close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אשש בבית עמרם

היינו כחולמיםיט כסליו, תשפא05/12/2020

שיר מקורי חדש - אש בבית עמרם

תגיות:
צילום: אלעד מוקדס
אי שם בימי שיעור ד' בישיבה הגבוהה, הושריתי באחד הערבים עם מנגינה ומילים בהשראת סיפורו המרגש של רב עמרם חסידא, שעצר את עצמו באמצע ריצת היצר אל עליית הגג בביתו בה שוכנו שבויות שנפדו.
קריאתו לעזרה בתחכום - 'נורא בי עמרם' - אש בבית עמרם, הפעילה אזעקת אמת וסירנות האיצו בשכניו-חבריו שהכירו אותו כרב החסיד, ונבהלו למראה שנגלה לעיניהם בו רב עמרם עומד על סולם שעשרה אנשים לא יכלו להזיז אותו בדרכו לעבירה.
רב עמרם השיב שעדיף שיבושו מפניו כאן ולא בעולם הבא. סופו של הסיפור מופלא בהשבעת היצר שיצא ממנו, וכעמוד אש נעמד מולו, אמר לו רב עמרם - אתה אש,

ואני בנאדם, ואני עדיף ממך.

במילים ביקשתי להעביר מהחוויה שצפה בי במפגש הזה, בתוכה גם הערך של פתיחת לב ושיח מול שותפים לדרך וגורמי עזר, גם בנושאים רגישים.

השיר והלחן זכו להופעות רבות מול קהל חם ואוהד בשיעורי אמונה שהעברתי בישיבה התיכונית, תלמידים יקרים ואוהבים, שלהם חב אני המון.
הקלטות פלאפונים ומפגשי בוגרים שביקשו שנשיר אותו שוב, חברו לעיבוד חמוד שהעניק הלל טואטי במבצע סטטוסי שמחת בית השואבה מסוכות, ויצאנו להקלטה.
בדרך העולה מפתח תקווה אל מצפה, במורדת אבו גוש אל עליות ירושלים, עמד רכב באמצע הנתיב האמצעי הסואן. תאונת שרשרת וצליפת שוט ליוו את המסע להקלטה. בחסדי ה' התעצמה חוויית ההודיה על החיים והשלום.

על העיבוד, ההקלטה והניהול המוזיקלי: רון חניה
על הקמנצ'ה והלב החם: איתן דרמון (האמיתי)
עם הסנטור, העוד והדרייב האינסופי: אור חיים סבג
מילים ולחן: אלעד מוקדס

נדחף, פתאום מביא סולם כבד
נסחף, מטפס ועליו לרגע עומד
מביט ביראה למרומים,
צורח, צועק את הקול שבפנים:

'שריפה! אחים, שכנים,
שריפה אצלי, מה אתם ישנים?'
מיהרו, הביאו מים בדליים -
תורה שלמדנו ואהבת חברים.

אש בבית עמרם

'איזו גבורה מול חשש, בושה - אומץ לב'
'לא יכלתי לשתוק, מה אתה מתלהב?'
עדיף לאבד כבוד בחיים, לדבר,
מלאבד חיים בשביל כבוד מזמר!

'אוי לנו!', 'אשריכם! שראיתם אותי
מתמודד, נעזר, זה צדיק אמיתי!
גם אני פה נמצא בשבילכם,
קראו לי ואבוא לעזרתכם'.

אש בבית עמרם

וזו הגמרא המקורית:
"הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו.
בהדי דקא חלפה חדא מנייהו - נפל נהורא באיפומא,
שקליה רב עמרם לדרגא, דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה, סליק ואזיל.
כי מטא לפלגא דרגא - איפשח
רמא קלא: 'נורא בי עמרם'
אתו רבנן, אמרו ליה: 'כסיפתינן'
אמר להו: 'מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי'
אשבעיה דינפק מיניה,
נפק מיניה כי עמודא דנורא,
אמר ליה: 'חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך' ".
קידושין פ"א.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה