הדרן הרבי על מסכת עירובין- חלק א

וורט קצר לסיום מסכת עירובין

עירוב בסוכה

א. הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי, נסע פעם לקבל סמיכה לרבנות אצל רבי חיים מבריסק, רבי אליהו חיים מייזל רבה של לודז' ועוד גדולי ישראל.
וכפי שהיה נהוג פעם – לא הסתפקו במבחן בשו"ע ונושאי כליו, אלא היו עורכים גם בחינה מעשית ("שימושה של תורה").
כאשר הגיע לאחד הגדולים לקבל סמיכה, היה זה בזמן חג הסוכות והתעוררה שאלה בקשר לשבת סוכות:
המנהג בעיר ההיא היה שבכל חצר בנו סוכה גדולה עבור כל בני החצר. וקרה ששכחו לערוך עירוב חצרות, ובאו אל הרב לשאול מה לעשות – כיצד יוכלו להביא את האוכל של סעודות שבת לסוכה?
פנה הרב אל רבי לוי יצחק שיפסוק שאלה זו. ומיד השיב רלוי"צ בפשיטות, שאין צורך בעירוב חצירות, כיון שהסוכה עצמה מערבת.

ב. פירוש הדברים:
עניינו של עירוב חצרות הוא שכאשר לוקחים פת שבו משתתפים כל דיירי החצר– הרי זה מאחד אותם והחצר נעשה רשות משותפת של כל בני החצר, כיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו" (שו"ע אדה"ז או"ח סי' שפ"ו ס"א).
ובכן, במה דברים אמורים שיש צורך בכך – כאשר כל אחד מבני החצר אוכל בדירתו ולא בדירת חברו, אבל כאשר דעת כולם לאכול בסוכה – אין עוד צורך במאכל שיאחד אותם.

(מבוסס על: קטע משיחת כ"ף מנ"א תשכ"ב, כהקדמה לסיום מס' עירובין דלקמן, תו"מ חל"ד ע' 213)