close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

ל"ג בעומר לאורך הדורות

משה אוסייז אייר, תשפ11/05/2020

מהו פירושה של השמחה בל"ג בעומר? מהי מהותה? וגם קצת סיפורים על רבי שמעון...

תגיות:
א. הילולא-מהי?
בספר הזוהר מסופר כיצד גילה ר' שמעון בר יוחאי, ביום הסתלקותו מן העולם את רזי התורה לתלמידיו ונתמלאה הגורן אור גדול של שמחה. לפי המסורת אירע הדבר בל"ג בעומר. מה פשרה של שמחה זו? הילולא היא מילה בארמית המציינת שמחה ומחולות לכבוד חתן וכלה, בעיקר שמחת חתונה. המילה קשורה לפועל העברי 'להלל', באשר בליל החופה מרעיפים דברי הלל ותשבחות על החתן והכלה; ועל פניה של הכלה זורים הילה, ואף אם אינה יפה אומרים עליה: "כלה נאה וחסודה".
ומהו הקשר להילולא שעורכים לכבוד הרשב"י ביום פטירתו? יום הפטירה מציין את עליית הנשמה לשמים

ואת איחוד הנשמה, המשולה לכלה, עם העולמות העליונים, ומדליקים מדורות, כי עפ"י המקובלים, הנשמה היא מעין הילה של אש החוזרת אל מקור מחצבתה בשמים לאחר הפטירה, ושם היא מתקבלת ע"י זוהר של רשפי אש; וכאן למטה , במקביל, מביעים את השמחה בהבערת אש, ומלווים אותה כְּיום ההילולא של הכלה. ולא פלא הוא שגם יצירתו הקבלית של הרשב"י, "הזוהר" – נקראת על שם קרינתו של האור, בדומה לתורה הנמשלת לאורה.

ב. סיפור על ר' שמעון בר יוחאי
מעשה באשה אחת מצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אצל רבי שמעון בר יוחאי וביקשו להתגרש זה מזה. אמר להם: "חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה". הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב ושיכְּרַתּוֹ (האישה גרמה לו להשתכר) יותר מדי.
כיוון שנתיישבה דעתו, אמר לה: "בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בביתי, טְלי אותו ולכי לבית אביך".
מה עשתה היא? לאחר שישן, רמזה לעבדיה ושפחותיה ואמרה להם: "שׂאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא". בחצי הלילה, ננער משנתו. כיוון שפג היין, אמר לה: "בתי היכן אני נתון"? אמרה לו: "בבית אבא".
אמר לה: "מה לי בבית אביך?" אמרה לו: "לא כך אמרת לי בערב - 'כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך'? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך".. . חזרו אצל ר' שמעון בר יוחאי, התפלל עליהם, ונפקדו בבן. (מדרש שיה"ש רבה א' ל"א)

ג. על ה'חלאקה' בל"ג בעומר
חלאקה היא מילה ערבית שפירושה: גילוח, והוא טקס תספורת הנערך לילדים, כשהם מגיעים לגיל שלוש. המנהג חדש יחסית, והחל בתקופת המקובלים בצפת. ומספרים שהאר"י הוליך את בנו הקטן למירון, לקברו של ר' שמעון בר יוחאי, ושם גילח את ראשו, ועשה יום משתה ושמחה. יש הסוברים שהמנהג ביסודו היה לעלות לנבי סמואל בכ"ח אייר, שהוא יום פטירתו של שמואל הנביא, ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום, אך עקב הגבלת השלטונות העות'ומאניים העבירו את המנהג צפונה, להר מירון בל"ג בעומר. יש הטוענים כי מקור המנהג הוא מוסלמי, ומכאן שמו הערבי, ועל מנת לתת למנהג זה אופי רוחני-תורני, החלו החסידים להדגיש את עניין השארת פאות הראש לילד הקטן, והמנהג הפך לטקס חניכה דתי, שמדגיש את כניסתו של הילד לעולם המצוות. המילה 'חלאקה' מזכירה את המילה העברית 'חָלָק', שהרי לאחר התספורת הופך השיער המחוספס לישר וחלק. ומיהו האיש החלק הראשון שהשווה את עצמו לאחיו השׂעיר? יעקב - האומר לאמו: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בר' כ"ז י"א). הנה כי כן, בלשון חלקה זכה יעקב החלק בבכורה.

ד. סיפור על רבי מאיר בעל הנס
מעשה היה ברבי מאיר בעל הנס שהיה יושב ודורש כל ליל שבת. והייתה שם אישה אחת שהייתה שומעת הדרשה עד שהיה רבי מאיר גומר דרשתו. וכשהלכה לביתה מצאה שהנר כבר כבה. שאל אותה בעלה: היכן היית עד עכשיו. אמרה: אצל החכם. נשבע הלה שלא ייתן לה להיכנס לבית אלא אם כן תלך ותירוק בפניו של החכם. נשארה האישה מחוץ לביתה שלושה שבועות, שלא הייתה יכולה לעשות מה שציוה עליה בעלה הרשע. אמרו לה שכנותיה: עדיין את עומדת בכעסך. מוטב שנלך כולנו אצל החכם והוא ימצא איזו עצה. הלכו אצל רבי מאיר, בראותם ידע כבר ברוח הקודש כל מה שאירע, והוא טיכס עצה ובאמצע הדרשה אמר להם: אני צריך אישה שתירק על עיני החולה, לפי סודות הקבלה מעשה שכזה ירפא את עיני. כל האנשים התפלאו מבקשת כבוד הרב והחלו להתלחש ביניהם. רבי מאיר הסתכל על האישה וביקש שתיגש אליו ותירק בעיניו, האישה סירבה לבקשה מוזרה שכזו, אך רבי מאיר הקפיד והכריח את האישה לעשות מעשה נבזה שכזה וכולם אמרו לאישה להקשיב לעצתו כי יש בכך סודות גנוזים כנראה. אחרי המעשה הנבזה אמר לה רבי מאיר: לכי לבעלך ואמרי לו: אתה אמרת לי לירוק פעם אחת, ואני ירקתי ז‘ פעמים. אמרו לו תלמידיו וכי טוב הדבר לבזות כך התורה. אילו אמר לאחד מאיתנו היה יורק לו בסתר. אמר להם: לא יהא כבוד מאיר גדול מכבוד קונו. שהרי שמו הגדול שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן. גדול הוא השלום שאפילו עובדי עבודה זרה, אם יש שלום ביניהם אין השטן יכול להם, גדול הוא השלום שניתן לענוים כמו שנאמר: "וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ-אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל-רֹב שָׁלוֹם" (תהלים ל"ז). גדול השלום שלא ברא הקב"ה שום בריאה טובה כמו השלום.

ה. א. בר כוכבא – כוכב שהכזיב?
שמעון בר כוסיבא, היה שמו של בר כוכבא. הוא כּוּנָה בר כוכבא, בן הכוכב, כי ר' עקיבא ראה בו מעֵין כוכב שירד מהשמים, ואף דרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב". המדרש מְשַנֶּה את שמו של בר כוכבא לבר כוזיבא מכיוון שאכזב וכשל במרד, אף כי י"א שהשם בא לו מהיישוב כזיב שליד בית לחם. למרות הכישלון כונה בר כוכבא "נשיא ישראל", ואת דמות המטבעות שטבע אפשר לראות על המטבעות שלנו היום. שְלוש השנים של המרד היו השנים האחרונות של עצמאות ישראל בארצו עד תקומת מדינת ישראל בשנת 1948. עם תחילת הציונות חלה תחייה בעיסוק באישיותו של בר כוכבא. המחנכים ראו בו חוליה בשלשלת ההיסטורית של מאבק העם היהודי לעצמאות במולדתו, והעלימו את כישלון המרד, ובו חגגו כביכול את "ניצחון בר כוכבא על הרומאים" בהדלקת משואות וִירי בְחץ וָקשת, והועלה מיתוס על מאבקו של בר כוכבא באריה. האגדה מספרת שיום אחד הקיפו חיילים רבים את מחנהו של בר-כוכבא ולקחו אותו בשבי. בר כוכבא הוכנס לכלוב עם אריה מסוכן. האריה רצה לטרוף את בר-כוכבא, אך בר-כוכבא לא נבהל הוא שלח מבט חודר אל האריה, והאריה כאילו כושף ונשכב לרגלי בר-כוכבא. בר-כוכבא עלה על גב האריה ורכב עליו אל החופש ואל חייליו; ויחד היכו ברומאים ושחררו את הארץ מהכיבוש הרומאי. על כל גבעה הודלקו מדורות המבשרות את הניצחון.

שאול טשרניחובסקי כתב שיר על בר כוכבא הנלחם באריה והמשורר לווין קיפניס עיבד אותו לשיר הילדים המפורסם:
איש היה בישראל בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה עיני זוהַר לו.
הוא היה גיבור הוא קרא לדרור,
כל העם אהב אותו זה היה גיבור, גיבור.
יום אחד קרה מקרה, היה מקרה עצוב ,
בר-כוכבא נפל בשבי והושׂם בכלוב.
שם אריה ענק, תוך הכלוב שאג,
בר-כוכבא, אל תפחד, בר-כוכבא, חזק! חזק!
ואמנם - הוא לא נפח, מי כמוהו עז.
חיש קפץ על האריה, וקל כנשר טס.
על הר וגיא הוא שט, ודגל דרור ביד
כל העם מחא לו כף, בר-כוכבא.


הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה