close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

היראה שמא יגרום החטא- טוב או רע?

הרב ישי וויצמןטו כסליו, תשפג09/12/2022
פרק צה מתוך הספר אורו של התלמוד הירושלמי
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

מחלוקת חשובה בין הבבלי לירושלמי- איך מתייחסים לחחש שמא יגרום החטא?

תגיות:
בבבלי (ברכות ד) שואלים כיצד יתכן שיעקב ירא, הרי ה' הבטיח לו ביציאתו מהארץ "וְהִנֵּ?ה אָנֹכִ?י עִמָּ?ךְ וּשְׁמַרְתִּ?יךָ? בְּכֹ?ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ?ךְ וַהֲשִׁ?בֹתִ?יךָ אֶל־הָאֲדָמָ?ה הַזֹּ?את"!

ועונים: "שמא יגרום החטא". רש"י: "ויירא יעקב - שמא אחר הבטחה חטאתי, וכדתניא שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת."

בהמשך הסוגיא אומרים שהחשש שמא יגרום החטא הוא חשש אמיתי, ובאמת כאשר עלו לארץ בימי עזרא, גרם החטא שלא נעשה להם נס כמו בימי יהושע. 

לכן בצדק פחד יעקב שמא יגרום החטא. וכדברי המהר"ל (גבורות ז): "זה דרך הצדיקים, כמו שאמר יעקב 'קטנתי
מכל החסדים' וגו', ואף על גב שהבטיח אותו, היה ירא שמא נתלכלך בחטא. וכמו שאמרו בפרק קמא דברכות."

כך היא סוגיית הבבלי. לעומת זאת, בתורתם של חכמי ארץ ישראל - בבראשית רבה (עו א), מתייחסים אחרת. 

לשון המדרש: "ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן משם רבי נתן: ראוים היו ישראל כלייה בימי המן [פירוש: על שפחדו כל כך ולא בטחו בה'], אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם, אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו 'והנה אנכי עמך', נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה! הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם 'ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ'. אמר להון: אנשיתון מה אמר לכון [אמר להם: שכחתם מה נאמר לכם], 'כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה', אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה?! מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד?! אלא 'ותפחד תמיד כל היום'."

בעל ה"לשם" (ספר הדעה) מסביר את המדרש: "כי להסיר את הביטחון מטעם יראת החטא אינו מדה כלל במעלת הצדיקים." 

מדוע באמת אין לחשוש שמא יגרום החטא, לדעת חכמי א"י?

בעל ה"לשם" מוסיף ומסביר: "האמת הוא שאין דבר עומד נגד הביטחון... כי הביטחון אינו תלוי במעשים טובים כלל." הוא מסביר זאת באריכות, ע"ש. 

נראה ששורש ההבדל נובע מהדרך העיקרית בעבודת ה'. בגלות עיקר עבודת ה' היא בדרך היראה, ובא"י - בשמחה. כך אומרים בספר הזוהר (ב קיח). 

בגלות, המנוע של עבודת ה' הוא היראה. לעומת זאת בא"י, קודם כל יש להידבק בה' באהבה ובשמחה. מתוך כך תבוא ישועה, וגם החטאים יבואו בהמשך על תיקונם ע"י תשובה או פרעון מעט מעט. 

לכן לפי המדרש, יש בקורת על פחדו של יעקב.

היראה והאהבה שתיהן מצוות עשה. הבבלי מדגיש יותר את היראה, והירושלמי את האהבה. לימוד שני התלמודים יחד מביא שלימות ואיזון בעבודת ה'.

באופן חריג, נאריך הפעם עוד קצת מהרגיל.

מעניין להשוות את המחלוקת הנ"ל, להתייחסויות שונות לדרכה של התשובה בדורות שלנו.

הרב קוק כותב על דורו (מאמר הדור):

"הצרות והתלאות הנוראות עשוהו לנוקשה ועז, עד שכל בלהות ופחדים לא יזעזעוהו. הוא מוכשר רק להתרומם, ללכת באורח חיים ההולכת למעלה למשכיל, אבל לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצא בתוכו רושם של אור חיים, לדעה ורגש. הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה."

לעומתו, כותב הרבי מלובביץ' כותב (אגרות שנת תשטז עמ' שנה):

"המצב בעולם הוא באופן כזה, שבעוונותינו הרבים, אינו מוכשר לעת עתה לתשובה מתוך אהבה ואפילו לא לתשובה מפני היראה, אלא רק לתשובה מפני יראת העונש על אתר, דאפילו עונש דלאחר זמן אינו משפיע".

כנראה שהעולם זקוק למגוון הההשקפות הללו.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה