close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

שחור או לבן

יעקב כהן/ חברים מקשיביםיד אב, תשסד01/08/2004

קרה לכם פעם שרציתם מאוד "לרדת" על תפיסת עולם מסוימת, ולא ידעתם איך? או שאפילו לא הכרתם אותה לעומק, אבל ממש לא אהבתם אותה, והייתם חייבים "לקעקע אותה"? ממאמר כפרני שפורסם ברשת ניתן ללמוד על כמה דרכים לעשות זאת...

ייייייייקרה לכם פעם שרציתם מאוד "לרדת" על תפיסת עולם מסוימת, ולא ידעתם איך? או שאפילו לא הכרתם אותה לעומק, אבל ממש לא אהבתם אותה, והייתם חייבים "לקעקע אותה"?

במאמר זה נלמד על כמה וכמה שיטות לעשות זאת, וזאת דרך ניתוח מאמר שהתפרסם באחד מאתרי הכפירה ברשת. נדמה כי יש בו את כל השיטות האפשריות לכך – שילוב של רדידות, תפיסה ילדותית של כל דבר הגובלת


בטיפשות – אבל מוסתרת היטב בחריפות לשונית, חוסר יושר ועוד. שיטות אלו המשולבות זו בזו, חברו יחד כדי "לקעקע את תפיסת האמונה", ויוצרות אוירה של "מט", בעוד שאם מתבוננים בכך מעט, מגלים שזהו מט עצמי.

כאן יש להקדים הקדמה חשובה. דרכנו הכללית ביחס לכפירה היא "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". לנגד עינינו עומדים דברי הרב קוק "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה. אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה".

דרך זו – היא הדרך המרכזית והעיקרית. יחד עם זאת, בטווח הקצר אתרי הכפירה מחוללים נזקים. המאמר אותו ננתח הופנה אלינו על ידי נערה שנתקלה בו באינטרנט, שלא ידעה כיצד להתמודד איתו, ויש להניח שהיא אינה היחידה. הסיבה המרכזית לכך היא שככל שהתוכן במאמרים אלו ריק יותר, כך הוא עטוף ביותר מילים מרשימות ומפוצצות, שקצת מקשות על תשומת הלב לרדידותו.

על כן נשתדל להראות פעם אחת ולתמיד, בצורה יסודית, את רמתם המחשבתית של אתרי הכפירה. לא נוכל במסגרת זו לעסוק בכל השאלות שמעלה הכותב, כל שאלותיו אינן חדשות ויש עליהן התייחסויות רבות באתר, ולכן נתמקד בעיקר בניתוח רמת החשיבה האינטלקטואלית של המאמר, כך שיהיה ברור לכל מי שמחפש חשיבה ישרה שאתרי הכפירה אינם הכתובת לכך.

נתחיל.

ניתוח המאמר

 א) מחשבה רדודה

הרדידות היא המאפיין המרכזי של המאמר. נדגים זאת בנתיים על ידי קטע אחד, שמהווה את אחד השיאים לכך.

הדתיים עצמם מודים שהם טועים. קחו כל אדם דתי בעולם, בדקו לאיזו דת ואיזה פלג בה הוא משתייך, ושאלו אותו לגבי כל הפלגים והדתות האחרים. הוא יגיד לכם שכל השאר טועים, בצורה זו או אחרת, ואילו הוא צודק. מדוע שעדותו של אחד מהם תהיה עדיפה על עדותם של האחרים?

נמשיך צעד נוסף לפי הלך החשיבה הזה.

כמעט כל האנושות, בין המאמינים באלוקים ובין שאינם מאמינים, אוהבים לחיות. אמנם, יש ביניהם ויכוחים הרי גורל על השאלה מהם החיים האמיתיים, איך ממלאים אותם נכון. ועכשיו, שימו לב לטענה הבאה. האנשים שאוהבים לחיות עצמם מודים שהם טועים. תשאלו כל אדם שאוהב לחיות בעולם, בדקו לאיזו דרך חיים הוא משתייך, ושאלו אותו לגבי דרכי החיים האחרות. הוא יגיד לכם שכל השאר טועים, בצורה זו או אחרת, ואילו הוא צודק. מדוע שדעתו של אחד מהם תהיה עדיפה על דעתם של האחרים?

זהו הלך חשיבה שאפילו המילה "רדוד" לא תואמת אותו, הוא מתאים פשוט לכל אדם שמפחד מבירור האמת ומחפש תירוצים לא לברר אותה. רק באתר הזה מוכרות לי כמה וכמה תשובות העוסקות במישרין עם השאלה מדוע אין בכלל דמיון בין הדת היהודית ל"דתות" אחרות. למשל:

על הנצרות ועל זרמים ביהדות: http://www.kipa.co.i4l/noar/n_ask_show.asp?id=42638
יהדות, נצרות ואיסלאם– איך אפשר לדעת מי צודק? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=106

ברדידות החשיבה שבמאמר עוד ניפגש בכל שלב ושלב בהמשך הניתוח.

ב) הכותב עצמו יודע שטענותיו הן הבל

היה מקום לחשוב שהרדידות במאמר נובעת מטיפשות. אולם מסתבר כי הכותב עצמו יודע שטענותיו "לא תקפות לוגית" (כלשונו)! נשים לב:

במשך דורות רבים עסקו טובי הפילוסופים בניסיון למצוא את תמונת העולם המושלמת, שאינה מותירה מקום לכל אי וודאות. רובם נזקקו לשם כך להגדרת כוח ראשוני כלשהו שיצר את היקום, "כתב" את חוקי הטבע ומשמר את תקפותם ו/או את קיום היקום. לכוח הראשוני הזה הם קראו, מחוסר שם טוב יותר, "אלוהים", אך הוא גם זכה לשם "אלוהי הפילוסופים". ההבדל בינו לבין האל הדתי הוא, שאלוהי הפילוסופים הוא מופשט לחלוטין; אין לו שום כוונה, מודעות, מטרה או רצון; הוא אינו מתערב בחיי בני אדם בשום צורה. קיומו אינו מוכיח קיום נשמות או גיהינום וגן עדן, ובוודאי שאין צורך לסגוד לו.

 מחזירים בתשובה, כמו גם דתיים מן השורה, מתמצאים היטב בטיעונים אלו ומשתמשים בהם כהוכחות לכך שאכן אלוהים - כפי שהם רואים אותו - קיים. זוהי אחיזת עיניים, משתי סיבות. אחת, הפילוסופים האלו היו רובם ככולם נוצרים, כך שאם משתמשים בהוכחות שלהם, אמורים להגיע גם לדרך החיים שלהם ומשום מה זה נעלם בתהליך השכנוע.

הכותב טוען שאם משתמשים בהוכחות של הפילוסופים לקיומו של אלוקים, אמורים להגיע גם לדרך החיים שלהם. השאלה מתבקשת - וכי אם אני מקבל רעיון אחד שאומר מישהו אני בהכרח אמור לקבל את כל דרך חייו, שלא נובעת מאותו רעיון? עכשיו נשים לב לפסקה הבאה, בו הכותב משתמש בדיוק בהיגיון זה, שסותר את דבריו בפסקה הקודמת!

הסיבה השניה היא שזה לא תקף לוגית. לדוגמא:

א': אף פעם לא הייתי באוסטרליה

ב': אז אני אומר לך שיש באוסטרליה יצורים בעלי כיס שקופצים ומדברים בשפת הזולו

ג':  הייתי באוסטרליה ואכן ראיתי יצורים בעלי כיס שקופצים

ב': זה מוכיח ל-א' שאני צודק בכל מה שאמרתי.

גם אם יש באוסטרליה יצורים בעלי כיס שקופצים, זה לא אומר שהם מדברים בשפת הזולו. ב' פשוט לקח הוכחה לחלק מהטיעונים שלו והפך אותה בלי כל הצדקה להוכחה לכל הטיעונים שלו. גם אם הפילוסופים היו מצליחים להוכיח שיש אלוהים, והם לא הצליחו, זה לא אומר שמדובר באלוהים כמו שהדתיים מאמינים בו. חוץ מנושא הבריאה של היקום ומהשם המשותף, אין כל קשר בין השניים.

הכותב טוען כאן שהוכחה לקיומו של אלוקים אינה מוכיחה את שאר ענייני האמונה!!! אז למה לפני כן הוא קבע שמי שמקבל את הוכחות הפילוסופים אמור לקבל גם את כל דרכה של הנצרות, עד כדי כך שמי שלא מקבל את כל דרך הנצרות הוא "מאחז עיניים"??? (אגב, למען הדיוק הפילוסופים חיו שנים רבות לפני הנצרות). נדמה כי יש בכך כדי ללמד מי כאן מאחז עיניים.

אז עכשיו למדנו, שהרמה השטחית של המאמר הזה לא נובעת מטיפשות – כי אנחנו רואים שהכותב עצמו מסביר למה מה שהוא כתב בפסקה הקודמת "לא תקף לוגית" - אלא ממשהו אחר, אולי צורך לעטוף את התוכן הריק במילים מרשימות. חוסר יושר ודאי יש כאן, ונדון בכך בסעיף ו'.

לעצם הטענה השניה של הכותב - אם הוא היה מתמצא "טיפה" בתפיסת האמונה אותה הוא בא לקעקע, כדבריו, הוא היה אמור לדעת שהאמונה היהודית אכן אינה מסתכמת רק בהוכחות הפילוסופים על קיומו של אלוקים. אולי הוא כן מכיר את עולם האמונה, אבל זוהי חלק משיטת העבודה שלו – להציג את עולם האמונה בצורה שטחית, כדי שיהיה לו מה לקעקע...

בהמחשה נוספת לכך שכותב המאמר יודע שהוא כותב בצורה שקרית ניפגש גם בפסקה הבאה.

ג) חוסר התמצאות במה שבאים לסתור

בתחילת המאמר מתיימר הכותב "לקעקע את תפיסת העולם" של האדם המאמין. הבעיה היא שלאורך המאמר כולו הוא מוכיח הבנה מאוד רדודה ושטחית של האמונה עצמה, וממילא זה הופך את המשימה לקעקע אותה לבלתי אפשרית. המחשה לכך ניתן למצוא בפסקה הקודמת שצוטטה מהמאמר; כאן נוסיף דוגמאות נוספות.

הלאה. העמדה בניסיון. לעתים רוע המגיע משמיים (בכל צורה שהיא) מפורש כהעמדת הסובל/ת בניסיון (לדוגמא אברהם אבינו במעמד עקדת יצחק). מה פירוש? אלוהים רוצה לראות אם אמונתו של האדם חזקה גם כשהוא במשבר. נו, באמת. האם אלוהים בכבודו ובעצמו, בוחן כליות ולב, זה שהצפין בתורה את כל האירועים בהיסטוריה ובעתיד, צריך להעביר לאנשים מבחנים כדי לדעת כמה הם יקבלו?! זה מגוחך.

כמובן, בכל מקום בו מתייחסים חכמים לנושא הניסיון ברור להם שמטרת הניסיון אינה סתם "סקרנות". מאמר מקיף ונרחב המלא במקורות שמטרת כולם היא להעמיק ולהתבונן ולא להישאר שטחיים נמצא למשל בחוברת "מאבני המקום" כרך י"א, עמוד 171.

והנה שוב מתברר, כי הכותב עצמו מודע לשקר שבדבריו - הוא מודע היטב לכך שמטרת הניסיון לפי היהדות אינה סיפוק מידע גרידא – תופעה עליה עמדנו בפסקה הקודמת. הכותב ממשיך:

האם הוא עושה זאת כדי לחזק את אמונתו של האדם, כמו שנותנים זריקה כואבת כדי לחזק את המערכת החיסונית? גם זה לא יעלה על הדעת, משום שבכך אלוהים מתערב בחופש הרצון שהוא עצמו נתן לנו ושולל אותו מאתנו (האמונה צריכה לבוא מבפנים, לא בכוח מבחוץ; תשאלו כל אדם דתי). כל ניסיון להסביר את הרוע האלוהי כדבר שהוא לטובתנו נידון לכישלון במסגרת ההסתכלות הדתית עצמה.

ואם נתייחס לעצם פסקה זו, הרי שהיא שוב מוכיחה את רדידות המחשבה שבה מצטיין המאמר. לדבריו, כשאדם עומד בניסיון, כמו עקדת יצחק שהזכיר הכותב, זה נקרא שהאמונה באה "בכוח מבחוץ"... (כמובן, הקב"ה מציב לפני האדם התמודדויות, הזדמנויות לקפיצת מדרגה, והאדם הוא זה שבוחר אם לעמוד בהם).

נצטט קטע נוסף מתוך המאמר:

הפרדוקס הבא נוגע לחומרניות ורוחניות. אנו שומעים המון על הצורך ברוחניות, על הנשמה שלנו, על הנפש, על השחיתות שבחומרניות, על הבלי העולם הזה ועוד. עבודת אלילים היא מוקצית בצורה חמורה ביותר. "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". אך מה אנו מגלים בדרך החיים החרדית? עבודת אלילים. ישנם חפצים קדושים. תפילין, מזוזות, ספרי תורה. כמו כל אליל מפוסל בעולם העתיק, יש לשמור עליהם מנזק ולהתייחס אליהם בכבוד, פן יקרה לנו דבר נורא.

לכותב יש שתי טעויות בהצגת עמדת היהדות, ומטעויות אלה נובעת "הסתירה" שהוא מצא. ראשית, היהדות אינה נגד חומריות אלא נגד שקיעה בחומריות. לחומר יש תפקיד נפלא להצטרף אל הנשמה. שנית, אין קשר בין עניין זה לבין איסור עבודת אלילים. עבודת אלילים היא עניין אחר לגמרי, לא לייחס כוח עצמי לחפצים אלא לזכור שהכל בא מהקב"ה, ואז גם החומר הוא כלי להעברת הקדושה האלוקית, כלי שעוזר לנו להתחבר עם אבינו שבשמים. רק ליצן יכול להתיימר לקעקע משהו שהוא לא מבין בו דבר וחצי דבר.

הפסקה האחרונה מהמאמר מובילה אותנו גם לחיסרון הבא שלו – תפיסת עולם של 'שחור או לבן'.

ד) תפיסת עולם ילדותית

במאמר ניתן לזהות כמה וכמה מאפיינים של תפיסת עולם ילדותית, מלבד החשיבה השטחית הכללית עליה כבר עמדנו למעלה. נציג כאן שנים מהם.

1) תפיסת עולם 'שחור או לבן'

נשים לב:

חוסר עקביות, לדעתי, הוא הפגם הבולט ביותר בדרך החשיבה הדתית. הבעיה היא שכדי לזהותו צריך לשמוע הרבה טיעונים דתיים ולזכור את כולם להשוואה מאוחר יותר, וזה קשה.

מעיון במאמר מתברר, כי "חוסר העקביות" עליה מצביע הכותב נובעת מתפיסת עולם שרואה את העולם כ"שחור או לבן".

בדוגמא אחת לכך כבר נפגשנו בפסקה הקודמת שצוטטה מהמאמר, בעניין החומריות והרוחניות. הכותב טען שם שמצד אחד היהדות היא נגד עבודה זרה, ומצד אחד יש בה חפצים קדושים – וזהו "פרדוקס". אם הוא היה מעלה על דעתו שהעולם אינו שחור-לבן, הוא היה יכול לחשוב לבד על התשובה, שעבודה זרה פירושה לא לייחס כח עצמי לחומר, אבל כשאנו מדברים חפצים קדושים – מדובר בקדושה שבאה מהקב"ה, וכל עניינה הוא לחבר אותנו אליו. 

נתבונן בדוגמא נוספת.
דוגמאות לסתירות כאלה הן נפוצות מאד. והרי כמה נבחרות.

שאלה 1 : למדע המודרני יש את כל התשובות, למה צריך להניח כיום קיום אלוהים?

תשובה: נהפוך הוא, בתורה ובחז"ל ידעו את כל המדע כבר לפני אלפיים שנה.

שאלה 2 : התורה היא בסך הכל סיפורים חסרי בסיס, לא?

תשובה: המדע מוכיח כיום דברים שהיו ידועים בתנ"ך כבר לפני המון זמן.

הסתירה: במבט ראשון נראה ששתי התשובות הן בעצם אותו דבר, אך למעשה הן מובילות למבוי סתום. בתשובה הראשונה התייחסו לכל המדע המודרני כגילוי-מחדש של מה שכבר היה ידוע, ואילו בתשובה השנייה השתמשו בו כאסמכתא לדברי התורה. כלומר: 1. כל המדע כבר נמצא בתורה 2. המדע מאשש את דברי התורה - מכאן נובע שהתורה מאששת את דברי התורה! והואיל ואין סיבה לתת אמון במי שמשבח ומהלל את עצמו, כל ההתייחסות הזו למדע היא מופרכת מעיקרה. רוב הזמן המחזירים בתשובה מדברים על המדע בזלזול. זה נפוץ מאד - עד שפתאום הם נזקקים לו כדי להוכיח איזו נקודה. חוסר עקביות.

מלבד העובדה שהכותב הציג בצורה מאוד שטחית ולקויה את התשובות שהוא הביא, אז גם לפי הצורה שבה הציג את הדברים, הטעות שלו היא שהוא מתייחס ל"תורה" כאל מקשה אחת, ול"מדע" כאל מקשה אחת. "המדע מאשש את דברי התורה" פירושו שגם אם לא מאמינים בתורה, אפשר "להיפתח" אליה דרך המדע, להבין שהיא לא "סתם סיפורים חסרי בסיס", כי לסיפורים שונים התגלו גם אסמכתאות מדעיות (למשל, עשרת המכות שסופר עליהם באחד הפפירוסים שנמצאו במצרים). זה לא בסיס האמונה, אבל זה מעכב מחסומים מלהיפתח אליה. כמובן, התורה זה לא רק סיפורים, וגם המדע אינו רק סיפורים. אחרי שלאדם נפתח פתח לתורה דרך המדע, והוא ראה שאין בה "סתם סיפורים חסרי בסיס", הוא מגלה שעניינים שונים שהמדע מגלה כתובים כבר בדברי חכמים. כאן לא מדובר על סיפורי התורה אלא על תגליות מדעיות. מה הסתירה פה?

אם זה נקרא מבוי סתום, אז זו עוד המחשה לכך שהרדידות היא "הפגם הבולט בדרך החשיבה" של כותב המאמר.

ודוגמא אחרונה:

טוב, רק עוד נקודה לסיום. פרד"ס. פשט, דרש, רמז, סוד: ארבע דרכים שונות לפרש את הטקסט המקראי. תשאלו שאלה והתשובה יכולה לבוא מכל אחת מהשיטות האלה. זה מבטיח שתהיה תשובה לכל דבר, ויתרה מזאת: אם תמצאו סתירה בין תשובות, יגידו לכם שזה בגלל שהתשובות הן בכלל לא מאותה רמת הסתכלות. איזה תירוץ עלוב. שיגידו פשוט שהם לא עקביים ונסגור עניין.

מסתבר שלדעת הכותב העולם הוא כל כך חד-מימדי, כתפיסת עולמו של ילד קטן, הרואה במשפט שעל כל דבר יש כמה רמות של הסתכלות – "תירוץ עלוב".

2) מה שלא רואים – לא קיים

כך פותח המאמר:

לשאול אדם חילוני אמיתי איך הוא יודע שאין אלוהים, זה כמו לשאול אותו איך הוא יודע שאין מאחוריו דוב קוטב ששותה מיץ תפוזים עם קש. התשובה שתקבלו בשני המקרים הן דומות: אין שום סיבה שהוא יהיה שם, ולא רק זאת, אלא שהעולם יהפוך למסובך ולא-מובן הרבה יותר אם יתברר שהוא אכן נמצא שם.

תשאלו אדם דתי מה ההסתברות, לדעתו, לקיום ארנב בעל אינטליגנציה של בן אדם. מן הסתם תקבלו מספר נמוך מאד. עכשיו תשאלו אותו מה ההסתברות לקיום ארנב ללא גוף ("ארנב אסטראלי", בלשון המיסטיקה). כנראה שהתשובה תהיה אפס. לסיום תשאלו, מה ההסתברות לקיומה של ישות שלא רק שאין לה גוף, גם יש לה אינטליגנציה אינסופית, היא יכולה לצפות בכל חלקיק ביקום בבת אחת, מחשבת לכל יצור אנושי בזמן אמת את סך המעשים שלו לטוב ולרע לפי סטנדרטים שהיא עצמה קבעה ושולחת את הקיום הלא חומרי שלו לאחר מותו, בהתאם, למקומות שלא נצפו מעולם של אושר או של סבל נצחיים. פתאום תגלו שלא רק שישות כזו קיימת "בוודאות", אפילו יש לה שם. אלוהים.

חוסר ההיגיון המצטבר בשלוש התשובות האלה אמור להכות בתדהמה מוחלטת כל בן אדם חושב. אמור.

דברי הכותב כאן מזכירים מאוד צורת חשיבה של תינוק שנולד. כידוע, עד שתינוק מתבגר קצת, הכל נראה לו ברור מאליו. מעולם הוא לא נתן את דעתו על כך שמישהו ייצר את המיטה שלו, למשל, וזה נשמע לו רעיון מופרך מהמציאות, הרי הוא לא רואה את אותו מישהו בעיניים ולמה לו לחשוב שהוא קיים? רק כשהוא מתבגר הוא מבין שדברים אינם נוצרים מאליהם...

הסבירות שהעולם המורכב והמתוחכם שאנו רואים לנגד עינינו לא נוצר מעצמו, דומה לדעתו של הכותב הנכבד לסבירות לקיומו של ארנב ללא גוף עם אינטלגנציה של בן אדם. כנראה שיש דברים שגם אנשים מבוגרים נשארו ביחס אליהם עם תפיסה של תינוק...

אם הכותב היה מעלה את העניין לפחות לדיון, רק אומר שלדעתו יש סיכוי סביר שהעולם בכל זאת נוצר במקרה – ניחא. היינו אומרים שהוא אדם רציני אלא שהוא טועה, קורה. הבעיה היא שהוא פשוט לא מתייחס – כדבריו, הסבירות שהעולם לא נוצר במקרה היא אותה סבירות שיש מאחורינו דוב קוטב ששותה מיץ תפוזים עם קש מאחורינו... זה פשוט לא רציני לעבוד כך.

מהערה שכתב הכותב ניתן ללמוד עוד על תפיסת העולם הילדותית שהוא מציג:

הערה לפילוסופים בפרוטה, שיעזו להגיד שארנב כולל מעצם הגדרתו גוף ואילו ישות סתם לא: איך אתם יודעים שארנב כולל מעצם הגדרתו גוף? זה לא כתוב במילון ולא באנציקלופדיה. וכאילו שקיום ללא גוף חומרי הוא דבר אפשרי ומובן מאליו! איפה לעזאזל התנסיתם בכגון-זה?

הכותב טוען כאן "כאילו קיום ללא גוף חומרי הוא דבר אפשרי ומובן מאליו!" כשאדם נפגש עם משהו חדש הוא באופן טבעי נוטה לחשוב ולפרש אותם על פי מה דברים שהוא כבר נפגש איתם עד היום, אבל אם זה לא הולך בצורה חלקה, הוא ינסה להתבונן יותר ואז יבין שיש כאן דבר חדש שהוא לא מכיר עדיין, ואז הוא מוסיף את הדבר החדש למאגר הידע שלו. למשל בעת שהמריא המטוס הראשון באויר ודאי היו אנשים שהביטו ובתחילה אמרו שזה לא הגיוני והם לא מאמינים, כמו שלא יתכן שיש ארנב אינטליגנטי ללא גוף. ילד קטן לעומת זאת יכול להישאר במחשבה הראשונית ולומר - מה שלא הכרתי עד היום לא קיים וזהו. נקודה. הוא לא ישאל את עצמו: "רגע, אבל סוף סוף צריך להסביר את התגלית החדשה, איך אפשר לפרש אותה?", הוא פשוט יתעלם מהשאלות ויאמר "זה לא קיים". כך גם לגבי ההתבוננות על מציאות אלוקים. אדם לא אחראי מרשה לעצמו להתעקש להמציא את התאוריות המוזרות ביותר, למשל ביחס לשאלה איך נוצר עולם כל- כך מופלא ללא בורא, העיקר שהוא לא יצטרך להניח על קיומו של דבר שהוא עדיין לא מכיר. אם עד היום הוא לא ראה יצור ללא גוף, אז כנראה גם לא קיים דבר כזה.

אגב, גם בתוך העולם שבו אנו מכירים לא הכל "בעל גוף", כמו למשל הרצונות והרגשות, שהם למעשה הכוחות החזקים ביותר המניעים את עולמינו.

ה) חריפות לשונית שמסתירה את התוכן הריק

כל מרכיבי הרדידות עליהם עמדנו למעלה הינם המתכון הטוב ביותר לכתיבת מאמר שנראה מרשים מאוד בצורה חיצונית, כי ככל שמציגים את האמונה בצורה רדודה יותר, קל יותר "לרדת" עליה. ככל שחושבים בצורה של ילד קטן, שבשבילו העולם הוא 'שחור או לבן', קל למצוא סתירות בכל דבר, ולהציג אותן בצורה מוקצנת. בחריפות לשונית זו יש המחשה מצוינת לדברי חז"ל "איסתרא בלגינא – קיש קיש קריא", כלומר דוקא כלי ריק שיש בו מטבע אחד מרעיש הרבה יותר מכלי מלא.

החריפות הלשונית מאפיינת את המאמר כולו, וכאן נציין דוגמא אחת נוספת מתחילת המאמר:
למעשה, ישנם אנשים שמצדיקים את העמדה הזו ואף מעיזים לדבר בשמה של הישות הזו ולהחליט בשביל אחרים מה טוב ומה רע. בנוסף, לאנשים אלו יש את החוצפה לבוא ולומר שמי שטוען שישות זו לא קיימת, חייב להוכיח את טענתו. דמיינו שאתם באים לסרט ושום דבר לא מוקרן על המסך. אתם רצים בכעס לקופה ודורשים את הכסף בחזרה. "לא היה שום סרט!" אתם קובלים. ומה עונה הקופאי/ת? "תוכיחו". דרישה כזו עלולה להוביל בקלות לאלימות פיסית, אפילו בארץ ידידותית ומסבירת-פנים כישראל. לעומת זאת כשאדם דתי מבקש להוכיח שאין אלוהים, מתייחסים אליו בכובד ראש. בסיבות לכך אדון אחר כך.

כאן הכותב פשוט מעליל על אנשי האמונה עלילה, מכניס בפיהם טענה שהם לא אמרו וזה ישמש לו דלק לעוד כמה פסקאות. יתכן, שהכותב שמע פעם אדם מאמין שאחרי שהסביר למה הוא מאמין הוא הטיל את חובת ההוכחה על הצד השני, ואז החליט להוציא דברים מהקשרם. כל מה שנכתב מכאן ואילך נכתב כנגד אותה טענה דמיונית שהמציא הכותב, וניתן ללמוד מדברים אלו הרבה על כתיבה בסגנון רהוט ומוחץ, אבל לא יותר.  

    מי חייב להוכיח, זה שאומר שאין או זה שאומר שיש? דמיינו טיפוס בעל מראה מפוקפק  שנתפס על ידי שוטר. "אני עוצר אותך באשמת החזקת סמים קשים", אומר השוטר. האם הטיפוס חייב להוכיח שאין לו סמים, או שהשוטר חייב להוכיח שכן יש לו? ברור שהשוטר הוא הנושא בנטל ההוכחה. לפעמים המצב הזה לא כל כך ברור. נגיד שני אנשים בחדר ואחד מהם אומר "אני לבדי בחדר". האם הוא צריך להוכיח שהוא לבד, או שמא השני צריך להוכיח שהוא קיים? לכאורה הראשון אמור להוכיח, כיוון שיש עדויות לקיומו של השני - למשל הגוף שלו, הקול שלו האומר בחוסר-אמון "אתה מוכן לחזור על זה?" וכן הלאה. למעשה, עצם העדויות האלה הן הוכחות לצד של ה"יש". הן אלו המשמשות כהוכחות לקיומו של השני והשני יכול להשתמש בהן לצורך כך. כלומר השני, זה שאומר ש"יש עוד מישהו בחדר", הוא זה שמוטלת עליו חובת ההוכחה. למזלו, במקרה זה לא צפויים לו קשיים מרובים.

    המצב הפשוט יותר הוא לעולם חוסר קיומו של משהו. אם אין ג'ירפות מיניאטוריות שמתרוצצות על השולחן שלפני, אף אחד לא צריך לתת על כך דין וחשבון. לכן זה שמנסה לסבך את המצב ולהוסיף לו עצמים ו/או ישויות הוא זה החייב גם לתת הסברים. טיב ההסברים ותקפותם הלוגית הם עניין לפילוסופיה מטאפיזית, אך לא ניכנס לזה כאן. נגיד רק שאם העיניים שלכם אומרות שיש לפניכם תהום, זו תהיה עדות מספקת כדי לא לצעוד קדימה. 

    עכשיו מן הסתם יקום המתפלסף התורן וישאל: "אז אם תקום מחר בבוקר וכל הקבצים במחשב שלך ייעלמו פתאום - האם גם אז זה יהיה מצב טבעי וללא צורך בהוכחה? ולא תשאל שום שאלות?" והתשובה היא כמובן להפסיק להיות חמורים. לא דיברתי על הפסקת קיום - דיברתי על אי קיום מלכתחילה. הסכמנו, אם כן (אני מקווה), שמכל בחינה הגיונית זה שטוען שאין אלוהים לא מוטלת עליו כל חובת הוכחה, אלא רק על זה הטוען שיש אלוהים. אז למה בכל זאת כמעט בכל ויכוח בנושאי דת, אנשים דתיים שואלים איך החילונים "יודעים" שאין אלוהים, ולמה החילונים מתייחסים אל השאלה הזו ברצינות?

    פשוט מאד. זה מפני שההצהרה "אני לא צריך להוכיח את העמדה שלי" נשמעת כמו התחמקות עלובה. כל אידיוט יכול להגיד את זה. חילוני הדבק בעמדה שהצגתי זה עתה ייראה בעיני עצמו מגוחך במידת מה, אם יציג אותה. באת לשכנע את זה העומד מולך, לא? באת לקעקע את יסודות עולמו? אז יאללה, תפסיק "להתחמק" ותן טיעונים "לעניין"! אז לאור ההסתייגות שהבעתי, שלפיה נטל ההוכחה הוא על האדם הדתי ורק עליו, אני מציע כמה טיעונים מעניינים שיכולים לשמש סיבות לאי-אמונה, וגם אם לא - הם לבטח יעוררו שיחה מעניינת מאד.

ו. חוסר יושר

שיטות הפעולה של הכותב אינן רק שיטות חשיבה לקויות; הן מצביעות על חוסר יושר, על רצון לשכנע אנשים בדרכים שהכותב עצמו יודע שהן לא נכונות, כפי שראינו בסעיף ב'.

המחשה נוספת לחוסר היושר היא בכך שהוא מציג את עמדת היהדות בצורה רדודה ואף שקרית. גם כאן, לא מדובר בחוסר ידע מצד הכותב, אלא בהצגת דברים שקרית בכוונה תחילה, כפי שראינו באמצע סעיף ג'.

נוסיף כאן עוד דוגמא לחוסר היושר.

     שימוש בטיעון הרוע לובש בדרך כלל את הצורה הבאה: החילוני יגיד "אם אלוהים כל-כך טוב, אז למה יש רוע בעולם?" ואז הדתי יענה לו "כי אלוהים נתן לנו בחירה חופשית ואנשים בוחרים ברע", ובזה זה ייגמר.

לא ניכנס כרגע לדיון בעצם דברי הכותב, שכתב בצורה מאוד שטחית את עמדת היהדות. על נושא הרע בעולם יש תשובות רבות באתר, וכעת נתבונן בהמשך דבריו:

אבל יש בטיעון הזה הרבה יותר, משום שרוע לא בא רק מידי אדם, ועובדה זו היא בסתירה גמורה לתפיסה הדתית לפיה אלוהים הוא הטוב בהתגלמותו. תסתכלו בספר איוב. הבנאדם היה אחלה, עשה כל מה שאלוהים אמר לו ובלי לשאול שאלות ("תם וישר וירא אלהים וסר מרע" איוב א' א'). ומה קורה לו? כיסחו לו את כל הילדים והצאן, וגנבו לו את הבקר, האתונות והגמלים, וכאילו זה לא מספיק, הפילו עליו גם שחין. חלק מזה עשו לו בני אדם, אמנם, אבל שימו לב: "אש אלהים נפלה מן-השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם" (פסוק ט"ז) וגם "רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו" (י"ט). מי אחראי למחדל? אלוהים כמובן, בעידוד השטן. זה כתוב במפורש בספר. לא היה כאן כוח טבע מקרי; הייתה כאן כוונה ברורה לפגוע באדם מסוים. זה סותם את הגולל על הטיעון "רוע בא רק מבחירה של בני אדם"!

  נתאר לעצמנו אדם שכותב ספר, ובתוך הספר הוא מכניס גם פרק שבו שני חלקים. החלק הראשון – שאלה שניתן לשאול על הדרך שלו, אותה הוא מציג בהגינות ובשיא העוצמה, ובחלק השני – תשובה לשאלה. בא מישהו, וטוען שהוא מצא הוכחה מוחצת, "שסותמת את הגולל" נגד מחבר הספר. כבר ניחשתם – הוא שולף את החלק הראשון של אותו פרק... הוא מתעלם לחלוטין מההקשר, מהעובדה שמחבר הספר כתב שם בכוונה את החלק הזה, כדי שידעו שהוא לא מתעלם מהשאלה ואפילו יודע להציג אותה בצורה הכי חריפה שיכולה להיות, וגם יודע אחר כך לענות עליה. הרי כל המשך ספר איוב עוסק בשאלה ששואל הכותב! ודאי שזה יהיה "כתוב במפורש בספר"!

לא ניכנס כאן לעצם שאלתו של הכותב בעניין איוב, מאחר שאין זה מטרת המאמר.

סיכום

כך מסכם הכותב את מאמרו:

    אז מה ראינו? ראינו שהתפיסה הדתית המבוססת על קיומו של אלוהים מלאה סתירות כרימון; ראינו שאלוהים לא מתגלה בעולם; ראינו שאנשים שמאמינים באלוהים סותרים אחד את אמונתו של השני; וראינו שאפילו אם אלוהים קיים, הרי זה בכלל לא כמו שהחרדים מציירים אותו. אני חושב שאלו סיבות טובות מספיק לא להאמין באלוהים הזה. מה דעתכם?

ראינו תפיסת עולם ילדותית הרואה בכל דבר מעט מורכב "סתירה"; ראינו תפיסת עולם ילדותית שבשבילה כל מה שלא רואים בעיניים אינו קיים; ראינו שאפילו אם יש משהו בטענות הכותב, הרי הן סותרות עולם אמוני שטחי ומעוות שהכותב מתעקש לטעון שהוא עולם האמונה; ראינו שכותב המאמר עצמו יודע שהוא מעלה טיעוני הבל, ושהוא מציג בצורה שקרית את עולם האמונה; כיון שכך, יש בפרסום מאמרו גם חוסר יושר; ראינו תירוצים למכביר להתחמקות מבירור אמיתי עם האמונה; וראינו חריפות לשונית שנועדה להסתיר את הטיפשות ורדידות החשיבה לאורך כל המאמר. אנחנו חושבים שאלו סיבות טובות מספיק לכל אדם שמחפש חשיבה בריאה, ישרה, פתוחה וכנה לא לבזבז את הזמן על שוטטות באתרי הכפירה.

ואם יאמר הכותב – מה אתה לוקח כל כך קשה כל דבר? למה אתה מאשים אותי בחוסר יושר? נכון, התבדחתי, אסור להתלוצץ קצת?

אכן, אסור להתלוצץ בעניין שהוא עצם החיים שלך, עצם החיים של כולנו. כמו שבדוחו"ת מודיעיניים למשל לא מתלוצצים. מאמר ליצני כמו המאמר הזה משקף דרך חיים שלמה של ציניות, בוז ולעג החוסמים את האישיות מלהיפגש עם הנשמה הטהורה והאלוקית.

"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם" (דברים ל, יט-כ).

חתימה

אנחנו לא נגד שאלות, כמובן. העמקה באמונה היא מצווה בתורה "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים". אולם, כל מי שרוצה באמת להעמיק ולברר את הדברים, אין טעם שיעשה זאת דרך אתרי הכפירה, שחסרים את כל המרכיבים של חשיבה בריאה, ישרה ופתוחה (קישור נוסף על ביקור באתרי אפיקורסות: http://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=10541)

העמקה באמונה יכולה להיעשות למשל דרך אתרי היהדות השונים, וגם אנחנו משתדלים לתרום את חלקנו, בכתב ובטלפון. ספרים מומלצים הכתובים בשפת דורינו, שפותחים פתח נוסף אל עולם האמונה, הם למשל ספרי הרב ישראל הס זצ"ל ('אמונות' על שני כרכיו, 'דרך אמונה' ועוד), ספרי הרב אבינר, הספר 'מבט בהיר בערפל', 'דע מה שתשיב לעצמך' וכמובן, ספרו של הרב חניא, "ואני, מה אני?".
כמובן, אין תחליף ללימוד מעמיק מהמקורות, ויש הרבה מקומות שבהם עושים זאת, אבל תפקיד התשובות באינטרנט וספרי דורינו הוא לפתוח פתח אל עולם האמונה, שדרכו יוכל השואל והקורא להוסיף ולהעמיק.

אני רוצה לדון את הכותב לכף זכות. הוא לא באמת טיפש ולא באמת רע לב. יש להניח שהוא נפגש בעבר עם אמונה שטחית, וזה מה שגרם לו לכל האנטי. בהחלט גם יכול להיות שהוא באמת באמת אדם טוב שרוצה לעזור לאנושות ו"להציל" את האנשים מלטבוע בים האמונה, ולשם כך הוא משתמש גם בטיעונים שהוא עצמו יודע שהם הבל. מי יתן והוא יעשה סוייץ' בראש ויפנה את כל הכוחות והאנרגיות שלו לכיוון הנכון (אין ספק, בכישרון כתיבה הוא מקבל ציון 10).

הרב קוק זצ"ל לימדנו כי לטווח ארוך, הכפירה משרתת את האמונה. אם יש מישהו שתפיסת האמונה שלו היתה אכן דומה לתפיסת האמונה שהציג הכותב, יכול להיות שהדרך שלו לזכך את האמונה עוברת דרך ניתוץ האמונה השטחית הקודמת מכל וכל ורק אחר כך לבנות מחדש את האמונה העמוקה. הרב קוק מסביר שזהו כל תפקיד הכפירה בדורות האחרונים – לזכך את האמונה מסיגיה (מי שרוצה להעמיק, מוזמן לעיין בחוברת "שירת החיים", בהוצאת "אל עמי").

העיקר הוא לדעת, שהאמונה אינה רק שכל. היא הרבה יותר עמוקה מזה. בשכל – אפשר להביא "הוכחות" שאלוקים מתגלה בעולם, אבל העיקר הוא לחיות, להרגיש ולהפנים זאת. לראות איך האמונה מאירה את כל חיינו.

על כך אני מעתיק כאן משהו שהוא לדעתי אחד היסודות החשובים ביותר באמונה.

הקשר שלנו עם הקב"ה הוא קשר של חיים. הקב"ה עצמו אמנם מעל ומעבר לכל תפיסה אנושית, אבל חסד גדול הוא עשה עמנו כשהוא מגלה לנו את אורו וטובו – כאן, בעולם הזה.

קיבלנו מהקב"ה כוחות חיים של רגש ושכל, ולא סתם כוחות חיים אלא - 'בנים אתם לה' אלוקיכם'. אנחנו בנים אהובים של הקב"ה, שדואג לנו ומשגיח עלינו, החזיר אותנו לארצנו כפי שהבטיח לנו לפני אלפיים שנה, וגם כשהוא מכאיב לנו – זה לטובתינו, כדברי התורה "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך".

ה' נתן לנו תורה ומצוות שבעזרתן אנו יכולים להתחבר אל אלוקים. על ידי מעשים טובים, על ידי אמירת תודה פשוטה, מהלב, על כל הטוב שיש לנו בעולם. על הפרחים, על בעלי החיים, על החיוך של התינוקות, על כך שחזרנו לכאן אחרי כל כך הרבה שנות גלות.

כן, גם הנאה מהעולם הזה יכולה להיות מחוברת לעבודת ה', כאשר אנחנו זוכרים שמי שנתן לנו את האפשרות ליהנות הוא אבא שבשמים, וממילא אנו חשים כלפיו תחושות של תודה המתבטאות גם במילים.

יש אנשים שמבזבזים את כל קשר החיים עם ריבונו של עולם, וממילא את כל האור והטוב – עבור חקירות שכליות ובירורים מופשטים על מהותו של אלוקים. או גרוע מכך, עבור ציניות ורדידות החוסמת את כל היכולת לקלוט את אור האמונה. ליצנות אחת – דוחה אלף תוכחות.

לא חבל?

אבל גם אנשים אלו יחזרו בסופו של דבר למקורם. רק השאלה היא כמה זמן זה יקח, אולי זה יקרה אפילו בביקור הבא בעולם הזה. כולם בנים אהובים של ה', שלא זכו להכיר מקרוב ובאמת את האמונה.

כן, גם כותב המאמר.

אם אתה מחובר לאלוקים

אתה שמח.

אתה בטוח.

אתה מחובר לאמת.

אתה קשור לעם שלך.

אתה חלק מדבר אחד כל כך גדול וכל כך שלם וכל כך נפלא.

אתה חלק מהעולם היפה והמושלם שאלוקים ברא.

(המשפטים האחרונים מתוך תשובה של הרב שמואל אליהו).

שלכם תמיד

יעקב, חברים מקשיבים

yaakov@makshivim.org.il

 

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה