close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

על שמירת הברית בדורנו-ו

שי הירשח אדר, תשפא20/02/2021
פרק יד מתוך הספר חזק ויאמץ ליבך
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק יד מתוך הספר חזק ויאמץ לבך

תגיות:
ו. תובנות וכלים הכרתיים להתמודדות:

כדי שנוכל להתמודד בהצלחה, זכרו את כלי ההתמודדות. 'רק לעכשיו', או 'רק להיום'. 'מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה' . ניקח כדוגמא, אדם שקשה לו ומתמודד יום יום בניסיון זה. עליו לחשוב לעצמו בבוקר: הרי אני כבר 'נקי' שש שעות? שש שעות שלמות שעל כל רגע ורגע של איפוק, אני נוחל עבורו 'ש"י עולמות' (סוף עוקצין), 'ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה' (מכות כג:) . וכי אין זו סיבה מספיק טובה בשביל לשמוח הבוקר?! אז מה אם אחרי שש שעות וארבעים שניות, פתאום בא

יצה"ר, 'המנוול הזה', (קידושין ל:) והפיל אותי?! אז אני אשתף אתו פעולה?! אני אגיד לו: קדימה, בוא תפיל אותי עוד יותר, תפיל אותי להרהורי עברה שקשיים מעברה, שאני אתחיל לחשוב על עצמי שאני 'חוטא', 'מתועב', 'מטונף' ואחר כך אני אתחיל לשאול את עצמי איך אני בכלל מניח תפילין? ומה פתאום אני אומר דברי תורה בשולחן שבת? ואני משוכנע בכך, שאם רק המחנך שלי, היה יודע מי אני באמת, אז הוא אפילו לא היה אומר לי 'בוקר טוב'... עד מתי אני אשתף פעולה עם ההלקאה העצמית הזו?! אולי במקום זאת, אני אגיד לו: אומנם 'ניצחת בקרב', אבל אני מבטיח לך, שאני 'אנצח במלחמה'. אני רוצה דבקות בה', 'ואני קרבת אלוקים לי טוב' (תהילים עג', כח') ואני לא אוותר על זה. 'נשמה שנתתה בי טהורה היא'. אני יודע שלמרות הנפילה שלי, הקב"ה הוא 'השוכן איתם בתוך טומאתם' (ויקרא, טז', טז'), ודרכו שהוא 'ממכה עצמה מתקן רטיה' (סליחות ליום ג' שלפני ר"ה) ועל כן, אני ממשיך ומתחיל מחדש. זו היא דרך תשובת הדור.
עלי לדון את עצמי לכף זכות . תורה 'רפב' בספר ליקוטי מוהר"ן, נקראת 'אזמרה' . 'אזמרה לאלוקי בעודי' (תהילים קד' לג') ב'עוד שלי' דייקא, בטוב האלוקי שבקרבי, ועלי לדון את עצמי לכף זכות. עלי לדעת שנשמה זו מציאות, 'כימי השמים על הארץ', ונשמה אלוקית בקרבי - זו מציאות קבועה! החטא הוא מקרה מזדמן . מקרה אינו מתמיד, מקרה הוא עובר. אי אפשר לפגום את הנשמה, אפשר לכל היותר, לחסום את ההארה שלה, 'עוונותיכם היו מבדילים בינכם ובין ה' אלוקיכם' (ישעיהו נט', ב') אבל, בדיוק כמו שחסמתי את ההארה, כך, אני יכול לשחרר את החסימה. 'אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן' (ליקוטי מוהר"ן תנינא קיב'), אני יכול לנקות את ליבי, 'והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר' (יחזקאל לו', כו'). איך אפשר לעשות זאת? ישנן הרבה דרכים, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו לעשות זאת. אפשר ללמוד תורה בשמחה, אפשר להגיד פרקי תהילים בכל יום, אפשר לעשות חסד ולהתנדב, ואפשר גם להיות יהודי פשוט, בלי 'חוכמות', מה שרבי נחמן מברסלב מכנה: 'להשליך עצמו על השי"ת '. כלומר, להגיד לה' בלשון תפילה ותחנונים: 'ה', תעזור לי, אל תעזוב אותי, בלעדיך אני לא מסוגל, בבקשה אל תעזוב אותי, כי אם אתה עוזב אותי, אני נופל.' ואפשר גם לשלב, כל פעם לקחת יסוד אחד ולהחליף, הכול לפי הצורך.



45 'והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש, דהיינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מייאש עצמו בשביל זה, רק אמר שיתחיל מחדש כאילו לא התחיל עדיין כלל לכנוס בעבודתו יתברך רק עתה הוא מתחיל מחדש. וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש והיה לו כמה התחלות ביום אחד, שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו, והיה מתחיל מחדש, וכן כמה פעמים ביום אחד.' (שבחי הר"ן, ו')

46 אמרו רז"ל : ישב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה.ואע"פ שזה דבר מתמיה, איך אפשר שיקנה האדם שום שלמות בהיותו יושב ובטל ובלתי עושה שום פעולה?.. והתשובה בזה היא, שהאדם היושב ובטל, בלי ספק אי אפשר שיקנה בזה שום שלמות, אבל אם בא לידו דבר עבירה, ונמנע ולא עשאה מפני יראת ה', הנה הוא זוכה בזה לחיי העוה"ב כאילו עשה מצוה, ומזה הצד יתנו כל מצות לא תעשה שבתורה שלמות בנפש. כי מי שישב ולא אכל בשר חזיר לפי שהיה לו מה יאכל או שהיתה נפשו קצה בו, איננו ראוי לקבל שכר בזה. אבל אם היה מתאוה לאכול בשר חזיר, או שלא היה לו מה יאכל ונזדמן לפניו בשר חזיר, ונמנע מלאכלו מפני יראת ה' ולהשלים מצותו שציווה שלא לאכלו, אע"פ שהיה רעב ותאב אליו - הרי זה ודאי ראוי לקיבול שכר… וזה הדרך, אע"פ שיראה קל ההשגה, אינו כן, אבל הוא קשה מאד. שהרי דוד המלך שאמר על עצמו "שמרה נפשי כי חסיד אני" (תהלים פו), כשנזדמן לו ענין בת שבע, שלא היה לו מונע אחר אלא יראת ה' בלבד, לא היה בו יכולת לכבוש את יצרו לאהבת ה', כי ההימנע מעשות העבירה בעבור יראת ואהבתו הרי הוא כאילו עשה מצות עשה כתיקנה על הכונה הראויה. ועל זה הדרך יתנו מצוות לא תעשה שלמות בנפש, בהיותן בלתי נעשות, כמו שיתנו מצוות עשה שלמות בנפש בעשייתן (ספר העיקרים, מאמר ג, פרק כז).

47 'כשם שצריך אדם להאמין בהש"ית כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. רוצה לומר שיש להשי"ת עסק עמו.. (צדקת הצדיק, קנד')

48 'דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה.'...וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד, מאד (כמבאר אצלנו כמה פעמים). ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אסור לו לפול מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב.. ואזי כשמחיה ומשמח את עצמו על-ידי-זה כנ"ל אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה', וזה בחינת 'אזמרה לאלקי בעודי', ב'עודי' דיקא, הינו על ידי בחינת העוד שלי שאני מוצא בעצמי בחינת עוד מעט ואין רשע כנ"ל, על ידי אותה הנקודה, על-ידי-זה אוכל לזמר ולהודות לה' כנ"ל. וזהו 'אזמרה', אזמרה דייקא, היינו זמירות ונגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקודות טובות כנ"ל (ליקוטי מוהר"ן, שם).

49 תפארת ישראל למהר"ל, פרק כח'. וראה עוד 'נתיב התשובה'.

50 'טוב מאד להשליך עצמו על השם יתברך ולסמך עליו. ודרכי כשבא היום אני מוסר כל התנועות שלי ושל בני והתלויים בי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאוג ולחשב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בעניין אחר הוא מרצה להתנהג בעניין אחר כרצונו יתברך. וכן כשמגיע שבת או יום טוב אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל העניינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש
כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדשת אותו היום מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד.' (שיחות הר"ן, ב').
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה