close
חזור
תכנים
שו"ת ברשת
מוצרים
תיבות דואר
הרשמה/ התחברות

סליחה שניצחנו

הרב שי הירשב אייר, תשעב24/04/2012

העליהום התקשרתי המתוכנן היטב, אשר קבל רוח גבית ותנופה מפוליטיקאים קטנים המצויים במצב אלקטוראלי נואש ומשוועים להתרחשות כלשהי במדבר הפוליטי אשר בו הם נתונים, כלפי אחד מטובי בניה של המדינה

תגיות:
'עם הנצח לא מפחד ממלחמת תרבות'
אירועי השבוע האחרון עלולים לגרום למבוכה מסוימת בקרב שלמי אמוני ישראל הרואים (ובצדק!) במדינת ישראל את 'ראשית צמיחת גאולתנו'.

העליהום התקשרתי המתוכנן היטב, אשר קבל רוח גבית ותנופה מפוליטיקאים קטנים המצויים במצב אלקטוראלי נואש ומשוועים להתרחשות כלשהי במדבר הפוליטי אשר בו הם נתונים, כלפי אחד מטובי בניה של המדינה, אשר העז להכות 'בברוטאליות איומה', 'פעיל שלום תמים', אשר בסך הכול ,כך נראה, התבלבל בדרכו למחות כנגד עוולות המשטר הסורי בדמשק והגיע בטעות לבקעת הירדן... יצר מבוכה מסוימת בציבור הישראלי


הבריא בתחושותיו הקיומיות.

חבטות אלו כך מסתבר, הכו בבטן הרכה (מידי) של החברה הישראלית שסועת המחלוקות וחשפו את אחד מסלעי היסוד של הקונפליקט הלאומי הנוקב.

מבט רחב יותר על סוגיה זו, יראה שנגד עינינו ממש, מתחולל אחד מקרבות הגבורה ההרואים ביותר, בשדה מלחמת התרבות על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-אמונית-דמוקרטית לעומת 'מדינת כל אזרחיה רב תרבותית ובה מיעוט יהודי ומיעוט ערבי החיה בשכנות טובה עם מדינה ערבית פלסטינית שוחרת שלום וקידמה בדו-קיום מופלא'.

קרב זה ודומיו המתחוללים ממש כאן ב'ארץ חמדת אבות', לפחות, מאז 'פרוץ השלום האזורי' (ע"י 'השר לפיתוח אזורי' וחבריו) עם זריחת שמשו של 'המזרח התיכון החדש' בעידן האשליות האוסלואי (זוכרים את 'פחדני השלום?!'). מהווים חלק מתהליך של בירור ארוך שאותו אנו עוברים ובו, כך מסתמן, יהיה בסופו של דבר ניצחון למחנה השלום האמיתי, הוא המחנה היהודי-לאומי-מוסרי, אשר בסיס כוחו, בנוי ומושתת על תמיכתה 'דה-יורה' ו'דה-פקטו', של רובה המוחלט של האוכלוסייה היהודית במדינה, אשר רואה את מדינת ישראל כמדינת הלאום היחידה האפשרית עבור העם היהודי וכחלק אינטגראלי מתפיסת זהותם העצמית. בחוד החנית של אוכלוסייה זו ניצב הציבור התורני-לאומי המחנך את בניו להגשמת חלום הדורות של 'עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל'.

סא"ל אייזנר – 'המוהיקני האחרון'...
את שמעו של סא"ל שלום אייזנר יצא לי לשמוע מידי פעם, בשנים שבהם זכיתי ללמוד אצל אביו, מורי ורבי, הרב בנימין (בני) אייזנר זכר צדיק לברכה, הכ"מ, שהיה מתלמידיו הקרובים של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, הרב בני, נוהג היה לשלב בשיעוריו המרתקים מפעם לפעם, סיפורים או תובנות הלקוחים ישירות מהתנסויותיו של בנו שלום, בצבא.

לא אחת ארע שהרב בני היה מבקר בחריפות את הקוד האתי הנוכחי של צה"ל הבנוי לדעתו, על חורבותיו של המוסר הנוצרי המסולף ואת מחבריו של 'קוד מוסרי' זה וכן, היה מבקר את הרפיסות התרבותית הקשה אשר עדיין שרויים בה, למרבה הצער, חלק נכבד מ 'כוהני דת הדמוקרטיה', הסופרים הישראליים בני זמנינו.

באחד השיעורים שמסר הרב בני, בנושא זהות יהודית וחשיבותה של ארץ ישראל, סיפר את הסיפור השנון הבא, אשר הולם במיוחד את פרשת 'הסמח"ט המכה' (תודו, ששם הפרשייה הינו מזעזע לא פחות מהשם שנבחר לפרשיה אחרת, פרשיית 'האם המתעללת'...) וכך מספר הסיפור:

מטוס אחד התרסק מעל שבט של אוכלי אדם ביבשת רחוקה. את ההתרסקות הקשה שרדו רק שלושה אנשים – אמריקאי, בריטי וישראלי.

השבט הפרימיטיבי עט כמוצא שלל רב על המן השמימי שנפל בחלקו והחל מייד בעריכת הכנות קדחתניות להפקת חוויה קולינרית אמיתית מן ה 'מזון הטרי', תוך כדי הסקת האש ותיפוף בתופי 'טאם טאם'.

אולם, כנהוג אצל בני תרבות, החליטו בני השבט, בטרם יסבו לסעודתם, להעניק למזון הפוטנציאלי שלהם אפשרות לבקש בקשה אחרונה.

ראשית, פנו אל האמריקאי והלה שהיה מפוחד ביותר, ביקש לשתות כוס 'קולה' קרה, כדי להירגע ולהרוות את צימאונו. למרות הקושי שבקיום בקשתו זו, עשו הילידים מאמצים רבים ומצאו בין שברי המטוס פחית קולה, שנשארה קרה דיה על מנת לקיים בה את מצוות הנידון למוות.

לאחר מכן, פנו אל הבריטי והלה אשר נזכר לפתע במורשתו התרבותית המעטירה, ביקש שיקראו לפניו מחזה שייקספירי מרגש. לאחר שהתאוששו מההלם שאחז בהם, חיפשו הילידים בשנית בין שברי המטוס ומצאו להפתעתם כרך מאובק של כתבי שייקספיר הפתוח בדיוק בשאלה הנוקבת: 'להיות או לא להיות? – זו השאלה...'

כשסיימו להעניק יחס אישי לאמריקאי ולבריטי פנו הילידים לישראלי ושאלו מהי בקשתו? הוא השיב בלי היסוס: 'שיבוא לכאן מיד ראש השבט שלכם!', הילידים תמהו על החוצפה, אולם, החליטו להיעתר לבקשה. כך, הגיע ראש השבט בכבודו ובעצמו לישראלי החצוף ושאלו: מה רצונך? השיב לו הלה: 'שתבעט בי בחוזקה באחורי'. מבלי לאבד זמן מיותר, מלא ראש השבט אחר בקשת הישראלי ואז...לתדהמת כולם... שלף הישראלי רובה מסוג 'עוזי' מכיסו וחיסל את ראש השבט ואת כל הילידים. הבריטי והאמריקאי ההמומים שאלו אותו: מדוע חיכית עד עכשיו?! הרי היינו בסכנת חיים מיידית! (כנראה שהם זיהו בוודאות: 'אמצעי פלוס כוונה...')

השיב להם הישראלי: מה זאת אומרת?! כדי שלא תגידו שאני התחלתי....

סיפור הומוריסטי זה היה כנראה נכון בעבר, כיום מסתבר שהשאלה 'מי התחיל' גם היא כבר איננה רלוונטית. מה שרלוונטי הינו אך ורק 'הנרטיב', מי מספר 'סיפור' יותר משכנע...

כנראה, שהאליטות התרבותיות השולטות שלנו שקעו בסיפורי 'אלף לילה ולילה' וכבר אינם יודעים מי הוא הנסיך ומי הוא השד...

ראוי להזכיר כאן שמייד לאחר מלחמת ששת הימים פרסמו אפרים קישון וקָרִיאֵל גַרדוֹש ('דוש') את הספר 'סליחה שניצחנו', באמת סליחה....

'ראי, ראי שעל הקיר....'
אומנם, אם זה לא היה עצוב היינו צוחקים קצת על עצמינו מול המראה. 'ראי, ראי שעל הקיר, מי האומה המוסרית ביותר בעיר?!'

בסמוך לאישורו של 'חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה' ברוב מוחץ של עשרה מתוך אחד עשר שופטי בג"ץ, פגש ראש ישיבת הסדר אחת, ב 'מר-משפט' בכבודו ובעצמו. כבוד נשיא ביהמ"ש העליון (בדימוס) ו'בית המשפט הגבוה לצדק' (או ליתר דיוק, כתיקונו של השופט (בדימוס) מ.חשין, 'ביהמ"ש הגבוה לחוק'[1]) אהרון ברק בכבודו ובעצמו.

ראש ישיבת ההסדר שאל אותו, לא לציטוט כמובן, באם היה מדובר על חוק להסדרת 'תוכנית התנתקות' עבור ישובים ערביים האם לא ברור הוא שבג"ץ היה פוסק אחרת?! התשובה שהתקבלה היתה חיובית. שוב הוכח ש 'מה שרואים משם, (כנראה...) לא רואים מכאן'.

שהרי, כלל ידוע הוא: מה שמותר ל'כנופיית שלטון החוק' (כהגדרת רה"מ לשעבר אריאל שרון המצוי זה מספר שנים במצב של 'נבצרות זמנית'), או לפרשים גיבורי עמונה, שרוצצו את גולגלותיהם ופיצחו את מוחותיהם של נערים ונערות צעירים תוך כדי רמיסתם בפרסות סוסיהם (וזאת כמובן, תוך שימוש ו'הפעלת כוח באופן מידתי וסביר', שמירה על תגי זיהוי גילויים כהוראת החוק והימנעות מכשל ערכי!) - אסור לשרוליק...

מה שמותר לשוטרי היס"מ, 'גיבורי התהילה' אשר הגנו בגופם על 'קדושת שלטון החוק' בחוות גלעד, תוך כדי שהם מכים במכות רצח את הסכנה האמיתית לדמוקרטיה הישראלית דאז, בדמותו של עמיחי מרחביה הי"ד (שנפל אחרי כן, במלחמת לבנון השניה ביחד עם שכנו 'פורע החוק' שהסתבר אח"כ שהתגורר על 'אדמה ערבית גזולה' בגבעת היובל שבישוב עלי, גיבור ישראל סמג"ד גדוד 51 של חטיבת 'גולני', רועי קליין הי"ד) - אסור לישראל מבית אל או לציונה מעמונה...

מה שמותר לקצין חינוך ראשי בצה"ל (לשעבר) אלוף אלעזר שטרן, מה שמותר לניצב ניסו שחם (שהביע חרטה מאז), מה שמותר לשר הביטחון (לשעבר) פואד בן אליעזר, מה שמותר לרה"מ (לשעבר) יצחק רבין, אסור באיסור חמור לסא"ל שלום אייזנר... – שנמצא כידוע, בצד ה 'לא נכון' של המפה הפוליטית.

ניטשה כידוע, חילק את המוסר בעולם ל'מוסר עבדים' ו'למוסר אדונים', אז שמישהו כבר יעשה לנו טובה ויסביר לגדי טאוב, ספי רכלבסקי, עקיבא אלדר ועדית זרטל מיהם באמת 'אדוני הארץ'?!

[1] כעדותה של הגברת יהודית דסברג מאלון שבות אמה של אפי אונגר הי"ד. ראה 'מעריב' 14.10.11, מתוך כתבתה של חן קוטס-בר. "גברתי טענה כאן טענות של צדק. כאן אין מקומו של הצדק. אנחנו עוסקים כאן בחוק". ענה לה השופט הנכבד.
"אמרתי לו 'סליחה כבודו, האם בג"ץ זה לא ראשי תיבות של בית דין גבוה לצדק ?'ואז הוא אמר לי 'זה רק תרגום לקוי מאנגלית'.)

הוסף תגובה
שם השולח
תוכן ההודעה