ירושלמי- מתי בני ישראל הם בני מלכים?

חִדֵּשׁ כַּמָּה הֲלָכוֹת הֵן בְּמִשְׁנָה עֲרוּכוֹת. זֶה הַמַּרְגִּיז מַמְלָכוֹת אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי

המשנה במסכת שבת עוסקת בהלכות רפואה בשבת (דף קיא): "אבל סך הוא את השמן, ולא שמן ורד." ההלכה היא שדבר שאין דרך בריאים לעשותו, נחשב רפואה ואסור בשבת. ואומרת המשנה, שאסור לסוך בשבת בשמן ורד, כיון שהוא יקר מאוד ולכן אין משתמשים בו אלא לרפואה.

אבל בני מלכים דרכם לסוך בשמן זה אף שדמיו יקרים, ולכן ממשיכה המשנה: "בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן, שכן דרכם לסוך בחול. רבי שמעון אומר: כל ישראל בני מלכים הם."

לפי רבי שמעון לכל ישראל מותר לסוך בשבת בשמן ורד, ואף לעני שבישראל, כי כן דרכם של בני מלכים. דרכו של רבי שמעון לראות את המציאות באורה הפנימי, ולכן כאשר עני שבישראל סך בשבת בשמן ורד, אין זה כעבד חולה אלא כבן מלכים.

בשני התלמודים מובא "אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: הלכה כרבי שמעון." אבל בבבלי דנים בזה ומגיעים למסקנה שאין כוונתו של רב שהלכה כרבי שמעון. אבל בירושלמי ההלכה כרב, שהלכה כרבי שמעון.

והנה, מדברי הזוהר הקדוש מובן ההבדל בין התלמודים (ח"ג רעו. מתורגם): "הקב"ה כשהוא חוץ למקומו הוא לא מלך. וכששב למקומו 'והיה ה' למלך', וכך ישראל נאמר בהם כל ישראל בני מלכים, כמו האבא כך בניו, הם אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל."

לכן בבבלי דוחים את דברי רבי שמעון מההלכה, כי הגלות לא מתאימה להלכה הזאת. אבל בירושלמי אכן כך אומרים.

תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ. הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי