close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מכתבי התמודדות ודרכי תשובה בנושא שמירת הברית

הרב ערן מרגליתכב ניסן, תשפא04/04/2021
פרק י מתוך הספר צניעות ושמירת הברית בדורנו
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק י מתוך הספר חינוך לצניעות ושמירת הברית בדורנו

תגיות:
מכתבי התמודדות ומכתבי תשובה בנושא שמירת הברית

הקדמה
חלק זה מהווה השלמה ללימוד המקדים של האב/המחנך והוא במיוחד מיועד לקריאה ולימוד אישי של הבן.
הפרק כולל מספר מכתבים של רבנים העוסקים בהתמודדות עם שמירת הברית ובדרכי התיקון לחטא הוצאת זרע לבטלה ושני מכתבים אישיים שנכתבו במיוחד עבור הנער המתבגר ובהם לקט של עצות, שאלות הכוונה
לעבודה אישית, וסיכום של כיווני ההסברה להתמודדות עם הנושא.



מכתב מהרב יעקב קנייבסקי זצ"ל, 'הסטייפלר'
                                                      
"להתלמיד היקר... מכתבך קבלתי, והנני משתתף בצערך ומקוה שהשי"ת [השם יתברך] יעזרך במשך הזמן להנצל מחטאות הנעורים ר"ל [רחמנא ליצלן, כלומר שה' יציל]. במה שנוגע על העבר אין לחשוב לעת עתה כלל, ועיקר העיקרים לעסוק תורה... אל תאמר אני מטומטם והתורה לא תדבק בגוף מגושם כמוני, חלילה וחלילה לאמר כן. כל מלה, כל סברא של תורה הוא קודש קודשים, הוא דעת ורצון השי"ת, וכשהוא נחקק במוח האדם, מתקדש האדם בקדושת התורה לאין שיעור, גופו וראשו נעשה כקדושת ספר תורה, וקדושת התורה תצילך סוף סוף מעבירה ומהרהורי עבירה בעזרת השי"ת...

...תקבע תפילה אחר שמונה עשרה טרם שפסעת ג' פסיעות להתפלל עליך ועל אחיך, שתינצלו מעוון המר ומשאר חטאים... עיקר גדול הוא הסביבה והחברים... ועיקר גדול מאוד הוא שלא להיות מיואש ח"ו, כי צריכין תמיד לקוות להשי"ת שיעזור לו... הבא לטהר מסייעין אותו. עוד עיקר גדול, שלא להיות עצב, ולא לחשוב אודות העבר כלל עד אחר נשואין, שאז יש ליתן לב לתקן העבר...

...ח"ו לאמר דהמצוות שרשע עושה אינם מצוות, האמת הוא דאפילו מי ששקוע ר"ל בחטא הזה הידוע ועדיין לא עשה תשובה מכל מקום חייב בכל התורה כולה, ובעבור כל מה שלומד ומקיים יקבל שכר בעולם הבא כשאר אנשים צדיקים...

...הספרים הקדושים, מתוך כוונה לעצור בעד החוטא, כתבו בביאור עצום איך שעל ידי החטא זה נחטפים זכיותיו (היינו כנ"ל,לא עצם זכיותיו אלא ההשפעה כנ"ל), וקצרו לבאר הצד השני, דהיינו אף על פי שכמה פעמים נכשל ר"ל, מכל מקום אם לעומת זה הרבה פעמים מנצח ומתגבר על התאווה, אז באותו פעם שמתגבר על התאווה הבוערת בו באופן נורא הרי הוא ממשיך אור קדושה על עצמו ועל העולמות באופן קדוש מאוד מאוד, וחלק גדול מאוד מהניצוצות הקדושות... הרי הוא מוציאם ומחזירם לקדושה, ואין לשער גודל רוממות קדושת זה האדם הכובש תאוותו בזמן תוקפו, והוא אז בבחינת יוסף הצדיק...

...עיקר תיקון לחטא זה הוא התורה ובפרט יגיעת התורה, היינו כשלומד גם בשעה שאין לו תענוג מהלימוד...

...ולכן בשעה שרואה שיצרו מתגבר ילך מיד לבין אנשים אשר בנוכחותם לא יעיז לחטוא...

... בזמן התגברות יצרו כמעט הכל נשכח ממנו....אבל יראת העונש....ידיעה זו בכוחה לעצור גם בהתגברות התאווה...

...העצה הטבעית להנצל מזאת התאווה הוא היסח הדעת, שלא להרהר מענינים אלו כלל, אלא שאי אפשר בשום פנים ואופן להסיח דעת ממה שטבעו משתוקק להרהר, כי אם כשיהא מחשבתו שקוע מאוד בעניינים אחרים בהתעניינות רבה...

(לוקט מתוך מכתביו, הובא גם בספר והייתם קדושים מעמ' 152 ואילך)
 
 
שבע יפול צדיק - מכתב מהרב הוטנר זצ"ל, ה'פחד יצחק'.

אהובי וחביבי, שלום וברכה!

מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי.

דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר לך תוכן משפט זה.

רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.

הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.

התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בבית השם". שלפי הדמיונות של נער זה, להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות נפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך גיסא, לא להיות מרוגז מסערת היצר על דרך הכתוב של "במתים חופשי" (תהילים פח ו).

אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. ומכתבך היקר והנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר הטוב.

באנגלית אומרים - Lose a battle and win the war – דהיינו, הפסד קרב, ותנצח במלחמה. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תיפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שינך.

החכם מכל אדם אומר "שבע ייפול צדיק וקם", והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע ייפול צדיק, מכול מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטיב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע הנפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע.

אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה. דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים.

אינך רוצה לגנוב את דעתי, שאחשוב עליך שהנך בקו הטוב בעוד שבאמת הנך כך וכך, ועוד כך ושבע פעמים כך. ואני מה לי לכל השבע פעמים הללו. בשבילי עבודת היסוד היא שבמשך החורף העבר רכשת לך ידיעה הגונה בהלכות נזקי ממון. חזרת כמה פעמים על המסכת שלמדת. לא תכחיש את זה, זו היא העובדה המכריעה. בעובדה זו גנוז סוד הניצחון במאבק היצרים שלך.

הנך כותב: "לעולם לא אשכח הרצון שהיה בי להצליח ולעלות מחיל אל חיל. אבל חבל, כבר אבדה תקוותי". אינני יודע כיצד אתה מעיז פנים להכחיש מציאות חיה, האם אתה לא עלית מחיל אל חיל מאותו זמן שנכנסת לבית המדרש?!

מכיר אני אותך שאינך בעל העזה כזה, שלא שהם הם הדברים: אם מוצא אתה בעצמך שיצרך הרע מתגבר עליך, הנך חושב בטיפשות ובתמימות שכבר אבדה תקוותך. דבריך פשוט מביאים לידי גיחוך. משתתף אני בסבלך הרע, אבל הסבל הזה הוא, הוא הרחם של הגדלות. ראיתי את פניך בשעת עיון בהלכה. ראיתי את פניך בשעת הקשבה לשיעורים. ראיתי את פניך בליל שביעי של פסח. האותיות החרותות על פניך בשעות הנ"ל הן אותיות של "סוף הכבוד לבוא". אין שביל הכבוד מתפתל דרך מישור: שביל הכבוד עובר מסתובב כנחש עלי דרך וכשפיפון עלי אורח. ארסו של נחש בקרבך? - הוא ישופך עקב ואתה תשופנו ראש.

מצאתי לנכון להציע לך דברים הללו במכתב. הכוונה היא לתת לך יכולת להזדקק להם מדי פעם בפעם. מובן מאליו שמפאת זה לא היתה לי הכוונה אלא לקו הכללי. בנוגע לנקודות פרטיות, בזה יפה כוחו של הדיבור החי פנים אל פנים.

אתה הוא השתול בבית השם!

בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך


יצחק הוטנר.

נ.ב. עכשיו הנך מבין את המשפט הראשון של המכתב, כי עצם מכתבך מנוגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו.

אגרות ומכתבים קכח

***

לקט מתוך הדרכותיו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון‏, הרבי מלוּבָּבִיץ' (חב"ד) זצ"ל, שהופיעו באגרותיו.

ובנוגע לשאלתו, הנה בנוגע לתיקון: ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה, כמובן שזהו נוסף על ג' השיעורים בחומש תהלים ותניא בכל יום השוים לכל נפש.

והריבוי באותיות התורה והתפלה, כוונתי להוציאם בפה גם כן.

כן ישתדל לקחת חלק בחינוך וקירוב של הנוער ליראת שמים.

והשלישית - שיסיח דעתו מענין זה לעת עתה, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכל זה לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה.

מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה (אף שמבואר בספרים באופן אחר, הנה דרך זה יניח כעבור איזה שנים, ועתה יסיח דעתו מכל הענין ויתחזק לעבוד את ה' מתוך שמחה דוקא).

בטח זהיר הוא שיהי'ה הגוף בריא, ושתי שעות או שעה וחצי קודם השינה לא יאכל ולא ישתה בל"נ. מובן אשר הכוונה לאכילה ושתיה גדולה. אבל אינו נוגע לאכילה ושתי'ה קלה ביותר.

בודאי ימשיך עוד בלימודים איזה שנים.

בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים.

מ. שניאורסאהן

אגרות קודש כרך ד, אגרת א'פג

(ה' תמוז, ה'תשי"א, נדפסה בלקו"ש חי"ז עמוד 481)
* וכן בדומה באגרות קודש כרך ד, אגרת תתנד (מט' טבת התשי"א, נדפסה בלקו"ש חכ"ב עמוד 304); אגרות קודש, כרך כ, אגרת ז'תצ, מב' כסלו, תשכ"א.
 
 
... במ"ש שמחשבה מנקרת במוחו, מה יהי'ה בנוגע לבנין בית בישראל, היות ואני וכו' [פירוש: פגמתי בברית קודש].

אנו אין לנו אלא הוראת תורתנו תורת חיים (גם כפשוטם בעולמנו זה), שאין לך דבר העומד בפני התשובה ובפרט שכמה דרגות בתשובה ועד לתשובה, שמתוך היותו בארץ צי'ה וצלמות היא הס"א וכו' כמבואר הענינים בתניא סוף פרק ז' ובכ"מ ובפרט כשיתחיל תיכף בתקון העבר (לכל לראש ע"י המלחמה והחלטה, ככל הדרוש, בהנוגע לפועל כמובן וגם פשוט, וידוע העצה בזה להסיח דעתו לגמרי מכל הענין, והיסח הדעת הוא לא מלחמה עם המחשבה, אלא להניע המחשבה לענין אחר ומה טוב בענין של תורה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך עאכו"כ הרבה אור),

והעיקר על ידי השפעתו בסביבתו ללמדם תורה, והרי המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, שזהו תקון מדה כנגד מדה,

ומוכרח גם כן שיהיו דברי תורה חקוקים במוח זכרונו והוא ע"י שילמוד בעל פה לכל הפחות איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא, וכמבואר גם בלקו"ת פ' קדושים ד"ה והדרת פני זקן, ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

בברכה לבשו"ט,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א, מזכיר

אגרות קודש, כרך י"ח, אגרת ו'תשמה מג' אדר שני תשי"ט

שלום וברכה!

במענה על מכתבו בו כותב אשר קשה עליו להתגבר על איזה ענין ואינו יודע איך לעשות את זה.

כבר ידוע שהתחלת התיקון הוא לכל לראש ההשתדלות בהיסח הדעת מכל הענין, והיסח הדעת הוא גם שלא להלחם במחשבות אלו ולא להכנס גם בשקלא וטריא עם היצר הרע המסית ומפתה אותו לחשוב בענין זה, וצריך להשקיע מחשבתו בענין הפכי, זאת אומרת בענין של תורה עלי'ה נאמר תורה אור.

כן מהנכון שיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ולכל הפחות פרק אחד תניא ובכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה ולאחר התפלה וגם בשויו"ט יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - ומובן שצריך להיות זהיר בטבילת עזרא, ולכל לראש חרטה גמורה על העבר ושמירת עיניו מלראות או מלקרות דברים המעוררים ומגרים ולהיות חזק בבטחונו אשר הקב"ה הבטיח שלא ידח ממנו נדח, ואם ח"ו אפילו נכשלים מושללת העצבות על זה וכמבואר בספר התניא באריכות ובטח יש לו שיעור לימוד בספר זה, ובאם לא נקבע עד עתה הנה יקבע עתה קביעות לימוד בספר זה, וימצא שם במפתח הענינים שבסוף ספר התניא אותם הפרקים שם מדבר איך שאסור להיות בעצבות ואם אפילו נכשל צריך להתבונן וכו' עיין שם, ויהי רצון שיוכל לבשר טוב בכל האמור.

בברכה, בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א, מזכיר

אגרות קודש, כרך טו אגרת ה'תרדע, מכ"ד מנ"א, תשי"ז
 
... ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העון, וגם אפילו לא לייחד הדבור על זה ברבים ובפרסום, ויש לומר הטעם על זה, על פי דברי כבוד קדושת אדמו"ר הצמח צדק נרו עדן, כי ההרהור והפחד מהחטא יוכל לפעול, בטבע, הקרי כמו הרהורי עבירה (שו"ת צמח צדק שער מילואים סימן סב. עיי"ש),

הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם, ולא עוד אלא שאחדים מהרופאים, רופאי אליל ומתירי איסורים, מצווים על הבאים אליהם לעשותו ולנהוג בו ברגילות, מלעיגים על הנמנעים מזה ומסבירים שלא לבד שהיתר נעשה הדבר, אלא שמצוה, ר"ל, הוא.

ובעוונותינו הרבים אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון, וגם לא מבאר, על כל פנים כליון הגוף וכחותיו ואבדן החיים הבא על ידי זה, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון רבנו הזקן נ"ע, בעל התניא והשו"ע, חמור עוון זה וגדול מעוות ביאות אסורות בבחי' הגדלות ורבוי הטומאה והקליפות שמוליד ומרבה במאד מאד (תניא ספ"ז, עיי"ש. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד).

הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם ע"ד גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר - לחזק ולהגדיל גם עי"ז את שימת לב המלמדים, הר"מ והר"י שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע, ומתאים למדה זו - הקולר תלוי בצווארם, ומי שיש בידו למחות וכו.

וחפץ ה' בידו יצליח, לזכות את הרבים ולעוררם לעשות משפט (איהו רחמי) לעשוקים, הניצוצות דקדושה שנעשקים ע"י מעשה הרע דבנ"א (אדמו"ר האמצעי נ"ע בסידורו עה"פ עושה משפט לעשוקים. עיי"ש), עדי יקבץ הוי' נדחי עמו, ישראל, על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן...

אגרות קודש כרך ט אגרת ב'תרמב מח' אייר תשי"ד

(חלקה נדפס בלקו"ש ח"ז עמוד 312, וחלקה שם עמוד 315)

לרב חנני'ה יום טוב ליפא שהוציא ספר שעסק בנושא.


דברי ה'מדרש תלפיות' בעניין אפשרות התשובה

בספר הזוהר משמע שאין תיקון לזרע לבטלה אך אמנם עיין 'לוחות הברית' התיקון שנתן, וגם דקדקו מלשון הזוהר אלו החסידים המחמירים לומר אין תיקון לזרע לבטלה כאשר שמעתי מפיהם. הם מרבים פושעים בישראל ומרחקים לבני אדם מתחת כנפי השכינה שכל מי שיש בו עון זה ושומע מפיהם שאין לו תקנה, הולך ועושה מה שלבו חפץ באומרו 'וכאשר אבדתי אבדתי' (אסתר ד טז) ואלו הגורמים כך, אינו חסידים כי אם חסרים, ועונשם כבד משלהם שהדחו נפשות מהקדושה ונתנום מנחה לצד התמורות, וכשדברתי עמהם למה מכבדים לעושים כן באומרה להם שאבדה תקותם, ויענו אותי ויאמרו: כדי להרחיקו להבא בתכלית הריחוק ולא יוסיף לעשות כך בראו שאין תיקון לעונו, ואמרתי להם: ניחא שמועילים דברים אלו לבחור שעדיין לא חטא בזה כשמוע חומרת החטא לא יבוא לידי כך.

אמנם למי שכבר כשל מה יענו, שהרי מוסיף על חטאו פשע באומרו שכבר אבדה תקותו, על כן טוב שלא להחמיר הדבר לפני ההמון, רק כשאר החטאים שיש להם תשובה, וגם כל הבא לשאול על הדבר לא יחמירו בתשובתו פן יבעט ולא יעשה כלום, ובפרט בהיות הדבר בעיניו דבר קל, כיון שלא עבר על אחת מהעריות הכתובות בתורה, ובהיות מקילין להם עשיית התשובה, מקבל אותה באהבה רבה ובנפש חפצה ומתחיל בעשייתה, ואותה התחלה מועטת מרגילו אל המרובה דבא לטהר מסייעין אותו, ואני קבלתי סוד גדול ומופלא על ענין של קרי מרעיש את שומעיהם אין להעלותו על הספר בדיו.

מדרש תלפיות, אות ז, ענף זרע לבטלה, ד"ה אמ"ה

לרב אליהו בן אברהם שלמה הכהן האתמרי זצ"ל

חי לפני כ- 350 שנה באיזמיר, מחבר ספר המוסר הידוע 'שבט מוסר'.
 

מכתב אישי לבן המתמודד וצרור עצות

שלום לך נער יקר!

הלימוד בספר עם אבא כולל עיסוק בנושא צניעות ושמירת הברית, ואמנם מתוך הבנה שפעמים רבות תעדיף שלא להרחיב את הדיבור בנושא זה עם אביך, מצורף לפרקי הלימוד מכתב אישי המיועד לך, לקריאה ולעבודה אישית.

בגיל ההתבגרות מתפתח גופך, וכן מתפתחים היצרים שבך. נערים רבים בגיל זה עסוקים בגופם, ומתמודדים עם נושא שמירת הברית.

תהליך זה ביסודו הוא תהליך טבעי, הוא תהליך מבורך המעיד על גדילתך והתפתחותך לקראת הזמן שבו תהיה בשל להתחתן ולזכות להיות בעצמך אב לילדים.

ואמנם תהליך זה מציב בפניך אתגרים רבים, הדורשים השקעת מחשבה וכוחות נפש רבים.

אם הנך מרגיש שאינך עסוק בנושא, הייתי מציע לך לצמצם את עיסוקך בו, זאת משום שלפעמים העיסוק בנושא, הוא עצמו נובע מעצת היצר המבקש לעורר ולגרות אותך, בעוד שבאמת דווקא האיפוק והריסון בנושאי היצר, הם אלו שמובילים לאיזון נפשי ולהשקטת היצר (עיין על כך בדף לימוד 52). אם בעתיד תרגיש שהנושא עולה – אתה מוזמן לשוב ולעיין במכתב.

אם הנך עסוק בנושא שמירת הברית ומוטרד ממנו... אם הנך נופל ונכשל... אם אתה מנסה לשמור ולא להיכשל אך אינך מצליח – אתה מוזמן לעיין במכתב, ללמוד את העצות שבו, ולהשתמש בכלים שבו למודעות ולעבודה אישית.

אני מבקש לברך אותך שתזכה למלא מחשבותיך בתורה ולנצל את ימיך לעשייה חיובית.

בהצלחה, ערן משה מרגלית

מה ה' רוצה ממני

בדפי הלימוד בספר נמצא חומר רב העוסק במקורות האיסור, בהבנת חומרתו ובדרכי התשובה מהחטא. על כן, הרשה לי במכתב זה להתייחס יותר לממד הנפשי שבו הנך נמצא.

פעמים רבות, נערים שנכשלים בשמירת הברית נופלים בתחושות ייאוש וייסורי מצפון, בתחושות של פחד מה' ורגשות אשמה כבדים. ופעמים שהלימוד בנושא, במקום לעזור, רק מגדיל תחושות אלו.

לכן חשוב לי לומר לך שמטרת הלימוד בספר אינה לייאש אותך, אלא אדרבא – לתת לך כוחות להתגבר ולהתמודד.

עליך לדעת, שהיחידי שבאמת יודע מה עובר עליך ויודע כמה קשה לך – הוא הקב"ה, ואין כמו ה' שמעריך כל פעם ופעם שהצלחת ולא חטאת.

ה' הוא אב רחמן, שרחמיו על כל מעשיו, והוא אינו מכניס אותך למצבים קשים כדי לאמלל אותך, אלא הוא רוצה רק את טובתך.

ה' לא רוצה לראות אותך מפחד ממנו, הוא לא רוצה לראות אותך מיואש ומשותק – אלא להפך, הוא מאמין בך, וסומך עליך.

כשם שילד קטן בשעה שהוא מתחיל ללכת, הוא נופל פעמים רבות, ורק מכוח זה שהוא לא מתייאש, הוא לבסוף מצליח ללכת – כך גם אתה, המשך להתמודד, להתגבר ולקום.

וכשם שאם תלך ברחוב ותיפול או מישהו יפיל אותך, לא תישאר שוכב – אלא תקום, כך גם לאחר 'נפילות' בחטא זה, עליך לשוב ולקום.

דע שהייאוש והפחד לא ייתנו לך כוחות להתגבר אלא יחלישו אותך, לכן חשוב בעיקר על העתיד, ותשמח על כל הפעמים שבהן הצלחת להתגבר והתמודדת!

זאת ועוד, אם אתה מרגיש שהעיסוק בנושא מפיל אותך בעצבות, עליך להסיח את הדעת לגמרי מכל הנושא, ולהיות עסוק בדברים אחרים.

הרבה פעמים כשאנו מתעסקים עם הנושא, אנו בעצמנו מעלים אותו שוב בקרבנו ונכנסים לעצבות ולתסכול. ולכן רצוי במקום לגרש את היצר במלחמה ובמקלות, פשוט להדליק את האור הפנימי שקיים בנו, וכך החושך יסתלק. ובמיוחד כשאנו מתמלאים בתורה ובמחשבות טובות, הראש מתנקה מכל הדמיונות הלא טהורים והמחשבות הלא צנועות.

בנוסף, פעמים רבות נערים חשים לאחר מעשה – שהם טמאים, שהם לא ראויים להתפלל וללמוד, שהם 'צבועים' ומתנהגים בשקר. יש נערים שקשה להם במיוחד הפער שבין המציאות הגלויה – שבה הם נתפסים כ'דוסים' בבית ובלימודים, ובין המציאות הנסתרת שבה הם נופלים וחוטאים.

הרב קוק הסביר שכאשר האדם מרגיש 'רע' ואינו משלים עם חולשותיו, הרי זה עצמו מעיד על טהרת נפשו, ועל כך שהוא נמצא בתהליך של תשובה, לכן עליך לשמוח ולהתעודד מכך שמצבך מפריע לך.

אל תיתן ליצר לשכנע אותך שאתה לא רצוי לפני ה'. היצר פשוט יודע שהדרך לשוב ולתקן נעוצה בחיבור אל הקודש – בחיבור לה' דרך תורה ותפילה, ולכן הוא מנסה בתחבולות שונות לשכנע אותך שאתה לא ראוי.

אל תשמע לו! תדע שה' תמיד רוצה אותך,  שיש ערך לתפילות וללימוד התורה שלך, והם אלו שיעזרו לך בסופו של דבר לצאת מכל הסיבוכים ולהתגבר.

ואמנם, חשוב גם לומר ביושר, שלרוב הכוח של היצר נובע מ'טעויות' ו'שטויות' שאנו עושים שאִפשרו לו להיכנס לתוכנו. ה' נתן לנו את האפשרות להתגבר על היצר – אבל אם אנו למשל בוחרים ללכת לראות סרטים לא צנועים ו/או להישאר בבית לבד עם אינטרנט 'פתוח', אז אנו ממש נכנסים למצבי אונס, בעוד שמוטלת עלינו האחריות שלא להיכנס למצבים אלו.

אחת הסיבות לקושי להתמודד עם המצב, נובעת מכך שנערים רבים סבורים שרק הם נמצאים בהתמודדות ובקשיים, בעוד שבאמת נערים רבים עסוקים באתגר שמירת הברית.

ידיעה זו יכולה לעזור לך, וחשוב במידת הצורך למצוא אדם שאתה סומך עליו ושניתן לשתף אותו ולהתייעץ איתו. במיוחד אם אתה מרגיש שאתה מתחיל לשקוע במחשבות ואינך מצליח להשתחרר מהן, אז יש חשיבות רבה לקבל עזרה, על מנת להשתחרר ממצב זה.

צרור עצות למתמודד בענייני צניעות ושמירת הברית
(אין כאן מהלך חינוכי אחד, אלא ליקוט של עצות שונות - ויש להתאימן לכל אחד ואחד בהתאם לאישיותו ומצבו):
  • להסיח את הדעת מכל הנושא, ואף לא להיות עסוק בחומרת החטא ודרכי תיקונו.
  • היצר מנסה לגרום לנו ליפול רק פעם אחת, לבדוק מה יש שם – לכן תברח ממנו כמו מאש, אל תאמין לו שהוא יפסיק אחרי פעם אחת.
  • לפעמים נערים חוששים שאולי אצלם יש בעיה מינית, שאצלם יש בעיה שתקשה עליהם להקים בית ולהביא ילדים ולכן הם רוצים להוציא זרע ולבדוק - תאמין שאצלך הכול בסדר, ואין מה לדאוג, בבוא העת יגיע הזמן הנכון להשתמש בכוחות חיים אלו.
  • הישמר מלהיכנס למצבים שאח"כ יהיה קשה – למשל להיות לבד מול מחשב עם אינטרנט בלי הגנה, לעשות אמבטיה הרבה זמן וכיו"ב.
  • בשעת ניסיון, כדאי לצאת מהמקום שבו אתה נמצא ולחפש עיסוקים אחרים.
  • להאמין שה' נתן לך את החסד הגדול שנקרא תשובה והוא רק מחכה שתשוב אליו, כאב אוהב.
  • להאמין שבכל הפעמים שאתה מתגבר, אתה נחשב צדיק גדול ופועל גדולות.
  • להאמין שההתחלה קשה, ואח"כ יהיה קל יותר.
  • להתפלל לה' שיעזור. ניתן לכתוב תפילה אישית ולשאת אותה עמך, וכן לשים ליד המחשב.
  • לשתף אדם שאתה סומך עליו, ובמקרים קיצוניים לפנות לעזרה מקצועית.
  • ללמוד תורה ובמיוחד להיות יגע בתורה.
  • למלא את הראש במחשבות טובות וטהורות.
  • להיזהר מפעולות שיכולות לגרות את האיבר – כמו לישון על הבטן או על הגב, ללכת עם תחתון מהודק, לנגוע באיבר שלא לצורך בעת מקלחת ועשיית צרכים.
  • להקפיד על דיבורים טובים ולא לדבר מה שלא צריך, לעשות מדי פעם 'תענית דיבור' – שכן 'ברית הלשון' מכוונת כנגד 'ברית המעור' (איבר הברית).
  • לעשות מצוות ופעולות שבקדושה שכל הגוף משתתף בהן, למשל: שמירת שבת, השתתפות באפיית מצות עד שכל גופו יזיע, וכן על זה הדרך – שירות בצבא, שמזיע ומסתכן למען אחרים, יישוב הארץ ובניינה וכד'.
  • להגיד את תיקון הכללי הכולל את עשרת פרקי התהלים: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קנ.
  • לכוון בתפילת שמונה עשרה במילים "מקבץ נדחי עמו ישראל"  (כנגד השם הקדוש חב"ו) – שה' יקבץ את כל עמו ישראל וכן את טיפות הזרע שיצאו ממני.
  • ללכת לטבול במקווה או במעין וכד', ולכוון לשם טהרה והתחדשות.
  • לקרב ולהחזיר אנשים בתשובה – מידה כנגד מידה, הוא הרחיק טיפות זרעו, וכעת מקרב רחוקים – בבחינת "אם תוציא יקר מזולל" (עיין ליקוטי מוהר"ן קמא י"ד).
  • במידת הצורך ניתן להיכנס לאתרים שעוסקים בנושא צניעות ושמירת הברית (בסוף הספר,מתבגרים יחד, הובאה רשימה של אתרים וספרים).

מודעות עצמית

אחד הכלים להתמודד בהצלחה מול היצר, הנו לזהות ולהכיר את דפוסי הפעולה שלו ולהתכונן אליהם, וכן להכיר טוב יותר את העצמות שבך ואת החולשות שלך.

לשם כך מובאות כאן מספר שאלות הכוונה [ניתן לענות עליהם בדף נפרד ולשמור אותו; ניתן להיעזר באדם נוסף שמלווה אותך ואיתו לענות על השאלות].

א. מצבים שבהם הצלחת להתמודד:
  1. מתי אתה מצליח להתגבר ולשמור שמירת הברית?
  2. מה אתה מרגיש שעוזר לך? מה נותן לך כוח לכך?[ניתן לחשוב על 3 מקרים שהיו בזמן האחרון ולהתייחס אליהם]
ב. מצבים שבהם נכשלת:
  1. מתי אתה נופל? באיזו תדירות? באילו זמנים וסיטואציות?
  2. איך התהליך מתחיל, מה הם הסימנים המקדימים שהיו?
  3. האם כאשר היצר מתגבר/ הניסיון מתחיל – אתה מיד נכשל, או שיש זמן מסוים שאתה מצליח להתמודד ורק לאחר זמן נכשל?[ניתן לחשוב על 3 מקרים שהיו בזמן האחרון ולהתייחס אליהם]
אחרי הנפילה:
  1. מה אתה מרגיש אחרי?
  2. מה נותן לך כוח לקום ולהמשיך להתמודד?
ג. החזקות שבי – חשוב על לפחות 3 תכונות שקיימות בך, שעוזרות לך בנושא זה.

ד. החולשות שבי – חשוב על לפחות 2 תכונות שקיימות בך, שמקשות עליך בנושא זה.

ה. מסתכלים קדימה (כלים להצליח לשמור בעתיד):
  1. מה יכול לעזור לכך שאותם מצבים שבהם הצלחת להתגבר יחזרו על עצמם?
  2. מה יכול לעזור למנוע את אותם מצבים שבהם נפלת? בעת ניסיון – מה אתה יכול לעשות, כבר בשלב הראשון, לפני שאתה נופל?
  3. מה ניתן לעשות כדי שהחזקות שלך יהיו במיטבן? מה ניתן לעשות כדי להשתפר באותם דברים שבך שזקוקים לשיפור?
  4. הגדר לעצמך תקופה מוגבלת שבה אתה רוצה באופן מיוחד לשמור על הברית.
בהצלחה, אתה לא לבד!

במידת הצורך ניתן לפנות לשאלות, להתייעצות

וכן לשתף בסיפורי התמודדות והצלחה

mitbagrim72@gmail.com
 

מכתב אישי: "הדרך להצלחה – אני משפיע"

שלום לך נער יקר!

אשריך שאתה משקיע זמן ומחשבה כיצד להצליח בשמירת הברית בתקופה זו.

ברשותך, הייתי רוצה לשתף אותך בכיוונים החינוכיים שעסקו בהם ו/או יש לעסוק בהם בבואנו לחנך וללמוד על שמירת הברית:

כיוון ראשון: הסברה עד כמה גדול העונש על הוצאת זרע לבטלה, במטרה ליצור רתיעה ופחד ממעשה זה. אך דומה שבמיוחד בדורנו, אין זה הכיוון שבו צריך להתמקד; זאת משום שהנשמות בזמן הגאולה מחפשות קרבת אלוקים מתוך אהבה גדולה, ואדרבא התמקדות יתר ביראת העונש יכולה לגרום להרחקה במקום לקירוב.

כיוון שני: הסברה בדרך שכלית ומובנת מדוע מעשה זו הנו חמור ומדוע החמירו בו מאוד, כך הולכת ונוצרת הזדהות עמוקה יותר של הנער עם דרישת ההלכה (בכיוון זה עסקנו בעיקר בדף לימוד 49, עיין שם), כמובן תוך שילוב הסבר על האפשרות לשוב בתשובה גם אם נופלים...

אלא ששני כיוונים אלו אינם מהווים פתרון שורשי לבעיה עצמה. פתרון שורשי לעולם אינו עוסק רק בהתמודדות ובהתעסקות עם הרע, אלא בטוב עצמו – במפגש עם האור.

הנער צריך לדעת ולשמוע כל הזמן עד כמה הוא קדוש, עד כמה ה' שוכן בקרבו, עד כמה יש לו הכוחות הפנימיים להתקרב לה', עד כמה ה' באמת מאמין בו בכל מצב, ועד כמה ה' אוהב אותו – תמיד, גם כשהוא נופל ולא מצליח להתמודד. רק אדם שידע שהוא גדול וקדוש, יהיו לו כוחות הנפש והרצון להתקרב לה' ולשמור את מצוותיו.

וכן, במיוחד בתקופת ההתבגרות, בעת שהנער מתפתח גופנית אך עדיין לא התחתן, עליו להפנות את עיקר מִרצו וכוחותיו לעיסוקים אחרים ובראשם לימוד תורה וכך בדרך של "מרעיבו – שבע",  בדרך של "הסחת דעת" – יזכה בע"ה לשלווה ולנחת בנושא וזאת לעומת נערים המגרים עצמם בראיות של מראות לא צנועים, בבחינת "משביעו – רעב", ומתמכרים לנושאים אלו (ע"פ פי הגמרא בסוכה נב ע"ב, עיין בדף לימוד 52, שבו הרחבנו בהסברת הדברים).

בוודאי שכיוון זה הוא מרכזי ונכון מאוד, ואמנם נראה שצריכה לבוא עמו קומת הסברה נוספת שאני רוצה לשתף אותך בה.

בגיל הנערות אתה מתחיל להתבגר, אתה מתחיל לחוש בצורה פנימית שיש בקרבך כוחות חיים נפלאים של השפעה ונתינה – כוחות עצוּרים המבקשים לצאת החוצה.

כוח זה מתגלה במיוחד ביכולת האדם לפרות ולרבות – שכך טבע העולם, שהגבר נותן לאשה את זרעו ועל ידי כן יכולים להיווצר ולהופיע חיים חדשים.

אלא שכל עוד הנער מרגיש שהוא נדרש לכלוא ולעצור את כוחותיו, שהוא נדרש להתאפק עוד ועוד, לבסוף הוא ירגיש שהוא מוכרח להשתחרר.

עד כמה ניתן לעצור ולכלוא את הרצון להשפיע – יום... יומיים... שבוע... חודש...?! מה עושים עם רצון כביר זה?! מה אתה יכול לעשות עם רצון גדול זה?!

קודם כול עליך להודות לה' שהוא קיים!!!

זה הכוח הכי בריא של הגבר – הרצון לתת ולהעניק, כשם שעשה הבורא יתברך.

בשלב הבא צריכה לבוא ההכרה שכל כוחות השפע שבי, ניתנו בי על מנת שאוכל להשתמש בהם בצורה מושכלת ומבוקרת, ולא ח"ו בצורה פראית וללא הבחנה.

וכן באה ההכרה, שלעולם צריך להתמלא לפני שמתחילים להשפיע, וכך הולכים וקונים את גבורת האיפוק (גבר מלשון גבורה – שמתגבר על הרצון הכי טבעי לתת, על מנת לתת בזמן ובמקום הנכון).

אבל מוכרחים להמשיך לשלב הבא, להאמין ולדבר על כך – כי באמת כבר בשלב הנערות גם אתה משפיע. הכיצד?!

קיום תורה ומצוות נתפס פעמים רבות רק בצדו הפשוט, כחובה דתית: "ה' ציווה ואמר לעשות אז אין לי ברירה אלא לקיים", כלומר החוויה הנפשית היא חוויה של פקודה, חוויה של משהו שעוצר ולוחץ אותי ואף לעתים מדכא את כוחותיי.

החוויה הזאת מלחיצה, וכל לחץ דורש שחרור...

ולכן למשל חלק מהנערים בוחרים שלא להקפיד בצורה מלאה על אורח חיים דתי, או אף לעזבו.

ואמנם, אתה יכול להתבונן אחרת על קיום תורה ומצוות, ובדור של גאולה ובארץ ישראל צורת מבט זו מוכרחת להופיע.

תאמר לעצמך: "אני אדם קדוש, אני אדם גדול ובעל ערך"! תאמין בכך!

דע כי קיום תורה ומצוות הוא קיום של מעשים בעלי ערך השפעה כביר. דע לך כי אתה במעשה מצוותך מתייחד עם ה' וגורם להביא ברכה לעולם. אתה מעורר את השפע בעולם כולו (בסוף האיגרת הבאנו מעט מקורות העוסקים בנושא זה).

עלינו להאמין בעצמנו, להאמין בכך שאדם מישראל במעשיו מתקן את עצמו, משפיע על עמו ועל העולם כולו ועל המציאות כולה מכוח האחדות והקשרים הרוחניים הקיימים בין חלקי המציאות השונים. להאמין שלכל אחד יש תפקיד מיוחד שרק הוא יכול לעשות ואין שאר בני האדם, גם הצדיקים ביותר, יכולים לעשות.

ואף על פי שבמבט גלוי אין הדברים ניכרים, זאת משום שאם הדבר היה ניכר וגלוי לעין כל, במידה מסוימת הייתה מתבטלת הבחירה, שכן האדם נדרש לבחור מצדו בטוב (כשם שאמרו חז"ל (שבת פח ע"א) שבזמן מתן תורה "כפה עליהם הר כגיגית", והכוונה שבזמן מתן תורה, גילוי ה' היה כה גדול וכל כך היה ברור לנו עד כמה זאת האמת והדרך הנכונה, עד שהיינו 'מוכרחים' לרצות בטוב זה, ורק בהמשך הדורות, בזמן הסתר הפנים שהיה בפורים, שוב קיבלו את התורה מרצון).

עמדה נפשית זו מעבירה את האדם לחוויה מסוג שונה לחלוטין: אם עד עכשיו הייתי בחוויה שאני כלל לא משפיע, הרי אני כעת נמצא בניגון אחר לגמרי, אני כולי משפיע. מי שנמצא בחוויה הזאת לא מרגיש חסרון, לא מרגיש שהוא צריך לשחרר לחץ...

זהו כיוון ההסברה היותר שלם ומלא שנדרש בדורות של גאולה, דורות שבהם כוחות החיים מבקשים להתגלות בצורה עצמתית וחזקה.

אין כאן תכנית הסברה מפורטת כיצד בונים את ההכרה הזאת, אלא קריאת כיוון חינוכית במה צריכים להיות עסוקים, על מה צריך לדבר, ומה צריך ללמוד על מנת שנרגיש זאת.

דומה שרק דרך חינוכית הכוללת את כלל הכיוונים השונים שהוזכרו, תוכל לנסוך כוחות בידך וביד נערים אחרים ולתת כוחות ותקווה בהתמודדות הגדולה שעמה הנכם מתמודדים.

לסיום, הכותרת שנתנו לאגרת זו היא – "הדרך להצלחה -  אני משפיע".

ההתמודדות שלך בנושא שמירת הברית אינה התמודדות חד פעמית; מדובר בתקופה ארוכה שבה קיימים ניסיונות רבים, ולעתים גם כישלונות. לכן ההצלחה נמדדת בעיקר ברצון שלך לשמור, ביכולת שלך לקום גם אם נפלת, בהסטת כוחות החיים לתורה ולפעילויות חיוביות אחרות, ובהפנמה עד כמה גם כעת, כנער, אתה משפיע ומביא ברכה לעולם.

בהצלחה, ערן משה מרגלית
 

לביסוס הכיוון החינוכי שהועלה באגרת, הבאנו מעט מקורות העוסקים בהכרת האדם את ערכו וגודל השפעתו:
 
  • וכך שנו חכמים במשנה כל אחד ואחד מישראל חייב לומר בשבילי נברא העולם.                              תנא דבי אליהו רבה - פרק כה
  • וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד... כִּי לֵאלֹקֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל.               וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' [פירוש: שהבין גודל ערכו בשעה שהלך בדרך ה', ואין זו גאווה פסולה]                   דברי הימים-ב יז ג-ו
  • שלמה המלך אומר (משלי י כה): "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם", פירוש שהצדיק הוא היסוד והבסיס לקיום העולם.
  •  דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ: דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם" (ישעיה מח יג) ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" (שמות טו יז)                                            כתובת ה ע"א

רבי חיים מוולואז'ין, בספר "נפש החיים", במיוחד בשער א האריך מאוד ביסוד זה, ונביא מעט מלשונו:

כן בדמיון זה כביכול. ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ"י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו. וכל סדרי הנהגותיו. הן לטוב. או להיפך ח"ו. כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים. ומוסיף בהם קדושה ואור. כמו שכתוב: "ואשים דברי בפיך גו' לנטוע שמים וליסוד ארץ". וכמאמרם זכרונם לברכה: "אל תקרי בניך אלא בוניך". כי המה המסדרים עולמות העליונים כבונה המסדר בנינו. ונותנים בהם רב כח. ובהיפוך ח"ו ע"י מעשיו או דבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים. הוא מהרס ר"ל [רחמנא ליצלן- יצילנו] כמה כחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור. כמ"ש (שם מ"ט) מהרסיך ומחריביך וגו'. או מחשיך או מקטין אורס וקדושתם ח"ו [חס וחלילה]. ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה ר"ל [רחמנא ליצלן- יצילנו]...
... וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו. כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו. שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח"ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל א' עולה שפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעלמות וצחצחות האורות העליונים... וקרוב לשמוע שגם זה בכלל כוונתם זכרונם לברכה באבות: "דע מה למעלה ממך". רצונו לומר - אם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים הנעשים ממעשיך. אבל תדע נאמנה. כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים. הכל ממך הוא על פי מעשיך לאן נוטים. על פיהם יצאו ויבואו.
גם על זאת יחרד לב האדם מעם הקדש שהוא כולל בתבניתו כל הכחות והעולמות כולם...
נפש החיים, שער א פ"ג-פ"ד

ובשער ד, העוסק במעלת התורה וערך לימודה, כתב:

אבל אם היה ח"ו העולם פנוי לגמרי אפילו רגע אחת ממש מעסק והתבוננות עם סגולה בתורה הקדושה, תיכף כרגע היו כל העולמות נחרבים ונבטלים ממציאות לגמרי ח"ו, ואף גם איש א' מישראל לבד, רב כחו, שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה ע"י עסקו והתבוננותו בתורה הקדושה לשמה, כמ"ש בחלק (סנהדרין צט ע"ב): "כל העוסק בתורה לשמה כו', רי"א, אף מגין על כל העולם כולו", וכ"א בפרק התורה, כל העוסק בתורה לשמה כו', ואל עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו".
ואיך לא יתלהב לב האדם בהעלותו על לבו ומתבונן בזה הענין הנורא, ותפול עליו אימתה ופחד לבל יתרפה ח"ו מעסק התורה הקדושה תמיד, כאשר יחשוב בלבבו אולי ח"ו לעת כזאת העולם כולו מקצה ועד קצהו פנוי לגמרי מעסק התוה"ק, ובלתי עסקו והגיון לבו עתה בזה העת בתורה, היו נחרבים כל העולמות וכרגע ספו תמו ח"ו:
נפש החיים שער ד, פכ"ה

מרן הרב קוק נשאל כיצד ניתן לחזק את האדם ולקרבו לעבודת ה', על כך הוא השיב באגרת ש"א:

ואשר בעצתי ישאל, על דבר חיזוק של חיי הנפש לעבודת ד' בשמחה ובגבורה, קשה מאד לברר בדברים קצרים גם יסוד אחד מאדני העבודה הטהורה,

וכל עיקר זירוזי לדידי ולדכוותי הוא רק לקבע זמנים הגונים על חלק התורה הרוחני, בכל מקצעותיו [פירוש: ללמוד לימודי אמונה בצורה רצינית], שלא יהי'ה מונחבקרן זוית ונתון רק לקריאה ארעית, וממילא יזרח אור הנשמה, ורוח שמחה וגבורה תפעם בלב הדורש את האמת בלא לב ולב.

בכל זאת לא אמנע הטוב להציב כלל גדול אחד, אף על פי שגם הוא לא יובן בכל עמקו כי אם ע"י שינון ולימוד מרובה, מכל מקום כבר יהי'ה בזה בית-יד לחפץ בחשק אהבת השם יתברך ואור תוה"ק.

כי זה פשוט הוא שגם הירוד שבאנשים אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עת לעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כל כך הויות עד אין תכלית, יתעורר בשמחה ובגבורה לעשות טוב, וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמנה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצות, העבודה, וזכיכות המדות,

אשר עבור זה האיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיות להודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה.

אמנם צריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהי'ה הזירוז אמיץ והשמחה מבוססה. זה הציור בא ע"י ההבנה של האחדות הרוחנית, דהיינו להשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההויה כולה, שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנו ע"י התורה, החכמה, המצות, העבודה, והמדות הטובות, בכל עת ורגע, ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כי אם על כל ההויה, כי "כל פעל ד' למענהו", מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. והצדיק מוסיף על ידינו אומץ בעבודתו, והרשע מתמתקת רשעתו באיזה מדה, והרהורי תשובה באים לו, ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריב מתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת השמה לב באמת על הכלל כולו, ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בצחצחות העליונות בנשמות, ובכל המדרגות של העולמות הרוחניים, שאין קץ ליפים והוד קדושתם וחמדתם.

וזה נכון והגון לכל איש ביחוד מזרע עם קדוש [פירוש: השפעה זו נכונה במיוחד לאיש מישראל], וביותר היושב על אדמת קודש, [פירוש: ובמיוחד למי שנמצא בארץ ישראל] ובפרט מי שזכו להסתופף בצלצח של עיר ד' [פירוש: ועוד יותר למי שנמצא בירושלים], שכל ההויה החמרית והרוחנית קשורה בה כקשר הענפים בגזע ושורש...

אגרות הראיה, אגרת ש"א, ח"א עמ' שלט-שמ, עיי"ש בהמשך הדברים.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה