close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

האם קריאות שמחה על מות הטייסים היא עבירה על החוק?

עו"ד דניאל ארנסטב ניסן, תשעג13/03/2013

האם הודעות השמחה בפייסבוק על מות הטייסים, של פעילת שמאל, הם גם עבירה על החוק?

תגיות:

טענות על גולשת שפרסמה אמש בכרטיס הפייסבוק שלה מספר הודעות ובהן הביעה שמחה על התרסקות מסוק הקרב של צה"ל ועל מותם של שני הטייסים, גרמו לסערה ברשת.

התבטאויותיה, שכללו, לכאורה, את קריאות שמחה כמו "קולולו", וההצהרה: "אשמח גם אשמח בנפול אויביי", הכעיסו רבים מהגולשים, והודעות גינוי רבות הועלו ברשת החברתית נגד הדברים, כולל קריאות למיצוי הדין עם הגולשת.

השאלה העולה בעקבות הסערה, היא האם התבטאויות שכאלה לגיטימיות במשטר דמוקרטי, האם הן חוקיות, והאם ניתן בכלל להתמודד עם התבטאויות שכאלה במישור המשפטי?

השופט בדימוס עו"ד דניאל ארנסט


טוען שהנושא מורכב, וכולל בתוכו סוגיות של חופש הביטוי, מול הסתה ופגיעה ברגשות הציבור.

לדבריו, ההקשר של הדברים, הזירה בה הם התפרסמו, פרטית או ציבורית, הן אלו שקובעים האם אמירת הדברים הייתה לגיטימית, או שמא היוותה עבירה על החוק.

"ברור כי האמירה שיש לשמוח בנפול חיילים היא קיצונית מדי, ולכל הפחות גבולית מאד" אומר השופט לשעבר, עו"ד דניאל ארנסט. "אין ספק כי מדובר בפגיעה ברגשות הציבור, וברגשות המשפחות השכולות, ויתכן שיש בכך גם אלמנטים של עבירות נוספות".

לדברי עו"ד ארנסט, חרף הדברים המגונים בכל תכלית של גינוי, וחוסר הנוחות הכללי מהאמירות המקוממות הללו, כלל לא בטוח שאמירות שכאלה חורגות מהחוק, ומחופש הביטוי המוקנה לאזרח במשטרים דמוקרטיים. לדבריו, על מנת לברר אם ההתבטאויות עברו על החוק, יש להתחשב במספר פרמטרים:

"ראשית יש לבחון את הפורום בו נאמרו הדברים" אומר עו"ד ארנסט. לדבריו, אמירה פרטית בין שני אנשים המדברים ביניהם ומחליפים דעות, אפילו קיצוניות, ואפילו באמצעות מדיה אלקטרונית, אם במייל, או ברשת חברתית, עשויות להיחשב כאמירות פרטיות, שלא הייתה בהן כוונה להתפרסם ברבים.

לדברי עו"ד ארנסט, הדבר תלוי בתפוצה הראשונה של הדברים. "אם הדובר פרסם את דבריו בתפוצה גדולה, יש בכך דמיון לכתיבה בעיתון או בכל מדיה ציבורית אחרת" אומר עו"ד ארנסט. "שונה הדבר אם המסר הוא מסר פרטי בין שני צדדים בלבד".

כלומר בחינת האמירה צריכה להתחשב בפורום או במדיה בו נאמרה ופורסמה.

לדברי עו"ד ארנסט, אם גולש נטל אמירה פרטית ופרסם אותה ללא הרשאה, אין האחריות לפגיעה מוטלת רק על הדובר אלא גם, ובעיקר, על המפרסם.

לדברי עו"ד ארנסט, מבחינת חופש הביטוי, האמירה של הגולשת, אם מדובר כמובן בגולשת אמיתית, ולא בזהות מפוברקת - גבולית מאד, וככל הנראה הבעת השמחה על מות הטייסים - עברה את הגבול אותו מתיר חופש הביטוי בישראל.

לדבריו, אם הדבר נאמר באופן פרטי, ללא פרסום, ספק אם ניתן או יש מקום לנקיטת פעולות חוקיות נגד הגולשת.

לדברי עו"ד ארנסט, המקרה מעלה גם את שאלת הפרשנות. האם ההתבטאות מתפרשת כהסתה לפגוע בחיילי צה"ל. אם התשובה לכך חיובית, הדבר מהווה עבירה על חוקים שונים, ואולי גם בגידה. מצד שני, ייתכן מאד וכוונתה של הגולשת הייתה הבעת דעה פוליטית, שעניינה הבדלים בין שמאל לימין – ובמקרה שכזה המשמעות החוקית עשויה להיות שונה.

לדברי עו"ד ארנסט, אסור לעיתון או אמצעי תקשורת לפרסם דברים המהווים לשון הרע, ללא קשר לשאלה מי אמר אותם ראשון.

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה