כמה כבר אפשר לחכות לגאולה?
הרב יניב חניאכטאלולתשפ18/09/2020
שאלה:
כמה כבר אפשר לסבול ולחכות... מה הטעם בלחכות כל כך הרבה?
תשובה:
ההמתנה הארוכה מידי לגאולה של עם ישראל יכולה, בעיקר בערב תשעה באב, לעורר לא רק תחושת המתנה אלא גם קנאה ב"מהירות" שבה קרו הדברים בזמן התנ"ך. שם, נדמה תמיד, הישועה באה מהר, בצורה חד משמעית ובלי שמחכים יותר מידי. חשוב לזכור שהמתנה של שבעים שנה אחרי חורבן בית ראשון כמעט מוטטה את הצפיה!
נראה שלנושא זה מתייחס המדרש כאשר הוא דורש את ההבטחה המפורשת למשה "ראה החילותי תת לפניך את סיחון כו'" הקושי בפסוק לכאורה ברור- למה הכוונה "ראה החילותי"? מתי הקב"ה התחיל לתת את סיחון לפני עם ישראל? על כך עונה המדרש- "תוחלת ממושכה מחלה לב...", מדבר בישועה העומדת לבוא... תוחלת ממושכה זה פרעה שהיה משה מביא עליו מכות ועל כל מכה ומכה היו ישראל סבורים שמשלחן, ועץ חיים תאווה באה זה מלחמות סיחון ועוג, שאמר לו הקב"ה מיד ראה החילותי תת לפניך.". ישנם שני סוגים של הבטחה לישועה- אחת כללית, רחוקה ולא באה מיד ואחת קרובה ומיידית. ובתורה יש את שני הסוגים- המתנות שגרמו למחלות לב והמתנות שבהן התאווה באה מיד. המדרש מסביר את הביטוי ראה החילותי כסיפוק התאווה לגאולה מיד, לא רק שלא תמתינו, אלא "ראה החילותי" כבר לתת.
תשובות נוספות בנושא-
המחלוקת בין הרב למתנגדים
טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.
אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.
זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה.
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.
הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.
אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.
המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).
חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.
טוב, כפי שאתה בוודאי מבין, זו שאלה מאוד מורכבת ורחבה. יש לנו באתר פורום שלם שעוסק ברב קוק וניתן לראות שם עוד מקורות.
אבל בגדול המחלוקת נסבה סביב העניןש ל שיבת ציון. יהודים התחילו לחזור לארץ ישראל, וחלק ניכר מהם עשו זאת תוך כדי ויתור ושמיטת הדת. חלק ניכר מהציונים הראשונים, ואפילו בני העליות שקדמו לציונות הרשמית, השליכו את הדת מאחרי גוום.
זה הוביל למחלוקת כפולה- א) האם בכלל מותר ליהודים לעלות לארץ ולשאוף למדינה, בלי שהמשיח יבוא. ישנה גמרא במסכת כתובות שממנה ניתן ללמוד שאסור לעשות את זה.
ב) בהנחה שמותר ליהודים לבוא לארץ "מיוזמתם" האם הדרך שבה זה נעשה, כלומר- תוך כדי חילון מסיבי, היא דרך נכונה.
הרב קוק, כמו הרבה רבנים לפניו, ובעצם כמו רוב הרבנים של דורו ושלפני דורו, סבר שמותר וצריך מבחינה הלכתית לעלות לארץ. כך סברו רוב הרבנים, וזו היתה מסורת לא קצרה... רבנים מאוד מסויימים, כמו סאטמר ובריסק, סברו שאסור לחלוטין לעלות.
אולם בניגוד להרבה מרבני דורו, הרב קוק סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים הלא דתיים בבניית הארץ, ואולי יותר מזה- שזו הדרך היחידה שבה ניתן להתקדם. הוא ראה בחלוצים מגשימי צד אחד חשוב של תקומת ישראל, וראה בעין טובה את האיפות הלאומיות שלהם, גם אם הם ויתרו על הפן הדתי. הוא כמובן כאב את זה מאוד, ונלחם ממש על הפנים הדתיות של מדינת ישראל (זו כמובן לא היתה מדינה, אלא תהליף ראשוני), אולם סבר שיש לשתף פעולה עם החלוצים והציונים, למרות המחלוקת הדתית. בזה חלקו עליו רבים... רבים סברו שמכיוון שהקמת הארץ כרוכה בחילון, אסור לשתף עם זה פעולה. רבים גם כעסו מאוד על הרב קוק על עצם הראיה הטובה של החלוצים מחללי הדת, וראו בזה חילול הקודש.
המקורות של הרב קוק רבים, חלקם באים מעולם הקבלה והפנימיות, חלקם מלימוד גמרות וחלקם מראיית המציאות וסוג של "נבואה" עמוקה שהיתה בו (אני לדוגמא, מהמאמינים שהרב קוק היה על סף נביא בראיית העומק של המציאות, ראיה רוחנית עמוקה שנתנה לו מבט אחר על המציאות שאנחנו רואים).
חלקם החרימו כי ראו חילול הקודש בעצם השיתוף פעולה ולימוד הזכות על החלוצים הקימו את הארץ. שהרי איך אפשר לתמוך במי שמפירים ברית עולם עם הקב"ה? וחלקם תמכו כי הבינו את גדולתו של הרב קוק ואת המבט העמוק על המציאות וגם ראו והבינו שבמצב שנוצר, שבו עולם התורה לא שיתף פעולה עם הציונות, אין דרך אחרת לתקומת העם.
שכינתו
זו שאלה מורכבת מאוד שנוגעת להמון המון יסודות אמונה עמוקים שצריכים ללמוד בצורה מקיפה ואיטית, זה בהחלט לא משהו של תשובה קלה וגמרנו. אבל העיקרון הוא שהשכינה היא שניהם, היא גם גבר, שבאופן רוחני הוא לאו דווקא "חזק, דומיננטי, גברי", אלא יותר החלוקה היא בין משפיע למושפע, בין נותן זרע למטפח ומפתח זרע... והשכינה יכולה להיות מתוארת משתי הצדדים, היא כוללת ומכילה את שניהם. תלוי בתפקיד ובהקשר של אותו רגע ואותו זמן (במובן של מן כפי שאנחנו רואים אותו, כי הרי למעלה אין זמן, כמובן).
אותו דבר לגבי המשיח- יש לו המון תפקידים, שחלקם קשור לפיתוח הוולד והלידה ולכן הוא מתואר כך במקרים ובזוויות מסויימות.
זה אחד הדברים שהכי קשה להתרגל אליהם בלימוד תורה- הזוויות והבחינות השונות שיכולות להיות מתוארות על אותו עניין.
זו שאלה מורכבת מאוד שנוגעת להמון המון יסודות אמונה עמוקים שצריכים ללמוד בצורה מקיפה ואיטית, זה בהחלט לא משהו של תשובה קלה וגמרנו. אבל העיקרון הוא שהשכינה היא שניהם, היא גם גבר, שבאופן רוחני הוא לאו דווקא "חזק, דומיננטי, גברי", אלא יותר החלוקה היא בין משפיע למושפע, בין נותן זרע למטפח ומפתח זרע... והשכינה יכולה להיות מתוארת משתי הצדדים, היא כוללת ומכילה את שניהם. תלוי בתפקיד ובהקשר של אותו רגע ואותו זמן (במובן של מן כפי שאנחנו רואים אותו, כי הרי למעלה אין זמן, כמובן).
אותו דבר לגבי המשיח- יש לו המון תפקידים, שחלקם קשור לפיתוח הוולד והלידה ולכן הוא מתואר כך במקרים ובזוויות מסויימות.
זה אחד הדברים שהכי קשה להתרגל אליהם בלימוד תורה- הזוויות והבחינות השונות שיכולות להיות מתוארות על אותו עניין.
שבעה נקיים
על מנת לענות יש צורך לדעת איזה התקן הותקן, כמו כן יש להיוועץ ברופא נשים. לעצם העניין צריך לראות מה ההגדרה הרפואית של הדימום שלא היה המחזור, באופן פשוט אי אפשר להתירו אולם כתמים ודאי שיש להתיר. אם תשובי עםשם ההתקן ודברי רופא נשים אנסה להיות מדוייק יותר כלטוב
על מנת לענות יש צורך לדעת איזה התקן הותקן, כמו כן יש להיוועץ ברופא נשים. לעצם העניין צריך לראות מה ההגדרה הרפואית של הדימום שלא היה המחזור, באופן פשוט אי אפשר להתירו אולם כתמים ודאי שיש להתיר. אם תשובי עםשם ההתקן ודברי רופא נשים אנסה להיות מדוייק יותר כלטוב
עינוג
אכן לגברים יש איסור חמור של אוננות בגלל שיש בזה הוצאת זרע לבטלה שזה איסור חמור מאוד. ישנן נשים שחושבות שבגלל זה מותר לנשים לאונן, אולם צריך לדעת שגם אם אין את אותה חומרת איסור כמו אצל הגברים (כי אין הוצאת זרע לבטלה), עדיין אסור לנשים לאונן. נשים, בדיוק כמו גברים, מצוות לשמור על טהרת המחשבה... והרי בזמן האוננות המחשבה משתתפת בעניין וחושבים על דברים גסים וכו'... וזה איסור לנשים בדיוק כמו לגברים. כמו כן, עצם העיסוק באותם דברים שלא במקום מצווה (דהיינו בזמן שאיש ואשתו ביחד). הוא איסור וחכמים אסרו לראות/ לחשוב/ לדמיין דברים שקשורים לעריות גם בלי המעשה עצמו. בנוגע לעניין שבעלך הרבה נסיעות, הרי האוננות לא תביא לך סיפוק מלבד הנאה רגעית, הרי כל אישה עוברת תקופות ארוכות שבה אסור לה להיות עם בעלה, כמו תקפת הידה, תקופות שאחרי לידה וכו', כך שרמת האיסור אינה נקבעת על ידי המצב הפיזי- להיפך, חכמים אומרים שככל שאדם נמנע מלחשוב ולספק את היצר (שלא במקם מצווה, כמובן), הרי שהיצר מרפה ממנו ולהיפך. אוננות מוגברת בזמן שבעלך לא נמצא רק תביא ליותר מחשבות, ליותר צורך בסיפוק ואולי לנפילות חמורות, כמו אתרים לא צנועים, סרטים וכדומה.
אכן לגברים יש איסור חמור של אוננות בגלל שיש בזה הוצאת זרע לבטלה שזה איסור חמור מאוד. ישנן נשים שחושבות שבגלל זה מותר לנשים לאונן, אולם צריך לדעת שגם אם אין את אותה חומרת איסור כמו אצל הגברים (כי אין הוצאת זרע לבטלה), עדיין אסור לנשים לאונן. נשים, בדיוק כמו גברים, מצוות לשמור על טהרת המחשבה... והרי בזמן האוננות המחשבה משתתפת בעניין וחושבים על דברים גסים וכו'... וזה איסור לנשים בדיוק כמו לגברים. כמו כן, עצם העיסוק באותם דברים שלא במקום מצווה (דהיינו בזמן שאיש ואשתו ביחד). הוא איסור וחכמים אסרו לראות/ לחשוב/ לדמיין דברים שקשורים לעריות גם בלי המעשה עצמו. בנוגע לעניין שבעלך הרבה נסיעות, הרי האוננות לא תביא לך סיפוק מלבד הנאה רגעית, הרי כל אישה עוברת תקופות ארוכות שבה אסור לה להיות עם בעלה, כמו תקפת הידה, תקופות שאחרי לידה וכו', כך שרמת האיסור אינה נקבעת על ידי המצב הפיזי- להיפך, חכמים אומרים שככל שאדם נמנע מלחשוב ולספק את היצר (שלא במקם מצווה, כמובן), הרי שהיצר מרפה ממנו ולהיפך. אוננות מוגברת בזמן שבעלך לא נמצא רק תביא ליותר מחשבות, ליותר צורך בסיפוק ואולי לנפילות חמורות, כמו אתרים לא צנועים, סרטים וכדומה.
בתי דין
על פי ההלכה בודאי שפוסקים על פי בית דין רבני, הפניה למה שמכונה בהלכה "ערכאות", דהיינו בתי משפט שלא על פי ההלכה היהודית היא אסורה ומותרת רק במקרה שבו אין שום אפשרות אחרת לכפות את הצד השני להידיין.
על פי ההלכה בודאי שפוסקים על פי בית דין רבני, הפניה למה שמכונה בהלכה "ערכאות", דהיינו בתי משפט שלא על פי ההלכה היהודית היא אסורה ומותרת רק במקרה שבו אין שום אפשרות אחרת לכפות את הצד השני להידיין.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הדרכה
מוצרים
