"הרב מלאפוש, האם כבר סיימת את טענותיך?"

השנה-שנת תרע"ד. המקום-העיר רוצפרט אשר בהונגריה. האירוע-אסיפת גדולי התורה וגאוני הדור אשר באו לאדמו"ר ר' יששכר דוב מבעלז זצוק"ל ובראשם ר' משה דוד טייטלבוים אבדק"ק לאפוש אשר בטרנסילבניה. הרב מלאפוש אשר היה דרשן מופלא, פתח פיו לפני האדמו"ר מבעלז ואמר: "היות שעם בני ישראל שרויין בצער כמעט בכל העולם, והצרות תקיפות ותכופות הרבה מאד, ואין תרופה למכות ישראל זולת אם יתעוררו כולם יחד כל כלל ישראל לתשובה, והיה מן הראוי שתנועה זו על התעוררות התשובה תצא מידי צדיק הדור כמותו, שהכתירו אותו בדור זה לצדיק הדור, ואם ההתעוררות לזה תצא ממנו-בודאי תפעל על הדור להשיב

את לבם לאבינו שבשמים, ובזה ישיגו את הישועה שממתינים לה כל כך כל כלל ישראל". מספר הרב יששכר טייכטל מחבר ספר 'אם הבנים שמחה': "...כה טען לפניו כמעט שעה שלמה, והטעים את דבריו בטעמים מתוקים ונפלאים, שרק עליו מוטל חוב זה". ואז, באותו רגע בו חיכו כולם לשמע מוצא פיו של האדמו"ר מבעלז ותשובתו לרב מלאפוש, ממשיך הרב טייכטל ומספר: "פתח רבינו את פיו קדשו וענה לו רק תשובה קצרה וחדה בזה הלשון: לאפושר רב, זענט איהר שאן פארטיג מיט איירע טענות? אז משיח וועט קומען וועלין יודען תשובה. טון דער עיקר איז דאס יודען זאלין זיך ליב האבען איינער דעם אנדערן (תרגום: הרב מלאפוש, האם כבר סיימת את טענותיך? כאשר המשיח יבוא היהודים יעשו תשובה. עכשיו העיקר שהיהודים יאהבו זה את זה). וצריך לאהוב אפילו לאיש היותר גרוע שבישראל כנפשו, ולאחד הלבבות, ולרחק כל דבר הגורם פירוד לבבות, ובזה תלויה ישועתן של ישראל בעת צרה. עד כאן דבריו הקדושים שיצאו בחרדת קודש מעמקי לבבו". (אם הבנים שמחה עמ' פא)

השיא של הפטרות הנחמה הוא בהפטרת שבת שובה, "שובה ישראל עד ה' אלהיך", שהיא סיומו של תהליך הגאולה של ישראל-התשובה. פסוקים אלו משמשים אף אקורד סיום לספר הושע כולו. ספר הושע פותח בשיעור גדול שה' מלמד את הושע בדבר מעמדם של ישראל אף בשעה שהם "בנים משחיתים" (ע"פ קידושין לו) שהם נחשבים לפני המקום "בני מעליא"-"בני אל חי"!!! וממילא מתברר כי אף בעת הגאולה נתמודד לא אחת עם בירור זה. רק המאמין באמונה הפנימית הטמונה במסתרי כל נפש ישראלית ומחיה אותה יוכל לפעול עם בני אל חי בדורות של גאולה.

לעת כזאת, אומר לנו האדמו"ר מבעלז, העיקר הוא שהיהודים יאהבו זה את זה. ניתן לדבר על ענייני תשובה ולפעול למען תשובה, אך זאת לדעת כי העיקר הוא האהבה שיאהבו היהודים זה את זה. פירושו של דבר הוא שכשם שהורים צריכים לדבר עם ילדיהם לשם תיחזוק ופיתוח הקשר ביניהם, ולא משנה על מה-העיקר הוא שיהיה שיח ושיתוף חוויות, וכך הדבר נוהג בין בני זוג שעליהם לשוחח זה עם זו ולא משנה על מה, כך הוא בין היהודים כולם, יש להתעסק זה עם זה וליצור שיג ושיח לשם המטרה שהיהודים יאהבו זה את זה. כמובן, אם ניתן לדבר על דברים מרוממים-נפלא, אך אין להתעקש על כך. כשאנו נאהב זה את זה ונהיה קשורים זה לזה אזי "המשיח יבוא ואז היהודים יעשו תשובה".

אהבתנו את עמנו וכל אחד מיחידיו - "אפילו לאיש היותר גרוע שבישראל" - איננה אהבה התלויה בדבר, כי כמוה כאהבתנו את אלוקינו. התיקון הגדול של שנאת חינם של בית שני בו צרו אחים זה על זה ובאו לידי הרג ואבדן, הוא באהבה גדולה שתהא שרויה בין אחים שצרו זה על זה, אך לא איבדו את האחווה.

עלינו להוסיף במשנה תוקף בקירוב לבבות זה אל זה מתוך אחריות לבנות את הכלי אליו תוכל להאיר "שכינתא-דא כנסת ישראל", והכלי הוא "בנין האומה באהבת חינם". החידוש של מי שחי מתוך עומק של "מאמינים בני מאמינים", הוא ביכולתו לזהות את האחווה אף בכאב.

והעיקר-"העיקר שהיהודים יאהבו זה את זה, וכאשר המשיח יבוא היהודים יעשו תשובה..."