התייחדות בזמן הריון
הרב יניב חניא כה אב, תשסז 09/08/2007.......................
שאלה:
אני מגיע מתוך סקרנות של חיפושים, מתוך כוונה להכיר את הזהות היהודית שלי, ומתוך ציפייה שהיכרות זו תגרום לי להתאהב ביהדות יותר ויותר - מהסיבה הפשוטה - כי בסופו של דבר אני יהודי. אבל יש לי המון שאלות לגבי סתירות מוסריות והלכות שנוגדות את עצמן וזה מערער את היציבות של זהותי.
אשמח אם הרב יניב חניא יראה שאלות אלה כהתעניינות ולא כהשתלחות, בהמשך לשאלתי הקודמת...
התורה אוסרת על שכבת זרע להחטיא את ייעודה, כלומר, זרע לבטלה הוא חומר קדוש בעל פוטנציאל ליצירת חיים שבכוונה תחילה לא קיבל את התנאים המקסימליים למימוש הפוטנציאל שלו. זאת הסיבה שהמקום היחידי שמתקיימים בו כל התנאים ליצירת החיים הוא ברחם האישה.
אבל ברגע שמקום טבעי זה, מכל סיבה טבעית שהיא, מפסיק לספק את התנאים ההתחלתיים הללו, הרי שגם אז הזרע יהיה לבטלה! שהרי איפה מתבטא הרצון והכוונה למימוש פוטנציאל כזה אם הידיעה ההתחלתית היא שהאשה בהריון או שהיא עקרה, והסיכוי למימוש הפוטנציאל הוא אפסי כאילו יצא החוצה לאויר העולם ללא נוכחות אישה!
"הזוג צריך לקיים יחסים בזמן הריון, בזמן שאין סיכוי שהאשה תתעבר והקשר המיני הוא חלק מבניין המשפחה." (הרב יניב חניא).
1. האין זה שימוש ציני בגוף האישה תוך התנתקות מוחלטת מהחטאת הייעוד של חומר החיים? זה נשמע כמו תירוץ עיוור ילדותי צבוע ומתחמק מהקדושה שמתבטאת במצווה של תכלית שכבת הזרע.
2. האין זה כלל לא מוסרי לקיים יחסי אישות בזמן הריון? זה נשמע מחליא להתערב בתהליך ההריון שבאישה בצורה זו או אחרת. הריון זה דבר קדוש ואסור לחלל אותו באמצעות סיפוק יצרים!
3. ובכלל מה אמור הזוג לעשות אם מסיבות שונות הוא עדיין לא מוכן להביא ילדים למשפחתו? האם לקחת אמצעי מניעה כל שבוע רק כי זו מצווה לעשות זאת כל שבוע? או להיגמל מהמצווה בכלל על מנת לא להסתכן בהריון כל שבוע?
תשובה:
בתור הקדמה הייתי אומר שזה בהחלט לגיטימי לשאול, גם שאלות קשות וגם הצבעה על סתירות ובירורים נוקבים. מצד שני, גם בבירור אמיתי וחסר פשרות (וכל בירור חיי בלהיות כזה), ביטויים כמו "תירוץ עיוור ילדותי צבוע ומתחמק" הם מיותרים לעניות דעתי... בירור אמיתי מתאפיין בהערכה הדדית ולפחות באמונה שמי שאני טוען נאמר מתוך רצון כן להסביר ולא מתוך עיוורון, ילדותיות או התחמקות... ההתחמקות הטובה ביותר היתה לא לענות כלל על שאלות, לא באתר ולא בכל מקום אחר.
לגבי עצם העניין...
ניתן לחלק את התשובה לשתיים לדעתי:
א) הגדרת זרע לבטלה: מדוע ברור לך ש"אבל ברגע שמקום טבעי זה, מכל סיבה טבעית שהיא, מפסיק לספק את התנאים ההתחלתיים הללו, הרי שגם אז הזרע יהיה לבטלה! ", יתכן בהחלט לומר שזרע המשמש לחיזוק הקשר בין האיש לאשתו (שהוא, כפי שכבר ציינו, קשר קדוש) הוא לא זרע לבטלה. במילים אחרות, ההגדרה של זרע לבטלה היא "זרע שלא יוצא לגוף האישה" ולא זרע שלא משמש לעיבור.
ב) כמו בכל דבר הלכתי, ההגדרות ההלכתיות (להבדיל מהגדרות שבמחשבה...) הן ברורות, מדוייקות ומנסות להתקרב לחד משמעיות. כך, ההגדרה של קיום יחסים לשם הריון אינה יכולה להיות "קיום רק בזמן שיש סיכוי להריון", בדרך כלל לא מקובלת הגדרה הלכתית כזאת (אי אפשר להגדיר, מקווה, "מים שיספיקו בערך לכיסוי גוף האדם", אלא חייבים לומר "כמות של 40 סאה מים". ההגדרה השניה היא הגדרה הלכתית, שניתן למדוד ולעסוק בה ואילו ההגדרה הראשונה היא מעורפלת). לכן ההגדרה של ז"ל היא "קיום יחסים בין בעל לאשתו" ולא "קיום יחסים שיביאו להריון".
ג) קיום יחסים בין זוג הוא קדושה... זה קשה לתפוס כי אנחנו מחונכים, בהפשעת הנצרות ודתות אחרות, שמדובר בחטא, אולם קיום יחסים בין בעל לאישה הוא דבר קדוש ונעלה וכשזה נעשה בתנאים הנכונים יש כאן יצירת חיים בכל מקרה!! לפי הקבלה בכל קיום יחסים יוצרים חיים רוחניים (רוחניים פגומים במקרה של יחסים לא טהורים או רוחניים טהורים במקרה של יחסים טהורים), אולם גם ללא הקבלה הרעיון הוא שיחסים בין בעל לאשתו הם דרגה גבוה של קדושה ולכן ממילא בזרע לא הולך לבטלה.
ד) לא הבנתי מדוע קיום יחסים בהריון הוא ניצול ציני של גוף האשה, כמובן שמדובר כאן ביחסים בהסכמה, מתוך אהבה גדולה, חיים משותפים וצמאון הדדי... נדמה לי שלא הבנתי את השאלה...
ה) מבחינה פיזית בזמן ההריון אין לקיום היחסים שום השפעה לרעה על ההריון (הרחם נאטם) ולכן אין כאן התערבות בהריון. להיפך, לפחות לפי חז"ל וגם לפי הרפואה (במובן מסויים) יחסים נורמלים בהריון תורמים לו מעט.
ו) זוג צריך סיבה טובה כדי להימנע מהבאת חיים, זאת החלטה לא פשוטה שמצירכה מאמץ וחשיבה. וכן, במקרה של החלטה כזו שיש לה ביסוס, נוטלים אמצעי מניעה, לרוב לא מידי שבוע אלא אמצעי מניעה של גלולות, הניטלות מידי יום.
שאלה:
אני מגיע מתוך סקרנות של חיפושים, מתוך כוונה להכיר את הזהות היהודית שלי, ומתוך ציפייה שהיכרות זו תגרום לי להתאהב ביהדות יותר ויותר - מהסיבה הפשוטה - כי בסופו של דבר אני יהודי. אבל יש לי המון שאלות לגבי סתירות מוסריות והלכות שנוגדות את עצמן וזה מערער את היציבות של זהותי.
אשמח אם הרב יניב חניא יראה שאלות אלה כהתעניינות ולא כהשתלחות, בהמשך לשאלתי הקודמת...
התורה אוסרת על שכבת זרע להחטיא את ייעודה, כלומר, זרע לבטלה הוא חומר קדוש בעל פוטנציאל ליצירת חיים שבכוונה תחילה לא קיבל את התנאים המקסימליים למימוש הפוטנציאל שלו. זאת הסיבה שהמקום היחידי שמתקיימים בו כל התנאים ליצירת החיים הוא ברחם האישה.
אבל ברגע שמקום טבעי זה, מכל סיבה טבעית שהיא, מפסיק לספק את התנאים ההתחלתיים הללו, הרי שגם אז הזרע יהיה לבטלה! שהרי איפה מתבטא הרצון והכוונה למימוש פוטנציאל כזה אם הידיעה ההתחלתית היא שהאשה בהריון או שהיא עקרה, והסיכוי למימוש הפוטנציאל הוא אפסי כאילו יצא החוצה לאויר העולם ללא נוכחות אישה!
"הזוג צריך לקיים יחסים בזמן הריון, בזמן שאין סיכוי שהאשה תתעבר והקשר המיני הוא חלק מבניין המשפחה." (הרב יניב חניא).
1. האין זה שימוש ציני בגוף האישה תוך התנתקות מוחלטת מהחטאת הייעוד של חומר החיים? זה נשמע כמו תירוץ עיוור ילדותי צבוע ומתחמק מהקדושה שמתבטאת במצווה של תכלית שכבת הזרע.
2. האין זה כלל לא מוסרי לקיים יחסי אישות בזמן הריון? זה נשמע מחליא להתערב בתהליך ההריון שבאישה בצורה זו או אחרת. הריון זה דבר קדוש ואסור לחלל אותו באמצעות סיפוק יצרים!
3. ובכלל מה אמור הזוג לעשות אם מסיבות שונות הוא עדיין לא מוכן להביא ילדים למשפחתו? האם לקחת אמצעי מניעה כל שבוע רק כי זו מצווה לעשות זאת כל שבוע? או להיגמל מהמצווה בכלל על מנת לא להסתכן בהריון כל שבוע?
תשובה:
בתור הקדמה הייתי אומר שזה בהחלט לגיטימי לשאול, גם שאלות קשות וגם הצבעה על סתירות ובירורים נוקבים. מצד שני, גם בבירור אמיתי וחסר פשרות (וכל בירור חיי בלהיות כזה), ביטויים כמו "תירוץ עיוור ילדותי צבוע ומתחמק" הם מיותרים לעניות דעתי... בירור אמיתי מתאפיין בהערכה הדדית ולפחות באמונה שמי שאני טוען נאמר מתוך רצון כן להסביר ולא מתוך עיוורון, ילדותיות או התחמקות... ההתחמקות הטובה ביותר היתה לא לענות כלל על שאלות, לא באתר ולא בכל מקום אחר.לגבי עצם העניין...
ניתן לחלק את התשובה לשתיים לדעתי:
א) הגדרת זרע לבטלה: מדוע ברור לך ש"אבל ברגע שמקום טבעי זה, מכל סיבה טבעית שהיא, מפסיק לספק את התנאים ההתחלתיים הללו, הרי שגם אז הזרע יהיה לבטלה! ", יתכן בהחלט לומר שזרע המשמש לחיזוק הקשר בין האיש לאשתו (שהוא, כפי שכבר ציינו, קשר קדוש) הוא לא זרע לבטלה. במילים אחרות, ההגדרה של זרע לבטלה היא "זרע שלא יוצא לגוף האישה" ולא זרע שלא משמש לעיבור.
ב) כמו בכל דבר הלכתי, ההגדרות ההלכתיות (להבדיל מהגדרות שבמחשבה...) הן ברורות, מדוייקות ומנסות להתקרב לחד משמעיות. כך, ההגדרה של קיום יחסים לשם הריון אינה יכולה להיות "קיום רק בזמן שיש סיכוי להריון", בדרך כלל לא מקובלת הגדרה הלכתית כזאת (אי אפשר להגדיר, מקווה, "מים שיספיקו בערך לכיסוי גוף האדם", אלא חייבים לומר "כמות של 40 סאה מים". ההגדרה השניה היא הגדרה הלכתית, שניתן למדוד ולעסוק בה ואילו ההגדרה הראשונה היא מעורפלת). לכן ההגדרה של ז"ל היא "קיום יחסים בין בעל לאשתו" ולא "קיום יחסים שיביאו להריון".
ג) קיום יחסים בין זוג הוא קדושה... זה קשה לתפוס כי אנחנו מחונכים, בהפשעת הנצרות ודתות אחרות, שמדובר בחטא, אולם קיום יחסים בין בעל לאישה הוא דבר קדוש ונעלה וכשזה נעשה בתנאים הנכונים יש כאן יצירת חיים בכל מקרה!! לפי הקבלה בכל קיום יחסים יוצרים חיים רוחניים (רוחניים פגומים במקרה של יחסים לא טהורים או רוחניים טהורים במקרה של יחסים טהורים), אולם גם ללא הקבלה הרעיון הוא שיחסים בין בעל לאשתו הם דרגה גבוה של קדושה ולכן ממילא בזרע לא הולך לבטלה.
ד) לא הבנתי מדוע קיום יחסים בהריון הוא ניצול ציני של גוף האשה, כמובן שמדובר כאן ביחסים בהסכמה, מתוך אהבה גדולה, חיים משותפים וצמאון הדדי... נדמה לי שלא הבנתי את השאלה...
ה) מבחינה פיזית בזמן ההריון אין לקיום היחסים שום השפעה לרעה על ההריון (הרחם נאטם) ולכן אין כאן התערבות בהריון. להיפך, לפחות לפי חז"ל וגם לפי הרפואה (במובן מסויים) יחסים נורמלים בהריון תורמים לו מעט.
ו) זוג צריך סיבה טובה כדי להימנע מהבאת חיים, זאת החלטה לא פשוטה שמצירכה מאמץ וחשיבה. וכן, במקרה של החלטה כזו שיש לה ביסוס, נוטלים אמצעי מניעה, לרוב לא מידי שבוע אלא אמצעי מניעה של גלולות, הניטלות מידי יום.
