חומריות
הרב יניב חניא יח תשרי, תשעו 01/10/2015.......................
שאלה:
כבוד הרב אני צריכה הסבר..
אני בת 16 ולומדת בתיכון דתי
אני מנסה להתחזק ושמתי לב שככל שאני מבינה יותר את חשיבות הדברים הרוחניים בעולם הזמני הזה כל שאר הדברים החומריים שמסביב נראים לי חסרי כל חשיבות
והחשיבה הזאת פוגעת בי מבחינה חברתית, כשחברות שלי יוצאות עם בנים ומדברות על בנים ומספרות על דברים שקרו להן שבשבילן זה "סוף העולם " בעייני זה שטחי ולא חשוב ככל שאני מתקרבת יותר לדת ולומדת יותר על התפקיד שקיבלנו בעולם הזה כל הדברים החומריים הקטנים האלה לא מעניינים אותי ואני מרגישה שאני שונה מחברות שלי ובאמת אין לי מה לעשות איתן יותר
אני מבינה שבאנו לעולם הזה על מנת לתקן ולהתעלם מהקושי של החומר שנמצא בכל מקום אבל האם באמת אפשר לעזוב את החומר לגמרי כשהחומר הוא דבר בלתי נפרד מהעולם הזה ? והאם זה נכון להתעלם מהחומריות לגמרי ? הרי זה פוגע בי , אני מרגישה שאם אני אתקרב יותר ויותר לדת אני אשאר לבד בגלל שדברים שמעניינים את בנות כיתתי וכלכך מעסיקים אותן לא מעניין אותי בכלל , אפשר לשלב בין שנייהם ? וגם להנות מדברים חומריים מבלי שהעקרונות הדתיים שלי יפגעו ?אני ממש מקווה שתוכל לענות לי על זה כי זה עניין שמתסכל אותי נורא,אני בגיל שאני לא יכולה בלי חברה ואני רואה איך לאט לאט אני מתרחקת ממנה .. ככל שאני מתקרבת לדת יותר
תודה רבה !!
תשובה:
טוב, זו שאלה מאוד מאוד מורכבת עם המון פנים ושלבים ועומקים. גם הצד המעשי שלה לא מוכרח, כי יש המון גוונים לחברות ויש חברות שצריך לשמור איתן על קשר ויש שלא וכדומה...
בכל מקרה אני אנסה לעמוד על כמה עקרונות-
1) בתהליכים שעובר אדם, כל אדם, יש ת מיד תנועה של מטולטלת, נניח אדם שהיה חומרני, או אפילו מאוד חומרני, והוא עכשיו מתחיל להתקרב לדת, או למשהו רוחני... הרי שהוא צריך בשלב ראשון להיות בקצה הרחוק השני. אחר כך הוא חוזר לאט לאט לאמצע. הרמב"ם מביא את זה לגבי כל המידות. נניח שאדם קמצן מאוד, הרי שכדי להפוך לנדיב בשלב ראשון הוא צריך להיות מאוד קיצוני, כך הוא מתקן את הקמצנות... ואז הוא חוזר לאמצע. אני מניח שכך גם איתך, ההתקרבות שלך לרוחניות גורמת בהכרח לזה שתמאסי בחמוריות וזה טוב וזה הגיוני וזה נועד לתקן משהו שהיה לא בריא. התהליך שאת מתארת הוא מאוד מוכר- הרבה חוזרים בתשובה, נניח, מוותרים על העבודה שלהם ועוד... אז אצלך זה בקטן, כי את נערה ואת כבר מכירה את הדת וכדומה... אבל גם אצלך זה תהליך. בסופו של דבר תמצאי מקום גם לחומר.
ב) היהדות, בניגוד להרבה דתות בעולם, איננה מואסת בחומריות... היא מכבדת אותה, היא רואה בה כלי שנועד לשרת את הקודש, אבל לא משהו מאוס. זה ככל הנראה פירוש מאמר חז"ל שהמשיח יבוא על חמור, הכוונה היא שהמלך המשיח ידע איך לנצל ולשעבד את החומריות.
ג) אין ספק שבימינו יש המון המון חומריות, חומריות מטורפת שהורסת כל חלקה טובה ולכן בימינו גם מי ש"ממוצע", נחשב פעמים רבות לחריג. זה ככל הנראה כוונת הכתוב בשיר השירים אם יתן איש את כל המון ביתו באהבה בוז יבוזו לו... אבל אין ספק שהחומריות, חוסר הצניעות וההתמכרות למין בימינו הם כאלה שכל מי שמוותר על זה מעט בשביל הרוח- נחשב לחריג ושונה. אבל אני יכול לומר לך מניסיון של מי שעונה על אלפי ואלפי שאלות כאלו בשנים האחרונות שזה לא אומר כלום על האושר של בני האדם. החומר לא מביא אושר.
ד) לגבי הקשר עם החברות, אני עברתי חוויה דומה. למדתי בתיכון דתי רגיל, והחברים הפכו ללא דתיים בגיל התיכון (היום רובם הגדול חזר שוב בתשובה, מלבד בודדים), והיתה תקופה ארוכה שבה הרגשתי בדידות גדולה. הרגשתי שמצד אחד איבדתי חברים כי הלכתי לישיבות וכדומה... ומצד שני שהעולם החדש לא קיבל אותי, בעיקר בגלל שאני ספרדי ועולם הישיבות הציוני דתי הוא אשכנזי ברובו. היה לי מאוד קשה והאמת היא שעד היום אני מרגיש שאני משלם מחיר. אבל דווקא עם החברים הותיקים מהילדות העניינים הסתדרו. אנחנו היום חברים טובים, כולל עם מי שהלך מאוד רחוק עם החילוניות ונהיה ממש רחוק מהדת. אבל אנחנו שומרים על קשר ואני מרגיש שאין יותר מתחים. זה נכון שזה לא כמו שזה היה פעם, אבל אני חושב שאצל אף אחד זה לא כמו פעם, לא משנה מה התהליך שהוא עבר. לכן העצה שלי היא שתבחרי חברות שאיתן זה יכול להמשיך... מי שלגמרי שקועה בחומר ובבנים ובקשר הגופני... ככל הנראה לא מתאימה לך עכשיו. אבל אני בטוח שניתן למצוא בנות שהן באמצע ושניתן להשמור איתן על קשר עמוק לאורך זמן.
שאלה:
כבוד הרב אני צריכה הסבר.. אני בת 16 ולומדת בתיכון דתי אני מנסה להתחזק ושמתי לב שככל שאני מבינה יותר את חשיבות הדברים הרוחניים בעולם הזמני הזה כל שאר הדברים החומריים שמסביב נראים לי חסרי כל חשיבות והחשיבה הזאת פוגעת בי מבחינה חברתית, כשחברות שלי יוצאות עם בנים ומדברות על בנים ומספרות על דברים שקרו להן שבשבילן זה "סוף העולם " בעייני זה שטחי ולא חשוב ככל שאני מתקרבת יותר לדת ולומדת יותר על התפקיד שקיבלנו בעולם הזה כל הדברים החומריים הקטנים האלה לא מעניינים אותי ואני מרגישה שאני שונה מחברות שלי ובאמת אין לי מה לעשות איתן יותר אני מבינה שבאנו לעולם הזה על מנת לתקן ולהתעלם מהקושי של החומר שנמצא בכל מקום אבל האם באמת אפשר לעזוב את החומר לגמרי כשהחומר הוא דבר בלתי נפרד מהעולם הזה ? והאם זה נכון להתעלם מהחומריות לגמרי ? הרי זה פוגע בי , אני מרגישה שאם אני אתקרב יותר ויותר לדת אני אשאר לבד בגלל שדברים שמעניינים את בנות כיתתי וכלכך מעסיקים אותן לא מעניין אותי בכלל , אפשר לשלב בין שנייהם ? וגם להנות מדברים חומריים מבלי שהעקרונות הדתיים שלי יפגעו ?אני ממש מקווה שתוכל לענות לי על זה כי זה עניין שמתסכל אותי נורא,אני בגיל שאני לא יכולה בלי חברה ואני רואה איך לאט לאט אני מתרחקת ממנה .. ככל שאני מתקרבת לדת יותר תודה רבה !!
תשובה:
טוב, זו שאלה מאוד מאוד מורכבת עם המון פנים ושלבים ועומקים. גם הצד המעשי שלה לא מוכרח, כי יש המון גוונים לחברות ויש חברות שצריך לשמור איתן על קשר ויש שלא וכדומה...בכל מקרה אני אנסה לעמוד על כמה עקרונות-
1) בתהליכים שעובר אדם, כל אדם, יש ת מיד תנועה של מטולטלת, נניח אדם שהיה חומרני, או אפילו מאוד חומרני, והוא עכשיו מתחיל להתקרב לדת, או למשהו רוחני... הרי שהוא צריך בשלב ראשון להיות בקצה הרחוק השני. אחר כך הוא חוזר לאט לאט לאמצע. הרמב"ם מביא את זה לגבי כל המידות. נניח שאדם קמצן מאוד, הרי שכדי להפוך לנדיב בשלב ראשון הוא צריך להיות מאוד קיצוני, כך הוא מתקן את הקמצנות... ואז הוא חוזר לאמצע. אני מניח שכך גם איתך, ההתקרבות שלך לרוחניות גורמת בהכרח לזה שתמאסי בחמוריות וזה טוב וזה הגיוני וזה נועד לתקן משהו שהיה לא בריא. התהליך שאת מתארת הוא מאוד מוכר- הרבה חוזרים בתשובה, נניח, מוותרים על העבודה שלהם ועוד... אז אצלך זה בקטן, כי את נערה ואת כבר מכירה את הדת וכדומה... אבל גם אצלך זה תהליך. בסופו של דבר תמצאי מקום גם לחומר.
ב) היהדות, בניגוד להרבה דתות בעולם, איננה מואסת בחומריות... היא מכבדת אותה, היא רואה בה כלי שנועד לשרת את הקודש, אבל לא משהו מאוס. זה ככל הנראה פירוש מאמר חז"ל שהמשיח יבוא על חמור, הכוונה היא שהמלך המשיח ידע איך לנצל ולשעבד את החומריות.
ג) אין ספק שבימינו יש המון המון חומריות, חומריות מטורפת שהורסת כל חלקה טובה ולכן בימינו גם מי ש"ממוצע", נחשב פעמים רבות לחריג. זה ככל הנראה כוונת הכתוב בשיר השירים אם יתן איש את כל המון ביתו באהבה בוז יבוזו לו... אבל אין ספק שהחומריות, חוסר הצניעות וההתמכרות למין בימינו הם כאלה שכל מי שמוותר על זה מעט בשביל הרוח- נחשב לחריג ושונה. אבל אני יכול לומר לך מניסיון של מי שעונה על אלפי ואלפי שאלות כאלו בשנים האחרונות שזה לא אומר כלום על האושר של בני האדם. החומר לא מביא אושר.
ד) לגבי הקשר עם החברות, אני עברתי חוויה דומה. למדתי בתיכון דתי רגיל, והחברים הפכו ללא דתיים בגיל התיכון (היום רובם הגדול חזר שוב בתשובה, מלבד בודדים), והיתה תקופה ארוכה שבה הרגשתי בדידות גדולה. הרגשתי שמצד אחד איבדתי חברים כי הלכתי לישיבות וכדומה... ומצד שני שהעולם החדש לא קיבל אותי, בעיקר בגלל שאני ספרדי ועולם הישיבות הציוני דתי הוא אשכנזי ברובו. היה לי מאוד קשה והאמת היא שעד היום אני מרגיש שאני משלם מחיר. אבל דווקא עם החברים הותיקים מהילדות העניינים הסתדרו. אנחנו היום חברים טובים, כולל עם מי שהלך מאוד רחוק עם החילוניות ונהיה ממש רחוק מהדת. אבל אנחנו שומרים על קשר ואני מרגיש שאין יותר מתחים. זה נכון שזה לא כמו שזה היה פעם, אבל אני חושב שאצל אף אחד זה לא כמו פעם, לא משנה מה התהליך שהוא עבר. לכן העצה שלי היא שתבחרי חברות שאיתן זה יכול להמשיך... מי שלגמרי שקועה בחומר ובבנים ובקשר הגופני... ככל הנראה לא מתאימה לך עכשיו. אבל אני בטוח שניתן למצוא בנות שהן באמצע ושניתן להשמור איתן על קשר עמוק לאורך זמן.
