close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אל תתפוס אותי במילה...

הרב שי פירוןיח אב, תשסד05/08/2004

מהותו של לשון הרע וניזקו, במאמר חדש של הרב פירון. האם באמת יש מקום "לא לתפוס על המילה"?

דינם של עדים זוממים מלמדנו על תקדים משפטי יחודי: "ועשיתם לו כאשר זמם – כאשר זמם ולא כאשר עשה". כלומר – עצם המחשבה, עצם הכוונה להרע לחברו מהווה איסור חמור.

אחד ההבדלים בין דברות ראשונות לשניות הוא בכך שבדברות  השניות מצורפות כולן

ליריעה אחת שלמה על ידי וי"ו החיבור. חיבורם של כל האיסורים הללו לכדי מסכת אחת שלמה מבטיחים את דמותה של החברה כמקום המאפשר לפתח את חיי היחיד והיחד. שתי הדברות האחרונות: "לא תענה ברעך" ו"לא תחמוד" עוסקות בציווי על המחשבה ולא על המעשה. יש בכך ביטוי שתיקונה של החברה לא יתחיל מכינונה של מערכת משפטית מקיפה, ממשטרה יעילה או מכל מסגרת האוכפת את הכללים החברתיים על כלל האזרחים. מחשבה טובה וזכה היא זו המשפיעה יותר מכל על דמותה של החברה. הרש"ר הירש מרחיב כיוון זה באומרו: "רק דין זה שנמסר לשמים יבטיח את חיי החברה מן הפשע, כי לא יושג בטחון לחברה על ידי שופטים ושוטרים אלא על ידי יושר לב אזרחיה היראים מפני האלוקים".

 

מחד, למדנו מה רבה חשיבותה של המילה המדוברת. ידועים דברי האונקלוס על הפסוק: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" – "לרוח ממללא". כל יחודו ויתרונו של האדם על פני הבהמה בא לידי ביטוי  בכשרון הדיבור שהוטבע בו. לא בכדי בכתבי רבותינו הראשונים נקרא האדם: "מדבר". 

מאידך - פרשיות רבות בתורה ובנביאים, חז"ל בדרשותיהם והאחרונים בחידושיהם מפגישים אותנו עם תוצאותיה החמורות של המילה. מאז תיאור חטאו של יוסף ("ויבא יוסף את  דבתם"), חטא המרגלים ("ויוציאו דבת הארץ") ומעשיה של מרים ("ותדבר מרים").

 

רש"י דרש את סמיכות הפרשיות באומרו: "לפי שלקתה על עסקי דיבה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר". התורה מדגישה את חשיבות הדיבור ומקומו אצלנו בצוותה אותנו: "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כד', ט').

אף שהיה ניתן לראות בדברים אלה מעין הדרכה כללית הרמב"ן מדגיש את תוקף ועוצמת הדברים:

 

"והיא אזהרה מלדבר לשון הרע, יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה... ומכאן נראה שרבותינו יעשו אותה מצוה, לא ספור ועצה בלבד להנצל מן הנגעים. ואיך יתכן שלשון הרע שהוא שקול כשפיכות דמים לא תהיה בו בתורה לא תעשה גמור או לאו הבא מכלל עשה, אבל בכתוב הזה אזהרה גדולה בו, להמנע ממנו בין בגלוי בין בסתר בין במתכוין להזיק ולהבזות בין שאין מתכוין להזיק כלל. וזו מצוה מכלל תרי"ג מצוות".

 

לא פעם אנו מנסים להקל ראש באיסורי לשון הרע באומרנו שהנסיבות, הלחצים והאירועים השונים הביאו את האדם לדבר לשון הרע. "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כד', ט'). למרות שהייתם בדרך, למרות המציאות הלא נורמאלית  בה חייתם, אין להקל ראש באיסורי לשון הרע.

 

זכרון מעשיה של מרים לא משפיעה רק על דיני לשון הרע במובנם המשפטי אלא משליכה על בנינה של החברה, על דרכי התנהלותה ומערכות היחסים שבין חלקיה השונים.

 

לשון הרע ועדות שקר פוגעים באדם עצמו יותר ממה שהם פוגעים בזולתו. התורה מדגישה את הציווי "זכור" בשלש מצוות שונות: "זכור את יום השבת", זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" ו"זכור את אשר עשה לך עמלק". שלשה ענינים צריכים ללוות את תודעת האדם מישראל בכל יום ויום: מערכת יחסיו עם אלוקיו ("זכור...שבת"), מערכת יחסיו עם עצמו ומתוך כך עם חברתו ("זכור..למרים") ומערכת היחסים של האדם עם עמו וארצו. בקידוש של ליל שבת יכול האדם להתרומם למדרגת עדות על בריאת שמים וארץ וברגעי שפל עלול הוא להעיד עדות שקר בחברו. שמירת הלשון היא תעודת ביטוח לקיומם של היחיד והחברה.

לכן המנעו מלומר: "אל תתפסו אותי על המילה"...

 

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה