close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מילואים

חיים ולדומירסקי  ז טבת, תשע  12/24/2009

מחשבות, הרהורים והפקות לקחים מהמילואים. מתוך עולם קטן ויגש

מצטער, אני במילואים
תירוצים לאי מילוי מטלותינו בחיים מלווים אותנו משחר ילדותנו ועד יומנו האחרון. אך דומה שישנו תירוץ אולטימטיבי אחד שאין שני לו ואין מי שיעז לפקפק באמינותו – "אני במילואים". מיד לשמע צמד המילים הללו יימלא בן שיחך ביראת כבוד ובחרטה על כך שבכלל חשב לגזול מזמנך ומירצך היקר בהגנה על המולדת. כמובן העובדה ששמרת רק שעתיים ומאז אתה מתבטל בבסיס אינה רלוונטית. בקיצור אם יש לכם טענות ומענות בקשר לטור דלקמן אין לי אלא לומר "אני במילואים".
ראשית אבקש מחילה מהקוראים הצעירים. אני מניח שחלקם עוד לא שירתו כחיילי
מילואים אלא רק כסדירים ואולי עוד לפני השירות הסדיר. בכל אופן סך הכל הצבא הוא אותו צבא, בין אם סדיר ובין אם מילואים. כמובן למעט מס' הבדלים זניחים – למשל הקטע עם מילוי הפקודות.

כשנגמרו התירוצים

חידה - מה הקשר בין האירועים הבאים יום הולדת 40, לידת ילדך החמישי בשעה טובה, חודש תשיעי, טיסה לחו"ל ? עבור האזרח הפשוט אין כל קשר, אולם עבור החייל הפשוט (או ליתר דיוק חייל המילואים הפשוט) כל אלו הם עולם ומלואו, אלו הם חבלי ההצלה, המפתח לאזרחות. במידה ואף אחד מהתרחישים הנ"ל לא התרחש, וכן אחרי שהפניה לועדת הולת"ם שלך נדחתה ולאחר שהמ"פ שלך אמר לך שזה שאתה עובד זה לא ממש יוצא דופן, אין ברירה אלא להתחיל לומר לכולם שאתה בכלל גאה שאתה מאלה שעושים מילואים, לעלות על ציוד , להכין שלט "גדוד ____ לא מפנה את _____" (בכל זאת 20000 ש"ח !) ולרדת לצאלים.

שעת התייצבות

ובכן בשעה טובה ומוצלחת הגיע יום הגיוס, אתה מעיין בצו ומגלה כי אתה אמור להתייצב בצאלים בשעה 08:30. בחישוב פשוט אתה מגלה כי גם אם תתפלל ותיקין במניין הקרוב לביתך (שאצלו הנץ הוא לפי זריחת כוכב נוגה בשעה 05:00) ותיסע היישר לבסיס האימונים לא תוכל להגיע לפני 09:00. ואעפ"כ חשוב מאוד להשתדל ולהגיע בזמן לבסיס, הלו"ז צפוף והמלאכה מרובה, שכן יש מטווחים ב16:00 ובכלל המג"ד מעלה למשפט את מי שהגיע אחרי 17:00. כך שאם אכן הגעת בשעה היעודה, סביר להניח שתמצא עצמך בבסיס שומם לשעות הקרובות. סביר להניח שבשלב זה תחל לרטון לכל מאן דבעי – "הצבא הזה... איזה בזבוז... תראה לי עוד ארגון אחד כזה לא יעיל...". אח שלי מספיק עם הצביעות, בטח היית מעדיף על היום הראשון איזו פשיטה של 10 ק"מ על פני שכיבה באוהל שעון על אפוד, תוך לגימת קפה טוב + שיחה נחמדה עם מכרים ותיקים. או בלשון העם - התחפ"שות. ראה ערך הבא.

התחפ"שות
מי מאיתנו שלמד בישיבה נתקל במושג הייחודי הנקרא ביטול תורה, קרי ייסורי מצפון על כל רגע מבוזבז מזמנך שכן לא למדת בו תורה. לאחר שאתה עוזב את הישיבה אתה מגלה כי המושג הינו אכן ייחודי ואף זמני ובמקומו הגיע פשוט מושג ה בזבוז זמן. מושג זה מרחיב בהרבה את גבולות הגזרה אולם עדיין שכיבה בחוסר מעש יכולה לגרום לך לייסורי מצפון והרגשה כללית רעה. ברם, עת עוטה אדם על גופו את המדים הירוקים משתנה החוקיות – תרגיל, פשיטה, שמירה וכל עשיה שהיא הם הדברים הגורמים לתחושה כללית רעה ולתחושת פיספוס ואילו שכיבה בחוסר מעש גורמת להרגשת סיפוק אדירה ולתחושת ניצול זמן מקסימילי. לפיכך ישנם משפטים הגורמים לכל חייל להיות מאושר, או כפי שהגדירו חז"ל – "חפש"ן ברשות הצבא". ואלו הם :
"בתרגיל הגדודי אתה ברתק", עמדת ברזל, "אתה נישאר לשמור על המאהל", בימוי אויב, "אף אחד לא רץ בהסתערות שיהיה יישור קו", תרגיל מתודי, תרגיל שלדי, יום טיפול, "פול פצוע".

מטווחים

רבותי. בטיחות זה לא צחוק. כאן אין מקום לכסת"חים. לפני כל מטווח מקפיד הצבא לא רק לשנן את הוראות הבטיחות אלא אפי' לערוך מבחן אמריקאי עליהם. מי שלא זוכר שמטרות מורכבות על שדריות פרפריות באטמי אזניים תקניים בלבד כשאת הנשק פורק מפקד המטווח בלבד, לא יוכל להשתמש בנישקו. אני אישית לא רשאי לטווח באופן סידרתי עקב שגיאה קשה בשאלה 3 (ב' וג' נכונות אך לא ד'). אגב, כל חייל מכיר את כלל הברזל לעצירת המטווח בצעקות חדל עולות ויורדות – שימו לב מתי חודלים את המטווח – "כשאחד החיילים מזהה כלי טיס מנמיך טוס" - לא פחות! הכלל מועתק כמובן היישר מחוקי גדוד הפרדות כאשר צפלינים היו נוהגים לשייט בגובה נמוך, אולם גם היום אם אתה מזהה F16 החולף ביעף בגובה 5 מטרים מעל הקרקע בינך לבין המטרה הממוקמת במרחק 50 מ' ממך אנא ממך נצור את האש. חיי טייסינו יקרים לנו.

בזאת אני נאלץ לסיים עקב עליה לשמירה, בתקווה להמשיך בפעם הבאה, אבל בלי התחייבות. בכל זאת, אתם זוכרים, מילואים.



מילואים. פר' ב'
ובכן, בשעה טובה ומוצלחת הגיע יום השחרור מהמילואים ועוד אין לי תכניות להמשך. אולי איזה טיול למזרח... ככה להקל על הנחיתה באזרחות. בכל אופן הבטחות צריך לקיים. לפיכך, לרגל תום הימ"מים לשנה זו, הרי לפניכם הטור השני בסדרת המילואים, או בקיצור – כרך מילואים.

שיחת מג"ד

בדרך כלל ביומו הראשון או השני של האימון מתוכנן ערב מיוחד – שיחת מג"ד שלאחריה במקום ארוחת ערב תהיה פריסה חגיגית. מס' הערות באשר לפריסה – ראשית באשר למינוח, האם בחתונה שלכם עשו "פריסה" או אולי בברית של בינכם הרבצתם איזו "פריסה" לחבר'ה ? בכל אופן בצבא ככה זה עובד. יש פריסה. שנית – פריסה חגיגית הינה בד"כ ארוחת הערב הרגילה בתוספת בורקסים ותור של חצי שעה. בכל אופן נחזור לנושא לשמו התכנסנו בח' , שיחת המג"ד. במשפט הפתיחה של המג"ד הוא חייב ע"פ חוקי מטכ"ל לומר לחיילים את המשפט הבא – "קודם כל, אני רוצה לומר לכם כל הכבוד שהגעתם. כולנו יודעים כמה זה לא טריוויאלי לבוא כיום למילואים. אני לא צריך לספר לכם כמה שיטות יש היום להתחמק ממילואים" (כשהצבעתי פעם לשאול מהם השיטות (רק לשם הסקרנות...), כמעט וחטפתי קת של רובה לפנים). לאחר מכן מגיע הקטע המספר איך הגדוד השתפר בשנים האחרונות והוא כבר לא גדוד חירמ"ק (חי"ר מצ'וקמק) אלא גדוד חרא"ם. ואיזה כיף שכבר לא עושים קוים של בטן גב ליד בית שאן אלא קוים "מאתגרים" בהם צריך ללכת לשירותים עם קסדות. בכל אופן המג"ד שלכם כמעט בוכה מהתרגשות שהוא מספר שבקרוב הגדוד שלכם יקבל נגמ"שים (ועקב כך יהפוך כמובן לגדוד חירמקמ"ק) ואתה רק מנסה להיזכר אם שבוע הנגמ"שים לא היה הסיוט שלך בטירונות ולמה המג"ד כ"כ שמח... לאחר שטפחתם לעצמכם על השכם על השידרוג במעמד גדודכם, תשמחו בודאי לשמוע שבגלל ההערכה הגבוהה שרוחשים לגדודכם באוגדה, אתם מאיישים את הקו הראשון מול סוריה, או כפי שאמר לנו המג"ד בפרצוף זורח מאושר "אתם הראשונים שתראו את הסורים מסתערים...", אמא תהיה כ"כ גאה בי!!!
טוב, אז כפי שחדי העין ביניכם הבינו – הדברים שעושים את זה למג"ד שלכם אינם בהכרח משאלות ליבכם הכמוסות. בכל אופן מג"ד זה מג"ד וחפ"ש זה חפ"ש או כדברי חז"ל אם מג"דים כבני אדם אנחנו חמורים.

חדל קשקשת ברשת

אני מודע לכך שאני עלול להסתבך בעקבות שורות אלו ולכך שאיחשב בוגד בחשיפת הסודות הצבאיים שלנו, אולם זכות הציבור לדעת. האויב המאזין דרך קבע לתדרים הצה"ליים עומד משתומם אל מול ההצפנה המתוחכמת בה אנו משתמשים. הוא שומע בקשר את המילה "גלגלים" ומשבר את ראשו בנסיונות להבין מה מוצפן במילה זו בלי מושג שהכוונה בעצם לרכב, הוא מיירט את התשדורת באשר ל"חמים וטעים" ואין לו שום מושג כי הכוונה לאוכל (האמת שגם בקרב החיילים המושג אוכל בצבא לא תמיד מתקשר לחמים וטעים) ומאיפה לו בכלל לדעת ש"מיושבת אלפי מנשה" מדבר על היישוב "אלפי מנשה". גם טיורינג בעצמו לא היה מפצח את ההצפנה הזו.
אבל דוגרי - אל תשחקו אותה! כולנו מתים על הנדב"ר הצבאי. כל חייל מתענג כשהוא לוחץ על ה PTT ואומר "קודקוד, כאן 42. קבל אני קרנף איתך".
אני זוכר איך בסדיר, בקו הראשון שלי, הייתי עומד במגדל השמירה (כן,כן, מילואימניק יקר, הספקת לשכוח. אבל בסדיר עומדים בשמירה) ומסתכל בערגה על מכשיר הקשר - מתי אזכה ותהיה לי סיבה להגיד בקשר משהו מועיל. ואל תחשוב, טירון צעיר, חלילה לעלות בקשר ללא סיבה מספיק מוצדקת שכן עשרות מפקדים לא עוצמים עין כל הלילה אלא מאזינים למ.ק. 77 ואורבים לצעיר שחושב שרשת הקשר היא תחנת הרדיו הפרטית של האבא החורג שלו. מתי בכל זאת לחייל הצעיר מותר לעלות בקשר חוץ מכשיורים עליו? – א) אם איזה מפקד עולה מולו ואז חסר לו שהוא לא עונה תוך 3 שניות שכן מיד הוא ישמע איזה מישהו שצועק עליו בקשר "כנס כבר להאזנה!!!". ב) מותר לו לשמש כתחנת ממסר בין 2 משתמשים "קודקוד, קבל, לימוטי לא מקבל אותך. דרכי אליו" אחחח... איזה סיפוק, איזו שליחות.
בכל אופן בקשר צריך לדעת איך לדבר כדי לא לצאת צעיר דביל, להלן לקסיקון קצר בגבולות הצנזורה הצבאית –

רות, עד כאן ?

לטורים קודמים – www.haim.shoresh.org.il
לצרכים מבצעיים – vlado@olam-katan.co.il
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה