מה היו צורות הנגינה שהיו במקדש? כיצד העבירו זאת לעם?

אחרי חורבן בית שני נשתכחה בעוונותינו נגינת כלי הזמר שהיתה נהוגה בשירת הלויים במקדש, חוץ מן הזמרה שבפה, בנגינות התורה ונעימות התהילים, נוסח הנביאים ונעימות המגילות והתפילה – שעברו לבתי הכנסת שנוסדו בבבל עוד לפני חורבן בית שני, ושנתפתחו גם בארץ ישראל בבתי הכנסת ובחצר המקדש גופא, במקום שהתפללו כהנים, לויים וישראל בתור חזנים.
[כמובא בתלמוד ירושלמי – ש "בשעת חורבן בית שני היו מספר בתי הכנסיות בירושלים 480, ובזמן גלות בבל נוצרו למעלה מ-30 מקדשי מעט בבבל גופא" ].
בייחוד עזרו להפצת זמרת המקדש וסדר העבודה בערי ישראל "אנשי המעמד" שהיו באים מדי שנה בתור "צירים" מערי היישוב ולומדים במקדש את הזמרה המיקדשית יחד עם המלל, בזמן קבוע בשנה, וחוזרים אחר כך למקומותיהם ומוסרים כל מה שלמדו שם לאנשי עדתם.

החכמים שחיו מיד לאחר החורבן כרבי עקיבא וחבריו, עדיין זכרו את סדר העבודה וזמרת המקדש והורו לבני דורם את עיקרי התפילה וצורת הזמרה מהמקדש.