הכזונה יעשה את אחותינו?
הרב יחזקאל פרנקליא כסליו, תשסה24/11/2004בניו של יעקב מסיימים באמירה חדה לאביהם- "הכזונה יעשה את אחותינו", ואמירה זו נותרת ללא תשובה, מהי משמועתה של השתיקה, והאם חכמתו של הזקן נכונה תמיד?
פער הגילים והרגשות
אוירת הויכוח שבין יעקב לבניו סביב 'אירועי שכם' היא של מתח בין דורי, בין הזקנה והחכמה של יעקב לבין הקנאות והנחרצות של בניו.
שמעון ולוי, מתוך תחושת שליחות של עשיית צדק מול אלו אשר טמאו את דינה אחותם עושים 'נקמה בגויים תוכחות בלאומים', בצירוף גבייה מאסיבית של ממון שכם – 'ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו'. יעקב, אביהם הזקן, רואה לעומתם תמונה כוללת יותר, אחראית יותר, החוששת מתגובת גויי הארץ - 'ונאספו עלי והכוני'. זו ראייה שיש בה צד פרגמטי ובוגר, ואף טקטי ובטחוני.
מלבד המתח בין הצעירוּת והרגש הגואה למול השכל האחראי והמאופק עולֶה כאן גם הפער בין שלטון השכל לשלטון הרגש.
התובענה, 'הכזונה יעשה את אחותנו'? נותרת דמומה בחלל האויר בואכה שכם, ואנו מתרוצצים בין הפרשנויות לשתיקה: אין תגובה לדבריהם של הבנים כי אכן לטענת עומק שכזו אין כל תשובה, או שמא להיפך, יעקב לא מגיב שהרי 'מה תשובה זו עושה לחשש יעקב על השמדתו הוא וביתו' כדברי רבינו ה'אור החיים' הקדוש שם.
האינטליגנציה
יעקב המציג את כובד הראש האינטלקטואלי נראה יציב יותר, מאזן ומרגיע לעומת גאות הרגשות החמים של הבנים. זו האחריות ש'עושה את זה' למנהיג. העם, ההמון, הנוער, מלאים פעמים רבות 'פתרונות קסם' למצבים קשים שבהם בוחרת ההנהגה במדיניות של הבלגה לעומת התביעה לתוקפנות מצדם של הצעירים בעלי הכח, מלאי האון והגבורה. ניכר בעליל כי מאחורי הפער הזה עומד המנגנון של 'יוסיף דעת' במובן זה שהדעת ההולכת ומתווספת עם הבגרות מוסיפה מרחב של גוונים בין השחור ללבן של הצעירים. שוב אין האדם הבוגר מבחין רק בקצוות, בקיצוניות, אלא חי הרמוניה שלימה של מצבי חיים ואפשרויות.
אלא שיוסיף דעת גם יוסיף מכאוב, כי אכן, מגוון צבעי ביניים זה שמצד אחד פורס את מרחב הראייה, גם משבש מצד שני ומטשטש את חדות האבחנות. מבחינה זו, המשקל המבורך של תוספת הדעת יכול להפוך לעומס יתר בעת הצורך לחריצת דין, לקביעת תגובה. הבנים, הדור הצעיר, אכן עוד לא ראה את כל צדדי החיים ומורכבותם האין סופית. הוא עוד לא יודע את כל גווני ההשלכות שיכולות להיות לכל צעד פזיז שיינקט בלא חשיבה מעמיקה. אבל הוא כן יודע בחדוּת חד משמעית, שלעולם לא יתכן ש'כְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ'! שאין עוברים הלאה אם 'נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקב'!
יתרונה של רוח ההמון
צד זה של עוז החיים, הפן של הייצריות הדורשת נקמה באוייב הינו הפועל היוצא של עולם חוויתי עשיר יותר שקיים אצל ההמון באופן מפותח יותר מאשר אצל שכבת האינטלקטואלים שמעליו. ועולם זה רגיש וקרוב יותר לתחושה המבורכת של כבוד האומה, תחושה המתעמעמת עקב ריבוי הדעת, שלפעמים בעת של חילול כבוד האומה ריבוי דעת זה מוסיף מכאוב. באובדנה של תחושת הכבוד, של הצורך במחאה נוראה נגד חילול כבודנו – האינטליגנציה לבדה איננה מבטיחה עתיד לאומה.
בחלוף זמנים רבים בהם לא נראה ביטוי מעשי של מחיקת חילול הלאומיות הישראלית – היא מתחללת והולכת מתוכנו ועל ידינו, על ידי ההנהגה, שהיא אולי מלאת חשיבה ועמוסת תובנות אך מעוטת רגישות לכבוד הלאומי.
חיבור הצדדים השונים
ההמון הרגיש אינו נעדר חכמה, כי הרגש גם הוא הינו תובנה ראויה של החיים. וכך גם שמעון ולוי אינם רק עמוסי אמוציות של תוקפנוּת. הם מבינים, שהבלגה על חילול כבוד האומה היא שמביאה לסכנה מפניה חושש יעקב (אור החיים שם), שהרי בעם שתגובותיו רופסות על פגיעה בגופו ועל חילול כבודו – ניתן עוד להוסיף ולפגוע כהנה וכהנה.
וכיון שהצדדים אינם כה סותרים הרי שמן המיצר הזה צריך להחלץ. לא או רגש כבוד לאומי או מחשבה רחבה – אלא זה בצד זה, זה מזין את זה. לא רק נבערים מדעת יזעקו על נבלה כלפי כבודנו הלאומי ולא רק אדישים לחילול כל קודש יהיו עשירים בדעת.
לכך צריכה הנהגה להוביל. לשחרור נכון וממלכתי של הקנאה לכבוד האומה נגד מחלליו, שאם לא כן, יש חשש כפול: או שהנקמה תצא מכלל שליטה ותאבד את כבודה, או שבלא כיוון נכון של האגרסיוֹת הלאומיות, המוצדקות, כלפי אויבינו, ההנהגה עצמה חלילה תעמוד לכלות את כל היקר לה ולבניה – מפאת השיבוש שהתבסס במערכות הנורמאליוּת שכרעו מנטל 'הומאניזם' ו'הבנה ללב האוייב' - תולדת רוחב הדעת המשתק.
כדי לפלס נכונה דרך בטוחה בין סלעי הקונפליקט, דרך שתהא נכוחה אל מול מצוקי אדם העומדים מולנו – נלך בדרכה של תורה, של עדינות כשנצרך, מלווה נאמנה לאנושיות רגישה, ושל תקיפות נוקשה, כשנצרך, בהגנה על כבוד בית ישראל – בית יעקב. אור התורה, אור ה' הוא המנחה את המחשכים, ולאורו נלך – 'בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.
לע"נ הורי האהובים
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
נכתב עבור העלון "ביום השביעי", עלון בתי הכנסת של העיתון "בשבע" ואתר ישיבת בית אל- אתר ישיבה
אוירת הויכוח שבין יעקב לבניו סביב 'אירועי שכם' היא של מתח בין דורי, בין הזקנה והחכמה של יעקב לבין הקנאות והנחרצות של בניו.
שמעון ולוי, מתוך תחושת שליחות של עשיית צדק מול אלו אשר טמאו את דינה אחותם עושים 'נקמה בגויים תוכחות בלאומים', בצירוף גבייה מאסיבית של ממון שכם – 'ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו'. יעקב, אביהם הזקן, רואה לעומתם תמונה כוללת יותר, אחראית יותר, החוששת מתגובת גויי הארץ - 'ונאספו עלי והכוני'. זו ראייה שיש בה צד פרגמטי ובוגר, ואף טקטי ובטחוני.
מלבד המתח בין הצעירוּת והרגש הגואה למול השכל האחראי והמאופק עולֶה כאן גם הפער בין שלטון השכל לשלטון הרגש.
התובענה, 'הכזונה יעשה את אחותנו'? נותרת דמומה בחלל האויר בואכה שכם, ואנו מתרוצצים בין הפרשנויות לשתיקה: אין תגובה לדבריהם של הבנים כי אכן לטענת עומק שכזו אין כל תשובה, או שמא להיפך, יעקב לא מגיב שהרי 'מה תשובה זו עושה לחשש יעקב על השמדתו הוא וביתו' כדברי רבינו ה'אור החיים' הקדוש שם.
האינטליגנציה
יעקב המציג את כובד הראש האינטלקטואלי נראה יציב יותר, מאזן ומרגיע לעומת גאות הרגשות החמים של הבנים. זו האחריות ש'עושה את זה' למנהיג. העם, ההמון, הנוער, מלאים פעמים רבות 'פתרונות קסם' למצבים קשים שבהם בוחרת ההנהגה במדיניות של הבלגה לעומת התביעה לתוקפנות מצדם של הצעירים בעלי הכח, מלאי האון והגבורה. ניכר בעליל כי מאחורי הפער הזה עומד המנגנון של 'יוסיף דעת' במובן זה שהדעת ההולכת ומתווספת עם הבגרות מוסיפה מרחב של גוונים בין השחור ללבן של הצעירים. שוב אין האדם הבוגר מבחין רק בקצוות, בקיצוניות, אלא חי הרמוניה שלימה של מצבי חיים ואפשרויות.
אלא שיוסיף דעת גם יוסיף מכאוב, כי אכן, מגוון צבעי ביניים זה שמצד אחד פורס את מרחב הראייה, גם משבש מצד שני ומטשטש את חדות האבחנות. מבחינה זו, המשקל המבורך של תוספת הדעת יכול להפוך לעומס יתר בעת הצורך לחריצת דין, לקביעת תגובה. הבנים, הדור הצעיר, אכן עוד לא ראה את כל צדדי החיים ומורכבותם האין סופית. הוא עוד לא יודע את כל גווני ההשלכות שיכולות להיות לכל צעד פזיז שיינקט בלא חשיבה מעמיקה. אבל הוא כן יודע בחדוּת חד משמעית, שלעולם לא יתכן ש'כְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ'! שאין עוברים הלאה אם 'נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקב'!
יתרונה של רוח ההמון
צד זה של עוז החיים, הפן של הייצריות הדורשת נקמה באוייב הינו הפועל היוצא של עולם חוויתי עשיר יותר שקיים אצל ההמון באופן מפותח יותר מאשר אצל שכבת האינטלקטואלים שמעליו. ועולם זה רגיש וקרוב יותר לתחושה המבורכת של כבוד האומה, תחושה המתעמעמת עקב ריבוי הדעת, שלפעמים בעת של חילול כבוד האומה ריבוי דעת זה מוסיף מכאוב. באובדנה של תחושת הכבוד, של הצורך במחאה נוראה נגד חילול כבודנו – האינטליגנציה לבדה איננה מבטיחה עתיד לאומה.
בחלוף זמנים רבים בהם לא נראה ביטוי מעשי של מחיקת חילול הלאומיות הישראלית – היא מתחללת והולכת מתוכנו ועל ידינו, על ידי ההנהגה, שהיא אולי מלאת חשיבה ועמוסת תובנות אך מעוטת רגישות לכבוד הלאומי.
חיבור הצדדים השונים
ההמון הרגיש אינו נעדר חכמה, כי הרגש גם הוא הינו תובנה ראויה של החיים. וכך גם שמעון ולוי אינם רק עמוסי אמוציות של תוקפנוּת. הם מבינים, שהבלגה על חילול כבוד האומה היא שמביאה לסכנה מפניה חושש יעקב (אור החיים שם), שהרי בעם שתגובותיו רופסות על פגיעה בגופו ועל חילול כבודו – ניתן עוד להוסיף ולפגוע כהנה וכהנה.
וכיון שהצדדים אינם כה סותרים הרי שמן המיצר הזה צריך להחלץ. לא או רגש כבוד לאומי או מחשבה רחבה – אלא זה בצד זה, זה מזין את זה. לא רק נבערים מדעת יזעקו על נבלה כלפי כבודנו הלאומי ולא רק אדישים לחילול כל קודש יהיו עשירים בדעת.
לכך צריכה הנהגה להוביל. לשחרור נכון וממלכתי של הקנאה לכבוד האומה נגד מחלליו, שאם לא כן, יש חשש כפול: או שהנקמה תצא מכלל שליטה ותאבד את כבודה, או שבלא כיוון נכון של האגרסיוֹת הלאומיות, המוצדקות, כלפי אויבינו, ההנהגה עצמה חלילה תעמוד לכלות את כל היקר לה ולבניה – מפאת השיבוש שהתבסס במערכות הנורמאליוּת שכרעו מנטל 'הומאניזם' ו'הבנה ללב האוייב' - תולדת רוחב הדעת המשתק.
כדי לפלס נכונה דרך בטוחה בין סלעי הקונפליקט, דרך שתהא נכוחה אל מול מצוקי אדם העומדים מולנו – נלך בדרכה של תורה, של עדינות כשנצרך, מלווה נאמנה לאנושיות רגישה, ושל תקיפות נוקשה, כשנצרך, בהגנה על כבוד בית ישראל – בית יעקב. אור התורה, אור ה' הוא המנחה את המחשכים, ולאורו נלך – 'בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.
לע"נ הורי האהובים
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
נכתב עבור העלון "ביום השביעי", עלון בתי הכנסת של העיתון "בשבע" ואתר ישיבת בית אל- אתר ישיבה
הוסף תגובה
עוד מהרב יחזקאל פרנקל
עוד בנושא אמונה
חיפושים אחרונים