ירושלמי- לשון תורה ולשון בני אדם

המשנה בפתיחת פרק שישי בנדרים אומרת: "הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק". זאת אומרת שמאכל שלוק אינו קרוי מבושל, ולכן כשאסר על עצמו אוכל מבושל, עדיין הוא מותר באוכל שלוק.

בירושלמי מובא שרבי יאשיה חולק על התנא של המשנה, והוא מוכיח מפסוק ששלוק קרוי מבושל.

בירושלמי מקשים על המשנה, הרי מן הפסוק מוכח כדברי רבי יאשיה, ועונים שרבי יאשיה והמשנה נחלקו האם בנדרים הולכים גם אחרי לשון תורה או רק אחרי לשון בני אדם.

גם בבבלי מביאים את דברי רבי יאשיה, ואומרים שלכאורה משמע מדבריו שבנדרים הולכים אחר לשון תורה. אבל דוחים שבוודאי כולם סוברים שהולכים רק אחר לשון בני אדם, ומחלוקת התנאים נובעת מהבדלים בין לשון מקומו של רבי יאשיה לבין מקום התנא של המשנה.

לסיכום, בבבלי לא מוכנים לומר שיש תנא שלשיטתו הולכים בנדרים אחר לשון תורה.

רק בירושלמי - תורת א"י - מחשיבים את לשון התורה, שהיא נחשבת במשמעות דבר הנודר מכח היותה האמת בעצמה. רק בא"י לשון הקודש היא לשון חיי עולם המעשה.