close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

זהירות בכבוד הבן

הרב ערן מרגליתכב ניסן, תשפא04/04/2021
פרק ז מתוך הספר צניעות ושמירת הברית בדורנו
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק ז מתוך הספר חינוך לצניעות ושמירת הברית בדורנו

תגיות:
זהירות בכבוד הבן

הספר 'מתבגרים יחד' פונה לאבות ולבנים בגיל ההתבגרות. היכולת של האב ליצור קשר משמעותי עם הבן בתקופה זו, תלויה בין היתר בהכרה של הבן כי הוריו מכירים ומבינים את תהליכי הצמיחה שהוא עובר, מכבדים אותו ומסוגלים להשתנות ולהתאים את דרכי החינוך למצב החדש שבו הוא נמצא.
/>
עיקרון זה הובא בדברי חכמים ביחס לאיסור הכאה של בן גדול:

דתניא "ולפני עור לא תתן מכשול" - במכה לבנו גדול הכתוב מדבר

מועד קטן דף יז ע"א

והכוונה היא שאף על פי שכלפי בן קטן במידת הצורך ולתועלת חינוכית ניתן לנהוג בתקיפות, כלפי בן גדול הדבר אסור, משום שייתכן שתגובת הבן תגרום לזלזול ופגיעה באב, וכך יגרום האב לבן לעבור על איסור "מכה אביו ואמו" וכד', והסביר הריטב"א (שם) "ונראי' דברים דלא גדול גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתריס כנגדו בדבור או במעשיו כי אפילו לא יהא בר מצוה אין ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו (שלא) [אלא] ישדלנו בדברים, ומשום דאורחא דמילתא דבגדול שכיח כי הא נקט גדול". ומדבריו למדנו שככל שהבן הולך וגדל, כך יש להתאים את התגובה החינוכית למעשיו, והגדרת 'גדול' היא אף לפני גיל שלוש עשרה.

ובספר חסידים (סימן תקסו) למד עיקרון זה מדברי הכתוב עצמו, וזה לשונו: " 'איש אמו ואביו תיראו' (ויקרא יט ג), תירא לא נאמר אלא תיראו, לאב ולאם מזהיר שאם בא הבן לכלל איש, שיראו, פן יכוהו ופן יקללוהו עד שיענה להם ויקללום ויכם". וכן הדריך בספר פלא יועץ, בערך אהבת הבנים והבנות, עיי"ש1.

ואמנם, עיקרון זה אינו נובע רק מחשש שמא הבן יגיב בצורה לא ראויה להוריו, אלא גם מפני שמוטלת אחריות חינוכית על ההורים לכבד את בנם.

ובפירוש 'ברית עולם' לרב חיים יוסף דוד אזולאי (לספר חסידים סימן שמ"ג, הובא גם בספר פרדס יוסף לבראשית לא מו) כתב:

מוסר לאב שבניו גדולים שלא יכביד עולו עליהם, אלא יחשיבם ובזה יהיו נוחים וישבו הוא ובניו בשלוה, וכתיב: "ויאמר יעקב לאחיו" ופירש רש"י: בניו שהיה לו אחים נגשים לצרה, למדנו שיעקב היה מחשיב בניו כאחיו, וכן ראוי לאב שיחשיב בניו גדולים כאלו הם אחיו ובזה יהיו שקטים ורעננים.

בספר בראשית (בראשית פרק לא מה-נד) בשעה שיעקב נוטל את בני ביתו וחוזר לארץ ישראל, רודף אחריו לבן ומבקש לכרות עמו ברית. בפסוקי הפרשה נאמר כי יעקב פונה לאחיו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל... וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם...".


מי הם אחיו של יעקב? הרי לא היה ליעקב אלא אח אחד – עשיו, וברור שאין הכוונה בפסוק לעשיו?! חכמים למדו שהמילה 'אחיו' פירושה 'בניו' וקראם 'אחיו' משום שהחשיבם כמו אחיו (בראשית רבה עד יג) וזאת משום "שהגיעו לשכמו" (לשון המדרש שם)2.

וכן למד הרב אלימלך בר שאול זצ"ל מן הפסוק (בספרו 'ריח מים'):

הורים, ובייחוד הורים מסורים ביותר, מצפים ליחס של כבוד מצד ילדיהם. ואמנם זוהי מצות התורה: "כבד את אביך ואת אמך", "איש אמו ואביו תיראו". גדולה וקדושה וחמורה היא מצוה זו, ואשרי מי שזוכה לקיימה כמאמרה, בשלמותה, בכל דקדוקיה וכוונותיה. אבל גם על ההורים ישנה חובת כיבוד כלפי ילדיהם שנתבגרו. זהו חלק ממצות חינוך שההורים מצווים עליו. על ההורים לזכור שילדים שנתבגרו דורשים הכרה בבגרותם, ואינם רוצים שיוסיפו לראות בהם ילדים. ואם אין מכירים בבגרותם, או אפילו מתעלמים ממנה גרידא, הרי הם נוטים להוכיח את בגרותם על ידי התמרדות בדיבור או גם במעשה, וסופה מי ישורנה ומי ישערנה. על ההורים להכיר מיד בסימני בגרות גופנית ורוחנית של ילדיהם, להסתגל אליה ולהכיר בה, ולהוכיח הכרה זו להלכה ולמעשה. אז יוכלו (ההורים) מחדש להיות מחנכים טובים ונשמעים לילדיהם שנתבגרו. אשרי ההורים העומדים במאמץ זה בכל יכולתם, ואשרי הילדים הזוכים להורים כאלה.

השמירה על כבוד הבנים, והיכולת לאהוב אותם גם כאשר הם עוברים תהליכים לא פשוטים, אשר כוללים לעתים התנהגות לא נאותה כלפי ההורים וכלפי ריבונו של עולם, דורשות מאתנו סבלנות רבה ואמונה גדולה בכך שהם עוד עתידים לשוב.

וכפי שכתב הרב קוק זצ"ל לרב מילשטיין והדריכו ביחסו לבניו שעזבו את דרך התורה והמצוות:

על דבר יחושו לבניו שי', הנה את דעתי יודע כבודו מאז, שאני אוחז בזה במדת החסד מבלי שום נטיה אחרת...

ברחמים רבים עלינו להביט על הבנים המבולבלים ברעיון ובמעשה בדורנו, ולתמכם בכל אשר תשיג ידינו, לקרבם להתורה והיהדות בכל דרכי-נועם שבעולם. ודעתי היא, שצריך שיהי'ה יקר בעינינו קורטוב אחד של טוב שנרויח מהם, אפילו אם לא יעלה הרבה בידינו... על כן נתינת-עצה מצדי לכת"ר בשאלה קשה זו היא מעבודות הקשות שבמקדש... לדעתי יש ניצוץ קדוש בכל נפש ישראלית, וכשמקרבים ומחבבים, מעירים את הניצוץ הטוב והי'ה לשלהבת-קודש. ובהמשך הזמן יהי'ה יכול לפעול גם אצל בניו גם אצל משפחתם שיתנהגו בכל דרכי היהדות, ולחבב עליהם את קדושת ישראל ע"פ דקדוקי-תורה בקדושה וטהרה...

         ובאופן ההתקרבות יש תקוה גם מהצעירים כולם, כי ככל אשר יראו שהרתוק שבין האבות לבנים אינו ניתק בשביל שגיאותיהם, שהם עושים בדרכי-חייהם מפני החושך של הדור, ככה מוכרחים רגשי-תשובה נסתרים להתנוצץ בלבבם, והרגש מביא לידי מעשה, ומעשה מביא לידי אמונה, עד שמצילין ע"י הדרכה זו נפשות ודורות, בעה"י.

אגרות ראיה, ח"ב, אגרת תקט' (עמ' קמב-קמג)

הבלבול וסערת הנפש שקיימים אצל הבנים, נוגעים לתהליכים פרטיים שהם עוברים ולרוח הכללית הקיימת בתקופתנו – וככל שאנו נשדר לבנים חיבה ואהבה נעורר את הניצוץ הקדוש שבקרבם, ובע"ה נזכה שישובו לחיק המשפחה ולדרך התורה והמצוות.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה