה נחשב שהדליק בשביל הגויים – ומותר ליהנות מאור זה; ואם חציים יהודים וחציים גויים, או אפילו אם זה ספק, מן הסתם מכוון לצורך שניהם – ואסור ליהנות מהאור.
בכל זאת, אם יש הוכחה שהגוי הדליק לעצמו, כגון, שהגוי השתמש מיד לאור הנר שהדליק – מותר ליהנות מהאור. וכן אם ישנה הוכחה שהדליק זאת הגוי לצורך גוי אחר – מותר ליהנות מאור זה, אפילו אם רוב יהודים. וכן להיפך, אם יש רוב גוים ויש הוכחה שהגוי הדליק עבור היהודי – אסור להשתמש באור זה.
שרת שהדליק את האור או את החימום לדיירי הבניין
שרת גוי שהדליק את האור או את החימום לדיירי הבניין שגרים בו גויים ויהודים יחדיו ; אם חלק מתפקידו השגרתי הוא להדליק את האור או את החימום, גם אם הדיירים היהודים אינם בבית – מותר ליהנות מהדלקה זו; ואם אין זה מתפקידו השגרתי, אם רוב הדיירים גויים – מותר ליהנות מאור זה בשבת, ואם רוב הדיירים יהודים – אסור ליהנות מאור או חימום זה בשבת, ומכל מקום אין היהודי צריך לעצום את העיניים כדי לא להנות מהאור, ומותר לעבור את חדר המדרגות, ואם הדבר קרה בבית של היהודי אין היהודי צריך לצאת מביתו, גם אם החימום הודלק עבורו.
[כשמותר ליהנות מהחימום שהדליק הגוי בשבת, אם גופי החימום בביתו היו סגורים בשבת – אסור לפותחם בשבת , מפני שהמים הקרים בצינורות יתחממו על ידי זה, ויעבור על מלאכת "בישול"].
קבלת דואר בשבת
דוור גוי שמביא דואר בשבת – מותר לומר לו להניח בחצר או על השולחן, אבל לא יקבלו בידו. ואם מבקש הדוור מהיהודי לחתום – רשאי היהודי לומר לו שאינו יכול לחתום בשבת, וממילא הגוי יחתום בשבילו.
מכתב שהביא הדוור וכתוב בו דברים הנצרכים לגופו (ולא לממונו), או אפילו אם אינו יודע מה כתוב בו – מותר ליהודי לפותחו בשבת בדרך קריעה, ויזהר שלא יקרע אותיות; וכן מותר לו לעיין בעיניו (ללא קריאה בפיו) במכתב. ואם המכתב קשור או חתום, שאז אסור ליהודי לפותחו – מותר לרמוז לדוור בלי להזכיר שום ציווי, באופן שיבין מדבריו, שיפתח את המכתב [כגון שאומר לו 'אינני יכול לקרוא אותה כיון שהיא סגורה'], כיון שבזה אינו עובר על "ממצוא חפצך ודבר דבר", וגם אין הגוי עושה בשליחותו מפני שפתיחת המכתב הוא חלק מהקבלנות שהגוי לקח על עצמו למסור את המכתב.
מותר לטלטל את המכתב בשבת , ולכן אם הכניס הגוי את המכתב לתיבת דואר הנמצאת בחדר מדרגות, אם ישנו ערוב חצירות בבנין – מותר לטלטל את המכתב לביתו.
נתינת בגדים למכבסה או לתופרת בערב שבת
מותר לתת בערב שבת בגדים למכבסה או לתופרת של גוי , גם אם ידוע שהם יעשו זאת בשבת; בתנאים הבאים: א. שלא יאמר לו לעשות זאת בשבת. ב. שמחירו ידוע או שקצב לו מחיר לפני שבת. ג. שיהיה לגוי זמן מספיק, אם ירצה לעשות את המלאכה בחול, לפני שבת או לאחריה. ואם נותן לו ביום רביעי או ביום חמישי, אינו צריך לקבוע מחיר.
התשובה נתקבלה מהרב יניב חניא |
|
|