close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

"אהבו את הרב כנפשם ויותר מזה , וכך כל הגדולים"

אור האורותיט חשוון, תשע06/11/2009

ראיון מיוחד עם הרב הגאון ר' יעקב מן רקובסקי - רב המרכזים הרפואיים הדסה על בניין הארץ ובני הישוב הישן , משפחת הראי"ה , תלמידיו וגדולי התורה. חלק א

הרה"ג ר' יעקב רקובסקי שליט"א, הוא צאצא לראשוני העולים לארץ לפני כמאה חמישים שנה, בתקופת עליית תלמידי הגר"א. אבות אבותיו היו מראשי הבונים ועסקו רבות בישוב הארץ, מתוך גדלות בתורה, ומתוך השקפת אתחלתא דגאולה. כדי לתת רקע מתאים לסיפורים שיבואו בהמשך, נספר על אבותיה הגדולים של משפחה זו, שמרן הראי"ה נמנה גם הוא על צאצאיה, מצד אמו. סיפור תולדות המשפחה מסופר באריכות בספר בשם 'בני יונה', שכתב אחד מבני המשפחה בשם אברהם ליואי, ומשם נלקחו הרבה מהדברים שנכתוב להלן.

הגה"צ ר' אברהם מפריל – זקנו של מרן הראי"ה
אבות אבותיו של הרב יעקב

רקובסקי, היו רבי יהודה ודבורה פרידלנד, תושבי העיירה היהודית רזיצה בפלך ויטבסק שברוסיה הלבנה. לבני הזוג פרידלנד נולד הבן הבכור יונה, בשנת תקנ"ט בערך. ליונה היו אח אחד ושתי אחיות, שאחת מהן נישאה לרבי אברהם, שהיה אח"כ רב בעיירות של ליטה – פריל ושביז. רבי אברהם היה מקובל עצום. בנו של רבי אברהם היה רבי רפאל, אביה של מרת פערא זלאטה, אמו הצדקנית של מרן הראי"ה, שנקרא על שמו של רבי אברהם. וכך מספר עליו הרצי"ה קוק:
"זקננו רבי אברהם, היה תלמיד חכם גדול מאוד, והיה לומד גם הרבה זוהר. השאיר ספרי זוהר שלו, מלאים בהערות שלו בכתב ידו. בזוהר חדש, פרשת וישב, מדבר על יוסף הצדיק. כתוב שם: "מיומא דאיסתלק ההוא צדיק", משם מתחיל חשבון מיוחד של הקץ המגולה. וכתב שם בכתב ידו, על מילים אלו: "כאן רמז על גויעת הגאון". מן הגאון (הגר"א מוילנא) מתחיל חישוב של הקץ המגולה, מתחיל סדר של גאולה . סדר מיוחד. מהגאון מתחיל סדר של עליה לארץ, והעליה הזו נמשכת מאז ועד הנה" ['מתוך התורה הגואלת' א'].
רבי אברהם היה מפורסם בתור גדול בנגלה ובנסתר, ומלבד זאת היה מצויין במידותיו התרומיות. הוא היה איש חסד מיוחד, וסיפורים מופלאים מסופרים על כך [ראה 'שרי המאה' ח"ב עמ' 206 -207]. הג"ר ראובן מרגליות, בספרו 'זוהר חדש', מביא קונטרס בשם 'זהירותא דאברהם' – הערותיו של רבי אברהם על הזוהר, אותם העתיק מכתב יד שקיבל ממשפחת קוק [ראה דברי הראי"ה על כתב יד זה, ב'אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קכט].
כשהגיע רבי יונה לפרקו, נשא לאשה את אסתר, אף היא מבית פרידלנד. לאחר החתונה, עבדו רבי יונה וגיסו רבי אברהם באותה מלאכה, ונקראו בכינוי 'פוטשנה', על שם מלאכתם. אמנם, עיקר עיסוקם היה בתורה. ובשלב מסויים עבר רבי אברהם עבר לרבנות בערים מסויימות, ורבי יונה היה לדיין, שלא על מנת לקבל פרס, בעיר מולדתו רזיצה.
אחד מבניו של רבי יונה, היה רבי משה ליב, שהיה ת"ח וירא שמים גדול. הוא נשא לאשה את מרת לאה, ונולדו לו מספר ילדים, אך בפוגרום שנעשה בעיירה בשנת תר"ח, נרצחו אשתו וכל ילדיו, מלבד אחד שנותר להם לפליטה – יעקב מן, בן הזקונים, שהיה בן שנתיים. על שמו נקרא הרב יעקב מן רקובסקי שליט"א.

השפעתו של ר' יונה פרידלנד על מרן הראי"ה
כבר מנעוריו היה רבי יונה פרידלנד נכסף ומשתוקק לעלות לארץ ישראל, וביום ו' עש"ק ל' בתשרי א' דר"ח מרחשון תרי"ט זכה לממש את חלומו, יחד עם כל בני משפחתו, בהגיעם לנמל יפו. רבי יונה עמד בגיל ובחרדת קודש, ואמר: מקום אשר משה רבינו לא זכה להכנס בו, אני זוכה בעזרת אלוקי צורי. כלום מילתא זוטרתא היא?".
אך לא כל ביתו של רבי יונה עלו אתו: בנו, רבי משה ליב, נשאר עדיין עם בני ביתו לגמור סדור ענייניהם שם. בינתיים שכר רבי יונה דירה מרווחת לצריכהם באיזור הסמוך לכותל המערבי. בדירה זו הסתדרו, והכינו אותה גם בשביל הרמ"ל וביתו שהתכונן לבוא עוד באותו חורף. את פרשת מסעו לירושלים וראשית התישבותם בה, תאר רבי יונה במכתביו אשר כתב למשפחתו בעיירה רזיצה, ובעיקר לגיסו האהוב עליו כנפשו – רבי אברהם, זקנו של מרן הראי"ה.
סיפרנו בעבר על גדולי ישראל שונים, שהשפיעו על דבקותו וקישורו של מרן הראי"ה לקדושת ארץ ישראל. הזכרנו את רבו, הגאון הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל; דודו זקנו מצד אביו, הגאון רבי מרדכי גימפל יפה זצ"ל, וכן את הגאון רבי יוסף ריבלין זצ"ל, ראש בוני הארץ. והנה מתגלה דמות נוספת שהשפיעה על מרן הראי"ה, כפי שמספר אחד מצאצאיו של רבי יונה פרידלנד, אברהם ליואי ז"ל:
"הרב קוק סיפר לי, עד כמה התפעל ממכתביו של הדוד רבי יונה. הוא נולד כחמש שנים אחרי שעלה רבי יונה ירושלימה, אך המכתבים שקיבל מסבו והדברים ששמע בבית בילדותו עשו עליו רושם בל ימחה. הוא זכר עוד מה שתיאר הדוד רבי יונה במכתביו על דבר התיבות שעל הפרדות שבהן ישבו הנשים ועל האבנים ששמו בארגזים לשווי משקל. "תשובת המשקל" הייתה שיבת בנים לבית אבותם. נראה הדבר שפרשת נסיעה זו הייתה מתארת יפה, ורבת רושם הייתה בבית הגיס רבי אברהם והשפיעה על צאצאיו לכיסופיהם וחיבתם לארץ". לא ארכו הימים, ועוד באותו חורף תרי"ט חיסל רבי משה ליב את כל העניינים שהיה זקוק לסדר בעיירת מגוריו בחו"ל. בירושלים הכינו לו את הדירה ורהיטיה כראוי לבעל משפחה, וציפו לבואו. בעלייתו לארץ, שמחו מאוד בני המשפחה, והודו לד' על איחוד המשפחה מחדש.
אחרי ארבע שנים, בשנת תרכ"ג, נפטר רבי יונה בירושלים, ונקבר בהר הזיתים. מלבד גדולי הרבנים שהספידו אותו, נשא נכדו רבי יעקב מן הספד מיוחד, ליד קברו, ופתח בפסוק "יונתי בחגוי הסלע". באותו זמן היה רבי יעקב מן נער כבן חמש עשרה שנים.

רבי משה ליב פרידלנד
רבי משה ליב פרידלנד [=הרמ"ל] היה גדול בנגלה ובנסתר. זקני מאה שערים סיפרו כי גם בשעות מאוחרות בלילה היה מנצנץ אור בחלונות ביתו, משום שעסק אז בלימוד קבלה [ספר 'מאה שערים' עמ' 44]. גם אביו המנוח, רבי יונה, נהג לקום בחצות לילה ולהגות בתורה. מנהג זה התקבל אצלם מאבות אבותיהם, משום שהתייחסו על משפחת דוד המלך, שהיה קם בחצות לילה. כמו כן הם התייחסו למשפחתו של יונה הנביא, ולכן במשפחתם חוזרים השמות דוד ויונה.
הרמ"ל היה מפורסם בידיעותיו ובקיאותו בתנ"ך, בעל מדרש ובקי במשניות. הוא היה קובע על פי מקורות תורניים אילו מקומות נוחים המה לישוב ונטיעה. סיפר רבי יוסף מינסקר לרבי חיים מן (נינו של הרמ"ל), כי כשיסדו את שכונת מאה שערים היו שביקשו לייסדה בדרך חברון, ואילו הרמ"ל הודיע על פי מה שלמד ממקורות תנכיים, ששם לא יצלח הישוב, ודווקא במקום זה, שבו נמצאת כיום השכונה – יצלח. כך גם תמך הרמ"ל ע"פ מקורות תנכיים, בקניית אדמות פתח תקווה במקום שקנוה.
הוא היה הראשון שהכניס עבודה עברית במקצוע הבנין, סיתות ובניה, והשתדל להעסיק רק יהודים בעבודות הבנייה [ספר 'דברי ישעיהו' עמ' יב, וראה שם סיפורים נוספים עליו].

"כי פקד ד' ארצו ונחלתו"
באחד ממכתביו של הרמ"ל הוא מפאר ומשבח את הרעיון של עבודת האדמה שהיא היסוד לגאולה, והוא מברר את מטרת עלייתו הוא וביתו לארץ, להתפרנס מיגיע כפיו ולא מקופת הצדקה. מכתב מיוחד זה התפרסם בעתונות של אותה תקופה ['המגיד' תרכ"ב גיליון 26 ועוד]. מכתב זה נשלח לד"ר ח' לוריא, על ידי הג"ר יעקב ליב לעווי אב"ד ירושלים, כהוכחה לדבריו של רבי יעקב לעווי שאנשי ירושלים מאמינים כי עבודת האדמה היא אתחלתא דגאולה. וזה לשון המכתב:
"לכבוד הרב המופלג השלם מו"ה חיים בר"ש לוריא מיסד חברת ישוב ארץ ישראל [...].
היות שבאתי לירושלים עה"ק תוב"ב זה שלוש שנים מעיר חרסון ממדינת רוסלאנד, ובפירוש על תנאי זה עליתי לאה"ק שלא להתפרנס חו"ש משל אחרים מחלוקת הצדקה רק להתפרנס מיגיע כפיים בעזה"י, וגם הייתה לי פרנסה בחוץ לארץ ב"ה, אך מחמת חיבת הארץ עליתי עם כל משפחתי, וכולם על זה התנאי הנ"ל [...]. והנה ראיתי המכתב שבא ממעלתכם להג"צ הנ"ל, אמרתי על זה הענין שמן השמים העיר ד' את רוחכם הטוב לעשות קאלאניות לעבודת האדמה, ואין תקון לארץ הקדושה יותר מזה. [...] והייתה לי שמחה גדולה מזה, כי פקד ד' את עמו על ידי הגבירים החכמים לעשות עבודת אדמה באה"ק, ואין לנו תיקונים גדולים יותר מזה. וכמאמר הנביאים בכמה מקומות וכו', ומחמת השמחה על הבשורה הזאת כי פקד ד' ארצו ונחלתו עזבתי את מלאכתי והנחתי פעלי ויצאתי בכל הכפרים הסמוכים ליפו לדרוש ולחקור הטוב מכל השלושים בקשות שביקשתם מר' דוד הנ"ל להודיע לכם על נכון לקנות אדמה [...] ממני משה בן יונה מחארסון יפו עיה"ק ה' תמוז תרכ"ב ליצירה".

ר' יעקב מן – הבונה הגדול
במשפחה זו גדל הנער יעקב מן, וכבר בגיל קטן מנבאים לו גדולות ונצורות. הוא שוקד על לימודיו בצורה מיוחדת, וזוכה ללמוד תורה מפי סבו רבי יונה, שאוהבו כנפשו, וממנו הוא מקבל את דרך הלימוד בבקיאות ובעיון. לאחר כמה שנים, בהגיעו לבחרות, ר' יעקב כבר בקי בעל פה בחלק א' של יורה דעה. הוא נעשה תלמיד חביב לר' יהושע לייב הרב מקוטנא בעל 'זית רענן'. אחר כך היה תלמיד מובהק של הג"ר משה נחמיה כהנוב מחסלביץ, ראש ישיבת 'עץ חיים'. דרך לימודו של ר' יעקב הצעיר, והליכות חייו, מצאו חן בעיני הרב כהנוב וקרבהו מאוד. כל ימיו הלך רבי יעקב מן בדרך רבו, וקיים מצוות והגית בכל עת ובכל שעה. תמיד היה חוזר משניות בע"פ. גם בשעה שעבד בבנין, היה משנן פרקי משניות. הוא נחשב בין טובי הלמדנים בעיר, מופלג וחריף ובעל שכל ישר. היה תלמיד מובהק למרן הג"ר שמואל סלנט, שהיה מכבדו ומחבבו כנפשו, והסמיכו לסדר קידושין. במשך שנתיים ימים היה מגיד שיעור בפני בחורים בכיתה הגבוהה של הת"ת בבתי אונגרין שנוסד אז. בין הבוחנים הקבועים בכיתתו היה ר' יוסף חיים זוננפלד ['דברי ישעיהו' עמ' יב].
מתוך גדלותו בתורה, ושייכותו הפנימית לקדושה, התעסק רבי יעקב מן בבניית הארץ ובישובה, והשקיע בכך את כוחו. בין המבנים שבנה: בית החולים שערי צדק, שכונת אחווה, טחנת קמח בעיר העתיקה, ועוד. בשלב מסויים קיבל רבי יעקב מן הצעה מהג"ר שמואל סלנט לשבת כדיין בבית הדין של ירושלים – אך הוא סירב, בטענה שדיינים ישנם רבים, ואילו בשטח הבניה נצרכת תרומתו יותר, ולכן הוא מעדיף לבנות את העיר ולהתפרנס כקבלן בניין [ראה עוד אודותיו בספר 'מוסד היסוד' עמ' 228].

גדול בתורה
כשאנו באים לשוחח עם הרב יעקב רקובסקי שליט"א על דמויות ההוד ממשפחתו, בני ירושלים של מעלה, אנו יודעים מראש כי גם אם נשב שעות ארוכות יהיה זה כאין וכאפס לעומת כל מה שאפשר לספר עליהם. 
• הסבא רבא של הרב, הגאון רבי יעקב מן זצ"ל, היה מגדולי בוני הארץ.
"הוא היה גדול בתורה, קבלן גדול. הוא בנה את בית החולים שערי צדק הישן. הוא היה מסתובב על חמור, מפני שאז לא היו מכוניות; כל איש ציבור רכב על חמור, ואנשים רצו אחריו לשמור עליו. רבי יעקב מן היה בן בית אצל הגה"ק מהרי"ל דיסקין, הרב מבריסק, ומספרים שכאשר רבי יעקב מן ביקר אצלו בעיר העתיקה, תמיד הרב מבריסק ליוה אותו עד המדרגות, ולא היה נכנס הביתה, עד שהוא כבר לא ראה אותו ברחוב. הרי הגמרא אומרת "גדולה לויה", ללוות אורח. זה היה כבוד גדול, שהרב מבריסק מלווה אותו.
רבי יעקב מן היה איש גדול בתורה, וכשהלך בדרך, רדפו אחריו בני תורה, והשיחות היו בדברי תורה. היום יש כלי עבודה, אז לבניין כזה (של כמה קומות) היו צריכים שלוש מאות עובדים, ואפילו יותר, והוא השתלט על הכל. אומרים על רבי יעקב מן, שהייתה שאלה בירושלים, איך קובעים מזוזה, באלכסון או ישר. כולם חשבו, בקו אלכסון. ואמרו: נשאל את הרב מבריסק. כשבאו לשאול אותו, הוא אמר: תשאלו את רבי יעקב מן. שאלו את רבי יעקב מן, ואמר להם: רק בעמידה, ישר, ולא באלכסון. הם אמרו לרב מבריסק שרבי יעקב מן אומר כך, אז הוא אמר: אם רבי יעקב מן אומר כך, כך צריך להיות. אחר כך סיפרו לו (לרבי יעקב מן) את זה, והוא, שהיה בעל חוש הומור, אמר: אם כבר בא מישהו ואומר לכם דבר ישר, אתם רוצים לעשות גם אותו עקום..."

רבי חיים מן זצ"ל – ראש המלמדים ב'עץ חיים'
בנו של רבי יעקב מן היה הגאון רבי חיים מן זצ"ל. הוא היה אחד מגדולי ירושלים, וכיהן כראש המלמדים ב'עץ חיים', וכנשיא 'ועד איחוד המלמדים'. לפני שנספר על דמותו המיוחדת, נספר מעט על מוסד מיוחד זה, שהיה קשור מאוד למרן הראי"ה.
'עץ חיים' היה לאחד מסמלי הישוב הישן כולו. במוסד זה התחנכו דורות על דורות מתחילת לימוד הקריאה עד שהפכו להיות גדולי ישראל. ישיבת עץ חיים הייתה עמוד השדרה של ירושלים, מאז יסדוה מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל רבה של ירושלים, יחד עם חמיו הגאון רבי זונדל מסלנט זצ"ל והגאון רבי יהושע ברדקי זצ"ל.
במשך כמאה שבעים שנותיה, הוציאה עץ חיים אלפי תלמידים גדולי ישראל, מורי הוראה ואדמו"רים. ביניהם מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל רבה של ירושלים, שלמד בחברותא עם הגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל, הג"ר פנחס אפשטיין זצ"ל ראב"ד העדה החרדית, רבי נתנאל סופר זצ"ל, הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הג"ר חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל ראש ישיבת כרם ביבנה, מרן הגר"א שפירא זצ"ל והג"ר יעקב רוזנטל שליט"א אב"ד חיפה. כל אנשי ירושלים למדו בעץ חיים. מנטורי קרתא ועד לאנשי המזרחי.
לישיבת 'עץ חיים' יש ספר בשם 'ספר הזהב של חברי ההנהלה', בן למעלה ממאה שנה, כאשר בדף הראשון מופיעים שמות רבני ירושלים, הגר"ש סלנט, הרב מקוטנא, האדר"ת, רבי חיים ברלין, ומרן הראי"ה.

הגרא"ז מלצר: "גדול מרביצי התורה בדורו"
כאמור, רבי חיים מן היה ראש המלמדים ב'עץ חיים', וזכה לגדל יותר מעשרת אלפים תלמידים. כשאנו שואלים את הרב רקובסקי על סבו רבי חיים מן, הוא מדבר עליו בהערצה גדולה:
"סבי רבי חיים מן היה ראש המלמדים בעץ חיים, עד כדי כך שרבי איסר זלמן מלצר אמר לכתוב עליו "גדול מרביצי התורה בדורו". אתם יודעים מה זה? הוא מת לפני שישים ושבע שנים, ואז היה הדור הגדול של כל גדולי עולם, והיה ויכוח במשפחה מה לכתוב על גבי המצבה. יותר מעשרת אלפים תלמידים העמיד, כל גדולי התורה זה ממנו, והתלבטו מה לכתוב. הוא היה איש עניו, והוא לא היה מסכים לכתוב על המצבה שבחים. אמרו שאני אלך לרבי איסר זלמן, ראש הישיבה, הוא המנהיג שלנו, שהוא יחליט, הוא מכיר אותו טוב. באנו אליו, והוא אמר: על רבי חיים מן מסתפקים מה לכתוב?! ואמר באידיש לאשתו, הרבנית: תני לי עט ונייר, ואני אכתוב. וזה מה שהוא כתב ("גדול מרביצי התורה בדורנו"). זה מגיע לו.
רבי שלמה זלמן (-הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שלמד אף הוא אצל רבי חיים מן) אמר לי תמיד: "רבי יעקב, אם אני יודע ללמוד תוספות, אם יש לי גישה להגיע לקצות, לנתיבות - זה מרבי חיים מן!".
מחנך דגול היה רבי חיים מן. מומחה בקנה מידה נדיר בהוראה והסברה, מלבד גאונותו המופלאה בתורה. כך גם היו לו הדרכות מיוחדות בצורת הלימוד. סיפר פעם מרן הגר"א שפירא זצ"ל שרבי חיים היה נוהג ללמד את כל ה'פני יהושע' על הסוגיא.

"היה מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו"
כאבותיו הגדולים, היה ר' חיים מן קשור אף הוא לתורת הגאולה של הגר"א, ובהזדמנויות רבות היה מזכיר אותה, כפי שמעיד חתנו הגר"א רקובסקי: "הוא היה מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו על מצוות ישוב אר"י, קיבוץ גלויות וכו' ומסירות נפשם בעבודת היסוד של ישובנו הק' בתוך תנאים קשים של הימים ההם כנודע" ['מדרש שלמה' עמ' יד].
בהזדמנויות שונות היה מזכיר רבי חיים את דמותו המופלאה של ראש בוני ירושלים – הצדיק רבי יוסף (יושעה) ריבלין זצ"ל, שבמשך כל חייו פעל רבות בישוב הארץ, מתוך השקפת 'אתחלתא דגאולה' של רבינו הגר"א. רבי יוסף הרבה לעורר ולעשות לטובת ישוב האדמות השוממות שמחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, מתוך מסירות נפש של ממש. רבי חיים היה מרבה לדבר בהערצה על מפעליו, כתביו ודרשותיו הנלהבות של רבי יוסף, ואף כתב מאמר נרחב בשם 'מרחיבה של ירושלים', ובו סיפורים רבים מהם משתקפת דמותו המיוחדת של ר' יוסף. יש לציין שרבי חיים מן היה דר בשכנות לרבי יוסף ריבלין [ראה בקונטרס 'מגילת יוסף' עמ' 14 בסוף ספר 'מדרש שלמה'. ובספר 'מוסד היסוד' עמ' 240]. באחת הרשימות שנותרו בכתב ידו, מספר רבי חיים כי בראשית ההתיישבות לא רצתה אמו לצאת לגור ב"מדבר", מפני השממה הרבה והסכנה וכו', ורק ע"י השפעתו של ר' יוסף התיישבו הוריו בשכונה בתחילת יסודה [ראה 'מוסד היסוד' עמ' 240].
באסיפת האזכרה לר' יוסף ריבלין, שנערכה ביום כ"ז אלול תרפ"א (במלאות כ"ה שנים לפטירתו), נאמו גדולי ישראל, ביניהם זקן המקובלים בירושלים הגה"צ רבי שמעון לידר הורוויץ, הגרי"מ טוקצינסקי, וגם רבי חיים מן. ראש הדוברים היה כמובן מרן הראי"ה. האסיפה התקיימה בבית הכנסת 'מזכרת משה', במעמד רבנים, ראשי מוסדות ועסקני ציבור שונים. הקהל העצום שנכח במקום, הקשיב בצמא לגדולי ישראל, שדברו רבות על אמונת ה'קץ המגולה' ששכנה בליבו של רבי יוסף ['מדרש שלמה', מגילת יוסף ח"ב עמ' 23. את דברי ההספד של מרן הראי"ה הבאנו בגיליון מס' 61 ].

קבלת פני רבו ברגל
ר' חיים היה ממעריציו הגדולים של מרן הראי"ה. חתימתו מופיעה על גבי מכתבי הרבנות שהגישו גדולי ירושלים למרן הראי"ה, בבקשה שיכהן כרבה של ירושלים. ליד חתימתו מופיעים חתימותיהם של כל הרבנים, העסקנים וראשי המוסדות החשובים, שהזדהו כולם עם מרן הראי"ה [ראה 'לשעה ולדורות' ח"ב עמ' 66].
בזמן שמרן הראי"ה התקבל להיות רב בירושלים, הזמינו אותו לבוא ולבחון בכיתה הגדולה ב'עץ חיים', בחדר של רבי חיים מן, ורבים מבני ירושלים באו לראות ולשמוע זאת ['מבחירי צדיקיא' עמ' קנו עיי"ש סיפור מעניין על כך]. 
• לרבי חיים מן, וכל אנשי עץ חיים, רבי אריה לוין, היה קשר לרב קוק.
"אני זוכר שהייתי בחור צעיר, תמיד הלכתי עם האבא (רבי אבא רקובסקי, עליו יסופר להלן) והסבא (רבי חיים מן) לרב לביקור חג. בכל חג, הסבא שלי הגדול, ראש מלמדי עץ חיים, לקח את האבא ועוד כמה ידידים, והלכנו לבקר קודם כל את הרב, ואחר כך את ר' איסר זלמן (מלצר), הראש ישיבה". 
• כבודו למד אף הוא בעץ חיים?
"ודאי, מ'אלף בית' ועד שיעורים בבית של ר' איסר זלמן (מלצר)". 
• ואצל ר' אריה לוין?
"ודאי, לא היה יום שלא הלכנו בחיבוק ידיים...".
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה