close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סיפור (לא) יפה על מדינת ישראל...

אורח  ה תמוז, תשעח  6/18/2018

סיפור די מדהים על השתלשלות אירועים אחרי תקיפה של בדוויים בדרום

תגיות:
אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי, יפה ואופטימי שקרה השבוע.
זה סיפור על בחור בשם אברהם ויינר שהוא הוא מאלף כלבים, שנסע ביום שלישי ללמד את רזי המקצוע, לנוער במצפה רמון.
אלא שבדרך התרחשה חוויה רעה. אפלה.

יום שלישי בערב. שקט. התנועה דלילה. תאורת הכביש מעומעמת. לפתע, משום מקום, מכונית עם חלונות מושחרים עוקפת אותו. נצמדת אליו. מכריחה אותו לרדת לשוליים ולעצור.

מה הייתם עושים במצב כזה?

אם הייתם מרגיש סכנת חיים כמו אברהם, הייתם עוצרים. אז אברהם עצר, יצא וניגש למכונית הלבנה. מהמכונית יצאו ממנה 2 בדואים, מחטיפים לו
אגרוף בפנים, ובורחים.

מה הייתם עושים במצב כזה?

אם הייתם בסכנת חיים כמו אברהם, אולי הייתם בורחים משם. אבל אברהם ויינר החליט שתופעות כאלו הם סכנה, ששלום הציבור דורש למגר אותה. אברהם נכנס למכוניתו רדף אחריהם, עקף אותם ועצר את מכוניתם. כשיצא אליהם הפעם, הוא יצא עם אקדח שלוף וכלבו. הבדואים ראו, הבדואים ברחו.

מה הייתם עושים במצב כזה?

אם הייתם בסכנת חיים כמו אברהם, אולי הייתם מוותרים ומתקשרים למשטרה ומסתפקים בכך. אבל אברהם רדף אחריהם, התקשר למשטרה, והמשיך לרדוף גם בשעה שהם חוצים בנהיגה מטורפת רמזורים אדומים. ואז, בזכות המרדף והתיאור המדויק, המשטרה תופסת את הבדואים המכים, נותנת לאברהם צל"ש על עזרה בתפיסה של עבריינים שמסכנים את שלום הציבור, ושולחת אותם לבית הסוהר. אברהם חזר לביתו, כאזרח הגון שהצליח לתרום לסדר החברתי התקין, והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

סוף טוב, נכון?

אז זהו, שלא. לא במדינת ישראל.
לא במדינה שבה חוק כבוד האדם וחרותו קובע: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה, או בכל דרך אחרת", "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".
המציאות היתה לצערנו שונה לחלוטין. פסימית מאד. עצובה מאד:

כתבה ב"הארץ", בתאריך 13.06.2018 בשעה 16:04:
תושב עפרה חשוד שאיים באקדח על בדואים שעקפו אותו בכביש https://www.haaretz.co.il/news/law/1.6174170

נחזור אל המרדף. הבדואים, אזרחים שומרי חוק, תמימים וישרים, בעלי מודעות לזכויות האדם וחירותו, התקשרו אף הם למשטרה, תוך כדי נסיעה.

התוצאה? המשטרה הציבה מחסום, ועצרה את כולם.

במשפט, בבוקר, המשטרה בקשה מעצר ממושך לאברהם. השופט התבונן במשפחת ויינר שבאה לתמוך בבן: יוסי וחיה, דוד, יואב. הבין מי לפניו, ושחרר אותו למעצר בית. מדוע? מכיוון שאם לא היה שולח אותו למעצר בית, המשטרה היתה מערערת למחוזי ומבקשת
מעצר ממושך.

למה אני מספר לכם את כל זה?

זה לא בגלל שמשפחת ויינר לקחה על עצמה לאמץ עד היום באומנה ילדים ומבוגרים מוכי גורל, בחדרים שפינו בביתם, והצילה נפשות של ילדים וילדות אבודים.
זה לא בגלל שאבי המשפחה, יוסי, עלה כלוחם בשרותו הצבאי על מוקש בבקעה , נפצע קשה, והתעקש עשרות שנים לשרת במילואים בצה"ל.
זה לא בגלל שחיה, אם המשפחה, עובדת כשדכנית בהתנדבות ושידכה מאות זוגות, ביניהם אני ואשתי.
זה לא בגלל שאחיו הבכור, דוד, הוא מג"ד במילואים, מראשוני יחידת אגוז, שתרם רבות לבטחון המדינה.
זה לא בגלל ש-4 מבני המשפחה הם יוצאי יחידות מובחרות.

זה בגלל שיש כאן בעיה של פירוש מעוות לזכויות אדם: בן-אדם שביקש לשמור על אחת מזכויות האדם הטבעיות שלו, נדרס ע"י רשויות החוק. זו זכות, שעל ידיעתה, נבחנו השבוע ילדי ישראל במבחן בגרות באזרחות.
זה בגלל שזה סיפור על אדם המפגיש בצורה כה יפה בין עולמם של בני אדם ועולמם של בעלי החיים, ונפגע בצורה כה אלימה כתוצאה ממפגש בין עולמם של בני הפזורה הבדואית עם עולמם של אזרחי מדינה ישרי דרך.
אז מה אתה יכול לעשות במצב הזה?
עשה נא את המעט שברשותך: הפץ נא זאת בכל דרך אפשרית, הן לחברים והן לעיתונות.
כעת, בבקשה, אל תדחה.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה