ביום חתונתו

זמן מתן תורתנו הממשמש ובא, פותח ב"ה עונה נוספת של חתונות. להלן כמה אנקדוטות, היכולות להעניק טעם נוסף למנהגים המוכרים, ולהעמיק את חווית החתונה – בין אם אנחנו הכלה, החמות, החברה, או הצלמת.
אין הכוונה בזה לתת הסברים מקיפים או ממצים, אלא להאיר מספר נקודות להתבוננות. כל מנהג ישראל – תורה, ולפיכך ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים...

ביום חתונתו – זה מתן תורה
הדימוי של חז"ל ל"מתן תורה" כאל חתונה, מצביע על עומק הקשר בין החתן והכלה, בין הקב"ה וכנסת ישראל, ובין כנסת ישראל והתורה – "מורשה קהילת יעקב" – אל תקרי מורשה אלא מאורסה (פסחים מט, ב). בעל התשב"ץ מצביע על כך שמנהגים רבים בחתונה מקבילים למה שהיה במעמד הר סיני. להלן כמה דוגמאות: * הנרות שמחזיקים השושבינים המלוים את החתן והכלה לחופה – כלפידי האש * צורת החופה – כשם שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית. * בעשר הדברות מוזכר שם ה' ארבע עשרה פעמים, וכך גם בשבע הברכות. * החתן חותם ונותן את הכתובה לכלה – הקב"ה כתב על שתי לוחות הברית ונתנם ביד משה לישראל (טעמי המנהגים, אישות, תתקס).

מבנה החתונה (חופה-סעודה-ריקודים)
מן הסתם כבר הבחנו בכך שבמהלך החתונה חלקים שונים, כל אחד בעל אופי הייחודי לו: א) החופה, ב) הסעודה – שבתחילתה נמצאים החתן והכלה בחדר הייחוד (על פי מנהג רבים), ג) הריקודים.
הרב יצחק גינזבורג מצביע על כך, שהחלקים הללו מקבילים לשלבים שונים בהתקשרות החתן עם הכלה. לדבריו, "על המשתתפים להוות חלק פעיל בכל אחד מהחלקים, כאשר על ידי כוונה נכונה יועילו הדברים למשך כל חיי הזוג":
א) בחופה מתגלה הייחוד בין הנשמות של החתן והכלה. ענג החופה חופף על בני הזוג כל ימי חייהם. תחושת השורש האחד מקשר ביניהם לעד, ומספק גם כח כדי להתגבר על כל משבר ופירוד מדומים. יחוד הנשמות (בחופה) מקביל ליחוד אותיות י-ה, המרכיבות את החלק הראשון של שם ה'.
ב) בזמן הסעודה, שענינה הנאת הגוף בגשמיות, צריכים הסועדים לכוון לחתונה הגשמית של בני הזוג, ל"יחוד הגופני" של אותיות ו-ה בשם ה'. הדבר בולט על פי מנהג רבים, בהם החתן והכלה בעת הסעודה נמצאים בחדר הייחוד. ה"אכילה" משמשת בלשון המקרא ובחז"ל גם כדימוי לייחוד הגופני של איש ואשה.
ג) בריקודים עולים ויורדים, ושמחת הנפש מגיעה לידי ביטוי עד הרגליים. . "תכלית הריקודים היא ליחדא שם י-ה בו-ה ביחודא שלים בשם כל ישראל...". כלומר, לאחד את שני החלקים של שם הוי'. הריקודים אמורים להשאיר רושם והשראה על כל חייהם של החתן והכלה "שידעו תמיד לרקד בשמחה בין הקשר הרוחני לקשר הגשמי שביניהם ולקשור אותם בשלימות" (הפסקה כולה לקוחה מתוך "יין המשמח", עמ' עה-עו).

כסוי פני הכלה
לאחרונה עמדתי בחתונה ושמעתי מישהי מסבירה לאשה נוספת, שהיות והשכינה שורה על פני הכלה, היא מכסה את פניה – כדוגמת המסווה ששם משה כאשר קרן עור פניו בירידתו מהר סיני. אינני יודעת מה המקור לדימוי זה, אך הוא מצא חן בעיני.
המהרי"ל כותב, כי כיסוי פני הכלה על ידי החתן, הוא בדומה ל"ותקח את הצעיף ותתכס" שנאמר ברבקה כאשר ראתה את יצחק. יש לכך מן הסתם משמעות של צניעות, ובכל מקרה יש לשים לב לכך – שהדרך לגילוי עוברת דווקא דרך הכיסוי.
ר' שלמה קרליבך מטעים בטעם נוסף: כאשר החתן מכסה את פני הכלה, הוא בעצם אומר לה: אני אהיה קשור אליך, גם כאשר לא אראה אותך... קשר עמוק יכול לסבול גם תקופת ריחוק, ואולי יותר מכך, יש כאן הודאה בכך, שעם כל הרצון להבין ולהכיר אחד את השני, תמיד יישארו רבדים סמויים, וזה מה ששומר על החיות בגילוי האין-סופי בהתקשרות של בני הזוג.

בגדי לבן
נוהגים שהכלה לובשת שמלה לבנה, ויש מנהגים לפיהן החתן לובש 'קיטל' – בגד לבן. עניין זה הוא בדומה לכהן הגדול המשרת לפני ולפנים ביום הכיפורים בבגדי לבן. זהו גם הטעם לכך שנוהגים שהכלה מסירה את כל תכשיטיה לפני החופה, בדומה לכה"ג שאינו נכנס לקדש הקדשים בבגדי זהב... אמנם יש להם מקום חשוב בזמנים אחרים, כבגדי זהב של כה"ג בעבודות החוץ (ע"פ עבודת ישראל, מובא בטעמי המנהגים, אישות, תתקנ"א).
בתורת החסידות מוסבר כי השימוש בצבע הלבן נובע מכך שצבע זה הוא מקורי ועצמי, ונשאר כמו שהוא נברא, ללא תרכובת נוספת. כך גם הקב"ה, הוא המזווג זיווגים, והקשר בין בני הזוג נקבע קודם כל בידי שמים (הבית היהודי, עמ' 70).

סיבובי הכלה סביב החתן
מובא בגמרא (יבמות סב, ב) כי "איש בלא אשה שרוי בלא חומה...". בין יתר התפקידים של האשה הוא לשמור אותו מן החטא (שם סג, ב). ניתן אולי לראות בסיבובים הללו סוג של בניית הבית בתוכו נמצאים בני הזוג – "לעולם לא קראתי לאשתי אשתי, אלא לאשתי ביתי" (שבת קיח, ב). האשה היא זו שמאפשרת את בניין הבית, ויוצרת את המקום לחיים הזוגיים ברוחניות וגשמיות.
שבעת הסיבובים רומזים לממד השביעי – הפנימי והנעלה מששת ממדי הבריאה (כמו בקוביה, או בששת ימי החול), וזאת משום שהכח הטמון בחופה הוא גבוה ונעלה מהטבע. זהו הכח המאחד את הנשמות כאמור לעיל (הבית היהודי, עמ' 92).
יש בסיבובים הללו גם רמז לעתיד לבא, כמתואר בירמיהו (לא, כא): "נקבה תסובב גבר", כמבואר בספרים.

שמחת חתן וכלה
ר' שלמה קרליבך אומר, שאנשים חושבים שבגלל שיש חתונה יש שמחה, אך האמת היא, שבגלל שיש שמחה אפשר שתהיה חתונה...
השמחה מקרבת ומאחדת אנשים, והיא הבסיס להתקשרות החתן והכלה.
רעיון דומה נמצא ב"עלי שור" (ח"א). חז"ל אמרו (סוטה יז, א) "איש ואשה זכו שכינה ביניהם...", וכן הם אמרו "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ... אלא מתוך דבר שמחה של מצווה" (שבת ל, ב). נמצא, כי כל אלו הבאים ומשתתפים בשמחת החתן והכלה, מאפשרים לשכינה לרדת ולשכון בין בני הזוג.
אולי בכך ניתן גם להבין את דברי חז"ל: "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחרבות ירושלים" (ברכות ו, ב). שהיא מקום השראת השכינה בשיא התגלותה.
יהי רצון ונזכה כולנו לשמוח ולשמח בלב שלם, בריבוי חתונות ושמחות בישראל, ובבניין שלם בב"א.