הדרן הרבי על מסכת שבת חלק א

מלאכים של שבת

סיפר לי הר' יונתן ויינר, תושב רמות, ר"מ בישיבת אור שמח:
בילדותי גרנו באוסטרליה. יום אחד לקח אותי אבי איתו בנסיעתו לניו יורק, במהלכה נכנסנו לביקור אצל הרבי מליובאוויטש. הוא הציע לי מראש להכין איזו שאלה שאותה אשאל את הרבי.
כאשר נכנסנו ל'יחידות' שוחח אבי עם הרבי. ובסיום הרהבתי עוז לשאול את הרבי את ה'שאלה' שלי, שהציקה לי זה זמן רב:
- מדוע בליל שבת אחרי שאנחנו מקבלים את המלאכים בברכת "שלום עליכם" שלוש פעמים, אנו

מוסיפים עוד קטע "בואכם לשלום" – האם התוכן של "בואכם לשלום" אינו זהה ל"שלום עליכם"? שאלתי.
- הרבי, במקום להשיב לקושייתי, העלה קושיא נוספת: אולי אתה יודע מדוע בקטע של "שלום עליכם" נאמר "מלאכי השרת" ובכל הקטעים הבאים נאמר "מלאכי השלום"?
והרבי הסביר:
- את היהודי מלווים מלאכים במשך כל ימי השבוע, אלא שבשבת מגיעים מלאכים מיוחדים, אלה נקראים "מלאכי השלום". ולכן, כאשר אנו באים הביתה בליל שבת אנו קודם כל פונים למלאכי ימי-החול שסיימו את תפקידם ונפרדים מהם בברכת "שלום עליכם מלאכי השרת". ורק אח"כ פונים למלאכי השבת שהגיעו זה עתה, בברכת "בואכם לשלום מלאכי השלום"...
(מפי הרב ישראל ליפסקר, משלוחי הרבי ברמות, ששמע מפי בעל המעשה, פורסם ג"כ ב"תורת חיים" של חב' ג'ם. ייש"כ לידידי הר' צבי גרינברג, פעיה"ק צפת. וראה ביאורים נוספים על הקושיא בתורת מנחם חנ"ח עמ' 96)

הדרן קצר לסיום מסכת שבת

העניין במדידת האמבטיה בשבת
א. מסכת שבת מסיימת בסיפור: "עולא איקלע לבי ריש גלותא, חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא דמיא וקא משח ליה [=ראה אותו שהוא יושב בגיגית מלאה מים, והוא מודד אותו]. אמר ליה: אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור? [כלומר ומי התיר לך למדוד בשבת] אמר ליה: מתעסק בעלמא אנא" [ואין כוונתי למדוד].

ולכאורה מתעוררת כאן קושיא :
ההנהגה של "מתעסק בעלמא" היא (לכאורה) היפך דבר המשנה (אבות פ"ב מי"ב) "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", כי כאשר מעשיו הם לשם שמים אין זה באופן של "מתעסק בעלמא"?!
וכיצד יתכן שרבה בר רב הונא ישב ביום השבת ב"אוונא דמיא", לא במקווה אלא בגיגית מלאה מים [פירש"י. או לפי הגירסא "באגנא דמיא", כמו "וישם באגנות" (משפטים כד, ו) שפירושו כלי גדול, שאדם יכול לישב בתוכו], וכשעולא שאל אותו על מעשיו ענה שהוא "מתעסק בעלמא"? (כי אם נאמר שאכן היתה לו כוונה בזה לשם שמים – היה עליו לענות לעולא שהוא עושה את זה לשם שמים, וממילא הרי זה בגדר של מצוה!)
ובפרט שמדובר על אחד האמוראים – וההנהגה מובאת בגמרא כדי שילמדו ממנה – ובמיוחד אמורא שנקרא בשם רבי, כידוע ש"רבה" הוא קיצור של "רבי אבא", ששם רבי מורה על גודל מעלתו.

ב. יש שהסבירו : שמכיון שישב במקום שאסור להרהר בו בדברי תורה (כיון שהמים בגיגית היו צלולין), לכן "העמיק דעתו במדידת המים שבאמבטי, כדי להעביר דברי תורה מדעתו", וזו היתה כוונתו באמרו לעולא "מתעסק בעלמא אנא" – פירוש לא כשאר מתעסק שבש"ס שפירושו שהתכוון לעשות מלאכה של היתר ועשה מלאכה של איסור, "אבל אני לא נתכוונתי לשום מלאכה בעולם, ואפילו של היתר, רק להעביר דעתי מד"ת, ומתוך כך עלתה בידי מדידה בלא מתכוין".
אבל, במחילת כת"ר, תירוץ זה אינו מובן:
הגדר של "מתעסק" בהלכה הוא שעשיית המעשה היא ללא כל כוונה (לדוגמא "מתעסק בחלבים ועריות" או "מתעסק בקדשים" וכיו"ב – שהוא עושה פעולה בעלמא ללא שום כוונה לכלום), אבל כאשר הוא מתכוון להסיח דעתו מלהרהר בד"ת, ובפרט יהודי שכל מעיינו בלימוד התורה, הרי בהכרח שהוא יעסיק את דעתו במחשבה אחרת, ואילו פעולה של "מתעסק בעלמא", ללא מחשבה, לא תסייע לו להשגת המטרה שלא יבוא להרהר בדברי תורה!
יתרה מזו: בשו"ע (או"ח רספ"ה) יש עצה איך להזהר שלא להרהר בד"ת במקומות שאסור והיא: "לחשוב חשבונותיו". ובשבת שגוזרים שמא יכתוב העצה היא לחשוב בענייני חשבונות שאינו צריך להם כלל (סי' ש"ז סי"ג בשו"ע אדה"ז). וא"כ, מדוע היה צריך רבה לעשות פעולה של מדידה, שגרמה לעולא לחשוד בו שמודד שלא לצורך מצוה, כאשר היה יכול לחשוב בעניינים של חשבונות?!

ג. והביאור בזה בפשטות:
רבה בר רב הונא עשה פעולה זו – כדי שילמדו מכך דין, והוא: שכאשר עושים את פעולת המדידה ללא כל כוונה אלא כמתעסק בעלמא – הרי זה מותר.
ומובן, שמחשבתו שילמדו ממנו דין אינה סותרת את העובדה שזה היה "כמתעסק בעלמא", כי המדידה אכן היתה ללא כוונה למדוד אלא "כמתעסק".
ואעפ"כ היה זה כמובן לשם שמים – כדי שילמדו ממנו דבר הלכה , והיא היא דבר הלכה זו גופא.

מבוסס על: קטע משיחת ש"פ בשלח וט"ו בשבט ה'תשמ"ב (נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 832 ועמ' 860 ואילך).