הדרן הרבי על מסכת מגילה- חלק שני

ביאור ענין מטפחת הס"ת ושלושת הסברות בגמרתנו
א. במסכת מגילה קרוב לסיומה, איתא: "אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. ערום סלקא דעתך? אלא אימא נקבר ערום בלא מצות. בלא מצות סלקא דעתך? אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה".

ויש לתמוה, מהי הסברא שאדם יקבל עונש של "נקבר ערום" או "ערום בלא מצוות" רק בגלל שהחזיק ספר תורה ערום (בלי מעיל)?
ב. והנה, בפשטות יש לומר, שהדבר אינו עונש אלא תוצאה (או "מדה כנגד מדה") – כיון שאדם דומה לספר תורה [כדברי הגמרא (מו"ק כה, א) "העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, הא למה זה דומה לס"ת שנקרעה"] – לכן סברה הגמרא שהמחזיק ס"ת ערום בדרך ממילא "נקבר ערום", כפשוטו, בלי לבושים.

ועל כך מקשה הגמרא: "ערום ס"ד?" כי הלוא מה שנקבר ערום הוא הגוף, וההשוואה של האדם לס"ת היא לנשמה! ולכן חוזרת בה הגמרא ואומרת "ערום בלא מצוות", שזה כבר עונש לנשמה.

ואז מקשה הגמרא: "ערום בלא מצוות סלקא דעתך?" – מדוע יילקחו ממנו כל המצוות? אלא אמר אביי, נקבר ערום בלא אותה מצוה.
ג. אך ביאור זה אינו 'חלק' כל כך: כי אם הקושי באפשרות הראשונה הוא משום ש"נקבר ערום" קשור לגוף ולא לנשמה – היתה צריכה הגמרא לצטט את תיבת "נקבר" ("נקבר ערום סלקא דעתך") שעליה עיקר הקושי, ומכך שהגמ' מקשה "ערום ס"ד" משמע שהדיון הוא לא את מי מענישים אלא על משמעות העונש של "ערום".

ויש לבאר, על יסוד דברי התוספות כאן (ד"ה בלא אותה מצוה). ונקודת הדברים היא: שישנם שלושה אופנים בגדר ה"מטפחת" של ספר תורה:
א) המטפחת אינה נחשבת כחלק מהספר תורה עצמו, אלא היא דבר נוסף, המאפשרת להחזיק את הספר תורה בדרך כבוד ולא בדרך בזיון (ערום). ונמצא שמטרתה היא עבור ה'גברא'.
ב) המטפחת חשובה לא רק כדי שיוכלו להחזיק את הספר, אלא כבודו של ספר תורה מחייב שתהיה לו מטפחת. כלומר: אין כאן דין בגברא בלבד, באחיזת האדם, אלא דין בחפצא של הספר תורה .
ג) המטפחת אינה מתחייבת מצד כבוד הספר בלבד, אלא היא קשורה ונובעת מעצם ספר התורה; כשם שלספר צריך שיהיה גליון – כמו"כ קדושתו מחייבת שתהיה לו מטפחת, והיא נעשית חלק ממנו, כעין גליון הספר .

ד. ועל פי זה:
א) הדעה הראשונה "נקבר ערום" כפשוטו (בלי לבושים) – סבורה שהמטפחת היא דבר טפל לבד, לבוש לספר תורה. ולכן מענישים את "האוחז ספר תורה ערום" רק בלבושיו החיצונים, שהם מחוצה לו (והם בעיקר לצורך הזולת).
ב) הדעה השניה "נקבר ערום בלא מצוות" סבורה שהמטפחת קשורה לס"ת עצמו, לכן עונשו שיקבר בלא מצוות שהמצוות הם הלבושים לנשמת האדם וגם לתורתו, כמבואר בגמרא (סוף חגיגה) שתלמידי חכמים "גופן אש" והמצוות הן כמו ציפוי של האדם.
ג) והדעה השלישית (תשובת אביי) "נקבר ערום בלא אותה מצוה" מקבילה לאופן השלישי, שהמטפחת אינה מציאות נפרדת אלא חלק מספר התורה עצמו. ולכן עונשו שאין לוקחים ממנו סתם מצוות, שהרי המצוות הם בכל זאת "לבושים" לעומת התורה (כשם שבאדם הלבוש הוא דבר נפרד ממנו). אלא ערום בלא אותה מצוה, נלקחת ממנו מצוה זו עצמה של הקריאה בתורה, כיון שבזה מודגש שהמטפחת היא חלק בלתי נפרד מהתורה שקרא.

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כג, חוקת שיחה א (עמ' 141 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 164 ואילך). הדרנים על הש"ס ח"א עמ' קפו ואילך.