close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

להיכנס כבת חורין לחג החרות

הרבנית יפעת טלב ניסן, תשעב25/03/2012

הרבנית יפעת טל המכתב לנשים לקראת ההכנות לחג הפסח המתקרב... איך לגשת להכנות לפסח בצורה של התבוננות פנימית. לקרוא, להפנים ולבצע.

תגיות:

שלום וברכה!

פסח מתקרב, ובשל היותו פרויקט לא קטן, באופן טבעי הוא מהווה אתגר לנשות ישראל. אמנם ישנו הבדל בין בתים, הרגלים, שלבים שונים בחיים, וכדו', אבל בכל זאת את רובנו הוא פוגש בתביעה מסוימת של עמל ובתפילה לעמוד במבצע בשלום...

לאחרונה כתבתי מכתב לקבוצת נשים שלומדת אצלנו בייעוץ התורני, המפרט עבודת התבוננות על ענין ההכנות לפסח. השתדלתי לכתוב דברים שיכולים לתרום על-מנת לדייק ולרומם את ההכנות לחג. אחרי שסיימתי, היה נראה לי שנשים נוספות תוכלנה בעזהי"ת להפיק ממנו תועלת (עם שינויים קלים שהתבקשו).

אני תפילה שיהיה בו כדי לסייע


למי שזה נצרך, לעבוד את ה' בימים האלו בשמחה ונינוחות (יחסית, לפחות...), ולהגיע לחג החירות כבת חורין.

לא מדובר במשהו קצר, אם כי ניסיתי להיות ברורה ולא להאריך לחינם.

האמת, קצת קשה לכתוב לכולן, כי כל אחת היא עולם, ואני משערת שלכל אחת ישנה התייחסות משלה למבצע הזה, מלבד ההבדלים בינינו בשלבים השונים בחיים. לדוגמא, אם אחת היא נשואה טרייה, אין בביתה חפצים רבים והכל יחסית חדש ונקי, זה לא דומה לאחרת שנשואה 10 שנים ואם לילדים - הן בכמות החפצים, הן בכמות המבלגנים, הן בכוחות... אבל אני משערת שבתור מבצע גדול, ענין הפסח כן נוגע לכולן באשר הן. בפועל, כאשר השבוע הייתי עם חברה שאני מחזיקה ממנה מאד בכלל וכ"באלבוסטע" בפרט, ושמעתי אותה נאנחת למשמע הזכרת הפסח, הבנתי שכנראה אני לא לבד שם... ואני מניחה שגם לכן זה לא מיותר...

מהי התבוננות? זוהי למעשה הגדלת המודעות ויכולת הבחירה שלי ע"י בחינת הגורמים הפנימיים והחיצוניים, עמידה על המקומות השקריים המנהלים אותי, גילוי האמת שאמורה להיות (שהיא תמיד גדילה וכוונון של אמונה), והפנמתה. נשמע מורכב? אולי, אבל באמת זהו תהליך פשוט להבנה, שניתן ללמדו וליישמו על תחומי החיים השונים, ולראות בכך בעזהי"ת ברכה. אולי יהיה קל יותר להבין זאת מתוך הדוגמא המובאת כאן, שהיא התבוננות על פסח.

ובכן - בעזרת ה' הטוב - נתחיל:

אני ממליצה לעבוד במחשב, פשוט ברמה הטכנית זה קל: למחוק, להעביר וכדו'. בכל אופן מובן שניתן גם לכתוב על דף.

נתחיל בתפילה שנזכה לעבוד את ה' נכון, שנזכה לשמח אותו, שנזכה לעשות את העבודה לשם שמיים.

וכעת: להציף את כל מה שעולה מתוכי. לא הדברים היפים והרעיונות הנפלאים שלמדתי, אלא הכיווץ, הפחדים, התקיעויות, החששות. לשים זכוכית מגדלת על החלק המפחד והתקוע שבי ולהקשיב לו.

עכשיו שימו לב - אם למישהי מכן אין את זה בכלל לגבי פסח, נפלא! נהדר! אז שתבחר נושא אחר שבו היא כן מכירה את המקומות האלה. (רק לפני שאת מחליטה שזה לא נוגע לך, תבדקי טוב. אם יום לפני ליל הסדר את מרגישה כמו סמרטוט סחוט, מאבדת את השלוה ומתעצבנת על כולם, כנראה שזה כן נמצא בתוכך. אולי את לא מרשה לעצמך להודות בכך).

אז - אנחנו בשלב של הצפת התחושות של הנפש. לרשום הכל. גם דברים קטנוניים, גם דברים שפדיחה לומר. הכל! להרגיש את הכיווץ והפחד ולתת לו ביטוי על הנייר. משפט מתחת למשפט.

מדובר על פניה לנפש שלי - שלא לוקחת דברים בקלות, שדברים רבים נוגעים לה ו"שורטים" אותה - התעניינות כנה בשלומה, והקשבה לה.

חשוב לשים לב לנסח את הדברים במלוא "חומרתם". לדוג': המקום הזה לא אומר "אולי לא אצליח". הוא אומר "אני לא אצליח". הוא לא אומר "אולי לא אספיק בזמן" אלא "אני לא אספיק בזמן". הוא מנבא רע ושלילי בלי לתת מרחב תמרון. הוא מחלחל את כל העוצמה השלילית שהוא יכול.

רשמתן???

צריך לקחת בחשבון שהקשבה לקולות שבתוכי ורישומם, עלולה לעורר תחושה מאד קשה. חוסר אונים וכאב, יתכן אף בכי; שהרי זו נתינת מקום לקולות מפוחדים וכובלים, וברגע שנכנסים אליהם, יש להם אפקט פנימי קשה. מצד שני, חשוב להקשיב להם ולתת להם מקום, כי זו זעקה שנמצאת בתוכי, ועל מנת לעבוד עבודה עמוקה ולהיות יותר בבחירה.

ובכן - איך מתבוננים ברשימה הזאת? חלק ממנה הן מה שאנחנו קוראים נקודות של שקר,פחדים מוגזמים, מקומות של חוסר אמונה בכך שה' הוא העושה והנותן כוחות, ועוד, אבל - שימו לב: לפעמים דווקא מתוך הרשימה הזאת אפשר להבחין בטעויות שאני עושה, לוקחת על עצמי יותר מדי, לא מקשיבה לעצמי, לא נעזרת באחרים, ועוד. לדוגמא: אם אני אומרת "אין לי כוח לכל המבצע הזה" אפשר לשמוע את הקול המחליש שאין לי כוח - והוא שקר כי הרי יש לי כוח אינסופי, כי יש לי הטענה תמידית ישירה מרבש"ע, ונולדתי לעמל, אבל כדאי גם לבחון - אולי זו זעקה אמיתית, כי אני לא פועלת נכון ולוקחת על עצמי יותר מדי, ובאמת אין לי כוח לכל זה, שהרי ה' נותן כוח למה שאמיתי ומדויק!

(אגב, בכל מקרה, גם אם זה שקר, אני מכבדת את הנפש, שזועקת וכואב לה. אני רק מחפשת את הדרך להחדיר לתוכה את האמת כדי שהיא תחיה יותר נכון עם ההתמודדויות בעולם הזה. אני כמובן לא "נותנת לה על הראש" למה היא חיה עם שקר. ההיפך: מקשיבה ומחבקת. אבל מצד שני - כיון שזה שקר, מחפשת את האמת המדויקת שיכולה לתת כאן מענה וריפוי ומתחילה תהליך של הפנמה).

מול הרשימה הזאת מתחילה העבודה, ויש שם הקשבה אמיתית - לבחון מה ניתן ללמוד ממנה על עצמי ועל המכלול.

שלב הבא: תפילה לה' שאזכה להאמין בו ובי, להאמין שיכולה להיות דרך אחרת, נכונה יותר, שבה אגיע אחרת לפסח: בת חורין לחג החירות. שאני יכולה למצוא אותה.

בכל זאת חשוב כאן לומר שמדובר בתהליך. כדי לשבור משהו שקורה לא נכון ( ולעתים רבות הוא כבר הרגל והצטברות של שנים, של דיבורים פנימיים ועוד) - צריך ללכת בכיוון אחר. עצם שינוי הכיוון הוא בהחלט בשורה, אבל לא בבת אחת הכל משתנה! נניח שניתן היה למדוד זאת. נניח שפעם הייתי מגיעה לפסח עם עצבנות ומתח של 90, ועכשיו אזכה להיות רוב הזמן ב-20, ומספר פעמים בודדות אגיע ל-70 - זו התקדמות, נכון? אבל יש ליצר שבתוכנו רצון להנמיך את זה. הוא תופס את רגעי הנפילה ואומר: את רואה, הכל לא היה שווה. סתם עבדת (על עצמך). אין לך סיכוי.

לכן מאד חשוב לומר לעצמי מראש - לא מובטחת כאן הצלחה, אשמח בתוצאות טובות, אך העיקר הוא התהליך! אם אזכה לעבוד את ה' יותר נכון - והיה זה שכרי! עצם הרצון, עצם התפילה, עצם ההשתדלות - הם העיקר! ויש כאן גם הכנעה, שהרי פסח הוא באמת מבצע לוגיסטי לא פשוט. כולל הרבה תחומים, הרבה מאמץ פיסי ונפשי. יתכן שלפני שאני נכנסת לזה, אומר לרבש"ע: אבא האוהב, ידיד נפשי, אני כל כך רוצה לעבוד אותך נכון בימים האלה, אני כל כך רוצה להיות רגועה, אבל שנינו יודעים שזה לא תמיד קל. שנינו יודעים שמחכים לי רגעים לא פשוטים. יש לי רק שתי ידיים, שתי רגליים, ובקושי ראש אחד. מוטל עלי הרבה. יתכן שיהיו רגעים שזה יהיה קשה. עזור לי בטובך לקבל את עצמי גם בנפילה, גם לא במיטבי, להיות בהכנעה ולקבל שגם זה חלק מהמהלך...

וגם - לפעמים עצם נתינת המקום לנפש מאפשרת משהו יותר רגוע. כאילו הנפש אומרת: אני עוברת כאן כל מיני דברים, לא קל לי, אולי כואב לי כי לא הפנמתי אמיתות, אבל תכל'ס - כואב. אז ברגע שלמישהו (שזו אני) אכפת, אני יכולה לעבור את זה יותר בקלות. לא לעשות ענין מדי גדול...

אחרי ההכנה הקריטית הזאת, אפשר להכנס לעבודה עצמה.

לפני שאשלח אתכן ליצור את רשימת האמירות האמיתיות האישיות שלכן, חשבתי להקדים ולהרחיב קצת.

בעניין הפסח יש מספר גורמים שמצטרפים זה לזה. שילוב של החלטות טכניות נכונות עם גישה נכונה, ועם תפילה כמובן. ניסיתי בעז"ה לרכז מספר עניינים שעלו בדעתי, שהם ענייני אמת. כמובן, חשוב שכל אחת תבחן מה נכון לגביה, ותוסיף נקודות משלה לפי הצורך והענין.

הראשון: שמעתי מנשים רבות, שבבתים יש כזו חלוקה, לפיה פסח זה קטע של האשה. הבעל היה מעדיף משהו מינימלי, האשה רוצה לנקות כמה שיותר. היא מתעקשת, ובהמשך מגיע שלב שזה נמצא באוויר (או נאמר בפירוש): זה שגעון שלך, אל תתפלאי שאת "אוכלת אותה"... אח"כ האשה מרגישה בודדה, עובדת קשה ואפילו לא מעריכים...

נראה יותר אמיתי להתחיל אחרת: ללבן את הסוגיה הזאת כזוג, כצוות. לשבת עם הבעל, להקשיב לדעתו, להסביר את רצונותי (אחרי שאשקיע בלהבין אותם בעצמי...) ולגבש משהו משותף וכמה שיותר מדויק.

השני: באופן כללי בחיים ישנו יחס מסוים בין הכוחות שיש לי, לבין המטלות שמוטלים עלי. נניח שיש לי X כוחות ו-Y מטלות, אז כדי שאוכל לעמוד בהן, צריך ש-X יהיה גדול מ-Y, או לפחות שווה לו. אז - מצד אחד, לפני פסח ה' נותן כוחות מיוחדים מאד כך שה- X גדל בעזרתו, אבל מצד שני ה-Y צריך להיות מתאים!!! למה הכוונה? ניצול הנקיון לפסח, לצורך "נקיון אביב" הוא אפשרי, אך לא חייב! לפעמים הוא טעות גדולה וחמורה! לרדוף אחרי אבק שלא רואים, ולהכנס בעקבות כך למתח רב - יכול לגבות מחיר יקר. בעיני חשוב להגדיר שהדבר החשוב ביותר הוא שאהיה רגועה ושמחה, בת מלך. מה שמוביל לכך - נכון. מה שמרחיק מזה - שגוי. אם יש לי אפשרות כלכלית, אז לקחת עזרה בתשלום זו אפשרות סבירה שתגדיל את ה X שלי. בסך הכל בסעיף הזה מדובר על להיות אמיתית עם עצמי, לחשב שכר ניקיון כנגד הפסדו, ומתוך כך בתפילה לעשות מראש החלטות נבונות מה נכלל השנה בניקיונות. (אפשר גם להחליט שעד תאריך מסוים אנסה להספיק דברים מסוימים, ואם לא הספקתי - אדחה אותם לאחרי פסח).

לפני כשבועיים שוחחתי עם בעלי על כל הענין הזה של ההכנות לפסח. תוך כדי שיחה רשמתי לעצמי את דבריו. אביא כאן את חלקם:

"הבעיה הגדולה שקרתה לנשות ישראל, שהפכו את פסח לחג של ניקיון (מעבר לחמץ). בזה כולם נופלים. ההגדרה היא שלא יהיה חמץ בבית. בשביל זה מספיקות מספר שעות. כולל הכשרה - קצת יותר. הבעיה היא שמנסים להוסיף על השעות האלה עשרות שעות כאילו טרמפ. איזה מין טרמפ זה? כמו נמלה שלוקחת פיל על הגב. באשליה של הטרמפ זה נופל. הדבר היחיד שחשוב מעבר להלכה זה להיות אשה שמחה ורגועה.

הסחף הוא הרסני: אעשה גם את זה, גם את זה. הסחף - כשאשה נכנסת לקטע של נקיונות, היא לא מסוגלת לעצור. מתי היא עוצרת? כשהספיקה לריב עם כולם, וממוטטת, זה כבר פיקוח נפש - אז היא עוצרת...

הכנסת ענין נקיון האבק היא ממש יצה"ר! במקום להגיע לפסח כבני מלכים - מגיעים סמרטוטים".

אגב, אני עשיתי עם עצמי הסכם ויהי רצון שאזכה לעמוד בו: עד ר"ח ניסן - מכלול הבית, מעבר לחמץ. מר"ח התמקדות רק במטבח ובחמץ. וזה אומר שמה שלא הספקתי עד ר"ח - יורד, בלי נקיפות מצפון. פשוט נמחק מהרשימה. מקסימום נרשם ברשימה לאחרי פסח בנחת. וזאת, כי אני מרגישה שהטרמפ הזה, יש בו צד מאד משמח ונותן כוחות. עוד מקום מבריק, עוד מדף ממוין. זה משמח כל עוד זה נכון. אז לא ממש ירדתי מהרחבת הניקיון, אבל מנסה לדייק אותה.

השלישי: האם נכון לי לבנות על בני ביתי, קרי: בעלי וילדי או לא. לא להיות בזה מדומיינת. להיות מציאותית. היכולת לגרום לילדים שיתוף פעולה היא תבונה בפני עצמה ולא אאריך כאן לגביה (אתייחס לכך מעט בהמשך). אבל לעתים ילדים יכולים להיות ממש צוות - אם רק אדע כיצד להפוך אותם לכאלה. בפשטות יש שמחה מלעזור ולקחת חלק. ובכל זאת - אם יש לך חבורת בנים תוססים, זה לא דומה למישהי שיש לה סריה של בנות. אם יש לך קטנטנים - זה לא דומה לבית עם גדולים. אחד שובב ואחד יונק, וכל נתון כזה משנה את הכל. אני חושבת שזו סוגיה שצורכת מחשבה וניתן בדרך להגיע בה למקומות יותר ויותר טובים. יש בעל שיודע לנקות ויש שפחות מומחה בזה.

הרביעי: לא להשוות לאחרות. מה הספקת? מה כבר עשית? מה, הילדים עובדים איתך בשמחה?? מה, את אוהבת את פסח??? בדרך כלל היצר דואג לכך שתעמוד לנגד עינייך חברה או שכנה ששם כולם צוות עבודה ביחד, מנקים תוך שמיעת מוסיקה חסידית, אף פעם לא רבים, גומרים את הבית בשבוע ונוסעים לשלושה ימי טיול בגולן, ובעלה קונה לה מתנה ענקית לפני החג...

השוואות לאחרים הן לרועץ. בדרך כלל משווים לא לשכנה אלא למה שאני מדמיינת לגביה. לפעמים למרבה הפלא, היא גם כן מדמיינת כך עלי... ובעצם זה לא אמיתי ורלוונטי. עלי להיות אמיתית עם עצמי: מה נכון ומתאים למשפחה שלי, לכוחות שלי? מה ה' רוצה ממני? וכן - מה נכון לנו השנה?

החמישי: להתחזק בגדולת הימים האלה, בזכות שיש בהם! הרי אם האמת היתה גלויה ולא נסתרת, היו אומרים כל יום בחדשות: היכונו! בעוד כך וכך ימים יגיע היום הגדול, יום גאולת עם ישראל, יום גילוי אהבת ה' אלינו. היכונו! אנחנו עומדים כולנו לצאת שוב ממצרים, מהמיצרים הכלליים והפרטיים, ההיסטוריים והעכשוויים. היכונו! ואנחנו, במקום לזכור זאת, עסוקות בעוד ועוד מטלות ואין כוח להרים את הראש מעל החומרים והרשימות... כרגע זה לא נשמע בחדשות, אז אנחנו צריכות להשמיע זאת לעצמנו. מתוך כך אבקש מלפני ה' לזכור את גודל השעה, את גודל הימים. להיות ברוחב לב מהזכות להיות יהודיה שמנקה לפסח. אם בחרתי לנקות עוד דברים (שלא נוגעים לחמץ) - לשמוח בהתחדשות, בהוצאות הדברים המיותרים, בניקיון.

טכנית, מומלץ להכניס בתוך הימים הקרובים לחג, זמן שבו עוצרים את כל העבודות וכל בני הבית יושבים ומתכוננים לקראת החג. ברוך ה' לא חסרים בימינו ספרים מתאימים לכך, הגדות וכו'. ולפחות שאת עצמך תקדישי זמן לכך - זה יכול לעזור שהכל ייראה אחרת!

השישי הוא שוב טכני: דווקא בימים מעין אלו, כל כך מאומצים, קריטי מאד לישון טוב, לאכול טוב, לא לעבור גבולות. זה חלק מלהיות בת מלך - לא לגלוש למקומות שבהם אני הולכת לאיבוד! לעשות לעצמי מראש כללים ולהתפלל לעמוד בהם... (לדוג' - תכנון ארוחת צהריים בתחילת הבוקר, העמדת הסיר עוד לפני שנכנסים למרוץ של היום).

השביעי הוא יותר אישי. כל אחת יכולה לבדוק עם עצמה במה זה נוגע בה בעומק. לנשים רבות יש נטיה לסיים יום עמוס ומייגע, בו היינו חרוצות, יעילות, שופטות, מפרידות, סבלניות, מקלחות, מבשלות, קונות, מזיזות, מחזירות, מחייכות, מחנכות, וכו' וכו', ולהרגיש רק במה לא היינו בסדר. במקום לומר תודה לה' על כל מה שהספקתי וללכת לישון שמחה ומלאת סיפוק, לקחת את הרגע בו פישלתי, וכל השאר "איננו שווה לי". להגדיל את הרגע הזה ולנפח אותו ולהרגיש איך שוב הייתי גרועה. יש בתוכנו מישהו שאחראי על זה, והוא לא מתעצל. אז אם זה מדבר אלייך, כנראה זו עבודה שנכונה לך: להקפיד לסיים כל יום בתודה לה' ובתשומת לב לכל מה שעשיתי.

אבל זו רק דוגמא. הנגיעות הפנימיות יכולות להיות מגוונות. אם יש ילד שפעמים רבות מעלה בי רגשות אשמה, אז כנראה בימים שלפני פסח זה יקרה לא מעט. כי הימים עמוסים, העצבים מרוטים, הקרקע מתאימה לזה. והאמת שזה לא הזמן לטפל בזה, זו לא הזדמנות לטיפול שורש! אפשר להתפלל לה' שאם יקרו נסיונות מעין אלה, ויש לצפות שכך יהיה - לא אפול לתוכם. ארשום אותם ברשימה לטיפול אחרי פסח, כשיהיה בעז"ה כוח וזמן, אנסה להישאר ברמה של רוגע - אי אפשר לטפל עכשיו בהכל.

אני מציעה שתבחני אילו מהדברים שהובאו כאן נוגעים אלייך (קחי את הדוגמאות ותראי אולי אצלך הסיפור שונה לגמרי, אבל התכנים כן נשמעים מוכרים), וכעת שבי מול הרשימה הראשונה שעשית, ותיצרי מולה רשימה של דברי אמת, של האופן של בת המלך (שזו את!) להתהלך נכון במבצע הזה.

הניסוחים של האמת הם מאד אישיים. הם צריכים להיות מדויקים אלי, נוגעים בי, בפנימיות שלי. אני לא מחפשת דקלומים וסיסמאות שנשארים זרים לי, אלא אמירות שממש מפזרות את הערפל שלי.

כעת כדאי גם לבדוק אם הניסוחים שברשימת ההצפה הראשונה הם די ברורים. לפעמים יש קודים בתוכי, שיש להם עוצמה, וכדי להתעמת מולם צריך לפרוט אותם ולא להשאיר את הקוד הראשוני. לדוגמא: אם אכתוב "אין לי כוח לפגוש את ההורים שלי" כדאי להכנס לכך יותר ולשאול את עצמי: "למה? (מה זה אומר לי לפגוש אותם?)" ואז אקבל תשובה יותר עמוקה, נניח: "אין לי כוח לפגוש את הביקורתיות של ההורים שלי". גם אז ניתן להמשיך פנימה: "למה?" "כי תמיד אני מרגישה לידם פשלנית, לא שווה". הגענו למשפט בסיסי יותר, ובכלל לנקודה שיש לשער שמלווה את החיים ולא רק בפסח. כאן כבר ניתן לעשות עבודה: אפשר לבדוק - מה זה שווה? מתי אני שווה? והעיקר: מה זה שווה בעיני ה' הטוב?

עוד דוגמא: בקבוצה בה עבדנו ביחד על הנושא הזה, מישהי כתבה: "לא אצליח לעמוד בפרויקט הזה בשלמות". כדאי לשים לב שישנה כאן הנחה סמויה: "אני צריכה לעשות דברים בשלמות". כך שיש כאן הזדמנות לעבוד על משהו מאד מאד שורשי. לבחון למה אני קוראת שלמות, מדוע ברור לי שאני חייבת לעשות בשלמות, האם אם אני עושה אפילו קצת פחות מ-100 אז זה לא שווה כלום? נניח אם עשיתי 80 - אז מה זה שווה? וכדו'. האם ה' מצפה ממני לשלמות? באיזה מובן? וברור שאת הנושא הזה אני פוגשת בעוד צמתים בחיים. לאור הבירור הזה מנסחים את משפטי האמת. לדוג': אני עושה כמיטב יכולתי ושמחה בכך. ה' לא מצפה ממני מעבר לעשיה ברמה פשוטה שבה אני שמחה ולא נגמרת. וכדו'.

דוגמא נוספת: "בני הבית לא עוזרים, לא אכפת להם ממני. אני בודדה כאן". יש כאן עירוב של נתונים ופרשנות. ואפילו הנתונים לאו דווקא מדויקים, שהרי יתכן שהם כן עוזרים, אך לא תמיד. או לא תמיד באופן ובעת שאני צריכה. ופעמים רבות כן אכפת להם, אבל מנקודת מבטם אני מגזימה (כאמור, לפעמים הם צודקים...), או שאכפת להם אבל הם מבטאים זאת אחרת מאיך שאני מצפה. את יכולה לנסות להיזכר בעצמך כילדה, האם עזרת כל הזמן? האם אהבת לעזור? האם היית מגויסת? שיחה גלויה בלי טענות מוגזמות יכולה מאד להועיל כאן. וכדאי גם לנצל זאת לגדל את העמידה מול ה', שהוא תמיד עוזר ותמיד תמיד אכפת לו! לפתח את היכולת שלי להרגיש זאת. לדמיין אותו אומר לי: בת שלי, את נפלאה. את כל כך מתאמצת. אני רואה את כל זה! אני איתך! אוהב אותך! קושר לך כתרים.

שוב, משפטי האמת ינבעו מכל החשיבה הזאת. הם יכולים להיות: לא תמיד בני הבית עוזרים. אני צריכה להכיר בכך שיש להם את החיים שלהם והם לא מגויסים כמוני למבצע הזה, אני לא מצפה מהם מעבר למה שהם נותנים, אני לומדת לא להיות תלויה רגשית בהתייחסות שלהם. אני משוחחת איתם בצורה מכובדת על הצרכים שלי מתוך הנחה שהם רוצים לעזור במידה שמתאימה להם. ועוד ועוד. וכמובן החיזוק האמוני ייכתב כאן.

דוגמא נוספת ואחרונה: "לא משנה כמה אעשה - זה לא יספיק". מול המשפט הזה צריך ראשית לבחון שוב שכמות המטלות שלי מתאימה למכלול הכוחות. שנית להתרגל לראות מה כן עשיתי, מה הספקתי, כמה זכיתי להתקדם. שלישית לזכור שאני יכולה לעשות בשמחה ולכוון לשם החג הקדוש, ואז - העיקר זה לא כמה הספקתי אלא כמה צברתי רגעים של שמחה וזכות מול ה'. משפטי האמת יכללו את כל התובנות שהפקתי מההתבוננות במשפט הזה ובתוכי. משהו כמו: "אני משתדלת, ה' עוזר לי. ה' יכול לעשות לי קפיצת הדרך והספק מהיר, אני בידיו. אני לא מתייאשת. מאד משנה כמה אני עושה, כי כל רגע הוא יקר וחשוב. תודה על כל מה שהספקתי. אני מורידה מטלות לפי ההספק, כי זו דרך של ה' לנהל אותי במציאות. ועוד.

למעשה, אחרי שבחנתי את הרשימה הראשונה, אני מנסה לרומם מבט למקום יותר מדויק, יותר מאוזן ואמיתי, לעשות רשימה שמבטאת את האמת ולנסח אותה באופן שנוגע בי, שחודר אלי.

לבסוף, אני מאד ממליצה לחבר תפילה אישית, שבה יהיו כלולות כל הנקודות האמיתיות שנוגעות לי בענין הפסח, ואותה אומר בלי נדר לפחות פעם ביום, בבוקר לפני כל הבלאגן. יתכן שמידי פעם היא תקבל עדכון מתוך מה שעבר עלי במשך הימים ומתוך הקשבה שוב ושוב לעצמי. (כדאי להתרגל בתפילה אישית להוסיף "בתוך שאר כל נשות עם ישראל").

כמו כן ממש מומלץ לבחור שיר אשר יבטא את הכוונון אליו הגעתי, ופשוט ללוות איתו את הנקיונות וההכנות, זה יכול להיות ממש אחרת!

בתהליך ההתבוננות השלם ישנם שלבים נוספים, אך במסגרת הזאת לא ניתן היה לכלול את הכל. מי שכל הענין חדש לה, תוכל לפגוש זאת בפירוט בחוברת "מדריך התבוננות" שיצאה בישיבת "תורת החיים".

כמובן, אפשר לקחת את הדוגמא הזאת של פסח לכיוונים אחרים בחיים, שהרי יש חיים גם מעבר לפסח...

אסיים כאן, בתפילה שזכיתי להועיל.
ברכה וטוב לכולנו,
ושנזכה לאור הנכון של הימים האלו, כבנות מלך.
ממני מכל הלב -
יפעת

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה