close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

אילו רק הייתי כמוכם...

הרב יניב חניא  יב טבת, תשעה  1/3/2015

זה קורה בעיקר בלילה נוסף ללא שינה אחרי עוד שיחה קשה עם מישהו שמתקשר ומספר כמה קשה לו, כמה הוא נופל וכמה כלום לא עוזר ומבקש איזה שהוא פתרון כולל

תגיות:
לאחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר יושב ומדמיין את התשובה לשאלה "מה היה אילו?". בעיקר במובן של מה היה אילו לא הייתי נתקל, די במקרה ועל סמך תרומה של שרת אינטרנט שקיבלתי, בעולם האינטרנט ה"שחור". זה קורה בעיקר בלילה נוסף ללא שינה אחרי עוד שיחה קשה עם מישהו שמתקשר ומספר כמה קשה לו, כמה הוא נופל וכמה כלום לא עוזר ומבקש איזה שהוא פתרון כולל, חד משמעי ומוחלט, בוכה קצת ומספר כמה זה נורא ואיום ובלתי אפשרי להמשיך לחיות ככה. אחר כך, בלי יכולת להירדם ובמצב של חצי ערות חצי שינה, אני מנסה לדמיין מה היה אילו לא הייתי שם, בלב העניין ולא הייתי מקבל את השיחות הללו כל יומיים. מה הייתי אומר וחושב.

אז, אני בטוח שהייתי מזדעזע. בטח בתור ר"מ בישיבה או משהו... הייתי שומע שיחה של מישהו אחר שהיה ממלא את מקומי, הייתי שומע שיחה של עצמי וממש מזדעזע (זעזוע זה גם עניין של אופי, כמובן) והייתי מצקצק בלשון ואומר שזה נורא ואיום וחייבים למצוא פתרון ואיך זה שהממשלה לא עושה משהו עם זה. ואחר כך ממהר נורא לשיעור או להפסקה או למה שזה לא יהיה ומסביר לתלמידים כמה זה רע, אבל שבעצם בכל רע יש טוב והתקדמות ואנחנו חייבים לדעת להוציא מהרע את הטוב. ובטח הייתי מוצא איזו פסקה ברב קוק שגם אומרת את זה במפורש... שבעצם כל התקדמות מושגת על חשבון נסיגה ובעצם זה מה שאלוקים רוצה. ומההתלהבות מכוחו של עשיו הייתי בדיוק מפספס את המבט הזועק של התלמידים שנמצאים במאבק בלתי אפשרי ומוטרף. ובעצם לא היה לי צל צילו של מושג על איזו "רוע" מדובר. כי כשהייתי שומע (אותי) מסביר שזה נורא ואיום, אז הייתי בטוח שאני יודע על מה מדובר, ומי בעצם יכול לחדש לי וללמד אותי כמה רע, אוי ואבוי, יש שם בחוץ. אבל כמובן שכל זה לטובה וכל זה רק מחכה שנעשה בו שימוש לטוב. והנה, לי יש טלפון טיפש/ או טלפון חכם ומעולם לא עלה על דעתי לראות משהו לא צנוע. ומולי, מול עיני, היו קמלים עוד כמה תלמידים ותלמידות שזועקים, בשקט רב, להורים ולמורים ולרבנים שלהם לעזור וההורים "סומכים עליהם" וסומכים על החינוך מהבית או בכלל לא רוצים לחקור ולבדוק. באותו "אילו" דמיוני, אני מניח שגם אני הייתי חושב שאצלי בבית זה לא אפשרי, ושאצלי בעצם הבעיה היחידה היא "ביטול זמן" בהתעסקות עם הטלפון והאינטרנט ולא שום דבר חמור מזה. אני גם חושב שלא הייתי רוצה לבזבז על זה איזה סכום חודשי פעוט, על חסימה, או בדיקה או משהו אחר שיכול לעזור, כי הייתי יודע שזה סתם ו"ממילא כל ילד יכול לפרוץ את זה" ולא, זה לא באמת חשוב.

אני גם די בטוח שלא הייתי מעלה על דעתי שצריך שינוי מערכתי ולכן גם לא הייתי תורם מכספי לכל אלה שעוסקים בזה. כי יש דברים כל כך יותר חשובים ו"גם בזמננו היה יצר הרע ואף אחד לא מת מזה". אז עדיף להוציא את הכסף על שיעורי תורה לחילונים, או על עוד ספר תורה או משהו כזה... כי האמת היא שהמרצה ההוא מאתמול באמת הגזים קצת בתיאורים שלו. ובעצם... הכל כבר ידעתי לפני השיחה שלו. בוודאי שלא הייתי רואה איך הציבור, איך הילדים שלי ושלכם ואיך אנחנו בעצמנו משתנים מזה. איך ה"ציבור" (במלעיל ובמלרע) הופך להיות יותר רחוק מיהדות כי המכשירים דופקים לו את הראש, תמיד וללא הפסקה. ובטח, בטח זה מזעזע. בטח. אבל, בינינו, זה לא כל כך חשוב. אז מה אם מדובר על משהו שמלווה את כולנו בכל רגע נתון.

בעולם המדומיין הזה גם לא הייתי מבין את הבעלים שמתקשרים ומתלוננים שהנשים שלהם (או הנשים שמתלוננות על הבעלים שלהם) לא עוזרות(ים) להם ולא רוצות סינון ולא מסכימות לשום פיקוח, כי "אפשר לחשוב". הייתי אומר שהבעלים הללו מגזימים, ושזו החלטה משפחתית, ושאם האשה חושבת שפיקוח גלישה מפריע לה, אז אפשר לוותר על זה. ולא הייתי מבין את התחנונים השקטים, הנואשים בטלפון- "אולי אתה מכיר מישהו שיכול לשכנע את אשתי (בעלי)?". זה היה נראה לי מוגזם, ללא ספק. פשוט לא הייתי יודע.

באותו עולם, אני די בטוח, גם הייתי מתייחס בהבנה, מסויימת, לאמירה על חופש הביטוי ולא הייתי חושב שזו שחיתות מוסרית נוראה להילחם על אינטרנט פרוץ בכל מחיר. הייתי בטח חושב שיש דעות שונות ושלכל אחד גישה משלו מבלי לדעת שמדובר על נבזות חלמאית ואכזרית שמפקירה את בנינו ובנותינו לגחמותיו של כל יצור מטורף, הקורא לעצמו אדם. והייתי יכול לסבול, אני מניח, דעות הפוכות הדוגלות בחופש הביטוי ובחופש בחירה מבלי לראות את השחיתות הנפשית הכרוכה בכך.

אם לא הייתי מכיר, באותו עולם של נים ולא נים, את העוצמות, הכספים, האינטרסים ועוצמת המדיה, אולי הייתי חושב, כמו כולם, שניתן לפתור את ההתמודדות בלי פתרון מערכתי, בלי להתמודד באמת, בלי לדעת איפה הנוער נמצא ובלי לחשוב על פתרונות מקיפים. אולי אפילו חושב שהחרמות והאיסורים והפשקווילים אפשריים ועובדים. מי יודע?

הייתי ממשיך לדבוק ולפרנס את הדואר של ג'י מייל, כי אולי תיפול פה פצצת אטום ורק הדואר של ג'י מייל ישרוד. ומה, הייתי רוצה שמשהו כמו פיצוץ אטומי יפריע למייל שלי לזרום? הייתי גם פותח שם יומן (אותו הגיון, רק ג'י מייל עמידים באמת ולמה שפצצה אטומית קטנה תמחוק לי אירועים מהיומן) ואולי אפילו נכנס מידי פעם לווי נט לבדוק "מה קורה באמת". ובדרך מתעלם מהתרומה הקטנה שנתתי להם על כל כניסה ובדיקה. כי זה לא באמת רציני, לא?

סתם, לשבת ולדמיין מה היה אילו ולא לרצות לעשות כלום.
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה