זהו, יצאתי למסדרון.

לעיני נתגלה אולם מרווח עם מגוון של תמונות קיר בשלל צבעים. פרחים נאים בצבצו להם בין הפינות. מעניין, במבט ראשון דווקא היה נראה לי כמו מקום שנעים להיות בו. רק לפני חודש, הפחידו אותי שחשוך שם, מחניק, ומרגע שיוצאים אליו, כל שרוצים הוא רק לברוח לדלת אחרת, דלת כלשהיא, ובמקרה הצורך אוכל לחזור למקום ממנו באתי.

אינסוף דלתות ראיתי שם. חלקן פשוטות ממש, עשויות מעץ דהוי אבל עם ריח טוב, ריח של פעם. חלקן כבדות מאוד שנדמה היה שהבוחרים בהן ייאלצו להשקיע מאמצים רבים בכניסה (ומי יודע איך הם ייצאו משם... ). היו גם דלתות מפוארות ממש, מעוצבות להפליא בעיצוב חדשני מרתק, כאלה שפשוט מתחשק לך להישאר בכניסה ולבהות בהן ימים רבים, לא מעניין אותך כלל מה מסתתר מאחוריהן.

התקרבתי לדלת אחת ועליה דף לבן. בראש הדף הופיעה רשימת דרישות לכל המעוניין להיכנס. לא גבוהות במיוחד, חשבתי לעצמי. תעודת בגרות, רצון לתרום, יחס בין-אישי בולט. נראה לי שקל להכנס לכאן. המשכתי לשוטט במסדרון, ונעצרתי מול אוסף דלתות נאות. כאן היו כבר דרישות גבוהות יותר – בגרות מעל 10.5, פסיכומטרי 650 ומעלה, כנראה שצריך לעבור בדלת אחרת לפני שנותנים להכנס לפה... וכן, היו גם דלתות בלי דפים ובלי רשימות כלל. רק תחתום בכניסה לתקופה של 6 שנים, ואתה בפנים. מה שלי לפחות נשמע קצת מפחיד.

סביב מספר דלתות היתה המולה רבה. מספרים שיש דלתות שפשוט דוחפים אותך לתוכם בלי שאתה ממש רוצה, מעניין, אולי זה קצת קשור למחיר הגבוה שהשומר גובה ממך בכניסה. אין מצב שאני אפול בפח הזה. למרות שאולי... הרי בכל זאת כל כך הרבה חברים שלי נמצאים שם... נראה, אולי ננסה. מה רע לנסות?

מצאתי גם דלתות שמזכירות את המקום ממנו יצאתי. גם שם לא היו דרישות גבוהות, כל שחיפשו שם זה רצון, רצון להיות תלמיד חכם. דלת נאה ופשוטה קידמה שם את פני הבאים. מדהים שיש אנשים שלא יצאו מהדלת הזאת כבר עשרות שנים. שמעתי אומרים שמי שיוצא מהדלת הזו - תמיד קצת נשאר שם, ואני מאמין להם.      

לא הייתי שם לבד. היו עוד הרבה אנשים במסדרון שכמוני בחנו את הדלתות השונות, מתקרבים ומתרחקים חזרה, זהירים לבל לעשות צעד מיותר. חלקם לחוצים יותר למצוא דרך מתאימה, חלקם רגועים  ונינוחים משהו. אך היו אנשים שלא נשארו במסדרון אף לא דקה. הם בקושי אמרו שלום, יצאו מדלת אחת וישר נכנסו לאחרת בחטף, והכל במין החלטיות שכזו, פשוט להעריץ...

המשכתי להסתובב, תוהה כמה שנים עומדות פה התמונות היפות הללו, וכמה אנשים הספיקו כבר  להתבונן בהן והבנתי את אלו שהפחידו אותי. אני הרי צריך לצאת מפה בשלב כלשהו. חבל, פשוט חבל להישאר במסדרון הרבה זמן, החיים הרי יובילו אותי בסוף לדלתות שאני לא רוצה בהן.

שמעתי פעם מאדם חכם שכל החלטה שלי, וכל דלת שאבחר תוביל בסופו של תהליך למקום אחד. מקום בלי רשימות, בלי דחיפות, ואפילו בלי התלבטויות...

אז נכנסתי...

"ר' יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות, ד', כ"א)