הבחירה החופשית
"חבר שלי אמר לי שבעצם החוברת הזו אני שולל את הבחירה החופשית מאנשים, כי היא כל כך שובה לבבות, שלאדם שעומד בצומת דרכים והחומר הזה פרוש לפניו- אין לו אלא ללכת שבי אחר הדברים הללו, עניתי לו שזה נכון, ושזה בסדר, כי גם אם אין לו כעת בחירה, הוא לפחות הולך שבי אחר משהו שהוא במהותו טוב...".. (ציטוט לא מדויק).

האדם שמצוטט כאן הוא מרצה רבות ונלהבות על האינטרנט, ועל הסכנות הכרוכות בו. מי שהגיע לחומרים שלו יודע באיזה רמה מדובר, ובאיזה כושר כתיבה ושכנוע, ו"הולכת שבי", החוברת נחנה.

צריך לזכור, שמעל הכל, בראש כל המטרות, עומד רבונו של עולם, שמעיד לנו

"אני ה' א-לוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם לעבדים, ואשבור מוטות עולכם ואוליך אתכם קוממיות" (ויקרא כ"ו י"ג) זועקת כאן חיבה יתרה שהיהדות מקנה לה, לחירות.

ו"העשה לנו ניסים ונקמה בפרעה, אותות ומופתים באדמת בני חם. המכה בעברתו כל בכורי מצרים, ויצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם, המעביר בניו בין גזרי ים סוף..."

תיאור יציאת מצרים משל היה יצירת אומנות מופלאה, מנסה להשקיע את מירב מאמציו בחזיונות שממחישות את גודל אמת המידה שניתנה עם המעבר הזה משעבוד לגאולה -הוא בעצם מהותו- מעבדות לחירות.

כמו כן, היחס שהתורה מקנה לעבד המתעקש לשמר את מעמדו ולא לצאת לחופשי, אף על פי שתירוציו עלולים להיות מוצדקים והגיוניים למדי, שהרי אדונו חייב לדאוג לפרנסתו ולכלכלת משפחתו- יחס שמתבטא ברציעת האוזן, שפל ותחתית המדרגה.

התואר הנכסף ביותר שזכה היהודי לקבל מאז בריאתו ועד היום, זה התואר שזכה משה להיות הראשון להתהדר בו, עבד השם שכל רצונו ותאוותיו בטלים ביטול גמור אל מול רצונו של השם יתברך. וכל זה מסתכם אל תוך תפילת שבת במעריב: "ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו".

יתרה מכך, או להבדיל מכך, אחד התארים הנבזים ביותר, הוא "בן בלי-על".

וכאן נשאלת השאלה הקלאסית שאותה שאלו רבים רבים, אינטלקטואלים חריפים ועמי- הארץ כאחד:

אם היהדות מעלה על נס את מהות העבדות לא-לוהים היאך היא במקביל גם מעניקה במה מכובדת מאין כמוהה לעקרון החירות הכה בלתי-מעורער?

עשרת הדברות נפתחות ב "אנכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". בד בבד, עם היציאה לחירות, ונתינת הרשות לבחור, ישנו לנו ציווי שמתבטא ב"אנכי ה' א-לוהיך".

"שלח את עמי", וההמשך "ויעבדוני", מתאר טוב יותר מכל הסבר מדעי אחר, את שני הצדדים למטבע הזה ששמו ישראל.

וכך מתאר רבי יהודה הלוי את הצירוף הלכאורה מוזר הזה:

"עבדי הזמן, עבדי עבדים הם.

עבד השם, הוא לבד חופשי"

נתינת התורה מיד לאחר יציאת עם ישראל לחירות עולם אין מקרה הוא, ותמרור צועק הוא סימן ואות לעדות: והנה גם אמרו לנו חז"ל: "אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה".

החפץ חיים זצ"ל היה מתרעם על השימוש בתואר "חפשיים", ביחס לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. "כלום חופשיים הם? הרי כבולים הם ליצרם באלפי עבותות של עבדות. יצרם השתלט עליהם ככ, עד שאינם חשים מה גרוע מצבם"..

כמו כן, מאסרו של רבי עקיבא הוא דוגמא חיה ומהלכת לעקרון הנ"ל, וכמעט ניתן לאמר שרבי עקיבא מעולם לא ישב בבית האסורים- גופו היה שם, ואף נסרק במסרקות של ברזל, אך הוא שמעולם לא הזדהה עם גופו- נשאר תמיד חופשי כשהיה.

כל ההקדמה הזו מתארת לנו את גודל עקרון הבחירה החופשית, ועד היכן הוא מגיע: עד לחיצת העכבר, והריצה על גבי המקלדת. והיה ומשהו מצטט לכם את עקרון הבחירה החופשית ביחס לנושא זה, אין הוא מתכוון להשלת עול מצוות, או להליכת שבי אחר התאוות והיצרים, ההיפך הוא הנכון, ואותו אדם (שבמקרה זה הוא אני) רק מנסה בכל כוחו ללכת אחר עקרון החירות והעבדות לא-לוהים.

והלאה לכל הנקודות המשמעותיות שעקרון הבחירה החופשית, רק פתח את הפתח לפריסה של מילים רבות רבות, שספק אם המסגרת הזו יכולה להכיל אותן. (הן משמעותיות יותר ממנה, אז בבקשה מכם, הסכיתו ושמעו.) אני אעליב אולי ואף אטען נמרצות כנגד תופעות מסוימות וארורות מדם, אך דבר אחד אני מבטיחה לכם שלא להעליב: את האינטליגנציה שלכם.

העובדות, ועוד קצת
 סקר שערכו חברת גל אור גילה שבקרב בני נוער, 95% מתמכרים למכשיר החכם.

לאור עובדה זו, יש לנו לבדוק, מה במכשיר החכם ממכר ככ? האם זה המסך המגע, והאפליקציות המשעשעות והגמישות והנוחות, או שמה זוהי בכלל הרשת האינטרנטית שצמודה ופתוחה וזמינה, 24 שעות ביממה? אולי זה שירות ה sms? אולי זו תיבת הדואר, הנגישה כל כך?

על גבי סקר זה, ישנו סקר שמראה שבין גילאי 15-40 אנשים בודקים את תיבת המייל, 1050 בממוצע ליום. משמע שהחיבור לעולם, ולאנשים, הוא זה שיוצר את ההתמכרות. מסקנה זו מבוססת גם על סקר שמורה שהפייסבוק הוא עמוד הבית של כ85% מבני הנוער.

במרכז המדע והמחקר של הכנסת, ערך זבולון אורלב מחקר, והרי הנתונים:
במחקרים שנערכו בארה"ב ובאירופה נמצא כי 60% עד 75% מן הילדים בני ה-9 או יותר משתמשים ברשתות חברתיות, ושיעורם מגיע ליותר מ-80% בגיל ההתבגרות המאוחר.

בישראל טרם נערך מחקר אקדמי מקיף על השימוש של ילדים ברשתות חברתיות. לפי סקרים, 91% מבני הנוער הגולשים באינטרנט בקרב האוכלוסייה היהודית חברים ברשת חברתית, ובני הנוער ייחדו 3.8 שעות ביום בממוצע לגלישה ברשת חברתית. השימוש ברשתות החברתיות הוא הפעילות העיקרית של רבע מבני ה-9-7, מחצית מבני ה-12-10, שני-שלישים מבני ה-15-13 ושלושה-רבעים מבני ה-18-16.

מה שאומר שישנה משמעות (די) גדולה לחברה ולתקשורת, עבור שנות הנעורים. צריכה ממושכת של אינטרנט, (שלא לחינם 'זכתה' ישראל להויות מקום כמעט ראשון המוביל בתחום הנ"ל), שעל פי המחקרים השורה התחתונה היא שהגלישה מיועדת ליצירת קשר וחברה כלשהיא, מעידה על כמה נקודות, חלקן מעוררות סימני שאלה, שהם אלה שבעצם נתנו את הדחיפה להתקנת החסימות למינהם, מין "חגורת בטיחות", עבור איזו צרה שלא-תבוא.

נקודה אחת היא, קצר בתקשורת המציאותית... האינטרנט מהווה אלטרנטיבה מצוינת לארגון הפגנות וייזום תכניות, הפעלות, מרכזים, מפלגות (באנדוניזיה התגאתה אחת המפלגות ביתרון האינטרנט, בטענה שהוא זה שגרם לה לכרום עור וגידים, ולולא הוא היא לא הייתה קמה לעולם(!))- מה שיכול- ומחייב בעצם, להתפרש כחיובי.

נקודה שנייה היא, תקשורת בלתי גבולית, עם מקום נרחב, לארבע כנפות - קשת אין סופית של אנשים.

רבים הסיפורים מלספר ולמנות אותם, אציג שניים ידוע ומוכר, ומשמש אף כקמפיינים לחברת יד לאחים; בחורה פלונית נכנסה לקשר עם אחמד אלמוני, באמצעות הפייסבוק, נאנסה על ידו, וכופתה אף להינשא לו, הוכתה, ומה לא, בעצם. טבלו כאוות נפשיכם.

הסיפור השני, משל הופיע בסרט אימה, אך הוא קורה יום יום, בזכות מערכות חינוך שלא השכילו לטפל בתדרוך לגלישה נכונה וזהירות ברשת. בחורה איקס התכתבה עם ווי, הוא היה חתיך עם עיניים כחולות, ובלורית יפהפיה, הוא היה בן 18. שנה מעליה, בדיוק מתאים לחברות נפש רומנטית משהו, אך כל זה נתקע בביקור שערכה בביתו, שם גילתה שמדובר באדם מבוגר חולה בנפשו, ואחת ההפרעות שלו היא ליצור קשר עם ילדים, ומי יודע מה ההמשך יחשוף עוד.

מקום סכנה !! (?)
אני רוצה רגע שתעצרו מקריאה. מכיוון ששורות אלו כן צריכות את קריאתכם, אבקש שתפסיקו לחשוב על הרשת ועל הנופלים שלה. האם זה נכון ששני סיפורים אלו, גרמו למחשבה מסוימת לצוץ, ולהודיע בקול שקט שקט, "איכס. אני שובר ת'סמארטפון.".. ובכן, זו לא המטרה. 2 סיפורים בודדים, או אפילו, אלפי, מאות אלפי, מליוני(!) סיפורים ומחזות ותיאורים על אנשים שנפלו, לא אמורים להדריך אותנו בנוגע לרשת ולשימוש בה.

שמעתי ש"איטרנט הוא מקום סכנה". חשבתי לתומי, שכמות ההרוגים בתאונות גדל מיום ליום, והמוות שם הוא סופי, בעוד המוות הרוחני ברשת, תלוי ועומד על "יש קונה עולמו בשעה אחת".

(זו גם הטענה נגד ההתישבות ביו"ש, |בעקיפין, תחשבו קצת| הדוג' עם התאונות בכביש משחקת לטובתי הרבה)

המוות שאינו תלוי במת, מחייב אותנו פי כמה ממוות שתלוי בבחירתו החופשית של החי.

דע מאין באת ולאן אתה הולך
אך מעבר לכך. הרבה לפני הרשתות החברתיות- כמו למשל בזמן רבי יוחנן, היו מקרים מסמרי שיער פי כמה, ומי שרק ישכיל לקרוא בתרבותו על מלחמת הרוח שהייתה ותהא בכל הדורות כולם, כנגד יצר העריות- ידע לאן פניו מועדות.

ישנם גם הזועקים מרות. משהו שנשמע בערך כך: "כמה קורבנות... אבוי לנו ולדורינו... מעולם לא היו כה הרבה נושרים... זה האינטרנט...",

ברור שאין לאמירה זו כל קשר למציאות ההיסטורית. יצר הרע והרצון לפרוק עול מצוות לא נולדו במאה העשרים ואחת. כבר בדור המדבר היו דתן ואבירם, עדת קורח, המתאווים, המתלוננים, המרגלים, שכל אחד בדרגתו הוא לא נהג כרצון ה'.בתקופת בית ראשון עבדו ע"ז ופרשו עם ירבעם בן נבט, לאחר מכן היו מתיוונים, צדוקים, ביתוסים ואיסיים. גם הנוצרים הראשונים היו יהודים ש'נשרו'...

תליית תופעת הנושרים באינטרנט, היא עיוות מיסודה - יצר הרע קיים, והוא רץ בעיניים רעבות, הוא לא יודע שובע מהו, גם כיום.

'תחרות כלבים, רצים במעגל'
"כל כלב בא היום שלו
הנה בא היום שלו
נחמתי את עצמי
פה תהא קבורתו
ככה זה כשנלחמים על החיים..." (שולי רנד)

וכך כותב על כך ד"ר רוני שוויקה בספרו 'שיר חדש': "לכלבים יש עיניים רעבות, והם אינם יודעים שובעה. אי אפשר להגיע לסיפוק מרדיפה אחר התאוות. כבר אמרו חכמים כי אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, (מדרש קהלת רבה, פרשה א). יש לו מאה, מבקש מאתיים. יש לו מאתיים, מבקש ארבע מאות. תמיד יהיו שתי בהמות שיצליחו לברוח ממנו, עד שהאדם יתמוטט באפיסת כוחות ויחזיר את נשמתו.."

הדיאלוג ששולי רנד מתאר בנפש ציורית ופיוטית מאוד- ממחיש את מקום היצה"ר ואת מלחמתו הבלתי פוסקת שלא יודעת שובע , כפי שמבאר אח"כ שוויקה, בעזרת תיאור עצמת התאווה: ממש כמו אותו כלב, המתרוצץ בעולמו כשכל שאיפתו היא הרגעת עיניו הרעבות.

לא לידי נסיון ולא לידי בזיון
ישנם הטוענים שאחזקת אינטרנט, (עיקר הטענה מרוכזת סביב האינטרנט החפשי, אך חלקם שוללים גם את החסום, בטענה שניתן לעקוף אותו בקלות,) היא הבאה לידי נסיון. חמור מכך, הקלסיקה של הרחוב הקצוני, נהנים מהסיסמא: "אין אדם שלא נופל. גם לגדולי עולם יש יצה"ר. אין אפוטרופוס לעריות.".

הרבה מושגים, בסיסמא אחת, לכאורה- מרשים. אך הזהירות הנדרשת בציטוט חומר כבד שכזה, היא גבוהה מכדי שהמשפט הזה יהא שגור על כל אותן פיות פזיזים.

ובכן, "אין אדם שלא נופל", ראשית, ישנה מציאות. הצגת דעה משל היא עובדה, שוללת אפילו את המחשבה על העניין, האם הנתון הוא נכון. זה משכנע, וזה חריף, וזו… בכלל.. כבר עובדה.

שנית, זו אמירה שאני שומרת את מקומה לא-לוהים, מסיבות ברורות.

"גם לגדולי עולם יש יצה"ר", שמעתי לא מזמן סיפור על הרב אלישיב זצ"ל, בו מתואר לפרטי פרטים המאבק שלו עם היצר הרע.

היה זה יום חורפי וגשום, והרוח צלפה בפנים. הגוף כבר היה עייף ותשוש וחלש, חלש כל כך. הוא הלך ופסע בינות העלים והשלוליות, וכמעט שהגיע לבית המדרש, וכאב חד של שיעול עמוק תקף אותו, אזי החל את מלחמתו עם היצר הרע, ונאבק לפסוע עוד קצת לכבודה של תורה, לשתיית מים א-לוהים חיים. הוא החל לסובב את ראשו, אך חזר בו ופסע עוד קצת. הלך וחזר, התקדם ונסוג, תוך מאבק עצום ונוקשה עם הכלב, שעיניו רעבות לקצת חום ומנוחה לגוף השבור.

הרב נבנצל שליט"א אומר: "לכל אחד יש יצר הרע, אך תמיד ישנו הבדל. את המאבק שיש לחילוני אם ללחוץ על המתג או לאו, אין לשומר המצוות," לו יש מאבק שעלה שלב. האם לסלק את האבק מהמכנס, או להחזיק את היד חזק.

"אין אפוטרופוס לעריות" לא בא לקבוע עובדה שאין מי שלא נכשל בכך.

ויותר מכך, הוא וודאי לא בא לקבוע שמפני שאין אפוטרופוס- אין שליטה...

אמר לי פעם מישהו: "מגוחך לאמר שאינטרנט הוא עריות, כי זה כמו לאמר שאוטובוס הוא עריות, כי ניתן לבצע בו את אותו מעשה מגונה. עם זאת, וודאי שניתן להגיע דרכו לעריות, אך הוא בעצמו אינו אלא כלי, בדיוק כמו כל כלי אחר."

אחזקת האינטרנט עצמה לא שוללת, ולא מפלילה בשום מישור שהוא. עצם האיסור מרוכז סביב העריות, ואל לנו להתבלבל שהוא מרוכז סביב מה שמוביל לעריות, כי מרובים ומרובים הם הסיפורים והגמרות על נפילות של תלמידי חכמים בעריות, ו...מבטיחה ממש. לא היה אז אינטרנט.

הציונות כמשל
המונים משוללי הציונות לא התנגדו לציונות עצמה, כגוף. "יברכך השם מציון", זו לא ברכה של אליל דתי כלשהו, זו הבטחה של הבורא לעמו. אם כך אפוא, הכלי שהכיל בתוכו את הציונות, היה מיוצאי ההשכלה, מאות מאות שפרקו עול מצוות.

לא יעלה על הדעת, שבגלל שכמה יהודים טובים מבולבלים קצת, נפסיד את כל הארץ הטובה הזו!

נעמי שמר אומרת ע"ל הדבש ועל העוקץ", ארץ זבת חלב ודבש, יכולה להיות מלאה בקוצים, אך האדמה, שאף אם לא תתן פריה, היא "ארץ אשר עייני א-לוהיך בה מראשית השנה, ועד אחריתה"

קיים רוע בעולם, וצריך להתחסן
הרב הירש טוען, שהסיבה שבגינה אברהם הציע שלא לגרש את ישמעל הייתה המחשבה שאולי כדאי שישמעל ישאר בסביבה למרות מידותיו הרעות והתנהגותו הנלוזה, כדי שיצחק יראה שקיים רע בעולם ויתחסן. מאיתנו, אמר אברהם לשרה, ילמד יצחק איך כן להתנהג, ומישמעל ילמד איך לא להתנהג, ויתרגל להתחסן בפני רוע.

ולמרות זאת, גלישה בטוחה שמקנה חופשיות יתר, היא זו המצונזרת מהרוע שקיים. אישית, כשאני במחשב הנייד, קשה לי פי כמה לשהות שעות מספר ברשת, לעומת המחשב הנייד, שם זמני מתבזבז ונשפך לריק, הודות לאינטרנט רימון.

ישנה משמעות עמוקה ליותר לפסילה הגורפת של האינטרנט (החפשי, או לא) . חינוכית הרעיון הזה הוא פסול מיסודו. זכיתי לשמוע את חברתי, מורה בתיכון כלשהוא, נואמת בלהט, ש"מי שמכיר היום וקצת מתעסק בזה יודע שכל מי שמחזיק אייפון לא עומד בפיתוי" . ותהיתי, עד כמה תלמידותיה יכולות כעת לבטוח בהוריהן, דבר בסיסי שנצרך לכל ילד בכל שכבת גיל שהיא. הגוף הקטנטן שתמיד נהג להתחבט מאחורי הרגליים הגדולות, ואהב כל כך להיות מוגן, אינו יכול עוד.

בעולם המבוגרים העניין מסובך פי כמה. היהדות הרי מחייבת את האדם ל"עשה לך רב", ואם כולם חוטאים, שהרי 'אין אפוטרופוס לעריות', ולכולם יש יצה"ר, ואין אדם שלא נופל- מהי זכותו של אותו רב המחזיק אייפון להמשיך ולמשול בסמיכתו? מנין לי שלא נפל?

כל המערכת הזו זכתה לערעור שיהא קשה מאוד למגר אותו, וכל הנ"ל- בגלל רצון סנוני קטנוני להיות חד משמעיים, משל העולם ככזה.

והרי לפניכם קטע מרגש כמעה, מיומנה של בת עשרה ממוצעת:

"הייתי היום בבית לבד. המחשב של אבא היה סגור, בחדר שלו על השולחן הקטן, והיה ריק, ושקט שקט.

חיכיתי לרגע הזה כבר שבועות. ימים על לילות חיכיתי לדעת בסקרנות האם זה נכון מה שאומרים כל הזמן, שמי שיש לו אינטרנט לא עומד בפיתוי ונכנס לערווה. נכנסתי היישר אל ההסטוריה, וזה רגע שלא אשכח אותו. ידי רטטו, וחזיתי בעיני רוחי את שמות האתרים שההסטוריה תציג. אפס. ערוץ 7, בנק, בייסבול, אש התורה, ברסלב נט, ורשות המיסים. אה, וג'ימייל. נשמתי לרווחה, וחשתי על בשרי ממש את העול הכבד נופל מעליי ונחבט בקרקע הנוקשה. זה מאחורי, ואני יודעת כעת שאין לי מה לחשוש."

הדרמטיות שהיא מתארת את הדברים מעצימה את תחושת התסכול שיש לנו, כאישים עם רצון לחינוך טוב יותר וערכי יותר. כמה אבסורד שדמות האב מתערערת, והכל בשם הדאגה לאיסורי ערווה!

כמה עגום שבת עשרה סוחבת אחריה חשש שלא יוכל להווכח לה ללא שתעקוב אחר עקבותיו של אביה בהסטוריה שבסל המחזור.

ולקינוח, טעימות מהעיוות
צעד אחד קדימה, היא הזעקה "יהרג ואל יעבור", שוב, שמכוונת לכלי במקום לאיסור. אך כאן היא גם מטעית מיסודה.. גילוי עריות, אחד משלוש עבירות חמורות, שעליו אומר הכתוב "יהרג ואל יעבור" מכוון לאחד משבעת הקרובים ולאשת איש. נניח למחלוקת הזו לרגע, ונוכל לאמר שאף אם אכן מדבור על איסור שכרוך באינטרנט, הרשות נתונה לנו לזעוק זאת לאחר שראינו באישוני עינינו את גילוי העריות מתבצע, ולא את האייפון המלבני הזה- שתרצו או לא תרצו, לא ממש אומר לי אם הברנש עבר על משהו או לא.

חלקם מבני האדם אף הגדילו לעשות והעבירו את סוגיית האינטרנט למישור מגזרי. וכך הלך הרוח: בציבור החרדי הוחלט קבל עם ועדה שהאינטרנט הוא פסול מיסודו, וע"כ כל המשתמש באייפון ודומיו- פורש מדרכי ציבור". הלכתי ובדקתי בכתוב את פשר ההלכה הזו, וכנראה שלא מדובר במונח ההלכתי שסובר ש"כל הפורש מדרכי ציבור הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ, וביום מיתתו לובשים לבנים שנאבדו שונאיו של מקום..". כלומר, המונח ההלכתי "ציבור" שינה כיוון למונח מגזרי חברתי עכשווי- "הציבור החרדי", מה שמעוות וגורם להטעיה נוראית. וכאן אולי מוחשי הטירוף הזה, שגורם עד כדי עיוות המושגים ההלכתיים.

תכל'ס
"גם לאנשים בריאים הפכה הפעולה הפשוטה של התלבושת בבוקר למורכבת במיוחד. ככה זה כשמנסים ללבוש חולצה תוך כדי מעבר מהיר על קבוצות הוואטצאפ הרבות (והחשובות כמובן)"

לי ולך אני מייחלת שימוש נכון שיעלה שלב בסולם הבחירה החופשית. אחרי הכל, לא כיף לאחר לאוטובוס בגלל איזו חולצה ואייפון שהסתרבלו יחד.