הדרן הרבי על מסכת ראש השנה- חלק א

רושם התפילה בציבור
פעם היה הבעל-שם-טוב עם תלמידיו בשדה, ואמר להם לעמוד במעגל, וכל אחד יניח ידו על כתף חבירו. כשעשו כן, ראו לפתע אנשים רבים עטופים בטליתות ועטורים בתפילין ומתפללים.
הסביר להם הבעל-שם-טוב: שבמקום הזה התפללו יהודים לפני יותר משלוש מאות שנה.

והוסיף ואמר:
מה שראיתם – אינן התפילות עצמן, שכן התפילות עלו למעלה. אלא שמכל דבר שבקדושה נעשה רושם; וזהו רושם אותיות התפילה.

(ספר השיחות תרצ"ו [לאדמו"ר הריי"צ] עמ' 151. הובא ותורגם באוצר פתגמי חב"ד [לרא"א הכהן

שי' פרידמן] ח"א עמ' 67)

ביאור כללי בעניין ראש השנה
ביאור שם ראש השנה, שתי בחינות בר"ה
א. על הפסוק "דרשו ה' בהמצאו" אומרים רז"ל (מסכתנו יח, א) "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים".
ולכאורה מימרא זו תמוהה, שכן מהלשון "שבין ר"ה ליוהכ"פ" משמע, שר"ה ויוהכ"פ עצמם אינם כלולים בעשרה ימים הללו, ולאידך, מהלשון "אלו עשרה ימים" מובן שגם ר"ה ויוהכ"פ כלולים בחשבון, שהרי בין ר"ה ליוהכ"פ ישנם רק שבעה ימים?
אלא צריך לומר, שבראש השנה ויום הכיפורים ישנם שני עניינים: (א) עניינם העצמי – שאינו עניין התשובה, ובנוסף (ב) יש בהם עניין התשובה, שלכן הם נכללים בעשרת ימי תשובה.

והסדר הוא: שראשית צריכה להיות העבודה מצד עניינו העצמי של ראש השנה, ורק לאחר מכן עבודת התשובה.

ב. הסבר הדברים:
ידוע , שתשובה מגעת למעלה מכל המצוות, ולכן יש בכוחה למלא את הפגמים שפגמו וחיסרו בכל המצוות. אך כאמור, עניינו העצמי של ראש השנה הוא אף למעלה מעניין התשובה, והטעם: כי העבודה העיקרית של ראש השנה היא "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם" (לעיל טז, א). ומובן שבטרם מקבלים את מלכותו ית' לא שייכת כלל עבודת המצוות, כמאמר "קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזירותי". ואם עבודת המצוות אינה שייכת לפני קבלת מלכותו, ממילא מובן שגם עבודת התשובה, שעניינה לתקן את מה שלא השלימו בקיום המצוות, גם היא אינה שייכת אלא לאחר קבלת מלכותו יתברך.

ג. ובעומק יותר:
שמו של כל דבר (ובוודאי של עניין בתורה) מבטא את מהותו. וגם בשם "ראש השנה" מרומזים שלושת המעלות בדוגמת ראש האדם לעומת גוף האדם:
הראש כולל: (א) את מהות ומעלת הראש מצד עצמו, שהוא למעלה מכל האברים. (ב) כלולה בו חיות כל האיברים. (ג) הראש מנהיג את כל האברים, גם לאחר שהחיות כבר נמשכה בהם.
כך הוא גם בנוגע לראש השנה, שיש בו שלשה דברים: (א) עבודת ר"ה מצד עצמו היא: "שתמליכוני עליכם", הכתרת הקב"ה למלך. עבודה זו מגעת עד עצמותו יתברך, והיא נעלית שלא בערך מעבודת כל השנה. (ב) עבודת התשובה דר"ה, שיש לה ערך וקשר למצוות אלא שהיא נעלית מהם, והיא כ"כלל" הכולל את כולן. (ג) ההחלטה הטובה שבראש השנה, שפועלת ומשפיעה על קיום המצוות דכל השנה, כפי שהראש מנהיג את האיברים.

מבוסס על: לקוטי שיחות שיחה לראש השנה, עמ' 1144 ואילך (ובמתורגם ללה"ק עמ' 124 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבמועדים – חודש אלול-יוכ"פ" עמ' קלז ואילך.

וורט קצר לסיום מסכת ראש השנה

רמז בסיום המסכת למשל המלך בשדה
בסיום מסכת ראש השנה, אומרת הגמרא: "לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות, אבל בעיר – לא".
ויש כאן רמז נפלא, ע"פ תורת החסידות:
ידוע המשל של אדה"ז (לקו"ת דברים לב, ב) שבחודש אלול הוא הזמן שהמלך נמצא בשדה, ואילו בחודש תשרי הוא זמן של "בבואו העירה", וגם כל העם חוזר מהשדה לעיר.
וזה נרמז בכך שמסכת ראש השנה מסתיימת בעניין החילוק שבין "עם שבשדות" לבין אלו שב"עיר": שכן ראש השנה הוא הזמן שבו נפעל המעבר ממצב של "עם שבשדות" (כאשר "המלך בשדה"), למצב של "אנשי העיר".

מבוסס על: נקודה מהדרן על מסכת ר"ה, וא"ו תשרי ה'תשמ"ג (נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 68).