ירושלמי- עשה דוחה לא תעשה

אם יש במקום המילה נגע צרעת, האם מותר לחתוך את הערלה? הרי אסור לחתוך את נגע הצרעת, כדברי הכתוב "השמר בנגע הצרעת".

בשני התלמודים מביאים ברייתא, המלמדת שאע"פ שיש נגע, ימול. לשון הבבלי (שבת קלב ע"א): "תנו רבנן: 'ימול בשר ערלתו' – ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ."

ובשני התלמודים דנים בדין "מילה בצרעת" ביחס לכלל "עשה דוחה לא תעשה".

בבבלי מגדירים:

"אלא אמר רב אשי: היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה? כגון מילה בצרעת אי נמי ציצית וכלאים, דבעידנא דמתעקר לאו קא מוקים עשה [- שבאותו זמן שנעקר הלאו, נעשה העשה]."

לפי הבבלי כלל זה נאמר רק במקום שמעשה המצוה הוא עצמו עוקר את הלאו בעשייתו, כמו בברית מילה, שחיתוך הערלה הוא עצמו חיתוך נגע הצרעת.

בירושלמי (נדרים סוף פ"ג) יש מחלוקת בין האמוראים, האם הכלל של "עשה דוחה לא תעשה" נאמר בכל מקום, או רק במקום ששתי המצוות – עשה ולא תעשה – כתובות אחד בצד השניה.

העיקרון בשני התלמודים הוא שמצות עשה גוברת כשהיא מחוברת עם הלא תעשה. כשהן מופיעות יחד, אז העשה קודם. אבל כשהן נפרדות, מצוה עשה אינה דוחה, אלא שב ואל תעשה גובר על קום עשה. יש הבדל בין התלמודים איזה חיבור גורם למצות עשה לדחות מצות לא תעשה.

בבבלי התנאי הוא חיבור בשעת מעשה. בירושלמי (לפי רבי יוסי) התנאי הוא חיבור בכתוב. יש לבאר זאת ע"פ דברי הרב קוק זצ"ל (אורות הקדש ג, עמ' רפח), שבחו"ל אין מתגלה כי אם ערך המעשה, ובא"י מתגלה גם ערכם של הדיבור והמחשבה. בירושלמי החיבור בין עשה ללא תעשה הגורם לעשה לדחות הוא חיבור בעצם הציווי, ובבבלי מדובר על חיבור מעשי.