הדרן הרבי על מסכת נזיר- חלק ב

א. איתא בסיום מסכת נזיר: "אמר ליה רב לחייא בריה וכן א"ל רב הונא לרבה: "חטוף ובריך" [=חטוף כוס ברכת המזון, שתהא מקדים לברך ברכת הזימון]. למימרא דמברך עדיף? והתניא רבי יוסי אומר "גדול העונה אמן יותר מן המברך" ואמר לו רבי נהוראי השמים כך הוא! תדע שהרי גוליירים [=חלשים] מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין? [מיישבת הגמרא:] תנאי היא, דתניא "אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך תחלה"."
דברי הגמרא בפשטות: שהתנאים נחלקו האם המברך עדיף או העונה אמן עדיף, והאמוראים (רב ורב הונא) הכריעו כדעת התנא שמברך עדיף.
וכן נפסק להלכה בטור ושו"ע (או"ח סוף סי' רא) שיש לחזר אחר הברכה. ולפי זה נראה שאין אנו סוברים ש"גדול העונה אמן יותר מן המברך".
אבל הקשו המפרשים , מכך שהטור פסק להלכה בסוגיית "החוטף מצוה מחבירו חייב ליתן לו עשרה זהובים" (יו"ד סו"ס כח) – שאם מישהו קדם ומל תינוק שהביאו לחברו – אין מחייבים אותו לשלם על הברכה שחטף "דכיון דענה אמן – הא אמרינן גדול העונה אמן יותר מן המברך", ונמצא שפסקי הטור סותרים זה את זה?

ב. והמעדני יו"ט (בחו"מ סו"ס שפב) מתרץ: שמה שאמרה הגמרא "תנאי היא" אין הכוונה שהתנא (וכן רב ורב הונא) חולקים על דברי רבי יוסי שגדול העונה אמן, אלא רק הביאו את דבריו כסמך לדברי רב ורב הונא, בכך שממהרים להביא שכר למברך (ואין זה סותר לכך שהעונה "גדול מן המברך").
אבל לכאורה התירוץ דחוק, כי מפשטות הלשון "אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע" משמע ששניהם שווים גם בגודל השכר, ואילו לדברי המעדני יו"ט לכל הדעות "גדול העונה אמן יותר מן המברך" וכל מעלת המברך היא רק במהירות השכר.

ג. ויש לבאר ובהקדם:
למרות שלהלכה יש לחזר אחר הברכה (כנ"ל) – נפסקה אבל גם ההלכה (בטור ושו"ע או"ח סי' קסז סט"ז) ש"אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים", כלומר, שאף שהמסובים צריכים לשמוע את הברכה ולענות אמן – צריך גם המברך לכוון לאמן שאומרים, וכפי שמנמק הדרכי משה (לטור שם): "משום דעניית אמן מכלל הברכה היא".
ולפי זה נראה לומר: שלכל הדעות, בכל סוגי הברכות, האמן היא גם חלק מהברכה. וכמבואר הטעם על כך בראשונים : "שהמברך דומה לשטר חתום ולא נתקיים בבית-דין ויכול אדם להכחישו, ואמן הוא קיום חתימת הברכה, כמו שמצינו . . ואמרה האשה אמן אמן – לקיים מה שהשביעה הכהן".
[ויומתק יותר על פי המבואר בחסידות, שעל ידי כל ברכה נמשך שפע מלמעלה, ועניית אמן מבטלת את הדברים המונעים ומעכבים את ההשפעה, על דרך קיום השטר בבי"ד שמבטל כל ערעור]
ומה שנחלקו אם "מברך עדיף" או "גדול העונה אמן כו'" – תלוי בחקירה הידועה אם הולכים אחרי ה"בכח" או אחרי ה"בפועל" :
– כי המברך הוא ה"כח" שהרי הוא זה שמפרט ומגלה בברכתו את שבחו של הקב"ה בעולם, והעונה אמן רק מסלק את המונע ומעכב [ועל דרך בדוגמה שהובאה לעיל, שטר שנתקיים בבי"ד: שגביית הממון היא בכוחו של מה שמפורש בשטר, וקיום השטר עניינו רק לאשר את מה שמפורש בשטר]
ויוצא: ש"כח" (ואיכות) הברכה היא במברך דווקא, אלא שמצד המברך יכול להיות שלא יבוא לידי פועל (מצד ערעור), וזוהי פעולת עניית האמן – להביא את הברכה לידי פועל.

ד. על פי זה נוכל ליישב את הסתירה שמצד אחד אמר התנא "אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע", משמע ששניהם שווים (כנ"ל ס"ב), ומצד שני פסק הטור ש"גדול העונה אמן יותר מן המברך".
שכוונת התנא "אחד המברך ואחד העונה אמן" היא: כי לכולי עלמא הרי בעניין ה"בכח" ואיכות הברכה מברך עדיף; ולאידך, בעניין ה"בפועל" – גדול העונה אמן יותר מן המברך (כמבואר לעיל). אלא שמכיוון שכל עניין הברכה באה ע"י המברך דווקא (כי לולא המברך לא שייך העניין דעניית אמן) לכן "ממהרין למברך תחילה". אבל לגופו של עניין יש לכל אחד מעלה שאין בחברו והאחד משלים את השני.

מבוסס על: משיחות י', (מוצאי ש"ק) י"ג וט"ו שבט תשל"ח. נד' בלקו"ש חלק לה, ויחי שיחה ב (עמ' 216 ואילך. השיחה בלה"ק במקור).