close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

חוצפה עם דעת תורה

הרב עזרא שיינברג  יג סיוון, תשסז  5/30/2007

הרצון לפעול נגד רצון השם במסגרת "לשם שמים" הייתה הטענה גם בתחילת דרכה של הציונות הדתית בארץ ישראל והוא שימש חלק בפולמוס נגד הציונות. הרב ממונקטש אומר, שהמעפילים הם סמל לכתות ומפלגות שעלו לארץ ישראל בחוזק יד לייסד קולוניות וללחום נגד העמים.

לאחר שישראל חטאו בחטא המרגלים נגזרה גזרה על ישראל. "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה. ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תום פגריכם במדבר" (יד, לב' לג'). משה מדבר דברים אלה אל העם "ויתאבלו העם מאוד" (פס' לט').
זאת ועוד גם לאחר הגזרה שלא להיכנס לארץ המרגלים חוזרים בתשובה אך תשובתם לא מתקבלת – כמובא בשו"ע או"ח (סי’ תק"פ סעיף ב’) הביא מנהג עתיק שהיו נוהגים לצום בי"ז באלול, בו מתו מוציאי דיבת הארץ. והקשה "הבית יוסף" על הטור (בסימן ההוא): "קשיא לי למה התקינו להתענות?
שמחה מיבעי באותו יום, דבאבוד רשעים רנה? ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם אנו מצטערים, דמסתמא שָבו ולא נתקבלו"
עכ"ל.
לאחר החטא, חלק מהעם מחליטים לעשות מעשה- "וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמר, הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו" (פס' מ').

משה מנסה למנוע מהם לעלות באמרו "...למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח. אל תעלו כי אין ה' בקרבכם, ולא תנגפו לפני אויבכם" (פס' מא' מב'). על אף דברי משה הם מחליטים לעלות, "ויעפילו לעלות אל ראש ההר, וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" (פס' מג').

לכאורה קשה, מדוע ננעלו שערי תשובה גם בפני המעפילים? המרגלים חטאו בכך שהפחד מפני יושבי ארץ כנען שיתק אותם ועל כן לא רצו לעלות לארץ. הם מתלוננים "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז הלוא טוב לנו לשוב מצרימה" (פס' ג'). עתה באים המעפילים ומתגברים על פחדם ועולים לארץ בגבורה. לכאורה זהו תיקון חטא המרגלים, וזוהי הפעולה שה' היה חפץ בה בתחילה, ומדוע עתה נאסרת עליהם העלייה ונחשבת להם כחטא?

כדי להבין מדוע נמנע מהמרגלים והמעפילים דרך התשובה נביט בעונשים שהקב"ה מביא עליהם. על המרגלים נאמר "וימותו מוצאי דיבת הארץ במגפה לפני ה' " אומרים חז"ל "מתו מיתה משונה. ואיזו היא? שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם. והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטבורם, ומטבורם ללשונם. ורב נחמן אמר באסכרה מתו" (סוטה לה ע"א).
אומר השפת אמת דרך מיתתם הינה דווקא כך כי הלשון הוא האבר שקושר אותנו לדורות הבאים והטבור הוא האבר שקושר אותנו לדור שעבר, המעפילים רצו להישאר במדבר ולא להתקדם לכן כאילו הורו שרצונם לחזור לטבור . . . וכך קרה.

נזכור כי המרגלים וגם אח"כ המעפילים התכוונו לשם שמים כמובא בשער הפסוקים בדברי מורנו האר"י על הפסוק "שלח לך", "והנה בלכתם לתור הארץ לקחו עצה רעה לעצמם להוציא את דיבת הארץ לכן נסתלקו מהם נשמות השבטים המתעברות בהם. כנודע... שמסתלקת ממנו הנשמה שבאה לעוזרו כאשר האדם חוטא, ולא די בזה אלא שאפילו הנשמה שלו עצמו מסתלקת ממנו... לכן רשעים בחייהם קרויים מתים...
אמר שמואל (בנו של המהרח"ו זיע"א תלמיד מורנו האר"י) נאמר בפסוקים למה הוציאו דיבה רעה? כדי שלא יכנסו לתוכה הואיל ושמעו נבואת אלדד ומידד שמשה מת ויהושע מכניסם לארץ אמרו שלא יכנס יהושע וימות
משה וממילא משה יישאר חי וקיים...
ולכן מתפלל משה רק על יהושע "יה יושיעך מעצת מרגלים" כי היה בסכנה שביקשו להורגו."
 
לכן מה שרצו לראות ראו, ואמרו חז"ל שמתחילת הליכת הלכו המרגלים בעצה רעה. הם לא רצו להיכנס לארץ, ומפני שלא רצו, כל מה שראו פרשו לרעה. אילו היו הולכים מתוך רצון טוב, מתוך תשוקה להיכנס לארץ הנבחרת, לארץ אשר הקב"ה בחר בה, הם היו רואים את מעלותיה של ארץ ישראל, ארץ האבות, ארץ הקודש, ומתוך אהבתם אותה היו אומרים כי אמנם העם היושב בה חזק, אבל הארץ נפלאה היא, ואי-אפשר בשום אופן לוותר עליה, כי רק בה יוכל עם ישראל להגיע לשלמותו, רק בה יוכל להוציא את כוחותיו הרוחניים אל הפועל, ולכן כל קושי לא יִכְבד עלינו, ואנו מוכנים להתמודד אתו, כי אי-אפשר בלי הארץ הזו, ובודאי רבונו של עולם יעזרנו, כי אי אפשר אחרת.

הרצון לפעול נגד רצון השם במסגרת "לשם שמים" הייתה הטענה גם בתחילת דרכה של הציונות הדתית בארץ ישראל והוא שימש חלק בפולמוס נגד הציונות. הרב ממונקטש אומר, שהמעפילים הם סמל לכתות ומפלגות שעלו לארץ ישראל בחוזק יד לייסד קולוניות וללחום נגד העמים. ויעפילו לעלות ההר נגד רצון ה', אבל ארון ברית ה' שהיא תורתנו הקדושה, ומשה, המסמל את מנהיגי ישראל הנאמנים לדבר ה' לא עלו, "ולא משו מקרב המחנה".

לעומת זאת כותב ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "צדקת הצדיק" (אות מו'): "אמרו חז"ל (פסחים מו:) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. ולא לחנם כתבה תורה עניין המעפילים בפרשת שלח. הם לא שמעו למשה באמרו להם אל תעלו, כי חשבו שזה בכלל "חוץ מצא". והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה (=שעדיין לא הייתה השעה מוכנה לכך. פעולתם היתה מתוך עזות וחוצפה והשעה לא הייתה ראויה לפעולה כזו). אולם בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי, אז העת לכך. זהו שאמר משה "והיא לא תצלח", ודייק והיא, שבכל מקום דרשו חז"ל "היא ולא אחרת", שיש זמן אחר שמצליח, והוא זמננו זה שהוא עקבי משיח".

לסיכום:
עלינו ללמוד:
א. רק החצופים פועלים.
ב. חוצפה רק עם דעת תורה.
ג. עלה נעלה וירשנו אותה.

בעזרת השם נעשה ונצליח
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה