האם אכן ההגבלות נובעות מחטא

מעיון בפסוקים בספר בראשית עולה שהבעייתיות ביצר המיני והצורה הלא חיובית שהוא תפס בעולם היום נובעת מחטא. לפני החטא מתארת התורה: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ", ורק לאחריו מופיעה הבושה בעירום, הלבוש ובהמשך ההגבלות המיניות: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ  עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ

לָהֶם חֲגֹרֹת: ... וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:"

מאופן הבאת הדברים בתורה למדו רבים (בעקבות יסודות שמקורם בנצרות), שעצם הבושה בעירום וההגבלות בתחום המיני נובעות מחטאו של האדם ואילו המצב האידיאלי (מצב הגאולה שהוא המצב בגן עדן) הוא דווקא המצב שבו האדם אינו מתבייש בגופו, אינו חש תחושת אשמה בעירום וחי את חייו המיניים ללא הגבלות. על פי הבנה זו, ככל שהעולם מתקדם יותר, וכדי לעזור לו להתקדם, יש להתקרב יותר ויותר למצב הראשוני בגן עדן. גם אנשים שאינם מאמינים בחופשיות מוחלטת בתחום זה מאמינים שיש מקום ל"קבל" ו"לא להתבייש"  בגוף האדם. אנשי אומנות למיניהם מרבים לטעון ש: א) עירום הוא אומנות ראויה לשמה ו ב) אין להגביל את יצירתו של אומן הרואה בתוואי הגוף (כך במקור...) יצירה מושלמת של הטבע. עצם ההגבלה היא חטא חמור כלפי הטבע.

הרב קוק הוא בין הבודדים שאני מכיר שעוסק ומתמודד עם טענות מעין אלו. בספר "אורות" כותב הרב קוק:

"אין הטבע מתגלה למשורר הישראלי בכל הדרו ויופיו מפני שבר האומה... ואם ירצה משורר בעל כישרון להתמכר אל הטבע למרות כשלונה של האומה יוכל רק להטביע את עצמו בצד המוחש הגס שלה, אבל את יופיה השמיימי לא יוכל לחוש בכל טובו והדר זיוו...".

בדברים אלו מתמודד הרב קוק עם הטענה המאלילה את הטבע. הטבע האנושי, כפי שכבר ציינו, נתון ומועד למשברים ולחטאים קשים, בכל מעשה ושאיפה אנושית יש מועדות כפולה לנזק ולתקווה חיובית ובקלות רבה ניתן "להחליק" מצד אל צד ולהפוך יסודות חיוביים לשליליים. הטבע הוא ללא ספק יציר כפיו של בורא העולם ולכן יש בו יסוד חיובי, ומצד האמת היה גם ראוי שנשתמש בכולו כדי לעבוד את ה', אולם המשברים הטמונים בו הם רבים ולכן גם הסכנה היא גדולה. האדם יכול להפוך את הטבע ואת היצר למרכז העניין, למקד את עצמו ולשקוע בצדדים השליליים של הבריאה ולהפוך לרועץ למהלך האלוקי. הוא יכול, לדוגמא, להתמקד בגוף ובחיצוניות ולהפוך את המראה החיצוני לעיקר....

האומנים, מטבעם, מתעניינים מאוד בטבע על כל גווניו. הם מתארים את השקיעות, הנופים, המשברים ובעלי החיים בכל דרכי ההבעה העומדים לרשותם, וככאלה הם מתארים את גוף האדם, את יצריו ואת מיניותו. ייתכן מאוד שנקודת המוצא של האומן היא חיובית - הרצון לתאר נאמנה את בריאת הגוף ואת אופיו המלא של היצור האנושי, אולם "הצד המוחש הגס" עתיד לסחוף אותו אל החטא. האדם מועד לעולם, וככזה הוא יכול להגיע בקלות רבה לחטא, וודאי בתחום העריות. כאשר "אומן" מתבונן בגופו החשוף של אדם אחר, מתערבים אצלו גם יצריו וגם שפלותו ורוחו הנמוכה, והוא לא יכול עוד להפריד בין טוב לרע, בין היצר הבוער לבין ה"אומנות" שהוא רוצה ליצור.

הרב קוק בדבריו מרחיב את הדברים, וטוען שגם כאשר אין האומן עוסק בחטא ממש (והתבוננות בגוף עירום של בן המין השני היא חטא), ורוצה רק לתאר את הטבע, כמו פריחה או שקיעה, עדיין אין הוא יכול להגיע אל הצד העמוק והחיובי של הדברים. להיפך, הוא עתיד להשקיע את עצמו בצדדים הרעים של הבריאה.

ישנן דוגמאות למכביר לתאר ולהמחיש את הדברים שהבאנו. די אם נתבונן בצורתה של האומנות העכשווית ונראה את המקום המדהים שיש לעירום וליצר המיני בכל יצירה אומנותית עכשווית- החל מהספרות ועד המחול עוסק חלק הארי של היצירה העכשווית בגופו של האדם, יצריו וכדומה... ספרים שלמים נכתבים (והכוונה כמובן לספרים של יוצרים רציניים, בספרים מסוג אחר אין אנו עוסקים כאן בכלל) ועוסקים רק בנושא הזה, עד כדי תדהמה לעיתים. דמותם של אומנים רבים מאופיינת דווקא בשקיעה ביצרים, בחיים של מרדף אחרי ה"גס והמוחשי" בעולם ולא של יצירה שמיימית כמו שרובם מתיימרים לטעון.

דבריו של הרב קוק וודאי נכונים לגבי יצירות שמראש עוסקות בצדדים המאוד יצריים של האדם והאנושות. שם אין צורך לשקוע בצד הגס, עצם העיסוק הוא בצדדים הגסים של יצרי האדם ולכן הטעות היא חלק מהמהלך הראשוני.

נכון שרוב איסורי הצניעות נובעים מחטאו של האדם הראשון ועד אליו לא היה מקום לאיסורים אלו, אולם אחרי החטא האדם ירד למדרגה נמוכה יותר, יצריו הופנמו והטוב התערב ברע עד כדי כך שלא ניתן להפריד בניהם אלא בעמל גדול מאוד. אחרי החטא האדם נזקק למאמצים גדולים יותר כדי ל"שמור על עצמו" ולמנוע את שקיעתו ברע... מאמצים אלה כוללים מצוות רבות, שחלקן עוסקות בהגבלות על היצר והקשר בין המינים וחלקם עוסקים במגבלות על הלבוש. אי אפשר להתעלם מהמשבר בעולם כאשר ניגשים לעסוק באומנות או בכל צד אחר של המפגש האנושי עם הבריאה. והחייבים לקחת בחשבון את הבעיות.

במקום אחר אומר הרב קוק שיש בהחלט מקום לומר שמצוות הצניעות הם הגבלה על רוח האדם ושמהצד הנקי של הבריאה היה מקום ליחס שווה בין שני המינים, אולם אחרי המשבר, אחרי שהאדם הגיע לאן שהגיע, הגבלות הצניעות נחוצות כדי לשמור על האדם מפני הידרדרות סופית אל הרוע... על פי חלק מהדתות (בעיקר הנצרות) האדם כבר הגיע לגאולה ולכן ניסו דתות אלו לטעון שכבר "השתחררנו מהחטא", אולם מהר מאוד הובילו הדברים למשברים מוסריים כל כך רבים ולהתנהגות אנושית כה פרועה, עד שהיה צורך לשוב לשמירה של גדרי מוסר מחמירים. האדם המודרני מנסה שוב להוביל מהלך של השתחררות מההגבלות המיניות, יותר ויותר אנשים משחררים את עצמם ואת סביבתם מהגבלות אלו, חוגי הנודיזם בעולם כולו פורחים (ומצד האמת, צורת ההסתובבות היום ברחוב משאירה מעט מאוד עבודה לנודיזם). לדרכי התנהגות אלו מתלווה המחיר המיידי- הידרדרות מוסרית, פשעי מין ודרך חיים לא מספקת שהופכים לחלק מחיינו המודרנים.

גירושין, מעשי אונס, אי ילידת ילדים ועוד... הם חלק מרשימת הרעות שהאדם מביא על עצמו. הנקודה המרכזית היא שעדיין לא השתחררנו מהחטא, עדיין הטוב הולך יד ביד עם הרע וצריך עדיין לעמול קשה כדי להפרידם ולחיות על פי הטוב. יכולת ההתמכרות שלנו לצד המוחש והגס היא גדולה יותר מיכולתנו לחיות על פי האידיאלים החיוביים של העולם ולכן עלינו לשמור על עצמנו ועל היקום מפני הידרדרות לתהום, שיכולה לקרות מהר מכפי שאנו מדמיינים.

כדי שהיחס בין המינים יהיה שווה, כדי שנוכל באמת לשפוט את הזולת על פי מעלתו ויתרונותיו ולא על פי יצרנו שלנו, יש עדיין צורך עמוק בהגבלות, בדרכי גישה נכונות בין המינים, ו... כן, בצניעות. מילה זו, שהפכה כמעט למילה גסה בעולם המודרני (בכל התחומים, החל מלבוש ועד סגנון החיים), היא עדיין מפתח למפגש אמיתי בין אנשים, ללמידת הטבע וסודותיו בדרך נכונה ולגישה בריאה לחיים שיכולים להוביל ליצירה חיובית.