close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

מה חטאו של הזב

הרב שמעון פרץג אדר, תשפא15/02/2021
פרק ריב מתוך הספר רשפי דת א
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק ריב מתוך הספר רשפי דת א

תגיות:

מה חטאו של הזב

שאלות פתיחה                               

א. בפרק טו', לאחר שהתורה מסיימת את דיניה של הצרעת, היא עוסקת בשלשה אנשים טמאים - זב, בעל קרי וזבה והיא כותבת אותם בסדר שנראה לכאורה מוזר, כותבת את בעל הקרי בין זב ובין זבה, ולכאורה מקומו צריך להיות אחרי זבה משתי סיבות:

לפי סדר חומרת הטומאה, והוא: מצורע ואחריו זב וזבה ורק אחריהם בעל קרי.

מצד הדמיון הקיים בין זב לזבה. בנוסף לדיניהם הדומים, שניהם חולי ולשניהם יש


שם דומה, דבר המלמד על הדמיון ביניהם. לעומת זאת, לבעל קרי יש שם שונה, ואין זו מחלה ואין דיניו דומים לשל זב וזבה.

ב. מדוע התורה הסמיכה זב למצורע?

ג. מדוע זב וזבה צריכים להביא דוקא עוף כמו שכתוב "שתי תרים או שני בני יונה", ולא בהמה כמו רוב הקרבנות?

מהי זיבת איש

זו לשון הרמב"ם בהל' מחוסרי כפרה פ"ב (הל' א-ב):

"הזב האמור בתורה הוא שכבת זרע הבא מחוליי החללים שהיא מתקבצת בהן…[מביא מספר הבדלים בין זב לבעל קרי]. הרואה ראיות הזוב הגורמות לו להיות זב מחמת חולי או אונס וכיוצא בהן אינו זב שנאמר זב בשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא לא מחמת דבר אחר. מכאן אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב, במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה, בחולי ובמראה ובהרהור. כיצד? אכל אכילה גסה או שתה הרבה… או שראה אשה והתאוה שכיבתה, או שהרהר בעסקי בעילה אף על פי שלא הרהר בבעילת אשה שהוא מכירה, אם קדם אחד מכל אלו וראה ראייה של זוב תולין בו [באותה סיבה] ואינו מטמא".

כלומר, הזיבה נגרמת לא כתוצאה ממשהו חד פעמי ורגעי כמו מאכלים שמרבים הזרע או הרהור באשה, ולא מחולי רגיל, אלא מפגם קבוע בגופו של האדם (על פי ספר החינוך). ולכן, אם יש סיבה חד פעמית שניתן לתלות בה את ראיית הזיבה, הזב טהור מטומאת זיבה.

מה חטאו של הזב - שיטת ספר החינוך

וזו לשון ה"חינוך" במצוה קע"ח "ואין ספק כי ענין הזיבה יקרה באדם בצאתו מדרך היושר בהתמדה במאכליו ושקוייו ויגדל בגופו, מתוך כך אותו המותר הסרוח המאוס והטמא… ומזה הענין הוא שאינו טמא בראייה אחת, לפי שלא נתחזקה בגופו אותה הלחה כל כך, המיעוט הזה אינו הוראה להיותו מורגל הרבה לצאת מדרך היושר… אבל בצאתו הרבה אז יקרא אשם וראוי להיותו טמא…".

כלומר, לשיטתו של ספר החינוך הזיבה באה כתוצאה מהסתאבות גופו של אדם [אכילה ושתיה יתרים] בצורה מתמידה עד שהפסולת יוצאת חוץ לגופו של אדם.

לפי שיטתו, אולי הסיבה שעל הזב להביא עוף ולא בהמה היא כדי לרמוז לו שאסור לו להתנהג כמו בהמה שהיא חומרית וגסה אלא כעוף שהוא קל משקל ופורח באויר.

הקשר בין זב לבעל קרי

נלע"ד בעזה"י לתת הסבר נוסף למהות הזיבה ועל איזה חטא היא באה, וזאת על פי דקדוק בלשון הרמב"ם, על פי דרשות חז"ל המקשרות זיבה לקרי ועל פי ספר המדות לר"נ מברסלב וספר "פתוחי חותם" לר' יעקב אבוחצירא זצוק"ל.

הרמב"ם בהגדירו את הזיבה כתב "שכבת זרע הבאה מחולי החללים…", כלומר, הגדיר את הזיבה כשכבת זרע, אלא שהיא קצת שונה משכבת זרע רגילה. לעומת הרמב"ם, ספר החינוך בהגדירו את הזיבה כתב "שיוצא מן האדם מפי האמה כעין לחה…", כלומר לא מגדיר אותה כשכבת זרע כלל, ואכן הגדרה זו נאמנת ומתאימה לטעם הזיבה שנתן בהמשך דבריו, והיא הסתאבות כתוצאה מאכילה ושתייה יתרים, ובאמת לפי שיטת בעל החינוך אין קשר בין שכבת זרע לזיבה, שהיא רק ליחה שיוצאת מגופו של אדם, וליחה זו אינה אלא פסולת.

על כן נלע"ד בעזה"י שהרמב"ם תולה ומקשר בין זיבה של זכר לבין שכבת זרע. מסתבר שמקור דבריו בדרשות חז"ל המציינים את הקשר בין זיבה לקרי:

וזו לשון הגמרא בנדה (לה.) "אמר רב הונא ראייה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראייה ראשונה של זב מטמאה באונס... רבי יצחק אומר והלא זב בכלל בעל קרי היה ולמה יצא להקל עליו ולהחמיר עליו…" [עיין שם בהמשך הסוגיא].

וזו לשון סדר אליהו רבה (פט"ו) "איש איש כי יהיה זב – ראה אדם קרי חייב טבילה מן התורה. אמר מי רואה אותי אין בכך כלום. העבירו מנגד פניו עד שלשה פעמים, ועבר על מה שכתוב בתורה (פסוק טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע, סוף שנעשה זב מתוך דרכיו, שנאמר… אם חזר ועשה תשובה מרפין אותו ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו".

למדנו ממדרש זה, שאדם המזלזל בראית קרי ולא רואה בכך פסול וממילא לא רואה צורך לטבול לקריו, נענש בזיבה. כלומר, יש קשר עמוק בין הקרי לבין הזיבה, אחרת האחד לא היה גורר את השני.

על פי שיטת הרמב"ם נוכל להבין מדוע התורה כתבה את בעל קרי בין זב לזבה שלא לפי הסדר, על מנת ללמדנו שזב ובעל קרי דומים אחד לשני ולשניהם יסוד משותף, והזיבה היא המשך להוצאת קרי.

אמנם הרמב"ם עדיין סובר כדברי ספר החינוך בכך שזיבה היא פגם קבוע שלא נובע מהרהור אחד או אכילה אחת אלא מחטא קבוע שאדם עושה בתמידות.

 

על איזה חטא יוצא קרי

זו לשון ספר המצוות לר"נ מברסלב "קרי בא על ידי דבור מזנות, גם על ידי שנפל מאמונתו… על ידי עצבות רואה קרי… על ידי הליצנות בא לטומאת קרי, קרי בא מקלות ראש, קרי בא על ידי אכילת שום ובצים, גם על ידי דברים בטלים וניבול פה".

הרי שאחד הגורמים המרכזיים לקרי הוא דבור מקולקל של זנות או ליצנות או דברים בטלים וניבול פה.

וכן כתב בספר "פיתוחי חותם" על הפסוק "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו" (במדבר יט,טו), וזו לשונו "אפשר לרמוז על ברית הלשון וברית המעור דהם הכלים הפתוחים באדם ומוציאין, הפה מוציא הדברים והברית מוציא הזרע. ואם לא שומרם האדם כראוי, פגם באחד מהם - כל גופו נפגם, ומה שפוגם בזה פוגם בזה. דהנה עיקר שמירת שניהם הוא על ידי טהרת המחשבה… ואם לא פגם כי אם בדיבור נפגם הברית ממילא וכמו שכתוב "ולא יראה בך ערות דבר" דעל ידי דיבור נפגמה גם הערוה, ולכן צריך שישמור פיו שמירה כראוי ובזה ימצא מנוחה מצד הפה ומצד הברית…" [עיין שם דברים נפלאים].

יתכן על פי דברים אלו להסביר בדרך הרמז מדוע ברית המילה נקראת כך. הכוונה הפשוטה היא, "מילה" מלשון הסרה וכריתה. ואולי בדרך הרמז "מילה" מלשון דיבור ומלל.

טעם נוסף לזיבה

 לפי כל הנ"ל, כאשר אדם מקולקל בדבורו בצורה קבועה - בדברים בטלים וניבול פה, הוא רואה קרי, ואם מתעלם ממנו וממשיך בחטאו נענש בזיבה על דבורו המקולקל.

ולכן התורה הסמיכה זב למצורע, על מנת ללמדנו: כמו שהמצורע לוקה משום דבורו המקולקל בלשון הרע כך גם הזב לוקה משום דבורו המקולקל בדברים בטלים, ניבול פה ודברי ליצנות.

ואולי זו הסיבה שעל הזב להביא עופות, כמו שכתבנו בפרשת ויקרא שהעוף מסמל את הדבור, כמו הצפורים של המצורע, לרמוז לו שהוא חטא בדבורו ולכן צריך להביא תורים או בני יונה שתמיד מצפצפים. אמנם לגבי הטעמים הנוספים לקרי איני יודע הסבר.

חשוב להדגיש, טעמי תורה נשגבים מבינתנו ואין אנו יכולים לרדת לעומקם. אין אנו מנסים אלא רק מעט לטעום ממתיקות תורתנו הקדושה, ולקרב דבריה אל שכלנו.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה