פרוזבול
הרב יניב חניאכאבתשעה05/08/2015
שאלה:
האם הרב יכול להסביר מהו פרוזבול ומה עושים בדיוק? אולי יש גם נוסח של הפרוזבול?
תשובה:
על פי התורה, בראש השנה שאחרי שנת שמיטה נשמטים החובות הלא משולמים (הלוואות) של כל האנשים. מכיוון שכך, היו אנשים שנמנעו להלוות לעניים סמוך לשנת השמיטה, כדי שההלוואה לא תישמט. לכן תיקן הילל שאנשים יערכו שטר פרוזבול, שבו הם מעבירים את החובות שלהם לגביה לבית דין, ולבית דין מותר לגבות גם אחרי שמיטה. זאת הסיבה שממלאים פרוזבול לפני ראש השנה השנה, ומחתימים עליו שני עדים.כאן ניתן למצוא עוד הלכות בנושא וכן נוסחים שונים של פרוזבול.
נוסח הפרוזבול של בית הדין "נדיבי ארץ"-
בפנינו, העדים החתומים מטה, בא _______________ בן __________ ואמר לנו- קנו ממני בקנין גמור ושלם בכל דבר הראוי לקנין קרקע, שאני מקנה קרקע כל שהיא לכל אחד מבעלי החובות שלי (והחייבים לאישתי), שאין להם קרקע. וקנינו ממנו בקנין גמור ושלם בכלי הראוי למעשה קנין.
ועוד אמר ______________ בן ______________ אתם עדי שאני מוסר כל חוב שיש לי (ולאשתי) לידי בית הדין שליד ועד נדיבי ארץ, בראשות הרבנים שליט"א-
הרב יעקב אריאל שליט"א, הרב דב ליאור שליט"א, הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, הרב שמואל אליהו שליט"א, הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א.
והם יוכלו לגבות חובותי ואם לא יגבו בית דין הנ"ל, אוכל לגבות חובותי בכל עת שארצה.
התאריך_______________ התשע"ה.
באנו על החתום-
נאם ________________ בן ________________ עד
נאם ________________ בן ________________ עד
תשובות נוספות בנושא-
ראש של כבש בראש השנה
מכיוון שמדובר ב"סימנים" בלבד, ולא בהלכות מהתורה או אפילו מחכמים ואפילו לא במנהג ישראל, הרי שממש אין חובה לאכול דברים שלא אוהבים ולא רוצים. זה רק סימן טוב... להיפך, אני חושב שזה יכול להיחשב לסימן רע לאכול דבר שלא רוצים.
מכיוון שמדובר ב"סימנים" בלבד, ולא בהלכות מהתורה או אפילו מחכמים ואפילו לא במנהג ישראל, הרי שממש אין חובה לאכול דברים שלא אוהבים ולא רוצים. זה רק סימן טוב... להיפך, אני חושב שזה יכול להיחשב לסימן רע לאכול דבר שלא רוצים.
נתן הנפקד מתנה למפקיד כנגד הפקדון
לכאורה הטענה אינה טענה, כל דבר מעין זה בממונות מצריך סגירות דעת גמורה וידיעה ברורה של שני הצדדים.ף מצד שני אתה כותב- רק שכך היה מוכח מן העניין ולא ברור לי מה היה "מוכח", ומה בדיוק היה אמור להעיד... חז"ל בהחלט מתייחסים לסימנים מעין אלו בממונות.
למה ברית מילה כל כך כואבת ועם דם
ישנם שלושה עקרונות בסיסיים שלדעתי צריך להקדים בתשובה על נושא כל כך מורכב...
הנושא הראשון קשור ל"ברית"- מצוות ברית המילה איננה רק "מצווה", היא מכונה על ידי כולם "ברית מילה", כי היא "ברית", חוזה שאינו ניתן להפרה בין עם ישראל לקב"ה. לפי חכמים, כמו בכל "ברית", שני הצדדים אינם יכולים להפר את הברית... והיא משהו ש"כפוי" על שניהם אחרי שנחתמה. וזוהי עוצמתה של ברית המילה... היא, כביכול, גם כופה את הקב"ה עצמו לברית. לחוזה. אי אפשר להפר ואי אפשר לברוח. זה מחייב כמובן את עם ישראל כולו... שלא יכול "לברוח" מהשליחות... אבל באופן מוזר זה כביכול מחייב גם את הקב"ה שלא יכול ל"ברוח מהחוזה".
הנושא השני קשור לעובדה שבעולם שלנו יש לא מעט קשיים... כך העולם מתנהל. מאז נפילתו של העולם בחטא אדם הראשון, כל התקדמות היא קשה. למעשה, כבר לפני כן היה קושי (כי עובדה שהאדם הראשון נפל), אבל מאז החטא הכל "התערבב" וכל התקדמות מושגת רק עם קושי וכל ניצחון מושג עם הקרבה מסויימת לפניו. בניגוד אולי למה שהנצרות מנסה לשדר, כי מבחינת הנצרות המשיח כבר בא, הרי העמל והיזע הוא חלק אינטגרלי מההתקדמות של האדם. למה זה כך, זו נקודה שצריך להעמיק בה, והיא קשורה לכל הסיבה של בריאת עולם שבו יש התמודדויות... אבל זה אחד מהעקרונות הכי בסיסיים של העולם... יש דם יזע ודמעות. לפחות עד הגאולה.
הנושא השלישי הוא שבתוך כל הבלאגן של העולם, יש מקום וצורך בעבודה של בני האדם. כמו שהארץ לא מצמיחה לחם, אלא חיטה שאותה יש לקצור, לנקות, לטחון, ללוש וכדומה... כך בכל הדברים- העולם נברא גולמי. ואז צריך ל"עבוד" כדי ליצור משהו שבו ניתן לעשות שימוש. כך כל העולם בנוי. לבני האדם יש תפקיד של שכלול וקידום העולם (ושוב לגבי השאלה למה זה כך- יש מקום להעמיק כמו שציינו בנושא השני).
באופן מפתיע, בעובדה שצריך את בני האדם ל"שכלול" המציאות, כלול גם גוף האדם עצמו. האדם לא נברא מושלם לגמרי. יש מקום וצורך שגם הוא ישכלל במשהו את גופו. אפילו הגוף האנושי הוא "לא גמור" בזמן היצירה שלו וצריך "עוד משהו" שאותו עושים בני האדם עצמם.
כל ההקדמות הללו ביחד מתמזגות ל"ברית המילה". מדובר בברית המשמעותית היותר שבין עם ישראל לאלוקים, במשהו שהוא "שכלול גוף האדם עצמו", ובמשהו שהוא קידום העולם לטוב.
במילא, יש בו מחיר. ומכיוון שהעולם שלנו בנוי כך שיש בו גם כאב וצער- הרי שלצער יש משמעות. משמעות בעוצמתה של הברית, משמעות בחשיבות.
זה לא משהו שנקבע בצורה "אנושית" כי כמובן שאף בן אנוש לא יכול ל"החליט" שצריך צער כזה או אחר... אבל האלוקים יכול. המאמץ, הסבל שכרוך בכך, הופך את זה למשהו משמעותי יותר. בעל יכולת להחזיק דורות על דורות של ברית.
אנחנו לא באמת יודעים מה רמת הכאב הכרוכה בזה. אם כי אנחנו כמובן יודעים שיש כאבים רבים אחרים במציאות. יש מחלות, תאונות וסבל... שמבחינת האמונה גם הם באים משמיים. וכמובן שיש בזה דם והרגשה מאוד לא נעימה... אבל הכאב הזה חותם משהו בצורה שבה מתפתח האדם. כורת את הברית בצורה חתומה בינינו לבין האלוקים. ומקדם ממילא את האדם למקום גבוה יותר.
בסוף, אחרי שתיגמר כל עבודת הדורות של האנושות, נבין למה בכלל היה צורך בעבודה אישית ובמאמץ גדול כל כך של האנושות כדי להביא את הרגעים המאושרים של הגאולה... אבל כל עוד זה ה"מנגנון" של הבריאה, הרי שברית המילה היא חלק ממנו... הכאב והצער והמאמץ האישי הם חלק מכל התקדמות.
ישנם שלושה עקרונות בסיסיים שלדעתי צריך להקדים בתשובה על נושא כל כך מורכב...
הנושא הראשון קשור ל"ברית"- מצוות ברית המילה איננה רק "מצווה", היא מכונה על ידי כולם "ברית מילה", כי היא "ברית", חוזה שאינו ניתן להפרה בין עם ישראל לקב"ה. לפי חכמים, כמו בכל "ברית", שני הצדדים אינם יכולים להפר את הברית... והיא משהו ש"כפוי" על שניהם אחרי שנחתמה. וזוהי עוצמתה של ברית המילה... היא, כביכול, גם כופה את הקב"ה עצמו לברית. לחוזה. אי אפשר להפר ואי אפשר לברוח. זה מחייב כמובן את עם ישראל כולו... שלא יכול "לברוח" מהשליחות... אבל באופן מוזר זה כביכול מחייב גם את הקב"ה שלא יכול ל"ברוח מהחוזה".
הנושא השני קשור לעובדה שבעולם שלנו יש לא מעט קשיים... כך העולם מתנהל. מאז נפילתו של העולם בחטא אדם הראשון, כל התקדמות היא קשה. למעשה, כבר לפני כן היה קושי (כי עובדה שהאדם הראשון נפל), אבל מאז החטא הכל "התערבב" וכל התקדמות מושגת רק עם קושי וכל ניצחון מושג עם הקרבה מסויימת לפניו. בניגוד אולי למה שהנצרות מנסה לשדר, כי מבחינת הנצרות המשיח כבר בא, הרי העמל והיזע הוא חלק אינטגרלי מההתקדמות של האדם. למה זה כך, זו נקודה שצריך להעמיק בה, והיא קשורה לכל הסיבה של בריאת עולם שבו יש התמודדויות... אבל זה אחד מהעקרונות הכי בסיסיים של העולם... יש דם יזע ודמעות. לפחות עד הגאולה.
הנושא השלישי הוא שבתוך כל הבלאגן של העולם, יש מקום וצורך בעבודה של בני האדם. כמו שהארץ לא מצמיחה לחם, אלא חיטה שאותה יש לקצור, לנקות, לטחון, ללוש וכדומה... כך בכל הדברים- העולם נברא גולמי. ואז צריך ל"עבוד" כדי ליצור משהו שבו ניתן לעשות שימוש. כך כל העולם בנוי. לבני האדם יש תפקיד של שכלול וקידום העולם (ושוב לגבי השאלה למה זה כך- יש מקום להעמיק כמו שציינו בנושא השני).
באופן מפתיע, בעובדה שצריך את בני האדם ל"שכלול" המציאות, כלול גם גוף האדם עצמו. האדם לא נברא מושלם לגמרי. יש מקום וצורך שגם הוא ישכלל במשהו את גופו. אפילו הגוף האנושי הוא "לא גמור" בזמן היצירה שלו וצריך "עוד משהו" שאותו עושים בני האדם עצמם.
כל ההקדמות הללו ביחד מתמזגות ל"ברית המילה". מדובר בברית המשמעותית היותר שבין עם ישראל לאלוקים, במשהו שהוא "שכלול גוף האדם עצמו", ובמשהו שהוא קידום העולם לטוב.
במילא, יש בו מחיר. ומכיוון שהעולם שלנו בנוי כך שיש בו גם כאב וצער- הרי שלצער יש משמעות. משמעות בעוצמתה של הברית, משמעות בחשיבות.
זה לא משהו שנקבע בצורה "אנושית" כי כמובן שאף בן אנוש לא יכול ל"החליט" שצריך צער כזה או אחר... אבל האלוקים יכול. המאמץ, הסבל שכרוך בכך, הופך את זה למשהו משמעותי יותר. בעל יכולת להחזיק דורות על דורות של ברית.
אנחנו לא באמת יודעים מה רמת הכאב הכרוכה בזה. אם כי אנחנו כמובן יודעים שיש כאבים רבים אחרים במציאות. יש מחלות, תאונות וסבל... שמבחינת האמונה גם הם באים משמיים. וכמובן שיש בזה דם והרגשה מאוד לא נעימה... אבל הכאב הזה חותם משהו בצורה שבה מתפתח האדם. כורת את הברית בצורה חתומה בינינו לבין האלוקים. ומקדם ממילא את האדם למקום גבוה יותר.
בסוף, אחרי שתיגמר כל עבודת הדורות של האנושות, נבין למה בכלל היה צורך בעבודה אישית ובמאמץ גדול כל כך של האנושות כדי להביא את הרגעים המאושרים של הגאולה... אבל כל עוד זה ה"מנגנון" של הבריאה, הרי שברית המילה היא חלק ממנו... הכאב והצער והמאמץ האישי הם חלק מכל התקדמות.
אישי
חשוב לציין כמה דברים- א) בעזרת ה' מדובר על משהו שהוא אפשרי, זה קשה ולא פשוט, אבל זה אפשרי במאמץ אדיר. אבל, אחרי שעושים את המאמץ פעם אחת, זה נהיה יותר קל. ב) אם בעזרת ה' תתחתנו, הרי שיבואו זמנים יותר קשים ונסיונות יותר קשים, הצורה שבה אתם מתנהגים עכשיו בתחום הזה תשפיע עליכם מאוד על כל חיי הנישואין. תדע לך שהניסיון אחרי הנישואין יותר קשה, כי מדובר באשתך ויש תקופות ארוכות שאסור לגעת בה. גם העובדה ש"אשתך" לא שמרה על עצמה לפני החתונה תפריע לך אחרי שתתחתן (למרות שזה היה איתך, זה יפריע לך אחר כך... תמיד תבינו שלא הצלחתם להתמודד). ג) אתם חייבים לקבל החלטה חד משמעית שאתם לא עושים את זה. זו הדרך הכי טובה, פשוט לחתוך. מלבד זאת אתם צריכים למצוא דרכים מעשיות שזה לא יקרה, דהיינו- לא להיות לבד בייחוד, לא להיפגש במקומות שזה יכול לקרות ועוד דברים טכניים כאלה, זה הכי עוזר בעולם- פתרונות טכניים. אז כמה שלבים- שלב ראשון- להפנים כמה זה חמור, לדעת שאתם לא עושים את זה יותר. שלב שני- לקבל החלטה משותפת שזה נגמר ונחתך. שלב שלישי- מבחינה טכנית להפסיק להגיע למצבים שזה יכול להוביל אליהם. זה לא קל, זו מלחמה קשה שכולנו עוברים, אבל כפי שאמרתי כל החיים תתמודדו עם זה ואם עכשיו תיפלו- כל החיים תיפלו. אולי כדאי שתקנה לה את החוברת "נזר" שעוסקת קצת באיסור נגיעה, אולי הפנמת הבעיה תעזור. בהצלחה רבה!
חשוב לציין כמה דברים- א) בעזרת ה' מדובר על משהו שהוא אפשרי, זה קשה ולא פשוט, אבל זה אפשרי במאמץ אדיר. אבל, אחרי שעושים את המאמץ פעם אחת, זה נהיה יותר קל. ב) אם בעזרת ה' תתחתנו, הרי שיבואו זמנים יותר קשים ונסיונות יותר קשים, הצורה שבה אתם מתנהגים עכשיו בתחום הזה תשפיע עליכם מאוד על כל חיי הנישואין. תדע לך שהניסיון אחרי הנישואין יותר קשה, כי מדובר באשתך ויש תקופות ארוכות שאסור לגעת בה. גם העובדה ש"אשתך" לא שמרה על עצמה לפני החתונה תפריע לך אחרי שתתחתן (למרות שזה היה איתך, זה יפריע לך אחר כך... תמיד תבינו שלא הצלחתם להתמודד). ג) אתם חייבים לקבל החלטה חד משמעית שאתם לא עושים את זה. זו הדרך הכי טובה, פשוט לחתוך. מלבד זאת אתם צריכים למצוא דרכים מעשיות שזה לא יקרה, דהיינו- לא להיות לבד בייחוד, לא להיפגש במקומות שזה יכול לקרות ועוד דברים טכניים כאלה, זה הכי עוזר בעולם- פתרונות טכניים. אז כמה שלבים- שלב ראשון- להפנים כמה זה חמור, לדעת שאתם לא עושים את זה יותר. שלב שני- לקבל החלטה משותפת שזה נגמר ונחתך. שלב שלישי- מבחינה טכנית להפסיק להגיע למצבים שזה יכול להוביל אליהם. זה לא קל, זו מלחמה קשה שכולנו עוברים, אבל כפי שאמרתי כל החיים תתמודדו עם זה ואם עכשיו תיפלו- כל החיים תיפלו. אולי כדאי שתקנה לה את החוברת "נזר" שעוסקת קצת באיסור נגיעה, אולי הפנמת הבעיה תעזור. בהצלחה רבה!
לבן עם דגנים
חלב או לבן שהניחו בו מיני דגן שברכתם 'מזונות', והם מעורבבים עד שברוב הפעמים עולה בכף גם ממיני הדגן, יברך על הכל 'מזונות'. אבל אם אינם מעורבים כל כך, עד שפעמים רבות יאכל לבן או חלב בלא דגן, יברך על הדגן 'מזונות' ועל החלב או הלבן 'שהכל'. בברכה יגאל ללום
שאלה בעניין גינוי
נתחיל מהסוף- ארגון יד לאחים הוא בהחלט בר סמכא לדון ולפרסם מי הוא כת ומי לא. לגבי השאלה הראשונה, יש לעמוד בכללים הרגילים של לשון הרע- האם אתה יודע במפורש וממקור ראשון שהאיש הוא רמאי, האם כוונתך לתועלת, האם יש בכך אכן תועלת שתפרסם. אם יש בכך תועלת של מניעת נפילות מאנשים אחרים, בהחלט יש עניין לפרסם, אולם צריך מאוד להיזהר שלא להגזים,לא למסור פרטים שאינך בטוח בהם שהם אמיתיים וכדומה.
נתחיל מהסוף- ארגון יד לאחים הוא בהחלט בר סמכא לדון ולפרסם מי הוא כת ומי לא. לגבי השאלה הראשונה, יש לעמוד בכללים הרגילים של לשון הרע- האם אתה יודע במפורש וממקור ראשון שהאיש הוא רמאי, האם כוונתך לתועלת, האם יש בכך אכן תועלת שתפרסם. אם יש בכך תועלת של מניעת נפילות מאנשים אחרים, בהחלט יש עניין לפרסם, אולם צריך מאוד להיזהר שלא להגזים,לא למסור פרטים שאינך בטוח בהם שהם אמיתיים וכדומה.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים
