close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

צרעת בזמן הזה

הרב שמעון פרץג אדר, תשפא15/02/2021
פרק רח מתוך הספר רשפי דת א
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק רח מתוך הספר רשפי דת א

תגיות:

צרעת בזמן הזה

"ואל יפלא בעיניך על זה, שהרי אנו רואין, כמה אנשים מדברים לשון הרע ואין להם שום נגע. מצינו להם תרוץ ממדרש חז"ל, שאמרו על הפסוק "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו", שומר מצרעת נפשו" (שמירת הלשון פרק ו' בשער הזכירה). על שאלה זו כתב החפץ חיים שתי תשובות:

אי אפשר להטהר

על פי דברי הרמב"ם בסוף הלכות טומאת צרעת "שצרעת הבתים אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע… ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנה עורו ונעשה מצורע…". וזו לשון ה"חפץ חיים" (שם) "והנה כל זה היה, בזמן שהיה המקדש


קיים, מה שאין כן עתה, בעוונותינו הרבים, שאין לנו לא מקדש ולא קרבנות ולא כהן מטהר, אם היה הקדוש ברוך הוא מביא את הנגעים על גופו, היה נשאר בטומאתו לעד, ולא היה אפשר לו להנקות מזה, על כן נשארה טומאת הנגע שבא על ידי חטא זה דבוקה רק בנפשו ואין בולטת על גופו מבחוץ. וזהו כוונת המדרש (הובא בילקוט פרשת מצורע בשם ר' ינאי) "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו, מצרעת נפשו, כי הנגע והצרעת דבוקה בנפש" (מקצתו של הפרוש כתוב בספר "נחל קדומים" – הובא בחפץ חיים שם).

 

עניות תחת צרעת

"ועוד מצאתי תרוץ לקושיא הנ"ל בספר דבר שבקדושה בשם "ספר הקנה", וזו לשונו "… אמר לו: שקולה העניות כצרעת, והרי הוא עני, הנמסר בידי אדם [פרוש: ועל ידי זה תוסר ממנו הגאוה, שהיא על פי רוב הסיבה העיקרית ללשון הרע…] ועיין שם עוד ענין נורא בזה, וכן איתא בתיקוני זוהר, שעון זה גורם, חס ושלום, לעניות".

מתנה טובה

ניתן להוסיף תשובה על פי דברי הרמב"ם שהובאו בדברי החפץ חיים לעיל. הצרעת היא מתנה לישראל להדריך אותם בדרך הישרה, ועתה בעוונותינו נחרב בית מקדשנו וירדנו ממדרגתנו העליונה, ולכן לא זכינו למתנה זו, כמו שלא זכינו למתנות נוספות.

השכינה ממילא מסולקת

על פי דברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי "כי הנה השכינה היתה בישראל בבחינת רוח החיים שבגוף האדם, בהיותה נותנת להם חיות אלוקית ומקנה להם זיו ויופי ואור בנפשותם ובגופיהם, ובלבושיהם ובמעונותיהם. וכאשר רחקה מהם – נבערו עצותם ונולד כעור בגופם וחלף יפים, וכאשר רחקה מיחידים – נראו בכל איש ואיש מהם רשמי התרחקות אורה מעליו" (מאמר שני סעיף סב). [עיין רמב"ן עה"ת ויקרא יג,מז].

בזמן שבית המקדש היה קיים והשכינה היתה שורה בישראל, כאשר יהודי חטא בלשון הרע נסתלקה ממנו השכינה האלוקית, והסתלקות זו הורגשה בגופו וגרמה לו לכיעור וטומאה של צרעת. לעומת זאת, לאחר שנחרב בית מקדשנו ונסתלקה שכינת עוזינו עקב עוונותינו, אף על גב שכאשר אדם חוטא מתרחק הוא יותר מהשכינה, מכל מקום הסתלקות זו, אינה בעלת עוצמה גדולה כיון שממילא השכינה מסולקת ואין שינוי מהותי ממצב של השראת שכינה למצב של חוסר השראת שכינה, אלא רק מצב של הרחקת השכינה הרחקה נוספת, ולכן הסתלקות זו לא משאירה אותותיה בגופנו.

 

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה