close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

פֶּרֶק שִׁשִּׁי - ביאור הבחירה במקרא

מפעל משנה תורהכא שבט, תשפא03/02/2021
פרק ח מתוך הספר רמב"ם- הלכות תשובה
<< לפרק הקודם
 - 
לפרק הבא >>

פרק ח מתוך הספר רמב"ם- הלכות תשובה

תגיות:

הקשיים במקרא
א1 פְּסוּקִים הַרְבֵּה יֵשׁ בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁהֵן נִרְאִין כְּסוֹתְרִין עִקָּר זֶה, וְנִכְשָׁלִין בָּהֶן רֹב הָאָדָם, וְיַעֲלֶה

עַל דַּעְתָּן מֵהֶן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה, וְשֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁלָּאָדָם מָסוּר לוֹ לְהַטּוֹתוֹ לְכָל אֲשֶׁר יִרְצֶה. וַהֲרֵינִי מְבָאֵר עִקָּר גָּדוֹל, שֶׁמִּמֶּנּוּ תֵּדַע פֵּרוּשׁ כָּל אוֹתָן הַפְּסוּקִים.
 
עונשו של החוטא
א2 בִּזְמַן שֶׁאָדָם אֶחָד חוֹטֵא אוֹ אַנְשֵׁי מְדִינָה חוֹטְאִין, וְעוֹשֶׂה הַחוֹטֵא חֵטְא שֶׁעָשָׂה מִדַּעְתּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְנוּ - רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הֵיאַךְ יִפָּרַע. יֵשׁ חֵטְא שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ עַל חֶטְאוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ אוֹ בְּבָנָיו הַקְּטַנִּים; שֶׁבָּנָיו שֶׁלָּאָדָם הַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת וְלֹא הִגִּיעוּ לִכְלַל מִצְווֹת, כְּקִנְיָנוֹ הֵן; כָּתוּב: "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (מלכים ב יד,ו; בדברים כד,טז: יוּמָתוּ) - עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה 'אִישׁ'.
א2) לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ - לשלם לו רעה כגמולו. כְּקִנְיָנוֹ הֵן - כאילו בבעלותו, שהרי הם באחריותו, ולכן פגיעה בהם היא בגדר פירעון מהוריהם (ולא נזכר ברמב"ם עניין הברכה "ברוך שפטרני". ראה ק').
א3 וְיֵשׁ חֵטְא שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹבֵר עָלָיו שׁוּם נֶזֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה; וְיֵשׁ חֵטְא שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. אֲבָל אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה - הַתְּשׁוּבָה כִּתְרִיס לִפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם חוֹטֵא בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, כָּךְ הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ.
ב) כִּתְרִיס לִפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת - כמגן המונע את הפורענויות והפגעים מלבוא על האדם (פה"מ אבות ד,יג).
עונש שלילת התשובה
ג1 וְאֶפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּין לִפְנֵי דַּיָּן הָאֱמֶת, שֶׁיְּהֵא הַפֵּרָעוֹן מִזֶּה הַחוֹטֵא עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה. הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר עַל יְדֵי יְשַׁעְיָהוּ: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיה ו,י). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, וּבוֹזִים דְּבָרָיו, וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו, עַד עֲלוֹת חֲמַת יי בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא" (דברי הימים ב לו,טז), כְּלוֹמַר: חָטְאוּ בִּרְצוֹנָם, וְהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא הַמַּרְפֵּא.
ג1) הַפֵּרָעוֹן - העונש. הַשְׁמֵן לֵב וכו' - אטום את לב העם, ואל תתן לעם ישראל להבין, כדי שלא יחזרו בתשובה ויירפאו. הָשַׁע - סתום. מַלְעִבִים - מלעיגים, ומלגלגים. בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים - בנביאים (מו"נ ב,ו). מִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו - "לתת דופי [להטיל ספק ופגם] בדבריהם" (טומאת צרעת טז,י5; וראה גם תלמוד תורה ו,יא).
ג2 לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה" (שמות ד,כא; ושם: אֶת לִבּוֹ) - לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה, וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שם א,י), נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וּלְפִיכָךְ חִזֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.
ג2) שֶׁנֶּאֱמַר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" - היזמה לגזרות על עם ישראל הייתה של פרעה.
ג3 וְלָמָּה הָיָה שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּיַד מֹשֶׁה, וְאוֹמֵר לוֹ 'שַׁלַּח', וַ'עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה', וּכְבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁ'אֵין אַתָּה מְשַׁלֵּחַ', שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי..." (שם ט,ל), "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ" (שם ט,טז)? כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם שֶׁבִּזְמַן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֵא, אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב, אֶלָּא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ.
ג3) שֶׁנֶּאֱמַר - במכת הברד, "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן [עדיין אינכם יראים] מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים". "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ".
ג4 וְכֵן סִיחוֹן - לְפִי עֲווֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ נִתְחַיֵּב לְמָנְעוֹ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הִקְשָׁה יי אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ" (דברים ב,ל). וְכֵן הַכְּנַעֲנִיִּים - לְפִי תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן, מָנַע מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה עַד שֶׁעָשׂוּ מִלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מֵאֵת יי הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם" (יהושע יא,כ). וְכֵן יִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ - לְפִי שֶׁהִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ, מָנַע מֵאוֹתָן הַמַּרְבִּים תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" (מלכים א יח,לז), כְּלוֹמַר מָנַעְתָּ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.
ג4) סִיחוֹן לְפִי עֲווֹנוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ - לפני שבאו ישראל בגבולו. וה' הקשה את לבו ויצא להילחם בישראל. הַחֲרִימָם - השמיד אותם.
ג5 נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאֵין הָאֵל גָּזַר עַל פַּרְעֹה לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא עַל סִיחוֹן לַחֲטֹא בְּאַרְצוֹ, וְלֹא עַל הַכְּנַעֲנִיִּים לְהַתְעִיב, וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה - אֶלָּא כֻּלָּן חָטְאוּ מֵעַצְמָן, וְכֻלָּן נִתְחַיְּבוּ לִמְנֹעַ מֵהֶן הַתְּשׁוּבָה.
ג5) לְהַתְעִיב - לעשות מעשי תועבה.
סיוע ה'
ד וּבְעִנְיָן זֶה שׁוֹאֲלִין הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים בִּתְפִלּוֹתֵיהֶן מֵיי לְעָזְרָם עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: "הוֹרֵנִי יי דַּרְכֶּךָ" (תהילים כז,יא; פו,יא), כְּלוֹמַר: אַל יִמְנְעוּנִי חֲטָאַי דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁמִּמֶּנָּה אֵדַע דְּרָכֶיךָ וְיִחוּד שִׁמְךָ. וְכֵן זֶה שֶׁאָמַר: "וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי" (שם נא,יד), כְּלוֹמַר: תַּנִּיחַ רוּחִי לַעֲשׂוֹת חֶפְצָהּ*, וְאַל יִגְרְמוּ לִי חֲטָאַי לְמָנְעֵנִי הַתְּשׁוּבָה, אֶלָּא תִּהְיֶה הָרְשׁוּת בְּיָדִי עַד שֶׁאֶחֱזֹר וְאָבִין, וְאֵדַע דֶּרֶךְ הָאֱמֶת. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ כָּל הַדּוֹמֶה לִפְסוּקִים אֵלּוּ.
ד) שׁוֹאֲלִין - מבקשים. יִחוּד שִׁמְךָ - שה' אחד, במובן העמוק והמיוחד של המושג (יסודי התורה פרק א). תַּנִּיחַ רוּחִי לַעֲשׂוֹת חֶפְצָהּ - שחפצו האמתי של האדם עשיית המצוות ובקשת הנצח, והיצר הרע שבאדם אונס אותו לבטל מצוה או לעשות עברה (גירושין ב,כ). חֶפְצָהּ* - בכ"י ק': חֲפָצֶיךָ.
ה1 וּמַה הוּא זֶה שֶׁאָמַר דָּוִד: "טוֹב וְיָשָׁר יי, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ, יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ" (תהילים כה,ח-ט)? זֶה שֶׁשָּׁלַח לָהֶן נְבִיאִים, מוֹדִיעִים לָהֶם דַּרְכֵי יי וּמַחֲזִירִין אוֹתָן בִּתְשׁוּבָה. וְעוֹד, שֶׁנָּתַן בָּהֶם כֹּחַ לִלְמֹד וּלְהָבִין; שֶׁמִּדָּה זוֹ בְּכָל אָדָם: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ בְּדַרְכֵי הַחָכְמָה וְהַצֶּדֶק - מִתְאַוֶּה לָהֶן וְרוֹדֵף אוֹתָן. וְהוּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: בָּא לִטַּהֵר - מְסַיְּעִין אוֹתוֹ; כְּלוֹמַר: יִמְצָא עַצְמוֹ נֶעֱזָר עַל הַדָּבָר.
ה1) מְסַיְּעִין אוֹתוֹ - לא שה' מוליך אותו בתשובתו אלא שה' (באמצעות מלאכיו, שהם כוחות המציאות, שהרי "מסייעין" לשון רבים) מסיר מפני האדם את המכשולים (כגון מחלות) המונעים את תשובתו (להלן ט,א; פה"מ סנהדרין י,א; מו"נ ב,ו). ונקטו חכמים לשון מסייע, לומר לך שעיקר הפעולה נעשית על ידי האדם. והבהיר רבנו: כְּלוֹמַר יִמְצָא עַצְמוֹ נֶעֱזָר עַל הַדָּבָר (לשון מסייע בדבר שאינו מהותי: "ומסייע אינו חייב כלום" - שבת א,טז; "שהמסייע אין משגיחין עליו" - ביאת המקדש ה,יח; "ומסייע אין בו ממש" - משכב ומושב ז,ו).
גזרת הכלל וחירות הפרט
ה2 וַהֲלֹא כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית טו,יג), הֲרֵי גָּזַר עַל הַמִּצְרִיִּים לַעֲשׂוֹת רַע, וְכָתוּב: "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא,טז), הֲרֵי גָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה - וְלָמָּה נִפְרַע מֵהֶן? לְפִי שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ פְּלוֹנִי הַיָּדוּעַ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הַזּוֹנֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַזּוֹנִין שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אִלּוּ לֹא רָצָה לַעֲבֹד לֹא הָיָה עוֹבֵד; וְלֹא הוֹדִיעוֹ הַבּוֹרֵא אֶלָּא מִנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאוֹמֵר 'הָעָם הַזֶּה יִהְיֶה בָּהֶן צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים'. לֹא מִפְּנֵי זֶה יֹאמַר הָרָשָׁע: כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיִּהְיֶה רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (שם טו,יא).
ה2) כָּתוּב בַּתּוֹרָה - בנבואת אברהם אבינו שאמר לו הקב"ה על עתיד צאצאיו: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם [במצרַיִם], וַעֲבָדוּם [המצרִים] וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי". וְכָתוּב - בנבואה על עתיד העם לאחר מות משה: "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ [בארץ כנען]... וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת". מִנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם - טבעו של עולם. כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ - תמיד יהיו אביונים בעולם, שלא יהיו הבריות שווים בעושרם, אך אין זה מחייב שדווקא אדם מסוים יהא עני.
ה3 וְכֵן הַמִּצְרִיִּים - כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָן הַמְּצֵרִים וְהַמְּרֵעִים לְיִשְׂרָאֵל, אִלּוּ לֹא רָצָה לְהָרַע לָהֶן, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; שֶׁלֹּא גָּזַר עַל אִישׁ יָדוּעַ, אֶלָּא הוֹדִיעוֹ שֶׁסּוֹף זַרְעוֹ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ (לעיל ה,ה) שֶׁאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת.
 

מפעל משנה תורה -
מהדיר מבאר ועורך ראשי: יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
http://www.mishnetorah.co.il/ | rambam4u@gmail.com | 077-4167004
הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה