האם כל בני האדם נולדו שווים?

זהו שיעור המשך לפרק "תורה נשים והעולם המודרני" בספר "ואני, מה אני?"

תחילת ספר "במדבר" מציבה בפני המעיין קשיים גדולים בלימוד הפרשיות . התורה מתעכבת שם על מניין חוזר ונשנה של מספרי בני ישראל, כשהיא מונה את המניין של כל שבט, את המניין הכללי, את המניין של כל קבוצה (עם פירוט של כל שבט בתוך הקבוצה שלו) ושוב את המניין הכללי. המניינים החוזרים ונשנים קשים מאוד ולא ברור מדוע התורה צריכה לחזור שוב ושוב על המניין בצורות שונות, אנחנו הרי יכולים לחשב לבד את הסכום הכללי ומדוע יש צורך גם במניין שבטי, כללי, מניין לפי מקום החניה ושוב מניין כללי?

שאלה נוספת שעולה מקריאת פשט הפסוקים נוגעת (במקצת) לשאלה שהעלנו בכותרת השיעור. בקריאת סדר החניה של עם ישראל אנו שמים לב שישנה חלוקה ברורה של השבטים:
"וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם... וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשכָר... מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן: דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם... וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן... וּמַטֵּה גָּד...: דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה... וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה... וּמַטֵּה בִּנְיָמִן: דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם... וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר... וּמַטֵּה נַפְתָּלִי"

התורה מסדרת את השבטים מסביב למשכן וקובעת אותם בקבוצות, כאשר ניתן למצוא קשר ברור בין קבוצה לקבוצה. בצד המזרחי, הצד הטוב ביותר של המשכן (צד השכינה), חונים שלושה שבטים מיוחסים מאוד- יהודה, יששכר וזבולון. שלושת השבטים הללו הם השבטים המיוחסים ביותר בדרך כלל ולא פלא, לכן, שהם גם חונים בצידו של משה רבינו (הכהנים ומשה חונים גם הם בצד המזרחי של המשכן, במעגל הפנימי יותר, של הלויים). גם שאר השבטים חונים על פי חלוקה מעמדית ברורה, ראובן, שמעון וגד חונים בצד אחד, בני רחל מקבלים צד משלהם ואילו בני השפחות (מלבד גד, שחונה עם ראובן) חונים בצד צפון הלא מכובד. חלוקה זו גם היא מקבילה לבני לוי המסודרים גם הם בצדדים על פי חשיבות.

מדוע התורה נוקטת חלוקה מעמדית ברורה כל כך? מדוע בני השפחות חונים לבד? מדוע יש שבטים מיוחסים ומיוחסים פחות? ומדוע בני רחל שוב מוצאים את עצמם בצד משלהם?
כידוע, היתה לחלוקה זו גם משמעות אחר כך, כאשר בני ראובן נסחפים אחרי קורח ועדתו ונענשים ביחד איתו, ובני שמעון חוטאים בחטא זמרי בבעל פעור. האם התורה נוקטת גישה של "איפה ואיפה"? האם במוצהר ישנם תמיד שבטים שיקבלו את החלק המובחר וכאלה שלא?

על רקע זה מובנת יותר הטרוניה של קורח בשלבים מאוחרים יותר, כאשר הוא טוען כנגד משה ואהרון ש"לקחו" לעצמם את הכהונה, המלכות, כתר התורה וכתר הנבואה. ככל הנראה היתה בעם תחושה מרה של "הפליות" בין שבטים, של שבטים טובים יותר וטובים פחות ושל חלוקה מעמדית ברורה. מדוע התורה מחלקת כך את העם ? האם באמת יש מצב של איפה ואיפה בעם ישראל?

לדעתי שתי השאלות שהעלנו מציבות שני צדדים שגם עונים, בסופו של דבר, אחד על הקושיה הנובעת מהשני. בתהליך הפיכתו של עם ישראל מקבוצה פרטית לעם היו מספר לא קטן של קשיים, שאחד המרכזיים שבהם הוא אובדנו של הפרט. בעוד שעד עכשיו היה מדובר על קובץ של פרטים מאוד מיוחדים, בעלי כוחות אדירים ואישיות "מגדלורית", הרי שמעכשיו המספרים גדלים, התפקידים מתרחבים והפרט מאבד לאיטו את המיוחדות שלו... תופעה דומה מתוארת בספרי ההיסטוריה לגבי מעברים של קבוצות אידיאולוגיות קטנות למצב של קבע, כמו לדוגמא במעבר מהמחתרות לצה"ל, על פי התיאורים רבים מבין מתנדבי וכוכבי המחתרות התקשו מאוד לעבור למצב של צבא מסודר, עם חוקים ונהלים ושבו כל חייל הוא אחד מהרבה חיילים שמבצעים את תפקידם. כך גם בעם ישראל, כאשר הפרטים עוברים ומתגבשים למצב של עם יש מספר גדול של תפקידים

וצרכים, ש"מישהו" צריך למלא. לא כל אחד יכול להיות מגדלור, אבל ישנה חשיבות רבה לכך שכל התפקידים יבוצעו, גם אם חלקם פחות "נוצצים" מתפקידים אחרים. מן הצד השני הסכנה היא שחלק מהאנשים אכן יכנסו למין רוטינה של מילוי תפקידם באופן לא חי, שהפרט יטבע לחלוטין בתוך הכלל, יבצע את תפקידו כמצוות אנשים מלומדה וישכח את האידיאלים הנישאים.

לדעתי, שתי הפנים מקבלים את משמעותם בפסוקי הפתיחה של ספר במדבר. מצד אחד התורה מסדרת בצורה חזקה ובלתי ניתנת לפשרה את ה"תפקידים", לכל אחד יש תפקיד מוגדר בעם, כל שבט צריך לבצע תפקיד אחד (או יותר) ולא לסטות מתפקידו. לכל שבט יש מקום חניה מוגדר ותפקיד מיוחד משלו במרקם החברתי. מצד שני התורה מדגישה במניינים החוזרים את היות כל המארג האנושי הזה עם... המניין לוקח את הפרטים והופך אותם לחלק ממפקד וכך הם הופכים להיות יותר חלק ("בורג") מהמבנה הכללי של העם. התורה בונה את תפקידו של היחיד ואת תפקידו של הכלל, תפקיד היחיד נבנה על ידי המיקום המיוחד, השייכות השבטית והמניינים הקטנים, והמבנה הכללי נבנה על ידי המניינים המסכמים.

התורה, בניגוד ברור לאורח החשיבה המודרני, איננה "מתביישת" בתפקידים השונים. יש תפקיד מוגדר לכל אחד ויש מעמד מסויים לתפקידים מסויימים. כל אחד ואחד מבני ישראל צריך לבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר ולא לשאוף לתפקידו של אדם אחר, כי רק במילוי מלא של תפקידו הוא ממלא את יעודו בצורה הנכונה. לדברים יש כמובן בסיס- מכיוון שכל התפקידים הם חלק מהתפקיד האלוקי של עם ישראל, הרי שממילא אין טעם לקנאה או למאבק בנושא התפקידים- כי הרי כל אחד ממלא את רצונו של הקב"ה בכך שהוא ממלא את תפקידו, ומה זה משנה אם הוא ממלא את רצונו כך או אחרת? זוהי גם התשובה שנותן משה לקורח כאשר הוא מתרעם על חלוקת התפקידים בעם ישראל- "בוקר ויודע ה' את אשר לו..." ה' הוא היודע והוא זה שמינה אותי ואת אחי, אין כאן בחירה אנושית, שעליה ניתן לחלוק וניתן להתווכח, אלא יש כאן חלוקת תפקידים אלוקית, ולכן כל אחד צריך לשמוח בתפקידו שלו. יתירה מזו, מכיוון שהקב"ה הוא זה שהכריז והחליט על חלוקת התפקידים הזו, הרי שתפקידו של כל אחד גם מתאים לו ביותר וכך הוא ממצה את עצמו בצורה הטובה ביותר לו עצמו ולעולם כולו.

ללא ספק יש כאן חידוש לגבי אורח החשיבה המודרני, עצם הטענה כי יש תפקידים שונים נתפסת אצלנו פעמים רבות כדבר נורא, כחלוקה מעמדית הנגזרת מאכזריותו של החזק המנצל את כוחו כדי לקבל את התפקידים הטובים. אולם לא זו היא חלוקתה של התורה. התורה קובעת תפקידים שונים לעמים, שבטים ואנשים כחלק מתפיסת עולם כוללת שבה יש לעולם תפקיד ויעד ושכל אחד מהברואים עוזר כמיטב יכולתו לקראת ההגעה ליעד זה- מכיוון שכך, מה לך איזה תפקיד אתה ממלא בדרך אל היעד? אומנם ישנו פן אחר (ודומה) שבו כל אחד הוא חלק מהמשימה הגדולה, "בורג" קטן במערכת, ללא קשר לתפקידו- וצד זה מדגישה התורה במניין הכללי החוזר על עצמו.

השבטים שוכנים כל אחד בצידו, כחלק מתפקידם ויעודם האלוקי, והם גם חלק קטן מהעם (בספירה כל אחד שווה בדיוק אחד, לא יותר ולא פחות).

לגבי הנושא שבו אנו עוסקים מה שחושב לי ללמוד מפתיחת ספר במדבר הוא עניין התפקידים השונים. יש לכל אחד ואחד מאיתנו תפקיד, מסויים ומיוחד, תפקיד שאף אחד אחר לא יוכל למלא, ואנו לא חוששים מחלוקת התפקידים. ולהיפך, אנו בטוחים שאם אכן זהו התפקיד האלוקי שהוריש לנו אלוקים, הרי שזהו התפקיד החשוב ביותר שאנו יכולים למלאות והדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות בעולם. אן אני (לדוגמא) אינני כהן, הרי שזהו תפקידי האמיתי בעולם, זו הדרך שבה אני צריך ללכת וכך אני עתיד להתקדם באופן אישי ולקדם את העולם בצורה הטובה ביותר. טענתו של קורח, לפיה כל בני האדם שווים לחלוטין וכל אחד יכול למלא את כל התפקידים, נחקקה בתורה לדראון עולם.

ביסוד הדברים, יש שוויון גמור בין התפקידים, שהרי מכיוון שמדובר בתפקיד אלוקי, הנובע מתוקף החלטה של בורא עולם בעצמו , הרי שכלפיו אין שום הבדל בין התפקידים השונים. דבר זה נובע משתי סיבות: א. כלפי גדלותו של התפקיד ושל בורא העולם, הרי שבאמת אין שום משמעות להבדלים "המעמדיים" בין התפקידים, כאשר מדובר על גובה של אלפי קילומטרים, אין משמעות להבדל בין חמישה מטרים לחמישה וחצי. ב. כל התפקידים חשובים, מהותיים ועקרוניים בדרך אל תפקידו של העולם, וכאשר כל אחד מאיתנו ממלא את תפקידו בדרך הטובה ביותר- הוא תורם להתקדמות העולם לא פחות, ואולי יותר, ממי שתפקידו "חשוב" אולם הוא לא מקיימו בצורה מושלמת.