הגרש"ז אויערבך זצ"ל: "הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק!"

אביו של הרב יעקב רקובסקי, ר' אברהם ברוך אבא רקובסקי, היה חתנו של רבי חיים מן. רבי אברהם רקובסקי היה תלמידו של מרן הראי"ה, והיה מקורב מאוד לגרי"מ חרל"פ זצ"ל. הוא כיהן כרב השכונות 'אבן ישראל', 'עזרת ישראל' והסביבה. כשאנו מעלים את שמו של אביו, מעיר לנו הרב רקובסקי:
"בחלק האחרון של ספרי 'ארוכת בת עמי', יש תמצית הספדים שאמרתי על האבא זצ"ל, מהרגע הראשון שמת, זאת אומרת: אחרי הטהרה. אנו נוהגים שלא מלווים, אז היה ציבור גדול בבית, והספדתי אותו במקום. אחר כך בישיבת 'עץ חיים', אחר כך בבית כנסת הנשיא, שהוא היה רב שם, אחר כך במקומות נוספים. בקיצור, כל השנה, הספדתי אותו עשרות פעמים, בכל מיני אירועים. שמה תמצאו הכל, ושמה תמצאו הרבה מעשיות ועניינים מה הוא היה, שם תלמדו המון".
רבי אבא רקובסקי זכה לקבל סמיכה מיוחדת במינה מרבו מרן הראי"ה, וכך מספר הרב יעקב רקובסקי:
"האבא היה מאוד מקורב לרב קוק, ושתדעו לכם, אני כותב זאת בהספד, ואני אספר לכם. דבר מדהים: הוא היה מאוד מקורב (לראי"ה), והוא לקח אצלו סמיכה. אני חושב שזה היה לפני קרוב למאה שנה, אני אומר את המספר כדי שתדעו מה הוא היה, הוא ביקש מהרב סמיכה, והרב נתן לו. מה כתוב בסמיכה? "הרב הגאון... קולע אל השערה ולא יחטיא, כאחד מגדולי הפוסקים שבדורנו". אז, לפני מאה שנה! בדור הגדול, עם כל פוסקי הדור, פארי הדור, שחיו באירופה לפני השואה...
• רבי אבא למד במרכז הרב?
"לא, (אך) היה שיעור מיוחד שהרב היה נותן שיעורים לגדולי האברכים שבירושלים, על מצוות התלויות בארץ. הייתי ילד קטן, ואבי לקח אותי תמיד כל ערב לשיעורו של הרב, ותמיד אחרי השיעורים אבי היה הולך לרב, ואומר לי: קרב את היד, והרב יתן לך ברכה". 
• איפה היה השיעור הזה?
"במרכז הרב, בעיר. הייתי אז ילד, ואני זוכר שאני עומד לפני הרב עם הקרישמע [קריאת שמע], (בהתלהבות:) מי שלא שמע את הקרישמע של הרב, לא יודע מה זה קרישמע! הוא ישב על הכיסא, עם הספודיק... בדביקות כזאת! וזה מה שראיתי. אבא שלי היה אומר לי: תסתכל, והיו עיניך רואות את מוריך, תסתכל על הרב!".
בספר מועדי הראי"ה [עמ' ר' עיי"ש] מוזכרים מלבד רבי אבא רקובסקי, גם הרב ר' מרדכי לייב זק"ש ז"ל, הרב ר' פישל רוזנר ז"ל והרב ר' יצחק רוזנטל ז"ל, כחלק מהאברכים שהשתתפו בשיעור הזה.

"כמאן דמנח בכיסיה"
מתוך הדברים הרבים שסיפר הרב אברהם אבא רקובסקי זצ"ל על רבו מרן הראי"ה, נביא כאן את שני הסיפורים הבאים: "הרב כתב את ה"הלכה ברורה" בכל רגע שהתפנה מטרדות הציבור, ולפעמים היה נאלץ לכתוב בעל פה, מבלי שהיה לפניו הרמב"ם והשולחן ערוך. אחרי כתיבה מאולצת כזאת, פנה הרב אלינו, האברכים שלמדו אז בישיבה, ובקש שנבדוק במקורות, אם לא טעה בהעתקת לשונו המדויק של הרמב"ם ושו"ע. בדקנו ונוכחנו כי לא החסיר אף מלה" ['ליקוטי הראי"ה' ח"א דף 458. וכן בספר 'מבחירי צדיקיא' עמ' קנו]. ועוד היה מספר: "אין פלא שמרן זצ"ל היו נהירין לו ש"ס ופוסקים כמאן דמנח בכיסיה, משום שנוסף על כשרונותיו הגדולים, היה עקשן בהנהגתו התמידית יום יום; שמיד אחרי התפילה בטרם אכל ושתה, הסתגר בהדרו ועבר על חמשה דפי גמרא עם תוספות, ולא היה דבר שיוכל להפריע לו מהלימוד הזה – המשה דפי גמרא, תמידין כסדרן, לפני היכנסו לסדר עבודת היום!" ['ליקוטי הראי"ה' ח"ב דף 238, מפי בנו הרב יעקב רקובסקי].

"רעיון אתחלתא דגאולה – הבסיס למפעל תלמידי הגר"א"
כאבותיו הגדולים, היה גם ר' אברהם אבא רקובסקי שייך לתורת הגאולה של הגר"א. בספר 'מדרש שלמה', העוסק בדרשות גאולה של תלמידי הגר"א מייסדי הישוב בארץ, מופיעים מכתבי הסכמה וברכה מגדולי וגאוני ירושלים, ביניהם הרב אבא רקובסקי, שכותב בין היתר את הדברים הבאים תחת הכותרת: "הביטו אל צור חוצבתם": "ספר הדרשות מדרש שלמה מכיל בתוכו דברים נשגבים בקשר לבנין ירושלים, קבוץ גלויות, מצוות ישוב ארה"ק ודרכי האתחלתא דגאולה, על יסוד רעיונות רבנו הגר"א ותלמידיו גדולי ישראל מניחי יסוד היסודות של ישובנו בארצנו הקדושה [...] שמחתי לראות שבהרבה דרשות של הספר מביא המחבר חלקים מדרשות אביו הסופר והדרשן הבונה והמנהיג הגדול הרה"ג רבי יוסף ריבלין זצ"ל, אשר עד היום מזכירים זקני ירושלים את שמו מתוך התרגשות של הערצה גדולה, והרבה שמעתי עליו גם מאת חותני הרב הגאון ר' חיים מן זצ"ל על מפעליו כתביו ודרשותיו וכו', כבר אמרתי וחזרתי מתוך הכרה עמוקה בהסתכלותי במאמריו של הר"י ריבלין ז"ל נצוצי נבואה ורוח הקודש ממש יוצאים מפטישי שפתיו וחכם עדיף מנביא [...]. חשוב להזכיר בזה שחותני הנ"ל הגר"ח מן ז"ל, שגם הוא אחד מצאצאי תלמידי הגר"א מייסדי הישוב, היה גם הוא מדבר תמיד ברעיונות הגר"א ותלמידיו על מצוות ישוב אר"י, קיבוץ גלויות וכו' ומסירות נפשם בעבודת היסוד של ישובנו הק' בתוך תנאים קשים של הימים ההם כנודע.
עוד ערך רב לדרשות הספר הנ"ל שבהן מביא המחבר גם דברים מדרשותיו של הרב הגאון ר' יצחק צבי ריבלין זצ"ל "דרשן הגאולה" [סיפרנו אודותיו בגליונות 65 - 69] וכמעיין המתגבר היה דורש תמיד בקהל רב דברים נלהבים על מצוות ישוב ארץ ישראל וקירוב הגאולה, מרעיונות הקדושים של רבנו הגר"א ותלמידיו 'מוסדי ארץ' מייסדי הישוב בארצנו הק'. [...] וכל המעוניין לדעת או לכל הפחות לקבל מושג מהרעיונות העילאיים של רבנו הגר"א ותלמידיו על ענין קיבוץ גלויות באתחלתא דגאולה אשר הם הם היו הבסיסים למפעליהם הכבירים של תלמידי הגר"א והנלוים אליהם ביסוד הישוב בארצנו הקדושה, [...] יקרא וילמד בעיון ובתשומת לב את פרקי הספר הזה ועל כמה פרקים ראוי לעבור הרבה פעמים כגון [...] פרק מ"ח "הציונות הגר"אית" [...] פרק נ' "מצוות הרחבה וקץ המגולה", וכן יתר פרקי הספר המלאים דברים נפלאים בעניינים האמורים" ['מדרש שלמה' עמ' יד – טז. וראה בספר 'ארוכת בת עמי' חלק ז' עמ' 547 בעניין יחסו להקמת המדינה].

הגרש"ז אויערבך: "הרב שלי זה הרב קוק!"
בתוך הסיפורים הרבים על מרן הראי"ה, מספר לנו הרב רקובסקי את הדברים הבאים:
"ר' שלמה זלמן (אויערבך) היה בן בית אצל ר' צבי פסח פראנק, ופעם אחת הוא אמר לי ככה: "ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי". הוא אמר: "יש את ר' צבי פסח פראנק, כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק".
היה לכבודו קשר עם הרב צבי יהודה זצ"ל?
עם הרב צבי יהודה היה לי קשר. הוא היה בבית החולים הרבה זמן. בהדסה. כמעט כל יום עליתי אליו. הוא היה ספוג במעשיות. בנוסף עוד, רבי שלמה זלמן בא אליו כמעט כל שבוע לכמה שעות לבית החולים. היה לו חדר מיוחד. ובכן, פעם שאלתי את ר' שלמה זלמן, מה העניין שכבודו טורח כל שבוע כמה שעות. אמר לי: ר' יעקב, שני דברים. ראשית כל, הוא בן של רבינו! הבן של הרב! ועוד, יש הרבה ללמוד ממנו, וממעשיו ומסיפוריו. הוא ספוג, מה הוא לא יודע, מכל הדורות שלפנינו. המון, ימים ולילות, חודשים אפשר לשבת אצלו ולא תגמור. פעם אחת הוא אמר לי ר' יעקב, תעלה איתי. עליתי וראיתי. כמה שעות ישבתי. (הוא שאל אותי) מה אתה אומר? אמרתי לו: כמו שכבודו אומר, אי אפשר לזוז, זה מושך לשבת עוד ועוד, לשמוע. הוא כמעיין המתגבר, מעשיות... הוא קיבל אותם ירושה מהאבא, ומעוד. היה לו זכרון גדול, היו שם דברים נפלאים. אני לא זוכר אותם, אני לא רשמתי אז את זה, וחבל. אז לא היו כל מכשירי ההקלטה שיש היום".
הגרש"ז אויערבך היה מעריץ נלהב של מרן הראי"ה. בחוברת 'אור שלמה' [בהוצאת ארגון 'אור האורות'], מובאים סיפורים רבים על הערכתו המיוחדת של הגרש"ז לראי"ה, וכן סיפורים שונים שסיפר על גדלותו של הראי"ה. בעיני הגרש"ז היה הראי"ה לא רק "גדול הדור", אלא "גדול הדורות" – דמות נשגבה היורדת לעולם פעם בכמה דורות. באחת משיחותיו, התבטא הגרש"ז: "אני לא תלמיד של הרב; אני חסיד שלו!" [ספר 'שיחת אבות' מפי הרב יעקב באס שליט"א].

סעודה שלישית אצל הראי"ה
כשאנו שואלים את הרב רקובסקי על הסעודה שלישית אצל מרן הראי"ה (שהייתה אירוע מרשים ומיוחד במינו, בו השתתפו גדולי וצדיקי ירושלים מכל החוגים), הוא מספר: "היו שם מאות אנשים, לא היה מקום לקבל את כולם...". בהיותו ילד רך לשנים, זכה הרב רקובסקי להיות נוכח מספר פעמים במעמד נשגב זה. לאחר מכן מספר לנו הרב רקובסקי בקצרה על שיחה מיוחדת שנשא הראי"ה באחת השבתות, לכבוד הדוד רבי אליהו יוסף רקובסקי, עליו סיפרנו לעיל, שעלה ארצה לתקופה מסויימת, והתארח בירושלים: רבי אליהו יוסף התארח בארץ, ובאחת השבתות הלך ביחד עם אחיו רבי אבא לסעודה שלישית אצל הראי"ה. כשהראי"ה קם לדבר, הוא שאל באיזה נושא רוצים שידבר, והוחלט שלכבוד האורח שהוא מבני ארץ ישראל ומגידוליה, ידבר על דברי המאכל המונחים על השולחן שהם מתוצרת של ארץ ישראל ויש בהם גם משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. וכך, במשך כשעה ויותר, דרש הראי"ה דרוש ארוך המשולב בדברי הלכה ואגדה, וחרז עניינים הקשורים לכל מה שהיה מונח על השולחן.

לדבר בלימוד עם מרן הראי"ה
על אחת מפגישותיו עם מרן הראי"ה, מספר הרב רקובסקי: "זה אני זוכר שהייתי ילד, בן שבע, שמונה. זה היה בשבת אחת, אמרתי נלך לרב בשעת אחרי הצהרים, מחוץ לישיבה, השתלב איתי חברי בן ציון דיוויס, בנו של רבי מתתיהו דיוויס, שהיה אחד מקנאי ירושלים הגדולים. לא אשכח, אני עולה למעלה, לאוצר הספרים, היה באמצע. רצינו לנסות להכנס אליו, אבל ברגע שאנחנו חושבים, אני ובן ציון דיוויס, פתאום הרב יוצא עם החלוק, עם הכיפה הגדולה, עם ספר ביד, ומחפש משהו. "או, ילדים חביבים", הוא אומר, "מה אתם מחפשים? מה אתם לומדים?" אז אמרנו: אנו לומדים 'מודה בקנס', בבבא קמא, אז הוא אמר משהו, אני לא זוכר, הוא שאל אותנו איזו שאלה בסוגיא, ואז חיבק ונישק אותי. "אתה הבן של ר' אבא..." הוא חיבק באהבה כזו...".
ב'מועדי הראי"ה' מביא הרב נריה זצ"ל סיפור זה מפי הרב רקובסקי, ומוסיף בשמו את הדברים הבאים: "הואיל והרב קיבל אותנו יפה בביקור הזה, חזרנו על כך בשבתות הבאות. ופעם הקשה לנו הרב קושיא וכשלא ידענו לתרץ יצא אתנו לאולם והסביר לנו תירוץ נאה (מסרתי אח"כ לאבא, ואבא מאוד שיבח את הדברים, וחבל ששכחתים!). פעם גם הלך וחיפש ונתן לנו דברי מתיקה. חברי בן ציון ז"ל הזהיר אותי שאשמור את הביקורים בסוד, שאביו ר' מתתיהו ז"ל לא ידע מזה. הוא ידע יפה עד מה רבה התנגדותו של אביו להרב [...] אולם לא עלה כלל על דעתו לוותר על ביקורי שבת אלו, כי ליבו היה מלא הערצה לרב, ולא פעם היה אומר לי: "אני רואה מלאך אלוקים!" ['מועדי הראי"ה' עמ' 400].
• היו קנאים שהפריעו לרב קוק, אבל רוב הציבור לא היה ככה, גדולי ישראל, הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פראנק, לא קיבלו את זה.
(בתמיהה:) "(הם היו) שרופים לרב! ר' איסר זלמן שאהב את הרב כנפשו, ויותר מזה. וכך כל הגדולים".

הסגולה של גדול המקובלים
אחד ממקורביו של מרן הראי"ה, היה זקן המקובלים הגה"צ הרב שמעון לידר הורוויץ, ראש ישיבת המקובלים שער השמים [סיפרנו עליו בהרחבה בעבר].
• כבודו הכיר את הג"ר שמעון לידר הורביץ זצ"ל, ראש ישיבת שער השמים?
"יש סיפור גדול, איך נולדתי, והוא הציל אותי ממות. תראה בהקדמה של ספרי. יש פה מעשיה שלמה". וכך מסופר בהקדמת 'ארוכת בת עמי' ח"ז: צירי הלידה החלו ביום ו' והתגברו ביום השבת. כל הרופאים הרימו ידיים לאות שאין דרך הצלה בידיהם לא לאם ולא לעובר. מיד יצאו האבא והסבא ופנו אל ביתו של הגאון הקדוש רבי שמעון לידר זצ"ל. הוא הציע לעשות כך: בצהרי יום השבת יתאסף הקהל בבהמ"ד אשר בבתי ברוידא, הצופה אל הבית שבו שכבה היולדת. קחו חבל ארוך, ראשו אחד יקשרו לכרעי מיטתה ואת החבל יגלגלו דרך החלון אל מחוץ לבית לכיוונו של בהמ"ד ולתוכו עד לתוך ארון הקודש, ויקשרו את קצהו לאחד מספרי התורה. אז יקראו ברגש את ספר יונה. כך עשו וערכו כסדר הזה. לאחר קריאת ספר יונה החלו להתפלל מנחה, וכל הציבור קראו כאחד את הפסוק:"ואני תפילתי לך ה' עת רצון וגו'". והנה, טרם הספיקו להביא את ספר התורה אל הבימה נשמעו קולות שמחה מביתה של היולדת. נולד בן ויצא לאוויר העולם בריא ושלם, ושלום גם לאמו.
(מוסיף בדרך אגב:) "הרב היה סנדק אצל אחד האחים שלי. אני לא זוכר מי מהם".
הרב רקובסקי זכה להיות בהספד שנשא מרן הראי"ה על ה'חפץ חיים' בישיבת מאה שערים. הוא היה בן 10 באותו זמן. וסיפר שהראי"ה היה מעוטף בטלית ועלה על הבימה והתחיל לזעוק שאיבדנו את ה'חפץ חיים', ה'משנה ברורה' 'שמירת הלשון', וכך המשיך בבכי למנות את כל הספרים שחיבר מרן הח"ח. האולם היה מלא באנשים עד אפס מקום. הרב היה ראש המספידים, וגם הגרא"ז מלצר וגדולים נוספים הספידו.

בסיום הראיון מברך אותנו הרב רקובסקי:
"כבוד מגיע לכם שאתם עושים כבוד לאיש מיוחד בעולם העליון. מהמיוחדים בעולם העליון".
ומקריא את ההקדשה שכתב לנו ע"ג ספרו 'ארוכת בת עמי':
"לחבריא קדישא העומדים בראש הארגון אור האורות, ובכך מפיצים את האורות המאירים לעם השם". 
תודה לנכד הרב האברך ר' אודי נכטשטרן, על תרומתו בעריכת החומר